כסא רחמים על מסכת סופרים ב:ב

ובין דף לדף כמלא רחב שני אצבעוה ובחומשין בין דף לדף כמלא אגודל כצ"ל וכן הגיה הרב מעדני מלך ז"ל: עשה סוף הדף לתחילתו פסול כצ"ל וכאן סוף הלכה ב' ומ"ש בספרים עירב את האותיות וכו' עד סוף ההלכה צריך למחוק כי כבר תני הכי בסמוך בסוף הלכה א':

תוספות עשה סוף הדף לתחילתו פסול מה שפירשו הרב קרבן העדה פ"ק דמגילה והרב נחלת יעקב בזה אין פירושם מחוור באשר הרואה יראה ויבחין ואין להאריך. אמנם היותר נראה הוא מה שפירש הרב רגל ישרה וז"ל עשה סוף הדף לתחילתו ר"ל מה שכתב בסוף הדף כתב עוד פעם בהתחלת דף השני הסמוך לו עכ"ל. ופירוש זה נראה יפה כי המנהג בכל הספרי' של פירושים וחידושים שבסוף הדף כותבים תיבה אחת שהיא תחילת הדף הסמוך וכן בעמוד ראשון כותבים תיבה שמתחילין בה עמוד ב' וזה מנהג פשוט בכל ספרי הפירושים וחידושים. ולכן הזהיר שלא יעשה כן בס"ת שיכתוב בסוף העמוד תיבה ויכתבנה עוד בתחילת עמוד הסמוך ואם עשה כן פסול. והוא פירוש אמיתי ומתישב יפה בנסחת הירושלמי דקתני עשה סוף הדף שוה לתחילתו ע"ש והרי הוא כמבוא"ר:

אחרי כתבי ראיתי להרב שדה יהושע ז"ל שפירש בלשון הירושלמי סוף הדף שוה לתחילתו וז"ל עשה סוף הדף מלמטה שוה לתחילתו לעליונו שהגליון שוה מה שלמענה מהדף למה שלמטה פסול וכדמפרש לקמן דריוח למעלה שתי אצבעות וריוח שלמטה ג' או ג' וטפח עכ"ל. והגם דפירושו מתישב בלשון הירושלמי מ"מ אינו מחוור דהירושלמי קאמר בפשיטות דפסול. והרמב"ם פ"ט כתב דכל השעורין הללו למצוה ואינם לעכב ע"ש וכן כתב הטור סי' רע"ג. ומוכרח שאין פירוש הירושלמי כפירוש הרב שדה יהושע דא"כ הרמב"ם ז"ל והטור הפך הירושלמי ותו דלפי פירוש הרב שדה יהושע בירושלמי מסתמא נפרש בריתא שלנו כן וקתני פסול כירושלמי ובבריתא דבסמוך הלכה ד' מוכח כמ"ש הרמב"ם והטור דאינו מעכב. והתימה על הרב שדה יהושע שפירש כן בירושלמי ולא העיר דהרמב"ם מכשיר וכו' כדבר האמור ודוק הטב: