כסא רחמים על מסכת סופרים ה:ג

ונתכוון וכתב יהודה צ"ל ונתכוון לכתוב יהודה ולא נתן כצ"ל וכ"כ רגל ישרה פי' שסבר שצריך לכתוב יהודה ונתכוון לכתוב יהודה וטעה טעות אחר לפי מחשבתו וכונתו שהוא כותב יהודה ובבלי דעת לא כתב דל"ת מוחקו וכו': אמרו לו אין זה מן המובחר כצ"ל:

תוספות ונתכוון וכתב יהודה וכו'. זה בבריתא בשבת דף ק"ד ובגיטין דף ך' ודף נ"ד. ועיין בסמ"ג לאוין ג':

ר' יהודה אומר יחזור עליו הקולמוס ויקדשנו וכו'. כתב מר"ן בב"י סי' רע"ד שהמרדכי הביא ראיה מכאן דבשם צריך בפירוש לשם קדושת השם אעפ"י שכתבו לשם קדושת הספר דומיא דשאר ספר פסול וכתב עליו מר"ן וראיה זו אינה כלום כמבואר לכל מבין עם תלמיד דשאני התם שנתכוון לכתוב יהודה שאינו כתוב בספר במקום ההוא וה"ל נתכוון לכתוב תיבה שאינה מן הספר עכ"ל:

ראיתי להרב טורי זהב ריש סי' רע"ו שכתב על דברי מר"ן ז"ל הללו וז"ל ותמהני על פה קדוש יאמר כן דודאי ראיה ברורה היא וכו' דמדנקט התנא דבר זה דוקא אצל אזכרות ולא בשאר תיבות כגון שצריך לכתוב אמר ונתכוון לכתוב יאמר ודילג היוד דצריך להעביר הקולמוס לקדשו וכו' אלא ודאי דבזה א"צ להעביר הקולמוס וכו' משא"כ באזכרות דחמירי טפי וכו' ואין לומר מדלא הצריך העברת קולמוס אלא בנתכוון ליהודה ש"מ דבעלמא. נתכוון לכתוב השם ולא אמר בפי' א"צ העברת קולמוס זה אינו דודאי צריך אלא קמ"ל דנם בנתכוון לכתוב יהודה שזה טעות גדול מהני עכ"ל בקצור. ואין כאן תימה על מר"ן ז"ל כי הראיה צריך שתהיה מוכחת ומכרחת את כל ונוכחת. והכא הוא עצמו סיים ואי' לו' מדלא הצריך העברת קולמוס אלא בנתכוון ליהודה ש"מ דבעלמא וכו' זה אינו דודאי צריך וכו' ובמה כחו לומר זה אינו דודאי צריך וכו' דאה"נ דיש פנים לומר כמ"ש אבל אינו מוכרח דמצי לדחות דאינו צריך ואינה ראיה מכרחת. ותו אעיקרא מ"ש ברישא דלמה לא נקט התנא זה אלא באזכרות ולא בשאר סיבות אינו הכרח דנקט הכי משום דרצה ללמד דרבנן פליגי על האזכרות שאין זה מן המובחר להכי נקט דבריו באזכרות ודוק כי קצרתי: