כתם פז על ספר הזהר צג

ויאמר אלהים תוציא הארץ נפש חיה למינה כלהון שאר חיון אחרנין כל חד וחד כפום זיניה. אחר שרמז הכתוב מציאות המלאכי' בעלי הכנפים וסוד התנינים הגדולים הנה במאמר הזה אמר תוצא הארץ היא הארץ הידועה הוציאה מיני מרכבות אחרות כל א' כפי מדרגתו למטה כי גבוה מעל גבוה צד טבור הארץ.

וא"ר אלעזר האי מסייע למה דאמרן שאמר ר' אלעזר שהוא אמר למעלה הא אוקמוה דאינון תתאין רחישו זינין כגוונא דלעילא כי זה נרמז במאמר הזה ג"כ שאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה כי באמרו למינה יורה כי הם בדוגמת אותם שעליהם למעלה.

נפש חיה אלין ישראל דאינון נפש חיה קדישא עילאה כפי שנזכר בהמה ורמש וחיתו ארץ אלין עמין עע"ז דלאו אינון נפש חיה אלא ערלה כדקאמרן ומבואר הוא. (חוזר לדף ל"ד ע"ב בא"ד ר"ש קם וכו' ע"ש)

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דאתכליל בשית סטרין כליל מכלא כגוונא דלעילא וכו' זאת אומרת בלשון קצר כל מה שקדם כבר כי האדם נברא בדוגמא עליונה ושאיבריו מתוקנים בחכמה עליונה ושהם סימן לאיברי המרכבה והכל מבואר ממה שקדם למעלה:

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד הכא אתתקן מה דלא אתמר כי טוב בשני וכו' יאמר כי בהיות האמת כי כל מה שעשה האלהים הוא טוב ואפי' הרע לא נברא אלא למענהו ולצורכו בבחינת זה יחוייב שיקרא הרע טוב בצד מה והנה ביום השני שנברא אבדון ומות הנה מצד עצמו הוא רע ועל כן לא נאמר בו כי טוב בפרט אמנם בגמר הבריאה נאמר בו כי טוב בכלל כי בכלל הרע ימצא הטוב כי תועלות המות רבים הם שאם לא נברא המות היו כופרים בני אדם באל יתברך ויאמרו לאל סור ממנו וכמש"ד רז"ל ראוי היה אדם הראשון שלא יטעום טעם מיתה אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלוהות לפיכך נקנסה מיתה על אדם בעדן גן אלהים היית ואז"ל וכי בעדן גן היה חירם אלא א"ל אתה גרמת לאותו שבעדן שימות והקשו א"כ יגזור מיתה על הרשעי' ולא על הצדיקים והשיבו שלא יהיו הרשעים עושים תשובה של רמאות ואומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהם מסגלין מצות ומעשים טובים נמצאת עשייתן שלא לשמן הנה נתבאר תועלת המות בעולם לא מצד עצמו כי אם מצד התועלת הנמשך ממנו ואל זה הסוד אמרו בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב דא חיים מאד דא מות. עוד היה תועלת גדול במציאו' הרע כי אלמלא היצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים ונמצא העול' חרב ולא תוהו בראה לשבת יצרה. ואמרו והנה טוב זו מדת טוב מאד זו מדת ייסורין שעל ידיה הבריות באים לחיי העה"ב שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר ורבים מאלה הביאו רז"ל במדרש אשר הכוונה בכלם כי הרע והמות מצד עצמם אינם טובים אמנם מפאת הנמשך מתועלת' יקראו טוב ואל זה הסוד ביום ב' שנבראו לא נאמר בהם כי טוב מצד עצמם בפרט אמנם ביום הששי בבחינת הכלל נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי כל פעל יי' למענהו ולצורכו ואפילו חיות רעות ומזיקין בבחינת שהם שבט אפו כי בם ידין עמים יקראו טוב והוא אמרו הכא אתתקן מה דלא אתמר כי טוב בשני בגין דאתברי ביה מות כלומ' לא טוב מצד עצמו והכא אתמר והנה טוב מאד מצד הכלל כי ימצא ברע טוב.

ואזלא הא כמא דאמרו חברייא והנה טוב דא חיים מאד דא מות כמו שמצאו כתוב בתורתו של ר"מ.

וירא אלהים וכי לא חמא ליה קודם שמלת וירא משמע לאחר מעשה ולא קודם המעשה כי וירא ר"ל ראה ובהיות שנא' בסוף המעשה נראה כי עתה נתחדש לו הראיה וקשה וע"כ השיב אלא כלא חמא ליה קב"ה אמר כי קודם כל מעשה כבר ראה האל יתברך את כל אשר עשה והנה טוב מאד ולא ח"ו שנתחדש לו שום ידיעה כי אפי' כל הדורות קרא מראש וכל מה שיתחדש עליהם הכל היה צפון לפניו ויהיה שיעור הכתוב וכבר ראה האלהים את כל אשר עשה שהיה על הצד היותר טוב שבאיפשרות. וביאר במלת עשה כי בעת העשייה שם היה נרשם הכל כדוגמ' גרעין דחטה שבה נמצא כח השבול' והקמה כן במעשה בראשי' היה נמצא בכח כל מה שיצא אח"כ בפעל לעתיד והוא אמרו ושוי כלא בעובדא דבראשית:

בא"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מ"ש בכלהו יומי דלא אתמר בהו ה"א אלא הכא כד אשתכלל עלמא אתחברת נוקבא בדכורא בחבורא חדא. אמר כי נרמז סוד הזיווג העליון בסוד הה"א דהששי והו"ו דויכלו שם ו"ה הם חיבור הא בו"ו והכל רמוז במלת הששי כי הה"א היא העטרת ומלת ששי יורה על ו"ו והוא סוד ויכלו השמי"ם והאר"ץ וכבר ידעת כי שם י"הוה רמוז בראשי תיבות י"ום הששי ו"יכלו ה"שמים והוא אמרו אתחברת נוקבא בדכורא בחיבורא חדא ה' בששי כלומר ה"א בו"ו למהוי כלא חד ויכלו אשתכללו מכלא ואשתלימו בכללא חדא. פי' שם י"הוה העולה בצירופו הקדמיי ע"ב הוא שכלול הכל הי"וד עם הה"א והו"ו עם הה"א:

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ר' אלעזר פתח מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' ת"ח קב"ה ברא לבר נש בעלמא וכו' יקדים הקדמה להודיע כי כוונת הבריאה לא היתה כי אם לעסוק בתורה למטה כי בזה מתקיים העולם עליונים ותחתונים שהרי לא נברא כי אם בכח תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם סוד השמי"ם והאר"ץ וזהו ויכלו השמים והארץ כלומר שנשתכללו השמים והארץ וכל צבאם בכח התורה שהיא הגה פיו של הב"ה שנאמר בדבר יי' שמים נעשו ובהגה פיהם של צדיקים הם מתקיימים כאשר יבאר והולך והוא אמרו ת"ח קב"ה ברא ליה לבר נש בעלמא ואתקין ליה למהוי שלם בפולחני' כלומר תיקן אותו בתכונ' איבריו על דוגמא וסימן עליוני והשלים צורתו בהשכלה גדולה יותר מכל מה שברא כדי שיהיה מוכן לעבודתו יותר מכלם וכמ"ש הוא עשך על המתכונת הראוי והשלם שאיפשר בתחתונים וכל זה בגין דיזכי לנהורא דגניז קב"ה לצדיקייא אותו שנאמר עליו עין לא ראתה אלהי"ם זולתן יעשה למחכה לו הה"ד מה רב טובך אשר צפנת וכו' ויהיה שיעור שני הכתובים מה רב טובך אשר צפנת הוא האור הגנוז שכבר בראתו וגנזתו ועין לא ראתה אותו כי לא יסבלהו עין רואי כי הוא נגדיי והפכיי לבני אדם בעודם בחיים חייתם בסוד לא יראני האדם וחי אבל עכ"ז פעלת אותו שיזכו בו יריאיך והחוסים בך לעתיד לבוא בעה"ב והוא אמרו יעשה למחכה לו בלשון עתיד כאלו הכתוב של עיי לא ראתה מבאר הכתוב של מה רב טובך וכו' ובמה יזכה ליה בר נש לההוא נהורא באוריתא כי התורה נקראת אור שנאמר כי נר מצו"ה ותור"ה אור ומי שיעסוק באור יזכה לאור לפי שהוא מתעסק בקיומו של עולם שהיא התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' כי העוסק בתורה בהבל פיו הוא מתעסק בה וכן בהבל פיו של הב"ה נברא העולם. וכ"ש בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא וכמו שא"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ויבאר הכתוב שהתחיל מה רב טובך דא טוב דאתגניז שהוא האור שנאמר בו וירא אלהים את האור כי טוב.

ליריאך לאינון דחלי חטאה הם הם הנקראים יראי יי' שנשמרים מעבור על מצותיו מאי פעלת דא עובדא דבראשית כי בהופיע האור נתרחב העולם ובגניזתו נבראו כל הנמצאים למיניהם כאשר נתבאר בתחלת הפרשה כי זהו סוד מעשה בראשית והמבין יבין.

ר' אבא אמר דא ג"ע כלומר הג"ע אשר בארץ הלזו.

דהא באומנא דאומנותא עביד ליה קב"ה בארעא פי' על מתכונת ג"ע של ומעלה בראו לאתקפא ביה צדיקייא כי מיד כשנפטרים מן העולם לא יוכלו לעלות נשמותיהם לג"ע של מעלה עד שהם באות לג"ע של מטה מדת זמן כפי מדרגת כל א' וא' כדי שישכחו מנהגן שהיו מונהגות בלבוש הגופני ויורגלו מעט מעט אל האור ההוא שכן עולות מג"ע של מטה אל ג"ע של מעלה בשבתות וימים טובים ור"ח לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו להרגיל עצמם אל האור הגנוז וזהו לאתקפא ביה צדיקייא כלומר בג"ע של מטה שמתוך כך יעלה לג"ע של מעלה.

הה"ד פעלת לחוסים בך נגד בני אדם דודאי הוא נגד בני אדם מציאות ג"ע של מטה אשר בארץ הוא נגד בני אדם ואחרא נגד עילאין קדישין הוא ג"ע של מעלה אר"ש ואפי' אחרא נגד בני אדם הוי לאתכנשא ביה צדיקייא דעבדי רעותא דמאריהון. ר"ש סובר כי הצדיקים הגמורים מיד כשנפטרים מן העולם מיד עולות נשמותיהם ומתאספות אל המקום אשר ממנו חוצבו מבלי הצטרך המתנת זמן בג"ע שלמטה כי מיד הולכות לג"ע של מטה ומשם עולות מיד לג"ע של מעלה ומתאספות שם וזהו לאתכנשא ביה צדיקייא דעבדי רעותא דמאריהון. ויכלו דכלו עובדין דלעילא ועובדין דלתתא מלת ויכלו דריש למעלה ולמטה. ר"ש אמר עובדא ואומנותא דאוריתא דבכתב ועובדא ואומנותא דתורה שבע"פ וכו' אמר כי עיקר הבריאה היא לתור"ה ולתעוד"ה ופרטיה וכלליה כי הוא דפוס כל המציאות כי התורה והאדם והעולם סוד אחר להם כאשר יתבאר לפנים ב"ה א"כ כשנשתכללו תור"ה שבכת"ב עם תורה שבע"פ שהם סוד שמי"ם ואר"ץ בכלליהם ופרטיהם שהם סוד כל צבאם נשתכלל הכל ודריש מלת ויכלו על שני המדות הפועלים וממילא משמע עולם התחתון. ומ"ש רזין דאורייתא דכיין דאורייתא מסאבן דאוריתא וכלל אותם במלת צבאם הודיע כי הטומאות והטהרות הנזכרות בתורה יש להם על על מה שיסמוכו למעלה כי יש מדרגות טהרה ויש מדרגות טומאה וזה לעומת זה עשה האלהים כלם נקראים צבא צבא של טהרה וצבא של טומאה והבא ליטהר מסייעין אותו והבא ליטמא פותחי"ן לו כי לסוד זה באה התורה להזהיר על הטומאה והטהרה שהם סודות התורה וצבאיה ופרטיה וענפיה: