קיצור מחברת הקודש שעב

גם תכוין בברכת מאורי האש שאומרים במ"ש בסדר הבדלה והענין כי מתוך הצפרנים בוקע האור ויוצא לחוץ. ודי בזה ונתבאר במקום אחר היטב

בענין קציצת הצפרנים היה אומר כי בימי החול הארה שלהם מצד הקליפה אך בע"ש אחר הטבילה הארה שלהם מצד הקדושה וניכרים בהם דברים רבים ולמוצאי שבת חוזרים לכמות שהיו. ומורי ז"ל היה נוהג לחתכם כסדר ולא היה מקפיד למ"ש אבודרהם ז"ל

בערב שבת תגלח. מצות פאה וגלוח הראש בכל ע"ש. כשאדם עושה מצוה אין מספיק לו מה שיעשה. רק שיכוין בעשותה שמקיים מצות בוראו שצוהו כך. וטוב לאדם שלא ירחץ ע"י עו"ג ולא להסתפר ע"י דלא לאתערבא צלמא דידיה בצלמא דעו"ג. ונדבר במצות פאה. כי כשאדם מסתפר. יכוין שהוא מונע הספר מלספר פאת ראשו מב' צדדיו וגם אינו משחית פאת הזקן כי כן מצות הש"י. גם ראוי לאדם שלא יעקר שום שער מזקנו כי הם צנורות שפע. ויכוין האדם כי ראש הזקן שהוא תיקונא קדמאה שהוא א"ל כנודע בסוד י"ג מדות. ובשאר הזקן יש בו ימין ושמאל הרי הם ב' פעמים זקן גימט' שד"י. הרי א"ל שד"י. ויזהר האדם בכל עת שלא יאחז בזקנו שלא יעקר שום שער. גם שערות הראש בין של ראש בין של זרועות והגוף מורים על דברים רבים וכפי גוונם אם נטייתם למעלה או למטה וכפי ארכם וכיוצא בזה. לכן אין ראוי לספרם אלא טוב להניח אותם לגדלם. וכן בכל אבר שבאדם יש אותיות אלא עיקרם הוא במצחו וכן בעיניו יש גלוי אותיות כנודע בתיקונים

מורנו ז"ל היה נוהג בענין פאות הראש להניח כל רוחב הצדעים שהוא כל השער שיש מן האוזן עד שליש המצח שהוא מקום חלק שיש בראש מב' צידי המוח ומפסיק בנתיים. ובגובה היה מניח כשיעור אם יקימו האזנים למעלה בראש עם אותו מקום ויותר מעט למעלה. ובזקן לא היה מגלח לא בתער ולא במספרים לא למעלה ולא למטה בשום מקום כלל זולת השער שעל השפה המעכב אכילה היה חותכו במספרים וגם היה מניח פאות הראש ליגדל ולא היה חותכן עד שיגדלו כ"כ שיכנסו למטה במקום שער אותו המקום שמשם ולמטה לא יקרא פאת הראש. גם תמיד היה נוהג שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה ואפילו בערב שבת היה נזהר מאד וכבר נתבאר טעמו במנחה של חול ע"ש היטב

בערב שבת תטבול סוד טבילת ע"ש. עי' שם באריכות. וצריך בע"ש לטבול ב' טבילות. א' להסיר בגדי חול מעליו. והב' להמשיך עליו תוספות שבת ושמעתי מהר"י ארזין ששמע ממורי שאם הוא בעל קרי צריך ג' טבילות, א' להסיר הטומאה, ב' להסיר בגדי חול. ג' לקבל תוספות שבת. וכשהיה מורי ז"ל עולה מן הטבילה לא היה מנגב עצמו במטפחת וכיוצא כי הן מימי שבת וראוי לגוף לשאוב אותם המים בתוכו

בענין הטבילה של קרי היה מקפיד בו הרבה כדי לטבול בזמנו ולא יעבור שום פעם מלטבול. גם בענין השגת אדם אמר שאין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה אדם טהור בכל עת, ומורי ז"ל עם היות שהיה לו חולי קשה הנקרא שבירה (כן נקרא שבר בלשון ערבי) שנקרע כרסו ויצאו בני מעיו לתוך הכיס והטבילה מזיק לזה הרבה מ"מ לא נמנע מלעשות טבילה עד שפ"א בעת החורף היה קרירות הרבה וגערה בו אמו ולא הניחהו לעשות טבילה ולא עשה ומ"מ לא סר ממנו השגת רוח הקודש והיה לו השגה גדולה כמקדם מפני שאמר מורי ז"ל מי שרוצה להשיג בזאת החכמה אינו מועיל לו שום דבר בעולם כמו הטבילה שלא יעבור זמנו ויהיה בכל עת בטהרה וקדושה כדי שלא יסתלק ממנו השגתו ומכח הטבילה יתגדל בו השגה גדולה. גם אמר לי מורי ז"ל שהזוכה בנפש יתירה אזי אין מאירין במצחו העבירות שעשה כי הארת תוספות נפש מכסה אותם בשבת. ואם