קיצור מחברת הקודש תו

במחול וגם והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם כנזכר בדרז"ל ואז ותשמע שמחת ירושלים למרחוק ומה שהיה בזמן הגלות עת צרה היא ליעקב ויעקב הקטן אז בזמן הגאולה ב"ה נתגדל יעקב ותמלא שמחה. היינו כשתכתוב יעקב מלא כזה יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת גימטריא שמחת ואז ימלא שחוק פינו בעת שיהי' יעקב מלא ויהיה שמחת עולם על ראש"ם גי' ישראל בסוד יגל יעקב ישמח ישראל ואז ושמחת בחגך שתשעה באב נקרא מועד כנזכר. ודע כי מזיווג בין המצרים יוצאים נשמת גרים עמוני ומואבי האסורים לבא בקהל. ומ"ש במקום אחר שנשמת הגרים באים מזיווג הצדיקים בג"ע ר"ל שמהזיווג ההוא הוא מצד התעוררות התחתונים אז נכללים שש שבה בשש שבו אז הם נשמות חשובות הזיווג פב"פ אבל כשהוא אחר מיתתם אינו כי אם שעשוע שכינה לכן אינה אלא בסוד מל' לבד השוכנת עליהם לכן ממל' נשמות לגרים

בין המצרים באותן הימים שבין י"ז בתמוז וט"ב כתבו הפוסקים שאסור לאכול פרי חדש או ללבוש לבוש חדש כדי שלא יצטרך לברך עליהם שהחיינו וכן ראוי לעשות באלו הימים לשמור עצמו מלאכול פרי חדש וללבוש בגד חדש וזה כל אותן הימים אפילו בר"ח ושבתות ופעם א' היו באים חכמי הדור לסעוד אצלי בשולחני והפצירו בי לאכול פרי חדש ואז אכלתי בלי שהחיינו. בט"ב בשחרית אין לומר ברכה שעשה לי כל צרכי מפני שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל. עכ"ל. מספר נגיד ומצוה

נחמו שאומרים ט"ב במנחה מפני שאז נשרף ההיכל וכיון שהתחיל האש מיד נתקיים כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון בעצים ובאבנים כעין מזמור לאסף

טוב אחר חצות היום להתאבל כי הוא סוד הדינין ולבכות חצי שעה או יותר וזהו בין המצרים

שאלו להרח"ו ז"ל למה אומרים ברכת הלבנה במוצאי ט"ב אמר להם הטעם כדי לבשר ללבנה ולישראל כי כשנחרב הבית וגלו הרי הם עתידים להתחדש כמותה הרי ישראל והשכינה עתידין להתחדש וזהו בשורה אז וגם כי בט"ב נולד המשיח

אלול מורי ז"ל היה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים באשמורות בחודש אלול עם הצבור מלה במלה עמהם

ובכתה את אביה זה הקב"ה ואת אמה זה כנסת ישראל כענין כי אחרי שובי נחמתי ותבכה על עונותיך ירח ימים שהוא חודש אלול שהם ימים של שנה שהוא זמן תשובה ע"ש כי כל זה מדבר על ענין התשובה וזה כי תצא למלחמה על אויביך לשון רבים וידוע כי אויבי האיש אנשי ביתו שהם טפות הקרי שיצאו ממנו ונבראו להם גוף מהקליפות כענין ואנכי בראתי משחית לחבל נמצא שיש לו ב' מיני אויבים. א' הקרי הנק' נגעי בני אדם. ואחד הקליפות לזה אמר על אויביך לשון רבים ונתנו ה' אלהיך בידך. אלו הקליפות שהוא המין הראשון. ושבית שביו שהיא טיפת הקרי. אי נמי יען כי לפתח חטאת רובץ ויצ"ט אינו בא עד שהאדם בן י"ג שנים ויום אחד ולכן האיברים של האדם רגילים עם היצה"ר מיום הלידה וכשהאדם בא לשוב בתשובה היינו שיוצא למלחמה על האויבים שהוא היצה"ר והאיברים. ונתנו ה' אלהיך אל היצה"ר בידך. ושבית שביו. שהם איברי הגוף. וראית בשביה אשת יפת תואר שהיא הנשמה. וגלחה את ראשה. שתסיר אמונות הרעות. ועשתה את צפרניה. שהיא חתיכת ומניעת המותרות. והסירה את שמלת שביה מעליה שהוא הלבוש שנעשה מעשה העבירות כענין הסירו הבגדים הצואים ואחר זה ובכתה את אביה ואת אמה וכו'. ואשר לא צדה ר"ת של 'אנה 'לידו 'שמתי 'לך הוא ר"ת אלול לרמוז כי חודש זה נתנו השם יתברך לכפרה לכל מי שחטא ועשה שום עון בכל השנה לכפרה בחודש זה שהוא ר"ת אני לדודי ודודי לי

סוד תענית הוא דומה לקרבן והענין כי אע"פ שמצינו שהאכילה כשהאדם מכוין בה כראוי היא גדולה עד מאוד עם כל זה הארתו הוא מתתא לעילא בדמות תחלת