כסא רחמים על מסכת סופרים יז:ח

קורין כסדרן סדר פרשיות של אותו שבוע. ואין עולה להם מן החשבון דבשבת בשחרית מתחילין מתחילת הפרשה וחוזרין לקרות מה שקראו במנחת שבת שעבר ובב' וה': שנאמר וידבר משה וכו' קאי על כל האמור שבמועדות קורין כל עניני המועדות על זה אמר שנא' וידבר משה וכו' ומזה למדנו ללמוד בעניני המועדות: הכי גרסינן בין בשני בין בחמישי שמפסיקין סדרן וקורין באלו אבל אי אתה יכול לומר בתעניות ובמעמדות ופורים שיבואו בשבת כדי להפסיק מסדר שבת עליהם אלא בשני וחמישי כצ"ל:

תוספות לכל מפסיקין לר"ח וכו'. הוא לשון המשנה פ' בני העיר ופירש"י ז"ל לכל מפסיקין מלקרות בענין היום וקורין בענין מועד מעין המאורע עכ"ל. והכי מוכח מהבריתא שלנו דקתני שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצוה שיהיו קורין כל אחד בזמנו מכאן אמרו לכל מפסיקין לר"ח וכו' ומהכא מוכח דמ"ש בבריתא שלנו לכל מפסיקין נמשך ודאי למ"ש שיהיו קורין כל א' בזמנו דעלה קאמר מכאן אמרו לכל מפסיקין אם כן פירוש לכל מפסיקין היינו כמו שפירש רש"י ז"ל שמפסיקין לקרות בענין היום וקורין בענין מועד. וראיתי לראב"ן ז"ל בספרו בסי' נ"ט דף כ"ד ע"ד שכתב וז"ל הא דתנן לכל מפסיקין לר"ח לחנוכה ופורים או תענית בשני או בחמישי מפסיק פרשה של אותו שבת ואין קורין בה אלא דר"ח ודחנוכה ודפורים או דתענית ויחל משה עכ"ל. ולא תקשי דמבריתא שלנו מוכח דפי' לכל מפסיקין היינו דמפסיקין פרשת הסדר לקרות ענין מועד כמו שפירש"י ז"ל. דפירוש לכל מפסיקין כולל שתיהן כמ"ש הר"ן ורש"י חדא מינייהו נקט. וכן ראב"ן חדא מינייהו נקט והניחו יתרם. ורש"י לא הוצרך לפרש דמפורש בש"ס וראב"ן כל עצמו לא אתא אלא על דברי הש"ס דקאמר בתענית למה לי הפסקה ששאלו חתנו כמו שכתב שם. ומ"ש ראב"ן דתענית ויחל משה נקט כפי המנהג:

והנה בירושלמי פ' בני העיר הלכה ו' אמרו ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח א"ר חלבו קומי ר' אימי מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לר"ח חנוכה ופורים. ופירש הרב קרבן העדה וז"ל ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין דמספקא ליה הא דתנן במתני' לכל מפסיקין לראשי חדשים וכו' אי קאי על הפרשיות אם חל ר"ח בשבת אין קורין אלא בר"ח או"ד לכל מפסיקין אהפטרות קאי אבל פרשיות שבת אין נדחין ממקומן א"ל קורין בר"ח שבעה כן משמע במס' סופרים. ה"ג מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לר"ח לחנוכה ולפורים ולתעניות ולמעמדות ואי אהפטרות קאי תעניות ומעמדות בחול נינהו ולית בהו הפטרה אלא ודאי אפרשיות קאי וה"ה לר"ח ואם חל בשבת קורין בר"ח שבעה עכ"ל. ובתוספותיו שם כתב דהרב שדה יהושע פ' תפלת השחר ומהר"ר אליהו שם פירשוהו כמ"ד אהפטרות קאי ולו נראה כפי' בקונט' וכן ר' אמי דסבר בבבלי אפרשיות קאי הזכירו שם בירושלמי זהת"ד. ולפי הדל אין נראה לפרש פירושו הלז דהוי הירושלמי הזה כהלכתא דכל הפוסקים פסקו כמ"ד אהפטרות הוא חוזר וכן המנהג ואין ראיה מר' אימי דהוזכר בירוש' דהוא אחר. ומ"ש דכן משמע במסכת סופרים תימה עליו דגם דיש איזה משמעות בבריתא שלנו בהלכה זו. הרי מפורש במסכת סופרים בבריתא שאחר זו ולעיל בפרקין הלכה ג' דבשבת שחל בו ר"ח קורין שבעה בענין שבת והשמיני קורא וביום השבת ור"ח ומפטיר בשל ר"ח. ומזה גם כן יש להכריע דפי' הירושלמי אינו כדבריו. וגם מדלא אשתמיט חד מרבוואתא לומר דהירושלמי סבר כמ"ד חוזר לסדר פרשיות. ועוד דהרב קרבן העדה הגיה הירושלמי להביא סוף המשנה דתעניות ומעמדות דליתא בנוסחא דקמן הכא ופ' תפלת השחר ובתעניות ולפי פירושו הוא מוכרח להגיה כמבואר. ועוד דאפשר דאף למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר אפשר דאינו אלא בד' שבתות ובמועדים אבל בר"ח וחנוכה ופורים מפרש לה בחול כמו תעניות ובמועדות אבל בר"ח שחל בשבת מודה שקורין פ' השבוע והמפטיר קורא בר"ח באופן דמכל זה לא הונח לי לדעתי הקצרה לפרש הירושלמי כפי' הרב קרבן העדה ומה גם שהלשון סתום מאד דלא למדנו היאך קורין שבעה גברי בפ' ר"ח דאין בה פסוקים לז' עולים. ועוד ראיתי לו להרב קרבן העדה בתעניות פ"ד הלכה א' דאייתי שם בירוש' סוגיא דפרק בני העיר נמי ובפירושו פירש כהכא ובתוספותיו שם כתב דפירש בפירושו לפי פירש"י דמגילה דלכן מפסיקין דקורין בענין המועד אבל הר"ן סובר דלכל מפסיקין אהפטרות קאי וצריך לפרש דהא דשאל במה קורין אם קורין אף בר"ח ומסתייע ממתני' מדקאמר הפטרה בר"ח מסתמא שקורין אף בר"ח דעלה קאי וכ"כ בספר שדה יהושע עכ"ל. ויש לדקדק דמריהט' דלישניה משמע דפליגי רש"י והר"ן ואין הדבר כן דגם רש"י מפרש דלמ"ד דכסדרן אהפטרות קאי יש בכלל לכל מפסיקין דקורין בענין המועד אלא דמפרש נמי דמפסיקין בהפטרות בד' פרשיות וכיוצא וכ"כ הר"ן בפירוש דמפסיקין למועדות לפרשיות ומפסיקין להפטרות בר"ח וכו' והפסקה לאו בחדא גוונא והאריך בזה. ובודאי כך סובר רש"י כהר"ן למ"ד דאהפטרות קאי והכי הלכתא וכך הוא המנהג. ולעיל כתבנו דרש"י לא הוצרך לפרש דמפורש בש"ס. ועתה נאמר בסגנון אחר דרש"י ז"ל כתב כן בפירוש המשנה ומשו"ה כתב פירוש לכל מפסיקין אמועדות דהא אתי ככ"ע בין למ"ד אפרשיות בין למ"ד אהפטרות דבמועדים כ"ע מודו דקורין בענין המועד. ולא פירש יותר כי בש"ס פליגי ולזה סתם דהשתא אתי פלוגתא דאמוראי שפי רכל חד כדעתיה. וכך מנהגו של רש"י כמה זמני דבמשנה סותם דבש"ס מייתי פלוגתא בפירוש המשנה. אמנם ודאי דגם רש"י ז"ל למ"ד דקאי אהפטרות והכי הלכתא הוא מפרש כפירוש הר"ן ממ"ש. ומ"ש הרב שדה יהושע פ' תפלת השחר בעד רש"י ז"ל אפשר שזה כונתו אבל קיצר מאד והלשון מגומגם. וגם דברי הרב קרבן העדה דתעניות הנז' יש לישב קצת דאין כוונתו דרש"י פליג אלא כונתו לפי מה שמפורש בדברי רש"י בהדיא:

ואחזה אנכי דגם פירוש הרב שדה יהושע ז"ל הגם דלפירושו לא שייכי כל ההערות האמורות מ"מ גם פירושו אינו מתישב מצד הענין שהוא פירש דשאל אם נקרא בשל שבת ולא בשל ר"ח וא"ל דקורין הפרשה של שבת דהיינו סדר היום ואח"כ קורין של ר"ח ומסייע ליה ממשנתנו דמפסיקין הפטרה של השבוע וקורין הפטרה דשבת ור"ח אלמא קורין בשל ר"ח זהת"ד. ויש להעיר דמה אסתפק ליה שלא יקראו בשל ר"ח כלל. ומדברי מהר"ר אליהו ז"ל משמע קצת דמפרש קורין בר"ח בהפטרת ר"ח וגם זה דוחק:

ועלה בדעתי לפרש דמאי דבעי בירושלמי ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין היינו אם צריך לקרות כמו אם חל ר"ח בחול שקורין לו וביום השבת ובראשי חדשכם או אין צריך לקרות אלא ובראשי חדשכם ואמר ליה קורין בר"ח כלומר שאין קורין אלא ובראשי חדשכם. וא"ל מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לר"ח והיינו דמפסיקין הפטרת השבוע וקורין הפטרת ר"ח כשחל בשבת וא"כ כשקורין פ' השבוע ומפטיר בשל ר"ח מסתמא בראשי חדשכם סגי וא"צ לקרות לא צו ולא וביום השבת. ואם כנים אנחנו בזה ארווחנא דהרמב"ם פי"ג דתפלה כתב דכשחל ר"ח בשבת קורא ובראשי חדשכם והוינן בה דבמסכת סופרים אמרו דר"ח שחל להיות בשבת המפטיר קורא וביום השבת ובראשי חדשכם. ואמאי פסק דלא כמסכת סופרים וכמ"ש אני בעניי בקונטרוס טוב עין סי' י"ג. והשתא פתח פתוח לרווחה דהרמב"ם ז"ל סמך על הירושלמי:

ועתה נבאר בריתא שלנו מכאן אמרו לכל מפסיקין לר"ח לחנוכה וכו' פירוש מהא דאמרן מצוה שיקרא לכל א' בזמנו מכאן אמרו לכל מפסיקין. והאי הפסקה לאו בחד גוונא דבמועדות קורין פרשת מועד ולא פרשת היום בין כשחל בשבת בין כשחל בחול. ובראש חדש וחנוכה אם חלו בשבת מפסיק הפטרה יום שבת וקורא המפטיר מעין המאורע ומפטיר מענין ראש חדש או חנוכה ואם חל בחול אינו קורא בפרשת היום. ופורים לרוב העולם הוא בי"ד ואינו חל בשבת וכמ"ש לקמן. ואה"נ דבירושלם דקורין בט"ו אם חל בשבת מפטיר בענין פורים וכמ"ש הר"ן ז"ל בחידושיו למגילה כ"י ובריתא שלנו מיירי ברוב העולם. ולתעניות ולמעמדות בחול דקורין קריאת המאורע ודוחין פרשת החול. וליה"כ נקטיה בהדיא משום מנחה שקורין בו כמ"ש התוס' והרא"ש ועמ"ש הר"ן ז"ל והרב תי"ט ז"ל: