כסא רחמים על מסכת סופרים יז:ז

בחנוכה בנשיאים וכו'. גם הלכה זו במשנה במגילה ויש קצת תוספת ושינוי כאן: בנשיאים פירש"י דהיו נמי חנוכת המזבח: במעמדות במעשה בראשית בתעניות דף כ"ו מפורש סדר קריאתן וקורין במעמדות במעשה בראשית שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ: וז' אחרונות של עצירה כצ"ל והיינו ז' תעניות אחרונות שמתענין על עצירת גשמים: ונהגו בו העם כצ"ל כלומר שנהגו להפטיר: ואין מפסיקין וכו' כמה דקתני במכילתין לעיל ריש פרק שנים עשר:

תוספות בחנוכה וכו'. כתב הרא"ש בתוספותיו למגילה וז"ל נמצא במס' סופרים בכ"ה בחנוכה בנשיאים פירש הר"ר שמעיא ז"ל משום דמכ"ה בכסלו היה ראוי להקים המשכן אלא עפ"י הדיבור היה מקופל עד א' בניסן ולא חנכוהו הנשיאים כדאיתא במדרש ולפי שהיה ראוי להקימו מכסלו ולחנכו לכן קורין פ' הנשיאים בחנוכה שהוא בכ"ה כסלו עכ"ל. עין רואה שהיה להם נוסחא אחרינא בבריתא שלנו. אמנם יראה שט"ס נפל בדברי הרא"ש וצ"ל נמצא במ"ס בכ"ה בכסלו בנשיאים פירש הר"ר שמעיא וכו' כצ"ל ומדשינה וקאמר בכ"ה בכסלו בנשיאים ולא קתני בחנוכה בנשיאים פירש רבינו שמעיא דרמז דבכ"ה כסלו היה ראוי להקים המשכן וכו' והביא המדרש באורך בארחות חיים דף כ"ו מהפסיקתא ע"ש:

והנה מדתנן בחנוכה בנשיאים כתב הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל דאם ביום ראשון הכהן קרא ברכת כהנים לבד הוי טועה בדבר משנה דתנן בחנוכה בנשיאים והרב שיירי כנה"ג חלק עליו ואני בעניי צדדתי להעמיד דברי הרב שיירי כמ"ש בברכי יוסף סי' תרפ"ד ובמחב"ר הבאתי שהרב המאירי בכ"י הזכיר מנהג זה שהכהן קורא בברכת כהנים לבד ע"ש והן עתה נדפסו פסקי הרב המאירי לשבת וע"ש בדף ך' ע"א מהספר דברי הרב ז"ל בצביונן ובקומתן:

ורש"י ז"ל פירש בחנוכה בנשיאים דהוי נמי חנוכת המזבח כלומר דבכ"ה בכסלו היה חנוכת המזבח בימי החשמונאים כמו שנראה מס' בן גוריון ומס' מכבי שהביא הרב תי"ט ז"ל:

בפורים ויבא עמלק. וא"ת אמאי הקדים חנוכה והא פורים דברי קבלה וקדים לחנוכה וגם חנוכה הוא מד"ס וי"ל דכב' תירץ הרב תי"ט דחנוכה קודם בזמן דהוא בכסלו ופורים באדר. ועוד חנוכה ח' ימים ע"ש באורך:

ושבעה אחרונות של גשמים. כן הביא הגירסא בס' אגודה ע"ש:

לפי שאינו מן המובחר. וא"ת לפי מאי דאמרינן בעלמא דיש שלשה סוגים דיעבד לכתחלה מצוה מן המובחר ומי שרוצה עושה סוג לכתחלה ולא אכפת ליה בסוג מצוה מן המובחר וא"כ הכא המפסיק בקללות אינו מן המובחר ויכול להפסיק בקללות לכתחלה. והרי אמרו אין מפסיקין בקללות ואיך שרי לעבור על דברי חכמים. והיה אפשר לומר דהא אשמועינן בריתא דידן דאין בזה איסור ומצינו להריטב"א ז"ל בחידושי מגילה על דף כ"ח דכתב דזמנין דקאמר הש"ס אסור ולא הוי איסור לא מדאוריתא ולא מדרבנן אלא מדת חסידות וכ"כ התוס' בתעניות דף י"א דאסור מדת חסידות וכ"כ הר"ן פ"ק דע"ז בשם הרמב"ן ז"ל וכ"כ הרב הנמקי ז"ל פ' ד' מיתות. א"נ אפשר דתנא דבריתא דידן סבר דטעמא דאין מפסיקין בקללות היינו כמו שאמר ר' לוי לעיל פי"ב דמכילתין דאמר ה' אינו כדין שבני יתקללו ואני מתברך וז"ש לפי שאינו מן המובחר לרמה הטעם אבל אחר שאמרו אין מפסיקין חייב לקיים והיותר נכון דלישנא בעלמא הוא ורוצה לומר שאינו הגון:

ומ"ש להפסיק בקללות ולהתחיל בקללות פירוש או להתחיל בקללות וכבר שנינו לעיל במכילתין פרק שנים עשר הלכה ב' זה שהוא עומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב.

ואמת אגיד כי אחר שכתבתי הרשום בכתב שבתי וראה דברי תוספי הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל בריש הלכה זו והגהתי הלשון ככתוב לעיל. איכו השתא נראה דהלשון מוטעה וצריך להגיהו באופן אחר ובתחלה אעתיק כל הלשון כאשר הוא בדפוס וז"ל בתעניות ברכות וקללות. והאידנא קורין ויחל בתעניות. נמצא במס' סופרים בכ"ה בחנוכה בנשיאים. פירש ה"ר שמעיה וכו' עכ"ל. ונראה שט"ס נפל וכצ"ל והאידנא קורין ויחל בתעניות וכן נמצא במס' סופרים. בחנוכה בנשיאים פירש ה"ר שמעיה וכו' כצ"ל והדבר מבואר דברישא אמר מר דהאידנא קורין ויחל בתעניות ולא קרינן ברכות וקללות כדתנן במשנתנו ועלה קאמר וכן נמצא במסכת סופרים והיינו מאי דתנינן בבריתא דקמן תעניות אחרות ויחל משה. ואחר זה הרא"ש ז"ל תופס על מאי דתנן בחנוכה בנשיאים וקאמר עלה פירש הרב רבינו שמעיא וכו':

והנה הרא"ש ז"ל בסוף מגילה בפסקיו כתב דנוהגים בהפטרות כמדרש הפסיקתא וכן נמי בתעניות אנו קורין ויחל ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות אלא שאנו עושין על פי מס' סופרים דגרסינן התם בתעניות של ט"ב ובתעניות שבעה אחרונות של עצירת גשמים קורין ברכות וקללות אבל בתעניות אחרונות קורין ויחל משה ומפטיר דרשו ה' ויש אומרים שאין להפטיר והעם נהגו להפטיר. מיהו איכא למימר דמתניתין נמי איירי בט"ב ובשבעה תעניות אחרונות ולא פליגי עד כאן לשון הרא"ש ז"ל בפסקיו ע"ש. והבאתי כל לשונו להודיע גירסתו בבריתא שלנו. ומדבריו הללו אתה תחזה דמה שהגהתי עתה בלשון תוספי הרא"ש כמדובר נראה שהיא הגהה טובה. ובתוספותיו כתב סתם וכן נמצא במס' סופרים ולשון זה סובל או שנהגו כמס' סופרים נגד המשנה. או דממס' סופרים למדנו פירוש המשנה דמיירי בט"ב ובשבעה תעניות אחרונות. ובפסקיו ביאר הדברים:

ויש להרגיש לכאורה קצת על דברי הרא"ש ז"ל דבתחלה כתב דבתעניות קורין ויחל נגד המשנה על פי מסכת סופרים. והרי הוא ז"ל כתב בה' ס"ת בענין פ' פתוחה וז"ל וכאשר כתבתי נראה עיקר דהירושלמי הוא עיקר נגד מס' סופרים כי מסכת סופרים נתחברה בדורות אחרונים ולא הביא מדבריו הגמרא וגם הסברא נותנת כן כאשר פירשתי עכ"ל. הרי שכתב דהירושלמי עיקר נגד מס' סופרים ואיך כתב הכא דבתעניות קורין ויחל נגד המשנה. ולא עוד אלא דבתלמודא דידן שלא דיברו בזה מסתמא נקטי כמשנה וא"כ איך נקטי כמ"ס נגד המשנה והתלמוד. והגם שכתב אח"כ דלא פליגי דמתני' איירי בט"ב ובז' אחרונות. לא הו"ל לומר בלשון איכא למימר אלא להכריע דודאי לא פליגי דאי פליגי לא עבדינן כמ"ס. ותו דלפי מ"ש בה' ס"ת דנתחבר בדורות אחרונים אחר התלמוד אם כן נימא דאם איתא דגמרין סבר כמ"ס הו"ל לפרש משנתנו הכי וממה שהש"ס סתם סבר דמשנתנו אכלהו תעניות מיירי וא"כ פליג מ"ס עם התלמוד והו"ל למנקט כתלמוד. ותו אעיקרא מ"ש בה' ס"ת דנתחבר בדורות אחרונים אחר התלמוד אם כן נימא דאם איתא דגמרין סבר כמ"ס הו"ל לפרש משנתנו הכי וממה שהש"ס סתם סבר דמשנתנו אכלהו תעניות מיירי וא"כ פליג מ"ס עם התלמוד והו"ל למנקט כתלמוד. ותו אעיקרא מ"ש בה' ס"ת דהירושלמי עיקר נגד מ"ס דנתחבר בדורות אחרונים אדרבא יש לומר דכיון דנתחבר אחר התלמוד. א"כ כבר ידעו מ"ש בירושלמי ואמרי איפכא והלכה כבתראי:

ואפשר ליישב דיש חילוק בין ענין פרשה פתוחה למאי דקרו ויחל בתעניות דבענין פרשה פתוחה ידע הרא"ש ז"ל דלא יש מנהג דכל סופר כותב באופן אחר ותו דכל אחד כותב בביתו ואינו מנהג בפומבי ומפורסם ומשום הכי כתב דאין לעשות כמסכת סופרים נגד הירושלמי דסבר הרא"ש ז"ל דכלל הלכה כבתראי לא אתמר למילתא פסיקתא אלא באמוראי בתראי דתלמוד דידן. ועם כל זה סמיך אמאי דמסיק וגם הסברא נותנת כן. ברם הכא גבי קריאת ויחל שהוא מנהג בפומבי ומפורסם שפיר כתב דאנו עושים על פי מסכ' סופרים. ואין לחוש אם הוא נגד המשנה ומאי דמוכח מהש"ס דתיסגי לן דיש סברא זו במסכת סופרים והו"ל כדאמרינן בעלמא דהלכה כאמורא דעביד עובדא דמעשה רב ואפי' הוא נגד הכלל וכ"ש הכא דהוא מנהג רבבות אלפי ישראל מפורסם ובפומבי ועדיף ממאי דאמרינן מעשה רב. ואח"כ כתב דאיכא למימר דלא פליג מס' סופרים אמתני'. וכן כתב בס' האגודה בסוף מגילה וז"ל בתעניות ברכות וקללות במסכת סופרים מפרש הני מילי תעניות של גשמים בז' אחרונות אבל תעניות שלנו קורין ויחל עכ"ל הרי שכתב דבמס' סופרים מפרש דלא פליג אמתני' רק מפרש למתני' כמ"ש הרא"ש ז"ל:

ודע שאני בעניי כתבתי בקונטרוס טוב עין המחובר עם ועד לחכמים סימן י"ג דעלה בדעתי לומר דטעמא דאזיל בתר מ"ס ומניחין התלמוד משום דכתב הרא"ש דמ"ס נתחברה בדורות האחרונים וכו' וסמכינן אמ"ס ע"ד הלכה כבתראי וכו' ע"ש. ובאמת כי אני הדל קצרתי במקום שצריך להאריך שהנה הזכרתי דברי הרא"ש ז"ל ועפ"ז צדדתי דהלכה כבתראי והרא"ש שם כתב להפך דהירושלמי עיקר נגד מסכת סופרים דנתחברה בדורות אחרונים. וזה הפך מה שכתבתי כמבואר:

אכן כונתי מבוארת אעפ"י שקצרתי מאד דמה שהבאתי מהרא"ש ז"ל הוא דהוא לימדנו דמ"ס נתחברה אחר התלמוד אבל לא לענין מ"ש. אלא דאני הבאתי מקודם מהתוס' בברכות דף י"ח ופסחים דף מ' שכתבו דאנו עושין כמ"ס ומניחין התלמוד. ועל זה כתבתי שי לצדד על ענין מה שקורין בר"ח שחל בשבת דקורין כמ"ס דאזיל בתר מ"ס שנתחבר אחר התלמוד כמ"ש הרא"ש ז"ל ויש לו' ע"ד הלכה כבתראי והיינו לדעת התוס' ולא לדעת הרא"ש. ומ"ש התוס' בפסחים דף מ' ואנו נוגים להפטיר השמים כסאי כמו הפסיקתא דבריהם קשים וכבר העיר מהרש"א בח"ה ונדחק הרבה ע"ש ודע דיש לדקדק קצת בדברי הטור וכמ"ש מר"ן ז"ל בשו"ת אבקן רוכל סי' כ"ט מלבד מ"ש בטוב עין וגם יש לצדד עוד לא ע"ט האסף ועמד קנ"ה במקומו שלא להאריך: