כסא רחמים על מסכת סופרים כא:ט

האדם הגדול בענקים זה אברהם אבינו ע"ה וכו' כצ"ל:

פשט האדם הגדול הן הראנו את כבודו ואת גודלו בבריתא שלנו שהיה כנגד ע"ד אנשים וכו':

רמז האדם הגדול גימ' צ"ח כמנין המן וג' אותיות ורמז בזה מ"ש במדרש תלפיות דף ל"ו ע"ג מספר כתיבת יד שזכות אברהם גרם שנתלה המן על העץ ע"ש. ולזה רמז דנקרא האדם הגדול גימט' המן עם האותיות שבזכותו נתלה המן ונתקיימו ישראל שנקראים גוי גדול וזה רמז ואעשך לגוי גדול ואעשך שזכותך יקיים לגוי גדול וא"ש בריתא דידן כי סמוך לדין פורים:

דרש פ' זה האדם הגדול כי אדם הראשון חטא ואברהם אע"ה תקן לעון ע"ז ומשו"ה הושלך לאור כשדים ובשבילו נברא העולם כמ"ש בזהר הקדוש בהבראם באברהם ואמרו רז"ל שהיה לאברהם ליבראות קודם אדה"ר וכו' ולזה נקרא האד"ם הגדול שבשבילו נברא העולם והוא תקן אדם הראשון ועמ"ש בקונטרוס פני דוד פ' בחוקותי ע"ש:

סוד אפשר דכל כונת אברהם אע"ה ליחד קבה"ו ולכן נקרא האדם הגדול רמז הרומז כי היה מיחד הדודים ורמז האדם ה' מ'. אדם שם מ"ה הגדול כי היה היחדם בסוד גדלות וא"ש ההי"ב:

פירוש כנגד ע"ד אנשים וכחו כן כצ"ל. וע' מה שישב ודרש בזה בשו"ת פני אריה חדש סי' ט"ז ואין משיבין על הדרש: עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו היה טומנם אברהם אבינו בכף ידו כצ"ל: אלף מדות והיתה טיפת זרעו שלשים וששה ליטרין תני כצ"ל: היאך הוא על האבן האחת ראובן כצ"ל: בוחן באלוהות בדרך הראשון וכתב וכו' אורים ותומים ולא עמדו: ליהודה כצ"ל: כל עיקר שהוא חי בת ג' שנים כצ"ל: (ועמ"ש בקונטרוס דבש לפי מערכת י' אות ח' ע"ש) והשאר נמחק כי אין לו מובן והפסוקים שהם בנסחא שלפנינו ויוסף הורד וכו' ויקרא פרעה וכו' אין להם ענין כאן ואפשר לישב קצת נסחא שלפנינו דהביא פסוקים אלו ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר ויקרא פרעה וכו' דכתיב ויתן לו את אסנת ואיידי דבעי לומר ענין דינה ואסנת שהוליכה מיכאל לבית פוטיפר נקט להא בת שלש שנים וכו'. הסמוך ענין רבקה לענין אסנת שנעשה נס בזיווגן רבקה שנעשה לה נס שלא תטמא ואסנת שהוליכה מיכאל לבית פוטיפר וכשם שרבקה אמנו ע"ה היא מן האמהות. גם אסנת מעין דוגמא בצד מה כי היא היתה אם מנשה ואפרים נוה קדשו של יוסף שנקראו ישראל בני יוסף וגם נקרא בשם אפרים: שכן דרכן של מלכים כשתלד להן בת מנהגן לשמוע כצ"ל ובתואל היה מלך בעירו כמשז"ל ולא ידע ג' ימים לכך לא בא עליה כמנהג הגוים דעד ג' שנים אינה ראויה לביאת וביני ביני בא אליעזר ולקחה ונעשה לה נס. ומבריתא שלנו משמע דהכי הוה ארחייהו דאביהן של בנות. ורז"ל במדרשים אמרו באופן אחר דבתואל היה בא על כל הבתולות שהיה מלך ועל שם זה נקרא בתואל והיו כלם ממתינין לראות מה יעשה בבתו והוא היה רוצה לעשות ברבקה כמעשהו ובא מלאך והמיתו: שכך היה מנהגן של ארמיים כצ"ל: בת שש שנים היתה דינה וכו' כמנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן שהוסיף ששה שנים כצ"ל: מכאן ואילך יוסיף המבין דעת פירש הרב נחלת יעקב שכיונה בריתא שלנו למ"ש בפרקי רבי אליעזר שיעקב אבינו ע"ה כתב שם קדוש בציץ ותלה על צוארה והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל וכו' והטמין ברמ"ז זהו תורף דבריו:

ואני בעניי ראיתי להסמיך כאן איזה הקדמות מרבינו האר"י זצ"ל והמקובלים והוא דהלב מהתם איך אירע תקלה זו לדינה בת יעקב אע"ה קדש קדשים ואעיקרא ביאתה לעולם בדרך נס שדנה לאה דין בעצמה ומה גם למ"ש בתרגום המיוחס ליונתן שתרגם ואתחלפו עובדיא וכו' ומהרש"א ז"ל בחידושי אגדות פ' המפלת הביא הקדמה זו מהפייט ולא זכר שהוא בתרגום. ותו יש לתמוה דכאשר שמע יעקב אע"ה ענין שכם לא הודיענו הכתוב שנצטער וכיוצא אך כתיב ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחריש יעקב עד בואם ולא יש רמז שנצטער וחרה לו. אמנם למדנו מתורת רבינו האר"י זצ"ל כי דינה היתה גלגול אמתלאי בת כרנבו אמו של אברהם אע"ה ובאה לתקן עון נדה ששכב עמה תרח בנדתה וכן דינה אותיות נדה. ושכם שאב את כל זוהמתה בסוד ותהי נדתה עליו ונשארה נקיה זהו תורף דבריו בקצור. ובהכי ניחא כי יעקב אע"ה ידע שזה לטובתה וזהו תקונה ולכן לא נתפעל מזה ולא עשה פרכוס. וז"ש ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו דשמע דכן היו אומרים. אבל לפי האמת היא טמאתו דלקח כל זוהמתה בסיד ותהי נדתה עליו ותהי המצר"ה על שכמ"ו שכם בן חמור והיא נקיה. והחריש יעקב שלא לגלות הסוד עד בא בניו. ומ"מ השבטים חרה להם על סגנון הדבר דהיה יכול לישא אותה ולא יהיה בדרך זה וז"ש כי נבלה עשה וכי תימא זהו תקונה וכן לא יעשה באופן זה דהיה לו לישא אותה ולא יעשה דרך פריצות וזנות:

ואם נפשך לומר דמוכרח הדבר בסגנון זה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואיך יתרן פרו"ץ שכמ"י לישא ב"ת קדש בת בחיר שבאבות. אפשר לומר דהגם דידעו כי מאת ה' היתה זאת מ"מ הוא לא נפטר ונדון על מעשה ביש וז"ש וכן לא יעשה:

ובזה יש לישב דרך דרש מ"ש ביומא דף מ"ז שעינה מביאות אחרות ופירש"י שנתאוית והוא מנע ומהרימ"ט ז"ל בחידושיו לקדושין על דף כ"ב תמה עצוה אם כן עשיתי לשכם פרוש ולדינה פרוצה. ועוד יש להעיר דמהכתוב ומרז"ל נודע תוקף חיבתו בדביקה בחשיקה בחפיצה ואיך כבש יצרו. אמנם על פי האמור אפשר לומר דבהיות שכבר נטל כל הזוהמא ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי כי הוא כבר עון משוקץ ומטונף משכמ"ו ומעלה להכי אשתהויי אשתהי כי דימה היות כי תפארת אדם לשבת בית דינה יתיב והרי היא שלו. כל קבל דנא דינה חלק"ת הצורי"ם הרגישה בנפשה שפירשה מזוהמה רבא ותצא דינא מתוקף טומאתה היתה מתאוה כי יוסיף שכ"ם אחד לקחת כל סיגי חלאתה. אמנם כיון שהכל היה לטובתה ולתקון נפשה וכבר נשא הצעיר עליו כל הזוהמא לא נתנו אלהים ולא בא עוד כי לא היתה צריכה עוד. ולמה שפירש מהרימ"ט ז"ל שם דמפרש שעינה שבא עליה י"ל דודאי עינוי גדול היה לה לפי פירוש זה דבשלמא בראשונה היה צורך תקונה והא אתסגר בקמיתא והשאר היה לה עינוי גדול. והנה הרב נזר הקדש פ' ויצא כתב מהמקובלים דצאן לבן היו נשמות ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופתקו לתת לו עושר ואם ח"ו היה חוזר היה נאבד העולם זהו תורף דבריו ז"ל:

הא למדת דדבר גדול הפליא לעשות יעקב אע"ה בשש שנים אלו שהיה לוקח הצאן מלבן שהיו נשמות ישראל וצדיק באמונתו שלא רצה לחזור והחזיק בצאן לתקן עולם ואפשר דבשכר זה כשהיתה דינה בת שש שנים זכתה לינצל מזוהמתה ונתקנה במעשה שכם. ואפשר שזו כונת בריתא שלנו בת שש שנים היתה דינה כשהוליד אסנת משכם וניצולה מחרפת זוהמת חלאתם והיה זה שכר שש שנים שכר הצאן שעבד יעקב ללבן והציל נשמות ישראל ומצוה גוררת מצוה שנטהרה דינה ואלו מפלאות תמים דעים וז"ש מכאן ואילך יוסיף המבין דעת כי הם סודות עליונים ורז"ל היו מסתירים מאד. ולא יקשה דנענש יעקב אע"ה על ך' שנה שביטל כבוד או"א כמשז"ל דהי"ל שכר גדול יתר מאד. ומיהו הקב"ה מדקדק מאד על חסידיו ועל כבוד או"א הי"ל נער. ולפי מ"ש יתכן שלכך נקראו ישראל צאן לרמוז שהיו בצאן לבן והצילם יעקב אע"ה. ובמ"א כתבתי בעניותי רמז בתיבת צאן שהוא רמז דייחוד קבה"ו צ"א כמנין הויה אדני ון' רמז לן' שערי בינה ואכמ"ל. ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי ברב חסדיו ויראנו מתורתו נפלאות אנא ה' מחיה חיים תחיינו כי עמך מקור חיים:

תוספות האדם הגדול וכו'. ואם תאמר מאי שיאטייהו דהני מילי דאגדתא הכא ואפשר משום דאמרו רז"ל שמצינו בנביאים הראשו' שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים כמו שאמרו בברכות דף ל"א ע"א. זאת היתה לבריתא שלנו לסיים המסכתא בענין פורים וכתבו ז"ל דמפרסמין מאד ענין פורים למען ידעו השרים דאשר שלח ידו ביהודים נעקר מן העולם. וחתם בענינו אבותינו הקדושים אברהם יצחק יעקב עליו השלום דזכות אבות לא תמה והוא ברחמיו זוכר ברית אבות. וכבר רבינו הקדוש ע"ה סיים המשנה ארשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלו"ם וגם ה' יתן הטו"ב יוסיף לנו שנות חיים: