קיצור מחברת הקודש שצב

שער יציאת מצרים

מורי ז"ל היה עושה הגעלה קודם ליבון כדי שיפלוט הכלי החמץ שבלע כי אחר הליבון נשאר הבדיל כמו טלאי ואין החמץ יכול לצאת מתוכו והכלי אינו כ"כ חם שיכול לצאת ממנו ניצוצות שאם היה כך היה הבדיל ניתוך ומתפשט על הנחושת. גם צריך ליזהר שלא ליתן הכלי אחר הליבון במים שהאומן עושה בו מלאכתו מפני שהוא חמץ. גם היה נוהג שלא לגלח מערב פסח עד ערב שבועות ולא בר"ח אייר ולא בל"ג בעומר ע"פ סוד ע"ש. וגם רמז לספירות ימי מסאבותא ז' ימים וכאן ז' שבועות שהם מ"ט ימים שביום שבועות הם נ' שערים ואז נתינת התורה. וראוי להסיר השערות ולטבול כמו האשה המטהרת לבעלה. ע"ש בשער יציאת מצרים

ליקוטים. ענין המועדות. ר"ה הוא התעוררת גבורה סוד שמאלו תחת לראשי יה"כ בינה ומלכות ב' כפורים. סוכות ביום א' נקבה תסובב גבר מלכות מבקשת זיווג בסוד ז' הנערות הראויות שהם אתרוג ומיניו שהם ז' והחזיקו שבע נשים באיש א' מלכות שיש לה ז' נשים באיש א' ס"ת ז"א שאנו מוציאין על התיבה באמצע בית הכנסת ועושין הקפה א' בכל יום ובהושענא רבא ז' הקפות בסוד נקבה תסובב גבר בשלמות וכדי שלא יקטרגו הקליפות לוקחין ערבה נוסף על המינין שממנה התעוררת הקליפות וחביט ולא בריך מפני שאין בה ברכה כי כסיל לא יחפוץ בברכה ותתרחק ממנה. ואחריו ש"ת יום ש"ע ואומרים מזמור הושיעה ה' כי גמר חסיד לבקש רחמים על ביטול הקליפות וז"ס יכרת ה' כל שפתי חלקות בסוד הערבה הדומה לשפתים ובש"ת הת"ת רואה שנוק' מבקשת זיווג אז הוא מבקש אותה וכתיב עצרת תהיה לכם. חנוכה נצח ענף החכמה וממנה שמן משחת קודש לכן הנס היה ע"י כהן והיה בשמן. פורים בהוד ענף בינה וכן יין רומז בבינה דדינין מתערין מינה לכן הנס והנקמה והריגה והשמחה היה ביין. פסח. פי' פ"ה ס"ח ר"ל המלכות שהוא הפה אז וה' הולך לפניהם כי אז יש לה שיחה ומספרת ביציאת מצרים ודי בזה. סדר אחר מצאתי. יוה"כ בינה. פסח חסד. ר"ה גבורה. ושבועות ת"ת יום מ"ת. סוכות גבורה ממתקת. שמיני עצרת מלכות בסוד עלייתה. שמאלו תחת לראשי בפסח. וימינו תחבקני בסוכות. ט"ו באב נצח. חנוכה הוד. פורים יסוד עכ"מ

מ"כ כל השומר פסח כראוי בכל עניניו הוא תועלת לנפש לכל השנה והחברים היו מחמירים כדעת האשכנזים. מורי ז"ל היה עושה חרוסת מתפוחים ואגסים ואגוזי' וקדה זנגביל וקנמון וסימן לדבר חרושת ע"ץ חרשת אב"ן ר"ת בל"א עפיל צימרינג אינגבר בירין ניסין. בליל א' דפסח היה ניעור כל הלילה והיה קורא בסדר יציאת מצרים עד הבוקר והיה מספר ביציאת מצרים כי אז אסור בזיווג אבל בליל ז' דפסח שאז הוא קריעת י"ס מותר בזיווג וסי' לדבר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים היינו נוקבא

מהרח"ו ז"ל במדרש בא דבר אל פרעה מלך מצרים. מן שטיא לית הנייא אלא מן קוצייא. להבין משל זה ולמה סמכו בפרשה זו, הכוונה עם מ"ש בזוהר. מאי בא. לך אל פרעה מיבעי ליה אלא דעייל הקב"ה אידרין ואכסדרין וכו'. הכוונה כי לפעמים כתיב סתם פרעה ולא אמר מלך. וכאן בפסוק זה נאמר מלך. כי יש פרעה תחתון שהיה מדבר עם משה וזהו בא אל פרעה. ולמעלה יש ג"כ פרעה והוא מלך וקצין של פרעה התחתון. לכן כשהיה רוצה לדבר לשר של מעלה קרא אותו מלך כמ"ש כאן בא דבר אל פרעה מלך מצרים הכוונה שהכניס הש"י למשה עד פרעה עלאה לדבר אתו שם למעלה באותו האידרים אולי יחזור בתשובה ואז יתבטל ג"כ פרעה תחתון. וזהו מ"ש מן שטיא לית הנייה כי פרעה תחתון הוא שוטה וכסיל ולא שמע ממשה כי כבד לב פרעה והכבד כועס בסוד כי כעס בחיק כסילים ינוח ומאחר שהשוטה לא שמע למשה אז אמר השי"ת למשה תניח שוטה זה לית הנייה מיניה. בא דבר אל פרעה