כתבי קודש נ

הודאה כלל דהא הוא אומר האמת דעד השתא לא לויתי לו כלום ולא שייך בו הודאה כלל ולא מחילה וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' הא אין בו ח"כ וא"ל הטעם דמחזיקין לי' כמו מתנה ומתנה דנין בזה"ז דאי לאו דעביד ליה נייח נפשא לא הוה יהיב לי' מחנה דא"כ הוי כמו קנין אתן ובמאי נתחייב ודו"ק

בסמ"ע (סק"ה) תמה על המחבר וכתב הטעם דאין גובין כפל בזה"ז דאין בו ח"כ הא בלא"ה לא דיינין לי' משום קנס עיי"ש

ונראה ליישב דאי הוי אמרינן הטעם משום קנס הוי מהני תפיסה כמו דפסקינן לקמן עיי"ש דהמעשה בוודאי אמת כמו שאמרו העדים ואם שהוא מכחישם דאם הוזמו יתחייבו דרצו להפסידו דאם יתפוס לפי הדעה דעדים זוממין ממונא ונזקק להם, ולהכי שפיר נקט הטעם משום ח"כ דגם תפיסה לא מהני דהא לא נתאמת הדבר עפ"י העדים דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן דאם יוזמו לא יתחייבו דהיו בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ולא הוי ח"כ דעדיין לא נעשה מעשה על פיו ולא דיינינן בזמן הזה ואם כי ממונא ולא יכול להוציא מהם בדין והוי שפיר עדות שאי אתה יכול להזימן, ודו"ק

או יבואר דהנה התומים המציא דין חדש דהיכא שמגיע לו קרן וכפל ומגבינן לו הקרן יכול לומר על הכפל תפסתי ויתבע הקרן שנית. ולפי"ז בזה"ז דאם יגבה הקרן לעולם יתפסנו על הכפל ויתבע הקרן עוד הפעם ולא יהי' אז קנס ולפי"ז הוכרח לטעם דח"כ דהא פסקינן דתפיסה מהני על הקנס וא"כ לא משכמת הדין דאין דנין כפל דאם יגבה הקרן לעולם יתפסנו על הקנס דכפל ויתבע הקרן עוד הפעם לזה הוצרך להטעם דח"כ דהשתא לא יתחייב ע"י תפיסתו הקרן על הכפל דסוף סוף לא יהי' הקרן ח"כ דהא גבה כל דמי נזקו והוי הקרן כמו הכפל דלית בי' ח"כ ולא דיינינן לי' ודו"ק

(בסי' ד') וי"א דלא אמרינן עבוד אינש דינא לנפשי רק בחפץ מבורר שהוא שלו כגון וכו', ולכאורה קשה להך דעה דהאיך משכחת שבועה במודה במקצת דנימא מיגו דחשיד אממונא וכו' דהא לפי"ז נדחה הטעם דמלוה ישינה דניהו דחייב לו זה שכנגדו האיך יכול למעבד דינא לנפשיה בדבר שאינו מבורר לו שהיא שלו, אך בהלואה לא קשה דגם הוא לא נתחייב לו דבר המבורר רק מעות ומטבע אחת הוא אך בפקדון או בשאלה דבר המבורר כזה קשה כנ"ל, אך י"ל דספק בענין באפשר למעבד דינא לנפשיה כגון שמסופק לו הדבר הזה בעצמו הי' שלו בפעם א' וא"ל למה לי טעם דספק מלוה ישינה נימא דמסופק הוא במלוה בעצמו וסבר עד דמשים לנפשי' ויזכור ויפרע לו דממ"נ אי זוכר להלוואה או מסופק בפרעון קשה האיך מורה התירא לנפשיה בספקתו דהא קיי"ל א"י אם פרעתיך חייב הרי אם הוא מסופק בפרעון הרי הוא חייב לשלם ואם הספק אצלו בהלוואה גופי' מדוע שם מעצור לרוחו מלומר הא יפטור גם באמרי א"י לזה הוכרח משום סמ"י או י"ל דשפיר אמרינן