קיצור מחברת הקודש שצח

יש תורה. אז משיגים עונש גדול בדין ההוא של להט החרב הנ"ל. אז אומר הקב"ה כאשר ישיגו המדרגה ההוא ורוצים לכנוס לג"ע. א"ל הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל תאכלו לחם הרבה מהתורה שעסקתם בעוה"ז שהוא מזון הנפש הנבלע באבריו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו שהם כל תרי"ג מצות התורה שהם מלבוש והתורה עצמה היא מזון שאם בעוה"ז לא יעסוק אדם בתורה לשמה יומם ולילה לא יש להם מזון בעולם הנשמות ואפילו שיש להם מלבוש הם המצות. ואז בעולם הנשמות ויצאו העם ולקטו שכרם ומזונם דבר יום ביומו. וכפל יום ביומו להודיעך שיש יום בעוה"ז כנגדו למעלה בעוה"ב ברוחניות שאין להם סוף וזהו הששה ימים שברא הקב"ה את העולם שנאמר כי ששת ימים עשה ולא אמר בששת ר"ל שהם נבראים רוחניות והם ששה ימים של מעלה שהוא אות ו' של השם שעולים עד א"ס והם ו' שהוא הו' עם ה' עד ס' ריבוא שכולם מתענגים בימים וכל התורה והמצוה שעוסק אדם בעוה"ז יום א'. בלילה הולכת הנשמה לתת חשבון למעלה הולך עמה אותו יום ומעיד לפני הקב"ה מה שעשה פלוני באותו יום ובעוה"ז היום קטן ומוגבל ובעולם הנשמות הולך עד א"ס ובעוה"ז כל הימים חוזרים חלילה בגלגלו והם ו' נגד ו' עליונים ובזה יובן ויקרבו ימי ישראל למות ויקרבו ימי דוד למות. שבעת מיתתם מתקרבים הימים בלי בושה לתת לאותו צדיק גמולו וג"כ ז"ס למען ירבו ימיכם. פירוש תעשו מצות ותורה למען ירבו ימיכם שכל מה שעושה אדם בעוה"ז ביום קטן מרבה ביום הגדול למעלה. על האדמה שהוא ג"ע וג"כ בעוה"ז מהתמצית של מעלה מרבים ומוסיפים ימים וזהו כימי השמים על הארץ שמים עליונים על הארץ. וג"כ יובן מה שבכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר לתלמידיו יש לפני שני דרכים א' לגיהנם וא' לג"ע ולא אבכה וצדיק כמותו ודאי לא הי' בוכה מצד היראה אלא יובן במ"ש שר"י כשלמד תורה היה בן מ' שנה וכל מה שהי' מפחד היה על אותן שנים שאבד שלא היה מוליך עמו מזון תורה לאכול מהם וע"ז היה בוכה. ונראה מזה שאי אפשר שיתנו למעלה בחנם כי אם בטורח שיעסוק בעוה"ז בתורה ומצות ולעשות צדקה ומזון צדה לעוה"ב. ובזה יובן מעשה דר"ע כשהרגו אותו כי איך שלט בו הריגה אדם גדול כמוהו ואעפ"י שאמרו שבא בגלגול לקבל עונשו שהיה מן הי' שבטים ובמ"א אמרו שמת מיתת עצמו במערה ובא אליהו ונתעסק בקבורתו כמ"ש במדרש ועם הנ"ל יובן היטב כי על הימים הראשונים (שלא היה) שהיה כך שלט בו המיתה. ונחזור לענין יום ביומו היא התורה שידבר האדם בעוה"ז מוליך אותו ליומו שהוא יומו שלמעלה ר"ל יום ו' שהם ו' ימים שלמעלה שהם גדולים. וג"כ רמז בזה מ"ש ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי אליו הוא נושא נפשו ר"ל ביומו שהוא היום הגדול של מעלה תתן שכרו שהוא עולם השכר והוא כ"כ גדול שלא יבא עליו השמש לחשוך כימים של מטה של עוה"ז. ואליו הוא נושא את נפשו וליום זה טורח אדם בעוה"ז לנשוא ולהרים נפשו בעליונים עם עסק התורה שהוא מזון הנפש. וגם נאמר השמים מספרים כבוד אל יום ליום יביע אומר ר"ל זה היום של מטה ליום של מעלה יביע אומר ר"ל יביע וילך על מה שעסק בתורה שהוא האומר ביום ההוא. לכן ישתדל האדם שלא לדבר דברים בטלים כ"א לעסוק בתורה מפני, אין אומר ואין דברים שהאדם דובר בעוה"ז שלא ישמע קולם למעלה כי עוף השמים יוליך את הקול ונשמתו הולכת בכל לילה תמיד להעיד. ונחזור לענין כי לזה אומר דבר יום ביומו צריך האדם ללמוד תורה בכל יום להוליך עמו שיהי' מזון לנפשו בג"ע וחזר ואמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום ר"ל ביום הששי שהוא קרוב ליום המות שהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה צריך האדם שיכין ויזמין את אשר יביאו עמם לההוא עולם שיסדרו תורתם שיהי' שגורה בפיהם כמו שהיו עושין הראשונים כשהיה בא מ"ה ליקח נפשם היו ממתינים