כסא רחמים על מסכת סופרים יג:ו

בכתבן צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסוף שיטה ועשרת בסוף דפא שניץ ונחיץ כהדין קנטירא כדי שיפלו כצ"ל וכן הגיה הרב נחלת יעקב וסוף הלשון הביאו מהירושלמי. והפירוש פשוט כשכותבין את המגילה צריך להיות בעשרת בני המן איש בראש השיטה. ואת בסוף ותיבת עשרת בסוף הדף: שניץ פי' מרן ב"יח סי' תרל"א כעין שנצים שאחד בולט מצד זה וא' בולט מצד זה כן איש בראש שיטה ואת בסוף: ונחוץ כהדין קנטירא פי' שוה מב' צדדיו כמו בנין שוה ולא יהיה שום בליטה כדי שיפלו וכו' כמ"ש בש"ס דידן: אחר הדברים וכו' בא להודיע חוטרא אעיקרא ישלח שרצי"ו עד עמלק ממזר בר לחנתיה דאליפז בן פלגש אליפז: דרבי יתיה כצ"ל שגדל אותו על כל השרים: דקדם שבריה גניניה. תרגום לפני שבר גאון:

תוספות תרגם רב יוסף. לא שהוא חיבר התרגום כי אפילו תרגום כתובים היה מימי התנאים אלא נקט רב יוסף שהיה בקי בתרגום וכן משמע מדברי התוס' בקמא דף ג' ועיין מה שרמזתי אני עני שם בקונט' פתח עינים:

רבי מלכא וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל. אפשר עפ"י הירושלמי פ"ב דיבמות דשם להדיא דלאו בן המדתא האגגי היה אלא שקורא אותו כן שהוא צורר בן צורר ולפ"ז הוצרך לאשמועינן הכא דהיה בא מזרע עשו ועפ"ז מדויי' הטב דקתני ית המן המדתא האגגי ולא קתני בר המדתא בר אגג כדקתני באינך לפי שבהמדתא לא היה בן המדתא אגגי כדמשמע בירושלמי עכ"ל. וק"ק דאפילו לפי דבריו המדתא ואגג שהיו רחוקים מהמן היו אבות הטומאה ונצר משרצי"ו של המדתא ואגג הוא המן הרע והן לא ראינו בשמות הטומאה בבריתא שלנו אגג והמדתא. ועוד קשה על הרב נחלת יעקב דלא זכר דבתרגום הארוך למגילת אסתר על פ' ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות הוא היה מונה עזר מרעים מהמן עד עשו בר ובר בר סכסא ושם אתה מוצא בכללן כמה שמות דהוזכרו בברייתא שלנו ויותר מהמה ובריש מרעין קאמר המן בר המדתא ועד אחרן מזכיר הגגי ושם מבואר דהמן היה בן המדתא ככתוב כמה פעמים במגילה. וכן קשה על הרב יפה מראה פ"ב דיבמות שהסכים דהמן אינו בן המדתא ולא זכר מהתרגום. האמת דלישנא דירושלמי התם קשיתיה ותאלצהו. אמנם לדעתי הקצרה יש להגיה בירושלמי וכצ"ל כמד"א כי המן בן המדתא האגגי וכי בן המדתא אגגי היה אלא צורר בן צורר כצ"ל וחסר תיבת האגגי ב' פעמים וק"ל לירושל' דמשמע דהמדתא הוא בן אגג כמ"ש הרב יפה מראה ואינו כן דאיכא כמה דורות מאגג להמדתא והמן כמבואר בתרגום הנז' לכך קאמר דרצה הכתוב לומר דהמן בן המדתא היה אגגי צורר בן צורר. וממה שכתבנו מבואר דברייתא שלנו מוטעת וחסר כמה הדורות כמ"ש בתרגום הנז'. ואחר זמן רב נזדמנו לשעה פירוש קרבן העדה ופירוש פני משה וראיתי שם פ"ב דיבמות שגם הם ז"ל חשבו דהמן אינו בן המדתא ולא ראו התרגום הנז' עיין בדבריהם ודוק:

דקדם. שבריה גניניה. כתבתי בקונטריס דהוא תרגום לפני שבר גאון וכ"כ הרב נחלת יעקב ע"ש אמנם בתרגום שלנו לא תרגם כך:

דרש אפשר לפרש פסוק זה (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח בהמן הרע דאמרו רז"ל דהוא היה סיבה לבטול בנין בית המקדש ואמר הקב"ה אגדלנו ואנקם ממנו. ואמרו רז"ל והמן נופל על המטה בא מלאך והפילו. והוינן בה דלכאורה אינו מתישב. כהמלאך יפילנו וזה סיבה דאחשורוש אמר הגם לכבוש את המלכה והוא עמד לבקש על נפשו ולא ידע כי כלת"ו היא. וניחא לי הדל במ"ש רז"ל והביאו הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בס' הנחמד מנות הלוי שנשתבח המן עם אשתו ואוהביו שאסתר אוהבת אותו מאד שאם רוצה הוא היא נשמעת אליו ובגוים מחשבה רעה מצרפה למעשה ומשלו נתנו לו ובא מלאך והפילו. ובית המקדש נקרא גאון כדכתיב ושברתי את גאון עזכם. וז"ש לפני שבר דאשתפוך חמימי עב ראש השעיר. היה סיבה גאון הוא הבית המקדש שהיה סיבה לבטל בנינו ולזה יש שבר. ולפני כשלון שנפל על המטה הטעם הוא גובה רוח אשר דיבר שהיתה נשמעת לו להראות עד היכן גדולתו וגובה רוחו לכן בא מלאך והפילו והמן נפל אזדא ליה:

רמז אותיות שלפני אותיות שבר רא"ק גימט' אש וזה לפני שבר קודם אותיות שבר הוא אש הגאוה הנמשכת כיסוד האש כמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל וזהו גאון ואחר האש שבר. ולפני כשלון אותיות שקודם אותיות כשלון הם אותיות ירכה"מ גימט' רעה כי דבקתהו הרעה וגבה לבו ולכן יבא אחריו כשלון:

ודע שהרב שיירי כנסת הגדולה סי' תרצ"א כתב דבא מעשה לידו דעשרת לא היה בסוף דפא ופסלה דאע"ג דלדעת רבינו בעל הטורים אין להקחפיד מ"מ כיון דא"ח וההגהה בכם ר"י אומרים שצריך וכ"כ הגהמ"י בשם מהר"ם מי יכנס בספק שלא יצא י"ח אליבא דר"י ומהר"ם וא"ח וההגהה וע"ש שהאריך. ויש להרגיש דאמאי לא כתב דערן בש"ע לא כתבה וכתב דהטור יחיד ואפשר דלא ראה מס' סופרים וכו' ע"ש והני בי תרי לא נתנו ליאמר חדא דלא ראה מסכת סופרים ח"ו דכל רז לא אנס ליה ועוד דהרי מרן דראה מסכת סופרים והביא בב"י שר"י וא"ח הביאוה ועכ"ז לא כתבה ועוד דהטור אינו יחיד. ועוד יש להרגיש על הרב שיורי כנה"ג דבא למנין ר"י ומהר"ם וא"ח וההגהה והול"ל שגם הסמ"ג ורבינו ירוחם ז"ל כרבוה כאשר יראה הרואה:

וראיתי להרב גנת ורדים ז"ל בא"ח כלל ד' סי' י"ב שחלק על הרב כנה"ג והכשיר המגילה והמעיין יראה שאין ראיותיו מכריחות ויש לפסול המגילה ולתקנה. וכבר תרין אריוותא הרב פרי חדש ז"ל והרב אליה רבה ז"ל הביאו דברי הרב שיירי דפסל מגילה הנז' ושתק"ו יחדיו ומוכח ודאי שהסכימו עמו איכו השתא במותב תלתא כחדא הרב שיורי והרב פר"ח והרב אליה רבא הסכימו דפסולה וכן ראוי להורות: