כתם פז על ספר הזהר סד

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ר' יהורה אמר ז' רקיעין אינון לעילא וכו' ר' יהודה בא להודיע כי לא מדת היסו"ד בלבד נקרא רקיע כי גם כל שבע המדות נקראים רקיעים כי ענין רקיע הוא ענין התפשטות ולפי זה כלם נקראים רקיעים שנתפשטו מכח א' ושם הקדוש של מ"ב נשתכלל בהם וכבר ביארנו כי שם בן מ"ב צירופי ז' שמות אבגי"תץ קר"ע שט"ן נג"דיכש בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע י"גל פז"ק שקוצי"ת בכח השם הזה נבראו שבע רקיעים ובו נשתכלל כל העולם העליון. ואמר שאע"פ שכלם נקרא ים רקיעים הנה הרקיע הזה שמדבר בו הכתוב הוא במציעות מיא והוא המבדיל בין מים למים כלומר בין המים העליונים הזכרים למים התחתוני' הנקבות ואמר כי הרקיע הזה הוא ע"ג החיה היא העטרת שהיא סוד המים התחתונים והוא מבדיל בין מים העליונים לתחתונים והוא אמרו רקיע דא קיימא ע"ג חיותא ואיהו אפריש בין מיין עילאין וכו' ולפי דרכו אמר כי המי' התחתוני' משתוקקים וקוראים אל המים העליונים שישפיעו עליהם בסוד תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

ומהאי רקיעא שתאן כי הרקיע הזה הוא שואב כל הנחלים העליונים ופולטן לחיה הנז'. וחיון אחרנין שאבן מתמן הם הארבע חיות אשר תחת החיה הזאת הם סוד ד' נהרות המתפרדים למטה ארבע מחנות שכינה והביא לראיה הכתוב גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום וביאר למה נקראת העטרת גן נעול ואמר דכלא אסתים ביה וכלא אתכליל ביה כי מדת ב"ל סתום וחתום בה וכלול בה כי לכך נקראת כלה כי הכ"ל כלול בה. וקראה ג"כ גל נעול כי היא נקראת בת גלים שכל הגלים והנחלים העליונים באים אליה והיא שואבת אותם אמנם בהגיעם שם הם נקפים ונקרשים מצד כח הדין המקשה והמקפה מימיה ונעשים שם קרח כמו שכבר ביארנו הסוד הזה למעלה כי מדת הדין מונע השפע מרדת למטה אלמלא מדת החסר שהוא הדרום שהוא מפשיר הקפיאה ובכן מנהג עולמו בחס"ד ובריותיו ברחמים שאלמלא זה לא היו יוצאין השפעותיה ולא יורדים ונגרים למטה. ואמר כי מראה הרקיע הזה כעין הקר"ח הנורא הזאת שהיא העטרת וכשם שהעטר' מקדשת ומקבצת כל המים ומקפיאה' אותם כך הרקיע הזה שהוא הי"סוד כניש כל אינון מיין ולדמיון זה הוא כעין הקרח הנורא אבל יש הבדל בינו לבינה כי הוא מבדיל בין מים למים. ומ"ש והאי דאמרן יהי רקיע בתוך המים במציעות.

לאו הכי אלא יהי כתיב לפי שהוקשה לו הכתוב שאמר יהי רקיע בתוך המים ולפי המונח כי הוא המבדיל בין מים למים ואם הוא בתוך המים היאך יצוייר שהמים יוצאים ממנו והוא בתוכם היה לו לכתוב יהי רקיע בין מים למים להבדיל בין מים למים לזה אמר כי מ"ש יהי רקיע בתוך הרים במציעות לאו הכי כלומר לא סוף דבר גופו במציעות המים אלא החלק היוצא והמתפשט ממנו הוא אשר בתוך המים אבל הרקיע עצמו הוא למעלה על ראש החיה והבן והוא אשר רמז באמרו יהי כתיב כלומר מה שנתהוה ויצא מהרקיע ונתפשט הצנור הוא אשר בתוך המים ואיני יכול לבאר יותר כי המבין יבין והחדל יחדל.

א"ר יצחק קרומא במציעות מעוי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא כך כגוונא דא רקיע איהו באמצעיתא וכו' יגיד החכם הזה כי האדם נברא בצלם ובאו באיבריו רשמים וחקויים עליונים ואם אינם ממינם ולא מהמהם אמנם נצטייר בדפוס עליון בסוד דפוס נשמתו אשר נפח באפיו אשר דיוקן הוא עליון כדי שיכיר במה עונשו אם השחית הדפוס ההוא הקדוש משחית נפשו הוא יעשנה ואמר כי יש דוגמא בגוף האדם לסוד הבדל המים והוא הטרפש המבדיל בין איברי הנשי"מה אשר הם החיות שהם דוגמת המים העליונים ובין איברי המאכל אשר הם דוגמת המים התחתונים והטרפש ההוא שואב חיים מהלב ושולח אליהם ואע"פ שהוא מחיצה ופרוכת ביניהם הנה הוא שואב ונותן לאשר תחתיו ועל דרך זה יתקיים האדם וכן בדוגמא העליונה הרקיע הזה הוא מבדיל בין מים למים ועכ"ז הוא שואב ונותן ומחלק טרף ומחיה לכל אוכלוסי מטה על יד העטרת. ואמר כי על סוד זה ג"כ נעשה המשכן ונבנה בית המקדש בצורתו ותכונתו על דוגמה עליונה שהרי צותה התורה בשום פרכת להבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים כאשר יתבאר בפרש' אלה פקודי המשכן במאמר רשב"י ע"ה בכתוב בראשית ברא אלהים ובמאמרים אחרים רבים ונכבדים. ומ"ש ת"ח אינון מיין אעדו ואולידו חשוכא יגיד סוד השתלשלו' החשך מן האור כי הוא הסוד עצמו של הבדל המים העליונים מן התחתונים כי הספירות מתיחסים אל האור ואל החשך ואל מים עליונים ומים תחתונים בסוד עלה ועלול ובעולם האחדות הכל אחד והבן.

רבי אבא פתח בענין עצמו ואמר המקרה במים עליותיו וכו' במים אלין מיין עילאין דכלא דבהו תקין ביתא. ביאר כי לא נתקן הבית התחתון שהיא העטרת שנתיחסו אליה המים התחתונים כי אם מכח המים העליונים היוצאים ממדת החכמה שנאמר בחכ"מה יבנה בית כלומ' במי החכמה יבנה הבית הידוע שהיא העטרת והשלים פי' הכתוב לדעת ר' ייסא ואמר השם עבים רכובו ר' יסא סבא פליג ע"ב י"ם עב דאיהו חשך שמאלא דקיימא על ים הודיע כי סבת החשך אשר בעטר' היה בכח היד השמאלי הנמשך עליה וכבר נודע שנתיחס השמאל אל החשך בבחינה שהוא עלול וגרוע מהימין וביאור הכתוב השם עביותיהם שהיא העטרת רכובו ית' שהיא מרכבתו של הב"ה.

המהלך על כנפי רוח דא רוחא דמקדשא עילאה פי' מדת התפארת שהיא רוח פיו של מקדש עליון שהיא הבינה והכוונה בזה שהב"ה רוכב ומהלך על שני המדות הללו שהם סוד שני הכרובים הפועלים ואמרי פועלים לפי שיש מדות אחרות נקראי' כרובי' הם נצ"ח והו"ד העומדי' על כפר"ת האר"ן אמנם אין נקראים פועלים רק הד"ו פרצופין שהם תפאר' ועטר' שהם דוגמת השמש והירח הפועלי' בעולם התחתון ולכן אמר וירכב על כרוב ויעף כי התחיל מהכרוב התחתון ואח"כ זכה הכרוב העליון וביאר הטעם למה התחיל מלמטה ואמר דעד דהאי אתער לא אתגלי בהאי וכבר קרם כי באתערותא דלתתא אית אתערותא דלעילא וביאור הכתוב וירכב על כרוב הוא הכרוב אשר אליו רמז הנביא על חירום אשר חשב לישב מושב אלהים אשר אמר כמתלוצץ עליו הנביא את כרוב ממשח הסוכך ואחרי זה אמר וידא על כנפי רו"ח הוא התפאר' שאליו מתיחס הרוח. הנה נתבאר כי מה שהוא למעלה מהעטרת הוא סוד המים העליונים ומה שלמטה הוא סוד המים התחתונים ונקראים בשם כרובים זכר ונקבה ומתיחסים אל האור והחשך. בדרך עלה ועלול והוא רמז ההויות עליונות ותחתונות המתפרנסות זו מזו וקוראות זו לזו בסוד תהום אל תהום קורא לקול צנורך והנה הרקיע הנז' הוא המבדיל ביניהם והממשיך מלמעלה ומשפיע למטה.

רבי יוסי אמר ומים תכן במדה במדה ממש העטרת נקראת מדה לכל היריעות וכל המדות כלולות בה כי היא נקראת סא"ה ואי"פה ואמ"ה בהיות י"סוד עמה וחצי האמה בסוד הפגימה ורביעית ההין וכל מלתא ומילתא בטעמא כאשר יתבאר במקומם ואמר כי במדה הזאת נתקנו המים העליונים ונגלו וזהו ומים תכן במד"ה ממש וביאר היאך נתכנו בה המים העליונים ונתפסו ואמר כד מטו מסטרא דגבורה כי הוא המקפיאם עד שהם נתפסים בסוד מ"ש ר' אליעזר הארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסא הכבוד כי שם נראים כדמיון מים נתפסים ועליהם הזהיר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכמו שפי' רש"י ז"ל אל תאמרו מים יש כאן איך נלך והכוונה כי כשמגיע הנכנס לפרדס בצפייתו לאותו מקום נראים לו שם מים ואינם מים ממש אלא דמות מים:

אמר רבי אבא כד הוו קדמאי מטאן להאי אתר מרחשן שפוון ולא אמרי מדי בגין דלא יתענשון יאמר כי היו נשמרים החכמים הראשונים אשר היו נכנסים לפרדס מאזהרת ר' עקיבא וכשהיו מגיעים בצפייתם אל המקום ההוא היו מנענעים שפתותיהם ולא היו אומרים דבר אע"פ שנראה להם שם כדמות מים בשביל שלא יענשו כמו שאמר הוא משום דובר שקרים לא יכון לנגד עיני:

רבי אלעזר אמר את קדמאה דאתוון הוה שטיא על אנפוי דקיטרא דכיא ואתעטר מלרע ומעילא וסליק ונחית ומיא מתגלפי בגלופיהו וכו'. הנה ר' אלעזר יבאר סוד הבדל המים והתחיל מענין עיקר התחלת גלויים והיאך נחקקו ונחתמו עד שנתישבו ההויות ההם במקומם הראוי להם וכל חלק וחלק קנה מקומו אשר על יחס זה כקראו אלה מים עליונים ואלה מים תחתונים ואמר את קדמאה דאתוון הוה שטיא וכו' כבר קדם כי האותיות הם מוצא רוח פיו של הב"ה שבהם נבראו כל הנמצאים והנה האותיות עצמם הם חקויים ורשמים אל ההויות ובהיות שהאלף שהיא הראשונה באותיות וציורה תורה על המים העליונים ועל המים התחתונים ועל הרקיע המבדיל ביניהם כי זה יורו שני הנקודות והו"ו שבין שניהם כזה א אמר שקודם שנחתם ונתישכ צורתה המורה על זה היתה הצורה הזאת פורחת באויר הזך העליון ר"ל במחשבה הטהורה המתייחסת אל אויר הקדמון הבלתי נתפס כאלו האות הזה מרחפת ופורחת באויר ההוא ולא היתה נחתמת עד שנתעטרה למעלה ולמטה והכוונה כי לא יקרא עיטור זה בלא זה מעלה במטה ומטה במעלה וכן תמצא שהאל"ף של אהי"ה והאלף של אדנ"י זו נרשמת בכת"ר וזו נרשמת בעטרת והודיע כי שניהם נחתמו בבת אחת מעלה ומטה ובכן נתישבו ההויות המיוחסות אל המים במקומם הראוי להם נמצינו למדין כי קיום הדבר העליון לא יצוייר כי אם במציאות הדבר התחתון שהוא כסא אליו והוא המודיע מציאתו ע"ד מ"ש ז"ל כי לא נתקיים המשכן העליון עד שנתקיים המשכן התחתון בסוד אלה פקודי המשכן משכן העדות כי הוא יעיד על משכן העליון. והוא אמרו הוה שטיא וכו' ואתעטר מלרע ומלעילא מלרע קודם ואח"כ מלעילא וסליק ונחית ומיא מתגלפי בגלופיהו ענין העליה והירידה הזאת הוא דמיון אל הדבר קודם שיקבע במקומו כאלו עולה ויורד עד שיקבע במקומו והוא עולה ומושך מלמעלה למטה ואתכלילו חד בחד העליון בתחתון. ואמר שלא בלבד אות האל"ף היה לה זה כי גם כל האותיות האחרות המורות על פעולות אחרות היה להם כן שהיו פורחות באויר הזך עד שנתישבו במקומם ונגלה פעולתם והוא אמרו וכן אתוון כלהו כלילן דא בדא ומתעטרן דא בדא עד דאתבני עליהו בנינא ויסודא כלומר נעשה מהם בנין ויסוד ונקבעו צירופיהם ומה שהיה בכח נעשה בפועל. ואמר כי אחר שיצאו ההויות ההם המתיחסות אל המים מן הכח אל הפועל היו בערבובייא ולא נבדלו צורותיהם עד שנגלה צורת הבי"ת המורה על שני גגין וקו המבדיל וביניהם והמחברם והנותן שלום ביניהם ולכן התחילה התורה בבית המורה על הבדל הבתים הבית והעליה אשר על גבה והקו המחבר אותם הוא המבדיל ביניהם והוא אמרו ואפיקו חד ביתא דעלמא שהיא העטרת ואפיק חד נהורא דאקרי שמי"ם שהם הגדול"ה והגבור"ה והתפארת ששלשתם נקראים שמים בהיותם נכללים בתפארת והם נאצלו מהשמים העליונים שלמעלה מהם בסוד יי' בהשמים חסדך כי משם יצא החס"ד ממדת הבי"נה שבה הם נכללים המים והאש בכח אשר על כן נקראת שמים העליונים. הנה נתבאר כי נבנה הבית והעליה אשר על גבה יחד ולא נתגלה כח העליונה כי אם בתחתונה. ואמר שעל זה נתגלה הבי"ת בתורה בתחלה במלת בראשית ולא האל"ף מפני שלא נקבעה צורתה המורה על המים העליונים והתחתונים והרקיע המבדיל שהיתה פורחת באויר עד בא הבי"ת כי בא הוראה וקביעות שניהם יותר גלויה בית ועליה על גבה כזה # וכן תמצא כי זו נחה במבטא וזו נרגשת והוא אמרו ועל דא בית אתחזי ברישא ומיין סלקין ונחתין ר"ל שלא היו מתישבין ובאים בערבובייא כמו שאמר עד דהאי רקיע אפריש לון ר"ל הבדיל המחלוקת ועשה שלום ביניהם וחברם וכבר קדם ביחוד זה הענין כי ההבדלה הנזכרת בכאן הוא הבדלת המחלוקת לא הבדלת המדות שא"כ עדיין היה מחלוקת כמקומה עומדת וכמו שיבאר ר' יהודה בהדיא. ואגב ארחיה הודיע כי מתוך המחלוקת עד שלא נעשה השלום נברא גהינם שהזמינו הב"ה מאז לחול על ראש ורשעים וכמ"ש כי ערוך מאתמול תפתה זה יום ב' שיש לו אתמול ולא שלשום. והוא אמרו ומחלוקת הוה בשני דביה אתברי גהינם דאיהו נור דליק וזמין לאשראה על רישיהון דחיבייא. ועוד הודיע לנו סוד אמרם כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כי סופה של אותה המחלוקת לשם שמי"ם ודאי היה כדי שיתאצל התפארת שהוא המכריעה ראשון לשום שלום ובאהליהם. ואמר לבתר כתיב ויקרא אלהים לרקיע שמים קיטופא דעלייתא בקסטייהו שכיחי ואתקיימו ביאור המלות הבדל המעלות במדתן נמצאו ונתקיימו קיסטא היא מדה ידועה להם כמ"ש בפ' ערבי פסחים אמר רב יצחק קיסטא דמוריסא דהות בציפורי היא הוות לוגא דמקדשא והיא מדה עשויה מעץ או מחרס שמודדין בה והיה משל מורגל בפיהם אלו המלות שהבדל המעלות והממשלות במדתן נמצאו ונתקיימו ע"ד מה שאמר ומים תכן במדה כי נתן לכל מדרגה ומדרגה המדה הקצובה לה והובדלו המעלות להיכרא דהא תנינן כתיב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ומילת קיטופא משמעו הבדל כמו שהאשה מקטפת מן העיסה וכמ"ש בגמ' דע"ז דע"ב כי זבינתו חמרא לגוים קטיפו קטופי וכוונתם לומר כי הרקיע הנז' בכתוב יהודיע ההבדל שיש בין מים למים. ת"ח מה כתיב לבתר ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים וממש שהוא התפארת. אל מקום א' לאתר דאקרי אחד ואיהו ים תתאה דאיהו אשלים לאחד ובלאו איהו לא אקרי א' ע"- מ"ש ספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר כי הוא כיוון למעלה ולמטה שאין להוציא הכתר להעלמותו מכלל מספר העשר וגם לא לעטרת לפי שהיא באצילות אע"פ שאינה באחדות בזמן שהיא מתעסקת עם התחתונים ולכן אנו מיחדים אותה עם החתן שלא לקצץ ומשמע דכתיב יקוו ובעצורת הם נקבצים שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים. רבי ייסא אמר אל מקום א' דא איהו אתר דכתיב ביה וברית שלומי הנה ר' ייסא קבל שמדת העטרת לא תקרא בשם אחד רק בהתחברה לחתן כמו שקדם וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל שהיא באצילות ולאו באחדות ולכן ביאר כי אמרו אל מקום א' על צדיק שהוא ברית השלום ולפי שיקשה לכאורה היאך יקראהו בית קבול באמרו אל מקום א' שיראה כי יותר יפול הענין הזה בענין הים שהוא מקום א' ובית קבול לכל הנחל. לזה אמר דהא איהו נטיל כלא כלומר אע"פ שהוא צנור ובית מורד אל מקום אחד למטה הנה בבחינת שכל הנחלים באים בו אע"פ שאינו מעכבם יקרא מקום א' אחרי שאין דרך אחר שישפיע לעטרת זולתו וזהו אמרו דהא איהו נטיל כלא ושדי בימא וביה אתתקנת ארעא דכתיב ותראה היבשה ודא איהו ארץ כד"א ויקרא אלהים ליבשה ארץ ואגב אורחיה הודיע הטעם למה נקראת הארץ העליונה יבשה ואמר לפי שהיא לחם עוני על סוד פגימתה נקראת יבשה ולחם עוני שאין לה מגרמה כלום אלא מה שמשפיע בה הצדיק בצדקתו כי הוא הממלא פגימתה וה"א דאתר דא אמלי לה וכדין נגדין מיא אורח אינון מקורות פי' דרך הארבע ראשים היוצאי' ממנה הם הם סוד ארגמ"ן. וביאר כי קרא הכתוב מקוה המים לעטרת שהיא בית כנישות מיין דלעילא כלומר כלי אשר בו נקבצים המים העליונים וכבר ידעת כי נפל מחלוקת בין המפרשים מהו אשר יקרא ים אם המים אחרי שנתקבצו בקרקע הים כמו שיראה לכאורה מן הכתוב באומרו ולמקוה המים קרא ימים שר"ל שהתקבצות המים קרא ימים. או אם יקרא ים הקרקע המקבלם כמו שיראה מכתוב כמים לים מכסים שירצה שהמים לא יקראו ים אלא הקרקע. שהמים מכסים אותו והנה ר' ייסא קרא אל בית הקבול מקוה מים ר"ל קבוצת המים שכן אמר דא הוא בית כנישות מיא. ולסברא הזאת רצוני אל שלא נקרא מקום א' רק הצדיק נטה ר' חייא והוא אמרו ר' חייא מקוה המים דא צדיק והביא ראיה נצחת לדבר ואמר דכד מטא למקוה המים כתיב וירא אלהים כי טוב פי' כשהגיע הכתוב לדבר בענין השפעת המים וירידתם למטה כאמרו ולמקוה המים קרא ימים מיד סמך וירא אלהים כי טוב רמז שירידת המים לבית קבולם הוא הנקרא טוב שהרמז על צדיק א"כ המקוה עצמו הוא הכלי המקבלם שהוא בית כנישות מיא כמו שהוכיח והנה ר' יוסי נוטה לסברא הראשונה שגם ישראל נקרא מקוה שיאמר מקוה ישראל יי' הרי שקרא לישראל סבא מקוה הוא התפארת אשר יי' נרשם בו וכוונתו שאין להביא ראיה ממלת מקוה שהרי גם התפארת נקרא מקוה. ויהי שיעור הכתוב לדעתו ויאמר אלהים יקוו המים אל מקום א' ותראה היבשה כלומר שיהיה בה בעטרת רחמין ודין מים ויבשה ואח"כ קרא להם שמות קרא ליבשה ארץ ולמקוה המים שבה קרא ימים והכל ידבר בעטרת. ור' חייא חזר לחזק טענתו ואמר דא צדי"ק והיינו דכתיב קרא ימים אמר שאלו אמר הכתוב ולמקוה המים קרא ים היה משמע שעל הים הוא אומר אל מקום א' וזה שאחר שנתקבצו כל המים אל מקום אחד ראוי שיקוו או כלם יחד ים אמנם אחר שאמר קרא ימים יראה שעדיין לא נתערבו המים אלא שכל ים וים לחוד וזה לא שייך אלא בצדי"ק בגין דנחלין ומבועין ונהרין כלהו נטיל לון הסתכל שנתן הבדל בין הנחלים והמקורות והנהרות וזה כי יש מן הספירות שנקראים מבועי ויש שנקרא נהר ויש שנקרא נחל כי הכתר נקרא מבו"ע היושר לפי שהוא המישר נתיבות החכמה באורח מישור על דרך הקו האמצעי וממנו נאצלת מבועות ומאורות עליונות רוחניות כמנין כתר. והנה מדת הבינה נקרא נה"ר ורחובות הנה"ר לפי שמתפשט בכל הנטיעות להשקותם וע"כ נקראת נה"ר דנפיק בסוד ונה"ר יוצא מעד"ן נה"ר פלגי"ו. ויש שנקרא נחלים בסוד כל הנחלים ואמר כי כעוד שהמבועים והנהרות והנחלים במדת הצדיק עדיין יקראו ימים ולא ים וע"ד ימים וע"ד וירא אלהים כי טוב כי על צדיק נאמר שנאמר אמרו צדיק כי טוב. ומ"ש בגין דאתרשים איהי אפריש בין יומא קדמאה לתנינא פי' שנרשם בשם זה כי טוב בכפל שני פעמים כי טוב כי טוב יותר משאר הימים שלא נזכר בהם כי טוב רק פעם א' וזה נרשם בכי טוב כפול אמר שהוא אשר הבדיל בין היום הא' לשני שלא נאמר בו כי טוב ונתן הטעם ואמר דהא ביומא תליתאה עבדת ארעא איבין מחילא דהאי צדיק עץ פרי עושה פרי וביאר כי עץ פרי הוא עץ הדעת טוב ורע שהיא העטרת שמוציאה הפרי בכח עושה פרי שהוא הצדיק ואמר אגב אורחיה שנאמר בו למינו להודיע שכל הנשמות הטהורות החדשות משם נמשכות וע"כ בני הימנותא שיודעים סוד זה ממשיכים משם נשמות חדשות בזיווג השבת ואלה נקראים למינו כלומר ממינו דומים לו ועז"א זכאה חולקיה מאן דדמי לאמיה ולאבוי. ואמר שעל טעם זה צותה התורה וביום השמיני ימול בשר ערלתו לפי שהיא שמינית במדות מהחכמ"ה ולמטה כי במנותך ממדת הבנה עד העטרת תמצא ח' מדות והוא סוד למנצח על השמינית וכמ"ש ז"ל בשעה שנכנס דוד ע"ה למרחץ וראה שעמד ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו אמר שירה שנאמר למנצח על השמינית והסוד בזה כי שתיה מדות יחד נקראות שמיניות הצדי"ק מהחכמ"ה שהוא זכר והעטרת מהבי"נה שהיא נקבה והסרת הערלה נתיחס אליה וגילוי הברית בפריעה. וזהו שרמז באמרו וההוא נפשא דפרח מינה וכו' ואתגלא רשימא קדישא בגין דידמי לאבוי וע"ד עץ פרי דא אימא עושה פרי דא ברית קדש אבוי ושניהם כאחד טובים. ואמר למינו דידמי ליה ויתרשים ביה. וביאר סוד למה אמר אשר זרעו בו כי הי"לל אשר זרע בו מאי זרעו בו על הארץ ואמר הכי הוא ודאי דהא ההוא זרעא אשדי על ארעא מכאן דלית רשו דבר נש לאפקא זרעיה לבטלה. הסתכל במתק דבריהם ע"ה והוא שהוקשה לו אם זרעו בו כלומר בעץ עושה פרי היאך יאמר על הארץ ועדיין זרעו בו ולכן אמר שפירושו דהא ההוא זרעא אשדי על ארעא כאלו אמר שלא יריק רק על הארץ ועדיין זרעו בו ומכאן למדנו שלא להוציא זרע לבטלה. זכאה חולקהון דישראל דאינון קדישין ודמיין לקדישין וכו':