קיצור מחברת הקודש שע

יום א' בשבת וכן בשאר הימים כי הוא מ"ע כמ"ש בספרי. ובזה תשיג להכנת שבת

ליקוטים כבר ביארנו כי תוספת קדושה של שבת הם מתוספת נר"נ. וביום א' מסתלקת הנשמה לכן אנשי מעמד לא היו מתענים יום א' ויום ו'. כי ביום א' מסתלקת הנשמה ויש סכנה שלא ימות. וביום ו' היא תוספת נשמה. וז"ס בששי לא היו מתענין מפני כבוד שבת שהוא אותו התוספת נשמת שבת. לכן ביום א' כל היום יחשוב מחשבות קדושות כמבואר במ"א. לכן צריך אדם ביום א' לכוין תמיד בסוד מחשבה שתהיה פנויה ונקיה בסוד הנשמה. וביום ב' יעסוק בתורה הרבה לכוין בסוד הרוח שהוא סוד עסק התורה. וביום ג' יעסוק במצות נגד תוספת נפש עד"ז ביום ד' מצוה, וביום ה' תורה וביום ו' מחשבה. ובכל פנייתו יעשה לסוד קבלת תוספת שבת כנזכר

ליקוטים ביומו תתן שכרו ר"ת שבת כי כל המצות שאדם עושה בתוך השבוע וכל מה שמרבה לעסוק בתורה אז יש לו אף בחול תוספת קדושה כי כל מה שיכול עם הארץ וכללות בני אדם להשיג בתוספת שבת. יש לת"ח בימי החול כמ"ש הרשב"י ע"ה. כי ת"ח בימי החול יש להם נפש שיש לע"ה ביום השבת. נמצא כי השכר שנותן הקב"ה לת"ח העוסק בתורה או מקיים המצות נמשל כשכיר יקוה פעלו. והוא כי ביום ההוא אף אם הוא חול יהיה לו תוספת קדושת שבת לכן נרמז שבת בר"ת. גם הכוונה כי כל תוספת קדושה של השבת הניתן לאדם בימי החול היא מצטרפת עם שאר תוספת קדושת שבת הבאה מאליה בשבת כידוע. וב' תוספות אלו ניתנין ביום שבת. נמצא כי פריעת שכר הזה הוא ביום שבת בסוד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. לכן נרמז שבת בר"ת. גם הכוונה כי המקיים מצות שכר שכיר ביומו. יש לו סגולה שיזכה לתוספת נפש באותו שבת מדה כנגד מדה כי בשכר שכיר כתיב ואליו הוא נושא את נפשו לכן ניתן לו ג"כ נפש יתירה נגד מקיים נפשו של שכיר לכן נרמז שבת בר"ת של מצוה זו

הכנת שבת. כתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. כי יום ששי מכין לשבת. לכן צריך להקדים מן יום ה' להכין צרכי שבת. אמנם במעשה כבר נתבאר שיותר טוב לאדם שיקנה כל צרכי שבת ביום ו' משיקנה ביום ה'. וכל מה שיקנה יאמר לכבוד שבת כבית שמאי בשאר הימים

הפרש בין חול לשבת. דע כי בשבת נמשכה תוספת קדושה כל היום. אך בחול אין תוס' קדושה רק בעת התפלה. לכן אין תוספת נשמה רק בשבת לבד. אך עכ"ז ליראי ה' ולחושבי שמו יש איזה הארה בעת התפלה בחול. עוד יש חילוק אחר כי בשבת נעשה התוספת מעצמו כל מה שאנו עושין בחול ע"י תפלתינו. גם חילוק אחר כי בשבת עולין כוללות העולמות. משא"כ בחול שאין עליה אלא לנשמות לבד שעולים עם השכינה בסוד מ"נ. ודע כי אנו צריכין להעלות כל העולמות קודם תפלה אך אחר שקבלו שפע אין אנו צריכין להורידם כי מעצמן הם יורדים והבן

מנהג מורי זללה"ה שהיה מערב בכל ע"ש. וקודם היה מערב בעדו והיה אומר הברכה ואח"כ היה מזכה לבני החצר על ידי אחר. וכן הוא הדין כי אחר שעירב בעדו הוא מזכה לאחרים. גם היה מערב בכל ע"ש שתופי מבואות. והיה בוצע ביום שבת בבוקר על פת שעשה בה העירוב. ובליל שבת היה בוצע על הפת שעשה בה השיתוף. גם ראוהו שהיה מוליך הטלית והספר מביתו לבה"כ ביום שבת. וגם היה מוליכן לבית הטבילה של בית כנסת הגדולה מחוץ לעיר ולא היה מקפיד בענין העירוב אם הוא כהוגן

מורי זלה"ה ראה חכם א' שנפטר מכמה שנים שהיו מענישים אותו על שפעם א' בשבת נכנס במעט עפר על מנעלו בלתי כונה ויצא עמו לרה"ר. והיה זה כדי להעלותו אל מדרגה אחרת יותר גדולה

סוד החלה. יהיה זהיר להוציא חלה א' ממ"ח. הטעם כי סוד חלה הוא שם הפנימי