כסא רחמים על מסכת סופרים יח:ה

ביום צום בן י"א שנה עד עצם היום ובן י"ב להשלים כצ"ל כן הגיה הרב נחלת יעקב: לפני כל זקן וזקן לברכו דמלבד מ"ש אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך אמרו רז"ל ברות רבה אלמלא ברכתן של זקנות לרות נתקעקעה ביצת מלכות בית דוד בימי עתליהו אלמא ברכת זקנים מהניא טפי: ולא היו מניחין בניהם הקטנים אלא היו מוליכים אותם כצ"ל:

תוספות וכן היה מנהג טוב בירושלם להתענות בניהם וכו'. ואם תאמר הלא חיובא לחנך הקטנים והוא מדינא בכל מקום ולא לבד ממנהגא שנהגו בירוש'. ואפשר דהא דקתני מנהג טוב בירושלם אסיפא קאי דבירושלי' נהגו להוליך תנוקות המתענים אצל הזקנים לברכם: ללמד שהן נאים וכו'. אפשר דנקט ללמד לרמוז דלמדנו דין מכאן דמי שהוא גדול הדור דינו כרבו מובהק כמ"ש הרב תרומת הדשן סי' חלק ולכן הולך אצל הגדול ממנו ומשתחוה לפניו ושואל שיתפלל בעדו וכו' וכל זה שמחשיב להגדול כרבו מובהק אפי' שלא למד ממנו כלל ובצד מה יש ללמוד דין. אמנם להכנע כל כך הוא שהן נאים ומעשיהן נאים: