כתם פז על ספר הזהר נח

סוף כתיב שאו מרום עיניכם וראו וכו' תלת אתוון אתחקקן בעובדא עילאה ובעובדא תתאה לבתר אתרשימו אתוון ואתחקקו בקרא. בראשית ברא אלהים בי"ת ברא אלף בית ברא ודאי בחילא עילאה כמא דאתמר כמא דבית ברא אלף הכי אלף אפיק א"ת כללא דכ"ב אתוון.

ה' אפיקת שמים למיהב לון חיין ולאשרשא לון. ו"ו ואת אפיק ה"א הארץ למיהב לה מזונא ולאתקנא לה ולמיהב סיפוקא דאתחזי לה. וא"ת הארץ דנטיל ו"ו א"ת כללא דכ"ב אתוון ומתזנת ארעא וארעא כליל לון בגווה כד"א כל הנחלים הולכים אל הים והיינו רזא ואת הארץ. הארץ נטלה ו"ו א"ת רזא דשמים וארץ כחדא זהו הנוסח האמתי כי נמצא טעות בספרים. וביאור הענין כבר ידעת כי ענין הרשימה היא דקה מהחקיקה כי החקיקה תורה על ציור נחקק ונחצב וניכר יותר מהרשימה והרשימה תורה על ציור נרשם ולא נחקק וכמ"ש בעל ספר יצירה חקקן חצבן והכוונה באמרו תלת אתוון אתחקקן על תלת טפי דמוחא אשר בכתר נרשמים שנחקקו ונודעו בג' הספירות הראשונות ואמר שנרמז זה הסוד בשלש האותיות הראשונות שבשלש התיבות בראשית ברא אלהים וכבר ביאר למעלה כי בשלש תיבות הללו בראשית ברא אלהים נרמזו השלש ראשונות כמ"ש למעלה ז"ל זוהר דכליל כל גוונין וכו' הכא רזא יי' אלהינו יי' אלין תלת דרגין לקבל רזא עילאה בראשית ברא אלהים בראשית רזא קדמאה. ברא רזא סתימאה לאתפשטא מתמן כלא אלהים לקיימא כלא הרי לך מבואר כי נרמזו הג' הראשונות באלו הג' תיבות. ועתה בא להודיע כי גם באותיות הראשונות של שלש התיבות האלה שהם ב' ב' א' נחקקו נרמזו פעולותיהם וז"א תלת אתוון אתחקקן בעובדא דלעילא ובעובדא דלתתא כלומר בסוד מעשה הבי"נה בעולם האצילות ובסוד מעשה העטרה בעולם הנפרדים כי כאמ"ה בת"ה וז"א לבתר אתרשימו אתוון ואתחקקו בקרא בראשית ברא אלהים כלומר כי בא הוראתם רשום ונחקק באותיות הראשונות של התיבות השלש וביאר ואמר בית ברא אלף כלומר כי במדת החכמה הרמוזה בבית של בראשי' ברא הכח הנעלם שהוא הכתר האלף של אלהים שהיא הבינה. חזר ואמר כמא דבית ברא הכי אלף אפיק א"ת כללא דכ"ב אתוון שהם נכללים מאלף ועד תי"ז וזהו את השמים כלו כ"ב אותיות הנרמזים בתפארת. חזר ואמר ה"א אפיקת שמים כלומר ה"א הנוספת במלת השמים תרמוז לה"א ראשונה שבשם שהיא הבינה היא ילדה והאצילה התפא' הנרמז בשם שמי"ם להשפיע בהם חיים ולאשרש' לון לנטוע שמים בגן כי עץ החיים נטוע בגן חזר ואמר ו"ו ואת אפיק ה"א הארץ לחיהב לה מזונא וכו' כי תיקון הארץ ומזונותיה יורד מן השמים. ומה שחזר ואמר ואת הארץ דנטיל ו"ו את כללא דכ"ב דאתוון הודיע כי הכ"ב האותיות הנרשמות בעטרת כבר קבל התפארת מהבינה ומסרם לה וארעא כליל לון בגווה כדמיון הנקבה המקבל' מן הזכר והכונה להודיע שאין לה מעצמה כלום אלא מה שמקבלת הרי שביאר סוד ראשי התיבות של בראשית ברא אלהים וסוד האתין הנוספים וסוד הה"הין ג"כ הנוספות בכתוב עד גמר והכל בסוד משך האצילות מאין סוף עד אין תכלית:

וצריך אתה לדעת כי בראשי אותיות של את השמים ואת הארץ יוצא שם אחד משמותיו יתברך אה"וה וזה השם היה מזכיר כהן גדול בעלותו אל המזבח להקריב הקרבן והוא שם ידוע למקובלים כי הוא נקרא בשם המקור והוא שם הממונה על החשק ועל התשוקה הנמצאת מעולם המקבל אל עולם המשפיע בו ומכל חושק לחשוקתו כנרמז בשיר השירים וכן בכל עולם ועולם כפי מה שהוא וזה השם יורד ומכסה כל הגלגלים בזיוו והדרו ועל הסוד הוא היה מזכירו כ"ג בשעת הקרבן לעורר ולקשר ולקרב החשק בין המזבח התחתון והמזבח ועליון והוא סוד אהו"ה אל"ף עם ה"א ו"ו עם ה"א פי' אל"ף של אהי"ה עם ה"א הראשונה ו"ו עם ה"א האחרונה והבן והכוונה שהיה הכהן גדול מכווין להמשיך השפע מהמקור למדת הבינ"ה ואח"כ מן התפארת אל הה"א האחרונה והוא סוד הזיווג העליון כי משם נמשך כל תשוקה ותשוקה הנמצאות מעלול אל עלתו כי בבחינת זה נקראים העולמות זכר ונקבה וכבר ידעת אמרם ז"ל מטרא בעלה דארעא התבונן שיחסו המטר לבעל והארץ נבעלת ממנו כי אין הכוונה להם רק אל משפיע ומושפע כי כל דבר הבא אל מכונו יקרא בעל וכן הביאו בס' הזוהר ז"ל בראשית ברא אלהים א"ת השמים ואת הארץ ר"ת נפיק מניה שמא דאתקרי אהו"ה דביה אתבריאו שמיא וכל די בהון ו"ה ביה אתבריאת ארעא וכל דאית בה והוא יהיב תיאובתא בכל אילנין ועשבין די בארעא כמה דאוקימנא אין לך כל עשב ועשב למטה שאין שר למעלה מכה אותו ואומר לו גדל והכאתו הוא הכח המשפיע בו והמקיים אותו הנה לך מבואר כי כל הזיווג האמור להם ע"ה על צד היחס לא על צד ההגשמה המורגשת אצלינו ופגישת גשם בגשם שהרי מצאנו ראינו כמה זיווגים בעולם בהבטה ובהשקפה מהעלה אל העלול וזה נמצא בקצת האילנות שלא יצטרכו לפגישת גשם בגשם רק ההבטה בלבד כאילו האל"רנגי עם הראוונ"ד שאינו עושה פרי אם לא בהבטה זה בזה ואפי' מרחוק ואילנות אחרים שיצטרכו אל פגישת גשם בגשם כתמר וזולתו שתולין לנקבה פרי הזכר שלה ואני הארכתי לך בזה להודיעך קשט אמרי אמת שאין הכוונה להם בזוכרם ענין זיווג או בעילה ענין מורגש גשמי באשר הוא מורגש אצל ב"ח רק השפעת העלה בעלולה ושהעולמות מיוחסים אל זכר ונקבה על יחס ההשאלה ושזיווגם הוא השקפת העלה בעלול והוא סוד הרצוא והשוב להביט העלול בעלתו לקבל וכתבתי זה כנגד פושעי ישראל המבהילים בעזות פנים לחכמת הקבלה האומרים כי חכמי הזוהר מגשימים האלהות בזכרם ענין זיווג ומטרון ומטרונה כי הם לא יבינו רק ענין מוחשי גשמי תפח רוחם ונשמתם:

ומה שאמר מטון מלה בקולפוי שכיחא קוסטרא דקוטרא בארעא שכיחא. הבט ימין וראה כמה הפליגו במשל הזה הנכבד לעורר אותנו על מה שהצענו למעלה בסוד ואיד יעלה מן הארץ שלא תתעורר הארץ מעצמה להעלות אידיה אם לא יקדים חום השמש המחמם אותה ובכן תעלה אידיה כי מטבעה היא קרה ויבשה והנה סבת חומה נעלם ולא נגלה אמנם עליית אידיה נראה לעין ובדוגמא הזאת תראה כי לא תתעורר הנקבה לתשוקת הזכר אם לא תרגיש בזכר שהוא חפץ בה ובכן תכין עצמה לו וכן תמצא בכל עולם ועולם כי לא ישתוקק המקבל אל המשפיע בו רק בהרגישו בו שהוא מלא ברכת יי' ורוצה להשפיע בו ומקדים לו סבלונותיו ובכן יתעורר לקבל ועל סוד זה הביא המשל הנמרץ והנכבד הזה ואמר נוטון מלה בקולפוי שכיחא וכו' ביאור המלות כי באמצעות הנעת הדבר בהכאותיו נמצא כן זהרורית העשן בארץ נמצא. ירצה כבר אמרנו שאין כל עשב למטה שאין לו כח למעלה ומכה אותו וההכאה הזאת היא ההשקפה שהוא משקיף בעשב ההוא היא סבת התעוררות אליו להצמיחו ואמר כי בהנעת הדבר בהכאותיו על עלולו נמצא כן הוא נראה קוסטרא דקוטרא פי' זהרורית העשן בארץ וביאר הענין ואמר כד אשא דמלהטא נגיד ואתער משמאלא ואחיד בה סלקא תננא כד"א והר סיני עשן כלו מפני וכו' והסוד בזה כבר ידעת כי העטרת נקראת הר סיני בסוד משה קבל תורה מסיני דוקא ואמר שאם היה הר סיני זה עשן כולו הסבה בזה מפני שכבר ירד י"י עליו באש וקדם ההתעוררות מלמעלה והוא אומרו דא אשא ודא תננא כי השמאל האוחז בה תחלה מתיחס אל האש וההתעוררות בעטרת מתיחס אל העשן ולא יעלה עשן אם לא תקדים האש שם. ומה שאמר מגו אשא כד נחית אחידא דא בדא תננא באשא. ירצה כי כבר ראינו במוחש ענין יכחישהו הטבע והוא ירידת האש למטה חוץ מטבעה וזה כי כמו שאנו רואים כי הפתילה שנכבית ועדיין היא עולה עשן אם ישימו אותה תחת נר דלוק ויהיה העשן ההוא העולה מהפתילה מכוון ועולה במישור אל נגד הנר דולק הנה תרד אש ושלהבת מהנר הדולק דרך העשן העולה וידליק הנר הכבה והוא הפך טבע האש כי האש דרכה לעלות לא לרדת ומצד הכנת העשן שקדם לו האש יכריח לשלהבת לרדת למטה ובדוגמ' הזאת הר סיני הנרמז עולה תשוקתה למדת התפארת המשפיע בה לסבת קדימת האש השמאלי שנלכד בה והעיר אותה כי על האמת אין לעטרת מעצמה כלום ואפי' ההתעוררות ופקח עיני שכלך אל הסוד הזה בכל מקום שתמצאם ע"ה אומרים באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא על הדרך הזה תבינהו נמצאנו למדים כי סבת התעוררות עולם הנקבה הוא עולם הזכר שקדם תאותו אליה וזהו כד אשא דמלהטא נגיד וכו' כי מצא עשן והכנה בה ומתלכדת האש בה. וכדין בסטרא דשמאלא קיימא כלא שאלמלא השמאל הקודם לא היתה מתעוררת והיינו רזא אף ידי יסדה ארץ הוא השמאל הקודם וימיני טפחה שמים הוא החסד ולפי דרכנו למדנו כי הימין כח השמים והשמאל כח הארץ וז"א ודכר מסטרא דימינא קא אתי ונוקבא מסטרא דשמאלא קא אתי:

ואחר שהקדים הקדמה זו שב לבאר ענין הכתוב שהתחיל שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ואמר הכא אסתלקו מילין דלא לשאלה וכו' כלומר עד כאן תחום הדברי' שיוכל האדם ורשאי לשאול ולישא בו והוא בשש קצוות הבנין בסוד כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וכו' מקצה השמים ועד קצה השמים דחכמה אשתכלל מאין כלומר אחר שהחכמה נמשכת מהאין היא כמוהו וכשם שהדבור נמנע מהאין כן נמנע הדבור במדת החכמ"ה והוא הדין במדת הבינה כי שלשתם ראש א' הם אלא שזכר החכמה לפי שהיא התחלת הכתר והתפשטותו כיון דאתפשט נהוריה של חכמה בבינה קיימא בשאלתא כלומר עמדה בשאלה שאין הפה יכולה לומר מהו אבל אם יאמר אומר וישאל מי הוא הנה תשובתו היא שאלתו מי הוא כי כל דבר שאינו נישג הנה תשובתו היא שאלתו וז"א קראן ליה על פום שאלתא מי כי השאלה והתשובה באה אחת שאם ישאל מי ברא אלה תשובתו מי ברא אלה. ומ"ש אע"ג דהוא סתים מכלא דלתתא קראן על פום שאלתא מי ברא יבאר מה שאמרנו למעלה כי הדבר הנעלם לא יקרא לו שם כי השם קובע ידיעה ואמרו כי מן הטעם הזה אין למדת הבינה שם שתשאל בשם רק מ"י כי מלת מ"י אינו שם רק שאלה והוא סוד מבטן מי ודאי יצא הקרח שהוא העטר' וכבר ביארנו למעלה למה נקראת קר"ח. ולית לשאלא מה לעילא וכו' פי' מה לעילא מהכתר ומה לתתא מהכתר עד הבינה כי למטה ממדת הבינ' יש לשאול ומ"ש אלא לשאלא אתר דנפקו למנדע ולא למנדע ליה שואלין איה מקומו ולא אין הוא כי זה נמנע בחיק כל משיב להשיב לשאלה זו אלא קיימא בשאלתא ולא למנדע וכבר ידעת כי מלת אל"ה על הידוע. לבתר כד אתפשט ואשתכלל אתעביד י"ם. ביאר שני עניינים כי בהדפיס הדפוס השקוע בבולט ישובו האותיות לאחור ממה שהם בדפוס השקוע כי הראשונה תשוב אחרונה והאחרונה תשוב ראשונה כי על סוד זה קבלו רז"ל שהאותיות האלפא ביתא היו בעמקי האין בדרך תשרק ובשעת הבריאה שבו אבג"ד וכבר דברתי בענין זה למעלה מעט והשני הודיע כי ימשך מזו ההדפסה גלוי הדבר הנעלם כי כשנדפס מ"י הנעלם נגלה ונעשה י"ם הנעלם בנגל'. ועוד למדנו כי כח החמשי' שערי בינה ירדו לים הגדול וז"א כד אתפשט ואשתכלל אתעביד ים המקבל המים העליונים וברא לתתא כלומר ברא למטה יותר ויותר נגלהו וזהו המובן ממלת אלה. וכלא עביד בההוא גוונא דלעילא כי כאמה בתה אלא שמעשה הא"ם נעלמים ומעשה הבת נגלים. ותרוייהו בית פי' שניהם רמוזות באות בית בית ועליה על גביו והו"ו מחברת השני בתי"ם כמו שכבר ביארו ולענין זה הביא פסוק עד שהמלך במסבו כי מסבו של מלך העליון אשר בו יגלה אל העם המבקשי' אותו היא העטר' נרדי נתן ריחו דא ימא בתראה כי היא מוציאה כל מיני מגדים וריחות טובות כנרד כי היא נקראת מטעם זה שושנת העמקים כי היא משוששת משש קצוות המשפיעים בה שהם מושכים השפע מהמעמקים אשר למעלה מהם שנקראים עמקים לעומק העלמתם בסוד ממעמקי' קראתיך י"י וזהו שיתא יומין אתעבידו לאנהרא כי מהימים ההם היא מקבלת מסוד משך הו"ו הכולל אותם. כד"א כי ששת ימים עשה יי' וכו' הודיע כי דברי תורה לא נפלו במקרה כמו שחשבו קצת הפשטנים שאמרו כי ששת ימים שחסרה בית השמוש כאלו אמר כי בשש' ימים וח"ו כי התורה לא תחסיר ולא תעדיף אות שלא לצורך אמנם הסוד כי ששת ימים העליוני' עצמם עשה יי' והם נכללים בשמי"ם העליוני' ובארץ העליונה. ואלין כרון ארחין ועבדו שיתין נוקבין לתהומא רבא פי' כי הששת ימים חפרו הדרכים והמסלות ועשו השיתין שהם הנקבים אל התהום רבה ולפי דרכנו למדנו למה נקראו הנקבים שהיו במזבח בקרן דרומית מערבית שיתין כמ"ש במסכת מדות כמין שני חוטמין דקין היו ובמסכת סוכה אמרו שני ספלים של כסף היו שם ומנוקבים כמין שני חוטמין דקים א' מעובה וא' דק כדי שיהיו שניהם כלים בבת אחת היין והמים ואמרו במסכת מדות למטה ברצפה באותו קרן היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבע' היתה קבועה בה שבו יורדין לשית ומנקין אותו הרי שנקראו על שם הששיו' כי המזבח של מטה היה עשוי בדוגמא עליונה וכשם שהמזבח של מעלה היתה מקבלת מן הי"סוד המקבל גם הוא מימין ומשמאל שהם השש ספירות של הבנין הקדוש הנכללים בו ונרמזי' בשני הצנורות צנור א' של חסד וצנור א' של דין ויורדי' במזבח ומתערבים למטה בסוד עץ הדעת טוב ורע כי משם יונק הנחש הרמוז בתהום רבה בסוד וחשך על פני תהום כי הוא רגלי המדה היורדות מות ועל הסוד הזה ועל הדוגמא הזאת היו במזבח שני נקבים יורדים א' של מים החסד והרחמי' וא' של יין המורה על הדין ויורדים ומתערבי' למטה וזה בלא זה לא יתקיים העולם כי המזגת שניהם הוא קייומו ודוק ותשכח בצורת נקב י"סודו של אדם התחתון ותמצא דוגמתם ולא אוכל לבאר יותר פן יחשדני שומע למיעוט הבנתו וזהו אמרו בכאן כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ אלין כרון ארחין ועבדו שיתין נוקבין לתהומ' רבא ואינון שיתין לאעלא מיא דנחלי גו תהומין פי' מי הנחלים השש העליונים וע"ז אמר ועל דא תנינן השתין מששת ימי בראשית נבראו ואינין הוו שלמא דעלמא כי הם היו קיום ושלום העולם שמהם מתפרנסים עליונים ותחתונים וכדי שתדע כי עולם הנחש העליון הוא עולם הקליפה נקרא תהו"ם רב"ה כי הוא רב החובל תמצ' להלן א"ר יוסי מאן הוא ציה א"ל דא הוא אתר דגיהנ' אתר דמלאך המות דאיהו מחשיך אנפייהו דבריית' ודא הוא אתר דחשך עילאה וכן תמצא בפ' בא אל פרעה אמר שם אמר רבי שמעון עובדא דבראשית חבריי' לעאן ביה אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול דע"ד תנינן דכל עלמא לא משתלשלא אלא על סנפירוי ת"ח והארץ היתה תוהו ובוהו תנינן היתה כבר ואוקי' בגין דבהאי יאורא קדמאה דקאמרך כד האי תנין הגדול עאל ביה וכו' כאשר אני עתיד לבאר במקומו אם יגזור האל בחיים כי זו הענין צריך למודעי עדיין וכן אמרו גלותא רביעא' תהום רבה חלל דאגוזא והאי איהו וחשך על פני תהום והארכתי בזה להודיעך כי זה התנין נקרא תהו"ם רבה כי הוא ראש ואב לשאר התהומות שתחתיו כי שבע תהומות הם שבע כנגד שבע אשר כל העולמות נחלקות לשבע שבע כנודע לבעלי הקבלה: