כסא רחמים על מסכת סופרים י:א

משה הקניא והתרה. התרה פי' הקניא שהתרה כן והזהיר לישראל: כדתנן המקנא לאשתו מייתי לה הכא לומר דהקני' לשון התראה כ"כ ה' נחלת יעקב ועמ"ש בתוספות: שיהיו קורין בתורה בשבתות וי"ט ור"ח ובחש"מ וכו' הכי אתמר בירושלמי במגינה פ' הקורא עומד והביאוהו שם הרי"ף והרא"ש ז"ל: שנאמר וידבר משה את מועדי ה' הוא אסמכתא בעלמא דפירושא דקרא סדר מועדיא כמו שתרגם אונקלוס. ובת"כ אמרו וידבר משה את מועדי ה' מלמד שהיה משה או' להם לישראל ה' פסח בפסח וכו' ויש שם דרשות אחרות וכן בפסיקתא. והא דקורין בשבתות וי"ט וכו' הוא תקנת משה רבינו ע"ה ואינו מן התורה:

תוספות משה הקניא והתרה בקונטריס הבאתי מה שפי' הרב נחלת יעקב דהקניא פירושו התרה ואמר התרה לפרש מה שאמר הקניא שהוא התרה ומייתי ראיה שהקניא התרה ממשנה סוטה זהת"ד ואינו נראה שיאמר התנא תיבה סתומה ויפרשנה ויביא ראיה על פירושו שפירש דבריו ממשנה ואע"ג דבסוטה דף ג' איכא מ"ד דקינוי לשון התראה כדכתיב ויקנא ה' לארצו מ"מ הא איכא פירושים אחרים ולכל הדברות לא שמיע לי שיאמר משה הקניא ואח"ך יפרש דמה שאמר הקניא כונתו התרה ויביא ראיה דפירושו על דבריו טוב מהמשנה וזה רחוק בעיני הרבה ובפרט בלשון ברייתא. לכן נראה כפשוטו דהקניא הוא דמשה רבינו רעיא מהימנא ואי נמי בדבר ה' מאהבה קנא לישראל שיהיו מיוחדים לשמו יתברך דוקא כשם שהבעל רוצה שאשתו תהיה כולה שלו וז"ש הקניא ומאהבה יש לו קנאה ולכן התרה והתראה היתה בפני שנים שמים וארץ ולכן מייתי המשנה המקנא לאשתו דמקנא על פי שנים וכ"כ הרב רגל ישרה דמשה רבינו התרה לישראל בב' עדים שמים וארץ וע"ש בדבריו ודוק:

בשבתות וי"ט ור"ח וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל בגמ' דב"ק לא קתני שמשה התקין בי"ט ור"ח וכו' אמנם הרי"ף וכו' וכן משמ' בבבלי דקתני במתני' שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ופירש"י שם דאכולה מתני' קאי משמע דקאי נמי אי"ט ור"ח וחש"מ דקתני במתני' מה קורין בהן ועל זה קתני שמשה תקן לישראל עכ"ל ומ"ש וכן משמע בבבלי דקתני במתני' שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ופירש"י שם דאכולה מתני' קאי משמע דקאי נמי אי"ט ור"ח וחש"מ דקתני במתני' מה קורין בהן ועל זה קתני שמשה תקן לישרלא עכ"ל ומ"ש וכן משמע בבבלי דקתני במתני' הוא אגב שיטפיה דמשנתנו רבינו הקדוש סודרה ועלה קיימי תרי תלמודי דמערב' ובבלי:

ופירוש המשנה ומה שפירש רש"י ז"ל עלה לקוצר דעתי אין הפירוש כמו שהבין הוא אלא הכונה דקרא קאמר דמשה רבינו ע"ה הוא היה אומר לישראל ה' פסח בפסח כמו שאמרו בת"כ ומזה התקינו שיהיו קורין כל א' בזמנו והוא תקנה. ולא פורש במשנתנו מי התקין קביעות אלו. והן הן דברי רש"י ז"ל דפירש במשנה וז"ל שנאמר וידבר משה וכו' אכולה מתני' קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות עכ"ל כונתו דמהאי קרא דמשה רבינו היה אומר לישראל ה' פסח בפסח משם למדנו שמצוה לקרות וכו' והיינו מאי דקתני בכולא מתני' והוא תקנה לא פורש במשנה ולא בגמרא בבלית אימתי נתקן זה. ובש"ס שם קאמר ת"ר משה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח וכו' וזהו תקנה לעסוק בה' פסח וכו'. והכתוב מדבר משה וכו' הוא כמו שאמרנו שהוא היה או' לישראל וכו'. אבל הוא תקן לישראל והוא תקנה אשר לא כתוב בספר. ועל פי זה יש לדקדק על מ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם כאשר יראה המעיין ואין להאריך ודוק היטב: