קיצור מחברת הקודש שצ

שמרדכי שהוא יסוד אבא ממתק אותו המקום אזי אינו נראה שמעולם היה יונק משם. ארור המן שהם החיצונים שכל השנה אע"פ שיסוד אבא ממתיק זה היין מ"מ יש הפרש בין מיתוק אבא ובין מקום יניקת החיצונים אבל עתה אין הפרש כלל ועיקר בין ברוך מרדכי שהוא מקום המיתוק ובין ארור המן שהוא מקום יניקת החיצונים כי הכל נעשה יין המשמח ונמתק כל המקום ההוא, אך עכ"ז צריך לומר ברוך המן בלא דעת אחר שישכר עצמו מרוב יין כדי לברך הניצוץ שיש בין הקליפות וליתן לו חיות והטעם שצריך דוקא בלי דעת כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין מאחר שאין בו דעת

מהרח"ו זלה"ה בלילה ההוא וגו' נודע שהמלאכים נקראים משוררים בג' משמורות הלילה נגד החיות הנושאת הכסא שהם ד' עם האדם הרוכב על הכסא ולכן הם ג' משמורות כי דמות אדם אינה בכלל. וישראל ג"כ ג"פ ביום עושין תפלה ומשקיעת החמה ננעלו שערי השמים עד חצי הלילה לכן תפילת ערבית רשות ונרמז בשיר השירים שהשרים אומרים בלילה ט"ו שיר המעלות ששם י"ה מדרגות ומעלות מסודרים למלאכים ונחלקו בג' משמורות לומר שירים ואלו ד' חיות נושאות הכסא נקראים מלאכי צבאות ידודון ידודון עם הכסא ממקום למקום ובחצי הלילה אז שעת דפיקת שערים בג"ע לבא להשתעשע עם נשמות הצדיקים ואז שעת קימה לקרות ולעסוק בתורה בסוד הפסוק היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך. לכן בלילה ההוא נדדה שנת המלך בחצי המגלה וכן פסוק אני ישנה באמצע שיר השירים וכן ברות באמצע רות ויהי בחצי הלילה. והענין כי בלילה ההוא נדדה שנת המלך בבא לג"ע בחצי הלילה וגם הצדיק קם משנתו לקום ולעסוק בתורה ואז ג"כ הקב"ה אמר להביא ספר זכרונות לפניו ואמר מה יקר נעשה לזה הצדיק בשכרו ואמר לא נעשה עמו דבר בזה העולם וצדיק נקרא מרדכי והקב"ה אינו רוצה ליתן לו שכרו עפ"י מלאכי השלום שהם עומדים לצדיק כי אם ע"י מלאך רע שיענה בע"כ אמן והוא מן החיצונים וזהו מי בחצר המלך מן החיצונים והמן בא שהוא המקטרג הגדול הרוצה לעשות בישראל כליה ח"ו ועל פיו נותן שכר לצדיקים כנזכר. מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגו' והלבוש אשר לבש המלך והסוס אשר רכב עליו המלך. והלבוש לבוש הנשמה והסוס כמו ענין אליהו ז"ל שעלה בסערה השמים וכן כמ"ש באתי לגני אחותי כלה ואח"כ אני ישנה לרמז לחצי הלילה ראשונה צריך הצדיק לישן עד חצי הלילה וזהו אני ישנ"ה מנין שס"ה מל"ת כשישן הצדיק אינו יכול בזמן השינה לעבור עליהם. אבל לבי ער שהוא בחצי הלילה ואז כשהוא ער יוכל לקיים רמ"ח מ"ע וכ"ב אותיות התורה העולים ע"ר ואז קול דודי דופק בשערי ן עדן לבא להשתעשע עם נשמות הצדיקים. ואמר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי סוד ששים רבוא נגד ששה יודין שיש בסופי תיבות פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. שראשי נמלא טל דוגמת טל המחיה מתים כך בזה הטל יחזור הנשמות לישנים שהם כפגרים מתים בסוד חדשים לבקרים וכו'

בדרך אחר נראה בלילה ההוא אחר חצות ואז נדדה שנת המלך ואמר להביא את ספר הזכרונות. ר"ל שהאדם כשהוא קם ראוי שיבא ספר זכרונות לפניו ויעסוק בתורה ואם זכה יעשה ויהיו נקראים לפני המלך ר"ל שיהיו נקראין מעצמן ע"י רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. כי כשאדם קורא ושונה ומוציא הבל מפיו מכל דבור ודבור נעשה מלאך אש. מהבל נעשה גוף ומהתורה היא הנשמה. ומלאך זה עולה למעלה וזהו רוח ה' דיבר בי. והיה ראוי שיאמר דיבר עמי. אבל הכוונה שבהבל היוצא דיבר רוח ה' שהוא דברי תורה שאני לומד וזהו רוח ה' דיבר בי. ואז ומלתו על לשוני ר"ל מאליו מלתו יתברך ותורתי הם על לשוני מבלי טורח וזהו שפתי צדיק ידעון רצון ר"ל שפתי צדיק מבלי טורח ידעון רצון רצונו יתברך ותורתו. לכן (כשאדם מדבר דברים שאינם הגונים הנקראים נבלות פה) שכשאדם מדבר דברי תורה נעשה מלאך