עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › כתבי קודש

כתבי קודש יב

Kitvei Kodesh 12 · כתבי קודש · free full Hebrew text

Open in the reader →

ושפיר יש לחלק בין ירושלמי ובין הגמרא דילן דכאן אמרינן שיתן לה משכון ואין כאן עבירה לשום אדם רק לבעל ולאשה והם עושין מצות נשואין מש"ה במקום מצוה התירו כנ"ל אבל להירושלמי דמיירי בנשואין יש חטא גם להעדים דהא צריכין עדי יחוד ואין אומרים להם לחטוא בשביל דיזכה הבעל והאשה ודו"ק היטב

שם (דף ט"ז) בתוס' ד"ה וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא עיי"ש קשיות התוס', ונראה לתרץ דהנה הרמב"ם ז"ל פוסק (פרק י"ח מה' מלוה) דאם יש הכחשה בתוך הזמה לא נחשב הזמה לשלם משום כאשר זמם עיי"ש וא"כ כאן נמי י"ל דבאמת שם גבי זוכרני באשה פלונית שיצאה בהינומא שפיר יש לה קול דזה נקרא קול מה שהם זוכרים ומ"מ מקשה הש"ס שפיר דהא לפום סברא דהשתא דכל הנשאת בתולות יש לה קול א"כ כי אתי עדים מאי הוי הא הני סהדי שקרי נינהו היינו כי יכלו לומר שקר ולא ייראו שמא יוזמו כי אם יזומם יהי' העדות בטל וגם יתוודע שלא היתה בתולה כי עיקר הקול היא מהם וכאשר יוזמו לא ישאר קול ג"כ וא"כ יהי' הכחשה בתוך הזמה ולא יצטרכו לשים וא"כ הוי להו עדות שאי אהה יכול להזימה ולא הוי עדות כך הוא קושיות הש"ס, וקושיות הש"ס לס"ד דהשתא הוא באמת קשה ג"כ אמתניתין דהא ממ"נ אם לא נחזיק העדים לקול א"כ איתרע לה רובא ואי נחזיק העדים לקול א"כ יהי' עדות שאי אתה יכול להזימה ולפי המסקנא דתירץ הש"ס דרוב הנשאת בתולות יש לה קול וא"כ יכול להיות אמת דהיתה בתולה ולא יהי' הכחשה בגוף העדות וא"כ שפיר הוי עדות שאינה יכול להזימן וממילא מתורץ מתני' דהתם ול"ק קושיות התוס' ודו"ק

שם (דף ל"ד:) אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה וטבחה בשבת פטור משום דלא נתחייב אלא משעת אונס עיי"ש, עוד איתא בגמ' אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאולתה ופטור מאונסין טבחה ואכלה משלמין דמי בשר בזול הניח להן אביהן נכסים חייבים לשלם, ואיתא בגמ' שתי לשונות אהיכא קאי לחד לישנא קאי אטביחה ולחד לישנא קאי אמתה ודלא כרב פפא עיי"ש, והקשה הרב המגיד על הרמב"ם ז"ל דפסק כלישנא דקאי אמתה ופסק כרב פפא היתה פרה שאילה לו וטבחה בשבת פטור ועי"ש

ונראה לתרץ דהנה יש עוד להקשות בגמרא אמאי קאמר להאי לישנא דקאי אמתה הוא דלא כרב פפא דילמא רב פפא סובר הכי משום אומד הדעת דאומדין דעתו אע"ג דלא אישתעבד אלא משעת אונס הוא רוצה שיתחיל השיעבוד שעה אחת קודם מיתת השואל משום דיורשין פטורים מאונסין ויפסיד הפרה דא"ל פרה שאולה איני רוצה שיתחיל השיעבוד קודם משום דלא עלה על דעתו שישחוט בשבת

ונראה לתרץ דהנה יש עוד להקשות אמאי היורשין פטורים מאונסין נימא להו המשאיל אדעתא דהכי השאלתי לאבוכון שיהי' חיוב אונס דהא פסק הרמב"ם דאם אמר להם כך קודם שאירע לו אונס חייבין ע"כ צ"ל משום דמצי