כסא רחמים על מסכת סופרים ג:י

אין פוחתין וכו' כשבא לקרות בס"ת לא יפחות מלפתוח ג' דפין: אבל קורין באחד דדי לקרות בדף אחד ובס' האגודה גריס אבל קורין יו"ד באחת פי' דסגי כשפתח ג' דפין לכבוד הס"ת ויכולים לקרות עשרה באחת בזה אחר זה: ומצוה בגדול לגלול וממ"רש סוף מגילה א"ר שפטי' א' יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה היה נראה שהגדול בכל העשרה גולל וה' נחלת יעקב כתב דיש מי שפיר' גדול שבז' עולים ע"ש וכן פסק מרן בש"ע סי' קמ"ז גדול העולים: לא יהדקנו מבחוץ אבל מהדקו מבפנים כצ"ל וכן הוא בסוף מגילה עש"ב: שנאמר מימינו אש דת למו:

רמז. קדמונינו נ"ן אמרו דת למו אותיות תלמוד ואפשר לרמוז במ"ש המפרשים דהתורה נקראת אש ונקראת מים כמ"ש ז"ל וחלק הפלפול נקרא אש והאגדה נקראת מים והתורה מצלת מגהנם של אש ומגהנם של שלג זהת"ד וז"ש מימינו בחינת חסד אש תורה נקראת אש חלק תלמוד שהוא הפלפול:

ועוד רמז מימינו אש דת ר"ת אדם וס"ת מימינו אש דת למו גי' תשבי דבזכות התורה תבא הגאולה ואליהו זכור לטוב עם משיח בסוד אדם דוד משיח. הקורא בלא נעימה טעמי המקראות: שונה בלא זמרה פי' התוס' שהיו שונים המשניות בזמרה לזכור משנתם ע"פ:

תוספות אין פוחתין בתורה וכו'. כדי שיהא הדף שקורא בה מגולה מכל צדדיו אבל קורין באחת ר"ל אף שפותחין ג' דפים אפ"ה לא יקרא אלא באחת לאפוקי אם שנים רוצים לקרות אחד בדף זה ואחד שני שאסור עכ"ל הרב רגל ישרה. ואינו מוכרח ואדרבא פשט הלשון משמע אבל קורין באחד דשריותא אשמועינן דיכולים לקרות באחד ואינו קפידא. הן אמת דכפי הטעם שנתן כדי שיהא הדף שקורא מגולה מכל צדדיו אפשר לומר כמ"ש דשני לא יקרא בדף שני. אמנם כפי זה צריך שיקרא בדף אמצעי דוקא שיהא דף א' מכל צד והכי הול"ל הבריתא וקורין באמצעי וממאי דקאמר אבל קורין באחד משמע אפי' בדף ראשון ועדיין יש לצדד בזה. והרב נחלת יעקב הביא גירסת ס' האגודה אבל קורין עשרה באחת ופירש דביחידים שאינם צבור מותר לקרות הרבה בני אדם כאחד אף שבציבור אסור עכ"ד. ואינו ענין למאי דפתח בבריתא אין פוחתין פחות מג' דפין ואיך יכון אבל עשרה קורין ולא נגע ולא פגע למה שהתחיל. ובקונטריס פירשתי:

א"ר שפטי' א"ר יוחנן הקורא בלא נעימה וכו' בסוף מגילה איידי שהביאו מימרות ר' שפטי' א"ר יוחנן לענין גלילת ס"ת הביאו גם מימרא דר' שפטי א"ר יוחנן הזו כי כן ארחת הש"ס כידוע ובבריתא דילן שהביאו מימרות הנז' דגלילה הביאו גם זו אע"ג דהמימרות ראשונות לא זכר ר' שפטי' א"ר יוחנן כבר כתב הרא"ש ז"ל דמסכ' סופרים נתחבר אחר התלמוד ומייתי המימרות דסוף מגילה. ולפ"ז יש להרגיש דהרי שם בש"ס דמגילה על האי מימרא דקורא בלא נעימה מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא משפטים בל יחיו קרית לה אלא א"ר משרשיא ב' תלמידים וכו' ע"ש ומאחר דהש"ס דחה מימרא זו אמאי מייתי לה הכא. ואפשר דסבר מחבר מסכת סופרים דאתקפתא דאביי לא אתקפתא היא דמאי ק"ל משום דלא ידע לבסומי קלא משפטים בל יחיו קרית ליה. אימא דלא מיירי קרא במאן דלא ידע דכיון דלא ידע פטיר ועטיר דמאי אית ליה למעבד. אך קרא מיירי במאן דידע וקרא בלא נעימה וכו' לכן מייתי לה. ואביי וגמרין סברי דמאחר דהאיכא אינשי טובא דלא ידעי לא מסתברא לאוקומיה קרא בחלק ישראל היודעים לחוד. ומ"מ נראה לגרוס בבריתא שלנו במימרא ראשונה א"ר שפטי' אמר ר' יוחנן מצוה בגדול לגלול:

ולפי מ"ש התוס' שהיו רגילים לשנות משנתם בזמרה שהיו קורין המשניות בע"פ. אפשר דכיון דרבי כתב המשנה ואח"ך נכתב ונתחבר התלמוד משום עת לעשות לה'. ושוב אין שונים המשניות בע"פ ואפי' אחד ברבוא יש ללמד זכות כי עתה כמעט נתבטל לשנות בזמרה וליכא לאוקומי קרא בהכי: