כסא רחמים על מסכת סופרים יד:ב

בד"א דבעינן כ"ב פסוקים למפטיר בשלא תרגמו ולא דרשו אבל אם יש מתורגמן מותר לפחות מכ"א פסוקים והכי אמרינן במגילה דף כ"ג דכשיש תורגמן פוסק משום טורח צבור וה"ה כשדרשו:

תוספות מפטיר שלשה או חמשה או ששה. וא"ת נימא אבל תרגמו ודרשו פוחת ואפי' שלשה דיו ואמאי אצטריך שלשה או חמשה או ששה. ותו דבמגילה אמרו אמר רב שמואל בר אבא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן וכי הוה קרינן עשרה פסוקים הוה אמר לן אפסיקו ואוקמה בשיש תורגמן אלמא עשרה פסוקים הוו קרו קמיה דרבי יוחנן כשהיה תורגמן ור' יוחנן עצמו כי קרו עשרה פסוקים הוה אמר אפסיקו ואיך קתני ברייתא שלנו שלשה וי"ל דסברה ברייתא דידן דכי מדלית תקנתא דכ"ב פסוקים לאו דוקא עשרה ואפי' פחות. והיה אפשר לומר דהיכא דקרו בחול ומפטירין כגון בט"ב דקרו ג' ילמוד ג' פסוקים מהפטרה כנגד העולים בדאיכא מתרגם או דורש. ובי"ט חמשה כנגד העולים. וביום הכפורים ששה. וה"ה ביום שבת שבעה פסוקים. והיינו דקתני שלשה או חמשה או ששה. א"נ בהפטרה של שבת מיירי וקתני ג' ה' ששה שיקרא כנגד מספר זה שיש בו עולים באיזה ימים. א"נ הכי קאמר שיקרא ט' פסוקים נגד ג' עולים. או ט"ו כנגד ה' עולים או י"ח כנגד ששה עולים והא דקאמר ג' או ה' או ששה אינו ר"ל פסוקים אלא כנגד שלשה עולים או ה' עולים או ו' עולים ובזה מתישב קצת דר' יוחנן קרו קמיה עשרה והוה אמר אפסיקו דהוא כנגד ג' עולים: