כסא רחמים על מסכת סופרים יא:ב

מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה פירש"י ז"ל דאין מדלגין בתורה שהשומע את זה הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב: לפי שגולין ס"ל דאין מדלגין בתורה ה"ט שאין גוללים ס"ת ברבים והא דמדלגין בנביא היינו בכדי שלא יפסוק המתורגמן כדתנן פ' הקורא עומד. ר' יוסי פתר לה. להא דאין מדלגין בתורה כגון פי' אפילו שהיתה פרשה קטנה והטעם כדי שישמעו את התורה על הסדר וכשמדלג אין לב השומע פנוי כל כך ואין הטעם כמש"ל שאין גוללין הס"ת ברבים: והא תנינן קורא באחרי מות ואך בעשיר ואיך מדלג ומשני שניא היא שהיא סדרו של יום כצ"ל: תדע לך וכו'. ואיך הוא קורא בע"פ אלא שהיא סדרו של יום והתירו וה"נ התירו לדלג שהוא בענין א' סדרו של יום:

תוספות מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. כתב הרב תרומת הדשן סי' ך' וז"ל במרדכי בשם ראבי"ה מפרש הטעם דאין מדלגין בתורה ובנביאים היינו משום כבוד צבור כדי שלא יעמדו בשתיקה בשעה שגוללין מפרשה זו לפרשה אחרת וכ' ופירש ראבי"ה והוכיח מן התלמוד דאין מדלגין ואין גוללין ס"ת בצבור חדא מילתא היא וטעמא דאין מדלגין משום דאין גוללין בצבור משום שלא יעמדו בשתיקה עכ"ל לעניננו. במרדכי שלפנינו פ' הקורא עומד לא חזינא כהאי סימנא. ואולי הוא במרדכי הגדול שהיה להם ז"ל כידוע. והא שכתב דאין מדלגין בתורה ובנביאים ר"ל מנביא לנביא דבנביא אחד מדלגין וזו משנה שלימה ובש"ס אמרו מנביא לנביא נמי אין מדלגין. ולפום ריהטא. קשה דבירושלמי שם במגילה פ' הקורא עומד הכי אתמר אין מדלגין בתורה רבי ירמיה בשם ר' שמעון בן לקיש שאין גוללין ס"ת ברבים ר' יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה אמר ליה כדי שישמעו ישראל על הסדר. ולכאורה נראה דר' יוסי בעי דלפי הטעם דאין גוללין ס"ת ברבים א"כ אם היא פרשה קטנה כלומר שאין בה שהיה בגלילה כלל התם לא שייך טעמא דאין גוללין ס"ת ברבים ואפ"ה אסור דסתמא תנן וקאמר כדי שישמעו ישראל על הסדר וה"ט דאין מדלגין דאין לב השומע פנוי כל כך ודחי טעמא שאין גוללין ס"ת ברבים. וכן פירש הרב נחלת יעקב הירושלמי ועפ"ז הגיה בריתא שלנו שצ"ל כמו שהוא בירושלמי ואני עני פירשתי הנסחא דקמן בברייתא שלנו על דרך זה כמו שפירשתי בקונטריס וא"כ קשה על ראבי"ה ועל הרב תרומת הדשן דטעם זה שאין גוללין ס"ת בצבור של כת הקודמין היא ואיתיה בירושלמי ובבריתא שלנו ודחיי היא טעם זה בין בירושלמי בין בבריתא שלנו ואיך ראבי"ה יהיב טעמא הנדחה והצילעה והרב תרומת הדשן ז"ל נמי לא העיר בזה וכתב דראבי"ה הוכיח מן התלמוד וכו' ואנחנו לא נדע מאי תלמודא ולפי שעה תלמודא דמערבא ובריתא שלימה שלנו הם נגדו כמבואר:

ואפשר לישב דראבי"ה ז"ל תנא דיוקנא הוא ודייק בירושלמי דקאמר ר' יוסה בעה הגע עצמך וכו' אמר ליה כדי שישמעו וכו' ונראה דר' יוסה בעי הגע עצמך וכו' לר' ירמיה גופיה דאמר משום ר"ש בן לקיש. ועל זה אמר בירושלמי אמר ליה כדי שישמעו וכו' ולא פירש מאן אמר ליה ולכן נראה דר' יוסה בעי מר' ירמיה דאתא ואתייה מתניתא בידי' מ"ש ר"ש בן לקיש ולו שאל דרך שאלה הגע עצמך ור' ירמיה השיבו כדי שישמעו וכו' ונראה דלא הדר ביה משמעתיה ומתנועת הלשון נראה דעודנו מחזיק בשיטתו ולאש"ר אמר ועודנו מחזיק עמד טעמ"ו בו דעיקר הטעם שאין גוללין ס"ת ברבים. ואף אם הוא פרשה קטנה כלומר דאין שהיה בגלילה כלל אין מדלגין כדי שישמעו ישראל על הסדר דיהיה לב השומע ענוי והכל חוזר אל הטעם שאין גוללין ס"ת ברבים דגנאי לעמוד בשתיקה. ואם לאו היו עושים ריוח בינתים והיו נותנים לב לשמוע אבל אין לעשות כן דגנאי לעמוד בשתיקה. ולפי זה יש לפרש גם בבריתא שלנו דקתני ר' יוסי פתר לה כגון שהיתה פרשה קטנה כלומר אין מדלגין אפילו בפרשה קטנה כדי שישמעו וכ' וזה נמשך מאין גוללין דגנאי לעמוד בשתיקה כדאמרן:

אחרי כתבי ראיתי דבירושלמי פ' בא לו איתא להאי סוגיא ושם היא בנוסח זה ר' יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה אלא כדי שישמעו ישראל תורה על הסדר. ולפי נסחא זו אין לדקדק מה שדקדקנו ואדרבא נראה מאומרו אלא כדי שישמעו דנייד מטעמא קמא. אמנם אפשר דראבי"ה הוה גריס התם ביומא נמי כנסחת פ' הקורא עומד ומפרש כמו שפירשנו (וכבר כתבנו דכעת אני מחוסר כמה ספרים ומכללם פירושין ירושלמי):

והרב תרומת הדשן ז"ל בסי' הנז' על פי הא דראבי"ה ז"ל יצא לישע לישב המנהג דכשיש חתן מוסיפין על ההפטורה כמה פסוקים מהפטרת חתן שוש אשיש וכו' וכתב דשמע דקדמוני אושטריי"ך היו מישבים המנהג ע"פ דברי ראבי"ה דאין מדלגין משום כבוד צבור שלא יעמדו בשתיקה בשעה שגוללין ועתה שהפטרות כתובות בקונטריסים ויוכל לשמן שימצא מהר איזה הפטרה שירצה אין חשש בדילוג מנביא לנביא ועוד האריך ע"ש והרב פרי חדש ז"ל סי' קד"ם הביא דברי הרב תרומת הדשן הנז' וכתב וז"ל ותימא על זה דהא אין מדלגין מנביא לנביא אפי' בכדי שלא יפסוק התורגמן ולא שייך טעמא דכבוד צבור אלא ע"כ ה"ט כדפירש"י משום טירוף הדעת יותר מדאי כיון דהוי תרי נביאים ותרי ענינים אלא הטעם שאין למחות בידם הוא משום מ"ש הרב עוד דה"ד במקומות שהיו נוהגים לתרגם וכו' ומיהו במקום שלא נהגו כן אין ראוי לנהוג כן מחדש עכ"ל. ולא זכר הרב ז"ל דברי הירושלמי פ' בא לי ופ' הקורא עומד וברייתא שלנו דמסכת סופרים דלפי פשוט דחו טעם ראבי"ה כמו שכתבנו בעניותנו מראש מקדם והו"ל לאותובי על ראבי"ה. ותו אם איתא לדברי הרב פרי חדש ז"ל ר' יוסה דבעא אם היה פרשה קטנה בדרך בעיא הו"ל להקשות דמנביא לנביא אין מדלגין כמ"ש שם בירושלמי בסמוך והו"ל להקשות לטעם דאין גוללים דא"ה אמאי מנביא לנביא אין מדלגין אפי' בכדי שלא יפסוק המתורגמן כמו שהק' הוא ז"ל. ותו יש להרגיש קצת דמריהטא דדבריו משמע דהוא למדנו דלפירש"י המנהג של שוש אשיש אינו מיושב וכו' וכבר כתבו הרב תה"ד ז"ל וגם הוא כתב דלא ינהגו כן מחדש באופן דרוב דברי הפר"ח ז"ל הן הם דברי הרב תרומת הדשן ז"ל עצמו:

ומה שתמה הרב ז"ל על הרב תרומת הדשן ז"ל ודחה טעם זה. לא על הרב תרומת הדשן ז"ל לבד תלונותיו כי עיקר תמיהתו על ראבי"ה ז"ל חד מרבוואתא קמאי וקדמוני אושטריי"ך דסברי דאין מדלגין ואין גוללין כחדא שריין וא"כ כי אמרי אין מדלגין מנביא לנביא ר"ל אין גוללין נמי וכיון דעל הרוב מנביא לנביא צריך איזה שיעור ואמרו אין גוללין מנביא לנביא הוי מלתא פסיקתא דבכל ענין אזלי' אחר הרוב ולכן מנביא לנביא אין מדלגין אפי' בכדי שלא יפסיק התורגמן דכיון דעל הרוב שיעורו יותר אמרו מנביא לנביא אין גוללין ואין מדלגין בכל גוונא ומילתא פסיקתא. והרב אליה רבא סי' קד"ם כתב טעם ראשון של הרב תה"ר דעתה ההפטרות בקונטריס וכו' ויש להרגיש שהרב תה"ד כתב דטעם זה אינו עולה לדעת רש"י ז"ל והו"ל להרב אליה רבא ז"ל לומר טעם העיקרי דמסיק הרב תה"ד דהשתא ליכא תרגום וכו':

ואין גוללין ס"ת ברבים. מרן בבית יוסף ז"ל סי' קד"ם הביא משם רבינו ירוחם דזה היה בימיהם שהס"ת היה עומד חוץ מהבית שמתפללין בו כדאמרינן בסוטה אבל בזמן הזה אין חשש וכתב עליו מרן ז"ל ואיני יודע טעמי וכו' ע"ש וראיתי להרב יד אהרן ז"ל שכת' וז"ל עיין ב"ח ועדות ביהוסף סי' מ"ד ומה שתירץ בנו של מוהרח"ש ונוראות נפלאתי על אשלי רברבי הללו איך אשתמיט מינייהו ההיא דפי בא לו וכו' ונגלל ס"ת ונקרי ומשני אין גוללין ס"ת בצבור הרי להדיא הפך רבינו ירוחם דהא התם הס"ת במקדש היה ואפ"ה קוראו על פה דאין גוללין ס"ת ואיך כתב רבינו ירוחם דה"ד בזמנם שבתי כנסיות שלהם היו בשדה ולא היה שם ס"ת הרי במקדש שהיה שם ס"ת אפ"ה אמרו אין גוללין וצ"ע עכ"ל והני ספרי דכי רב שהזכיר אינם כעת אצלי. אך נהלך ברג"ש שהיה לו להגדיל ביותר תמיהתו על מרן ב"י דהאחרונים הנז' הפלא עליהם איך אשתמי' מינייהו סוגית פ' בא לו ועל מרן ז"ל היה לו להפליא הפלא ופלא שהביא סוגית פ' בא לו ועלה הביא דברי רבינו ירוחם ז"ל וכתב ואיני יודע טעמו והול"ל שדבריו הפך הש"ס שהביא. ועוד שכתב דרבינו ירוחם ז"ל כתב דה"ד בזמנם שבתי כנסיות שלהם בשדה. ולא היו דברים מעולם דרבינו ירוחם ז"ל בנתיב ב' ח"ג כתב דבזמנם היה עומד ס"ת חוץ מהבית שמתפללין ביוכך הביא הלשון מרן בב"י. ורבינו ירוחם ז"ל כתב כדאמרינן בסוטה וכן הוא בסוטה דף ל"ט ע"ב דס"ת היה בבית המשתמר חוץ מבית הכנסת ע"ש ובפירש"י ז"ל וכתבו הטור סי' קמ"ח ע"ש. ותו דלא ראה דהרב פרי חדש הקשה על רבינו ירוחם מסוגיא זו וכתב דעל פי דברי הרב בית חדש מתרצתא היא הקושיא הנז' ואין ס' ב"ח אצלי:

ומעיקרא קושיא ליתא דכיון דהמנהג היה שהס"ת בבית אחר ולא בבית הכנסת ותקון רבנן דאין גוללין ס"ת בצבור. אי אתרמי בי כרשתא דמנטרא טפי והס"ת שם. הא ודאי דתקנת רז"ל אינה בטלה באותו בית הכנסת אף שהס"ת שמו רבו כל שהמנהג הפשוט אינו כן וה"ה לבית המקדש דתקנת רז"ל חיילא בכולל. ותו מי הגיד להם דהס"ה היה במקום שהכ"ג קורא אימא דגם בבית המקדש הס"ת היה בלשכה אחת ומשם מביאין אותו למקום שהכ"ג קורא. ותו קשה על הרב פרי חדש ז"ל שהוא עצמו בסוף סי' קמ"ז כתב אההיא דפרך פ' בא לו דאמאי בעשור שבחומש הפקודים קור' על פה ניתי ס"ת אחרינ' ומשני משום ברכה שאינה צריכה. דאם מביאים ס"ת לפ' ובעשור הרי מפסיקין בהבאתו מהבית שהוא בו חוץ מהבית שמתפללין בו עכ"ד הרב פרי חדש ז"ל וא"כ מאי מקשה בסי' קד"ם על רבינו ירוחם ז"ל:

בכל מקום אינו קורא על פה. כבר קדמו שרים חקור דבר אי הך איסורא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה הוי דאורייתא כיון דיליף לה מקראי או דילמא קראי אסמכתא נינהו ואיסורא הוי מדרבנן. ואני בעני עמדתי בזה בקונטריסים שלי ברכי יוסף בא"ח סי' מ"ט ושיורי ברכה שם ומחזיק ברכה שם ושם הבאתי דיש סברות שונות בזה ע"ש באורך: