קיצור מחברת הקודש שעח

שצורתה יו"ד ואז יהיה הכל גימ' לחם סוד ג' הויו"ת העולים לחם כנזכר בהמוציא. אחר כך תכוין לטחון הלחם הזה כדי לבררו ע"י טחינת שניים ויעשה לחם הזה דק מאוד כי כאשר הקדושה תוך הקליפה אנו טוחנים הקליפה דק מאוד ואז יוצאה הקדושה כמו שמן היוצא מן הזיתים על ידי טחינה ותכוין לעשות דק ע"י ב' כוונות הנזכרים יחד והוא כי שני ציורי אלפי"ן הם גימטריא מ"ו ואם תחלק כ"א לשנים יהיה גימטריא נ"ח ואם תחבר מ"ו נ"ח יהיה גימט' ד"ק. ואח"כ צריך לבלוע המאכל כי עדיין לא נגמר בירור המאכל ע"י טחינה לבדה אך צריך לבלוע כדי שיתבשל בכלי הבישול שהוא אצטומכא ואז יושלם להתברר וילך הרוחניות ויתפשט באיברי הגוף. והזוהמא תצא דרך הנקבים. לכן תחבר ב' ציורים הנחלקים לד' שמספרן נ"ח עם א' עליונה בציורה הב' שהוא יו"י והכל יחד גימט' פ"ד. וז"ס בליעתה בגרון כי אותיות הגרון הם אחה"ע גימ' פ"ד כי גרון הוא אימא ואבא דוחה את המאכל לגרון בבית הבליעה וטוחנו שם לכן אין אנו לוקחין ציור רק אות עליונה ולא תחתונה. גם הוא גימ' חנוך סוד מט"ט האוכל בעולם היצי' שסודו א"ל הוי"ה גימ' אוכל. אח"כ תכוין בכל הרמזים יחד כיצד כוונה א' היתה מ"ו ואחריה נ"ח ואחריה לח"ם ואחריה ד"ק ואחריה פ"ד וכל אלו בגימ' ש"ע סוד ש"ע נהורין וסודו במלת אוכל כי כל כוונת אכילה כולה חוזרת במלת אוכל שהוא א"ל הוי"ה כי א"ל במילוי עולה קפ"ה וב"פ א"ל הם ש"ע. ואני חיים מסופק בזה אם הכוונה הוא לחבר ב' א"ל ביחד שהוא א"ל אדנ"י עם א"ל הוי"ה סוד עשיה ויצירה אשר כל סודות אכילה ואוכל הם בהם וב' א"ל אלו במילואם הם ש"ע, או נאמר שהכל ביצירה והוא כי א"ל הוא קפ"ה והוי"ה ביודי"ן באחוריים הוא קפ"ה הרי א"ל הוי"ה לבד עולים ש"ע ולא זכיתי אל האמת בעו"ה. עוד יש כוונות אחרות פרטיות והוא כי אם תחבר מ"ו נ"ח ד"ק יהיה הכל גימ' יצחק ואם תחבר כוונת לח"ם ד"ק יהיה גימט' יעקב. ועוד יש כוונות אחרות שלא זכיתי אליהם. ודע כי כל מה שהאדם אוכל בחול הרוב הולך לחיצונים ואין בו רוחניות כי אם בחלק הכרחי למזון הנפש שלא תתפרד וכל המוסיף מזה מוסיף כח ליצה"ר ומה שאוכל בשבת הוא הכל רוחני אע"פ שאוכל יותר מן הצורך נבלע באבריו וג' ימים אחר שנקבר האדם כריסו נבקעת ואומרת לו טול מה שנתת בי זהו שעושה בחול כמו בשבת ויו"ט והסיבה היא כי האדם מה שעושה מתקן אפילו באכילתו. ואל יחשוב אדם שהקב"ה רוצה שיאכל אדם בעולם הזה להנאת גופו ולמלאות כריסו. אלא הרצון הוא כדי לתקן כי בזמן אדה"ר עירב טוב ברע ונתקלקל הכל אפי' דומם וצומח וזה העירוב הוא מנצוצות קדושה ונתערב הכל בעולם אפי' בדומם כמ"ש ארורה האדמה לכן סידר הקב"ה בעולמו כי מן דומם יצא צומח ומן צומח יתקיימו ב"ח באוכלו אותו בע"ח ובעלי חיים כשאוכל אותם אדם ישאר רוחני. והנצוצות שנאבדו בזמן אדה"ר חוזרים במדרגות אלו לכן באכילה מרויח האדם ומוסיף כח בנשמתו וזה ישיג האדם בברכותיו שמברך ברכת הנהנין שעל ידי הברכה לוקחת הנפש ההיא חלק ברוחני שהוא מזון הנפש לכן כל מה שהאדם אוכל בחול יותר ממה שראוי להתקיים נפשו כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו לכן המותר נקרא פרש חגיכם ומוסיף כח אל החיצונים ואינו אוחז לשלימות נפשו כי אם המועט הצריך להתקיים. ומה שאוכל בשבת ויום טוב הכל הוא ברוחניות ונבלע באיברים וזה היה הויכוח של הלל ושמאי כשהיה הילל מוצא דבר נאה היה שומר אותה לשבת כדי שיעשה הכל רוחניות. ושמאי היה לוקח ביום א' וביום ב' אם היה מוצא אחרת נאה הימנה היה אוכל הראשונה לפי שהוא סבור כי כיון שהיה מכין אותה לשבת חל עליה קדושת שבת ואפי' היה אוכל אותה בחול היה נבלע באיברי'

ברכת שהחיינו הוא ביסוד בסוד ח"י. וקיימנו בנ"ה, שהם קיימין המקיימין את האדם. והגיענו לזמן הזה סוד מלכות סוד זמנים כנודע: