כסא רחמים על מסכת סופרים יב:ב

א"ר לוי אינו בדין שבני מתקללין כתבו התוספות שילהי מגילה אמר ר' יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה אינו דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחד ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחלה וסוף עכ"ל התוס':

דרש ובו רוח סוד. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. אפשר לו' כמ"ש רז"ל שנגלה ה' למשה בסנה משום עמי אנכי בצרה ואפשר לפ' פ' על זה שהוא כלל ופרט ונרמז בפרט ענין מצרים ונקדים איזה הקדמות זה יצא ראשונה מ"ש בסדר עולם דכל שעבוד מצרים היה קי"ז שנים משנפטר לוי אחרון שבשבעים עד שיצאו ע"ש:

ואגב נאמר בזה פרפרת קטנה והוא שראיתי ראיה מהימנא בספר מעשה רקח להגאון החסיד מהר"א מקראקא ז"ל בריש מסכת שבת שהפליא עצה שישני בנותן טעם לקריאת שיר השירים בשבת ועל שיש קי"ז פסוקים בשיר השירים עיין שם באורך ואפשר דשיר השירים הוא לעורר את אהבה ויחוד קבה"ו ובשבת יש עילוי וזיווג עליון לכן קני לומר שיר היחוד וזמניה הוא ערבית דברי דודים וכל הקורא פסוק בזמנו זוכה למעלות שאמרו רז"ל יכתוב ודבר בעתו מה טוב עד"ה ודבר יחוד ע"ד ראוה מדברת בעת ו'מ'מ'ה ז"א טוב יסוד. ורמז שיר השירים אשר לשלמה ס"ת גי' תמה ור"ת לאשה. והיא מתרפקת על דודה אש"ר לשלמה מלך שהשלו"ם שלו. ועיקר שיר השירים על יציאת מצרים גאולת ישראל ראשונה ויש קי"ז פסוקים כנגד קי"ז. שנים שהיו בגלות כמ"ש בסדר עולם והפליא חסדיו עמנו מדלג על ההרי"ם שני דילוגים מת' שהיתה הגזרה נעשו רד"ו ומרד"ו נעשו קי"ז וזה רמז קי"ז פסוקים שהיו שתי הפסקות מת' רדו ומרדו קי"ז וזהו פסוקים שנים. ואם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים ויצ"מ היתה התחלה לגאולה העתידה בב"א לכן בשבת אומרים שיר השירים דכאשר נזכה לשמור שבת נגאלים אז ישיר ישראל שיר השירים ביציאת מצרים ביתר שא"ת ויתר ע"ז בב"א:

ואפשר זה רמז יקראני ואענהו כלומר יקראני שיתפלל על הגאולה בשבילי על דרך שכתבנו בעניותנו בדרושי' אשימם דוברו"ת ויסעו מה"ר שפ"ר ז"ל על פ' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו בעבור גערם כי ידעתי את מכאוביו שלא יש השראת שכינה בגלוי וארד השראת שכינה ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי בשביל השכינה ולעבדו זהת"ד בקצור נמרץ וז"ש יקראני בעבורי ואענהו. א"נ רמז יקרא יחוד וימשיך ן' ש"ב יוד חכמה אז ואענהו. הלא תראה במצרים עמ"ו גימט' קי"ז אנכי שכינה בצרה ח"ו. אחלצהו וכדי שלא יאמרו שלא היתה הגאולה בשבילם רק לעשות נקמה בפרעה דוקא לכן ואכבדהו אח"ך בענני כבוד ומן ובאר כמשז"ל וכן בגאולה העתידה בב"א אם נשים לב ליחדו כדחזי יעננו ביום קראנו. ובזה יש לרמוז פ' ה' אלהיו עמ"ו ותרועת מלך בו כמו שתרגם אנקלוס אל מוציאם ממצרים ודוק כי קצרתי:

תוספות אמר הקב"ה וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל בירושלמי דמגילה תניא הכי בהדיא כתיב עמו אנכי בצרה וא"כ אינו בדין וכו' והכי איתא במדרש רבה פ' ראה עכ"ל. והוא אגב שיטפיה דלשון תניא אינו צודק דאינה בריתא ותו דלא אתמר הכי בירושלמי כאשר יראה הרואה. אמנם קים ליה בדרב"ה דהכי אתמר במדרשא ברבה פ' ראה ע"ש:

ואני מתברך. הקשה הרב תי"ט דכפי המשנה הקוראים באמצע חין מברכים אלא הפותח והחותם ותי' דבתעניות משכחת לה בחותם א"נ ר"ל בש"ס שם קאמר טעמו על האידנא דמברך לפניה ולאחריה וכו' ע"ש. ושני התירוצים דחוקים ועל שניהם קשה מבריתא שלנו דלא קאמר דהאידנא מברכין לפניה ולאחריה וכמו שכתבנו בעניותנו לעיל ותו דבריתא שלנו פי"ז הלכה ז' קאמר דבתעניות קורין ויחל וכתבו הפוסקים דנהגינן האידנא כמס' סופרים והגם דתניא התם דבעצירת גשמים בתעניות קורין ברכות וקללות דוחק הרבה לומר דמה דתניא הכא אין מפסיקין בקללות קאי לתעניות גשמים ועיין בסמוך הלכה ג':