כתם פז על ספר הזהר נז

תנינן כל שלמה דאתמר בשיר השירים במלכא דשלמא דיליה במלך סתם בנוקב' מלה תתאה בעילאה ורזא דמלא דירתא תתאה לעילאה תרוויהו כחד והיינו ב וכתיב בחכמה יבנה בית וכתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון אפריון דא תיקונא דעלמא תראה מעלמא עילאה דעד לא ברא קב"ה עלמא הוה הוא ושמיה סתים בגויה חד ולא קיימא מלה עד דסליק ברעותא דמחשבה לקיימ' כלה במטון ודסמטיר' למברי עלמא והוה רשים ובני ולא קיימ' עד דאתעטף בעטופא חד דזוהרא עילאה דמחשבא וברא עלמא וכו' במטון דקלפוי קסטורין ידיען וכו'.

ביאור המלות עד דסליק וכו' דסמטיר' בהנעת המצנפת בויקרא רבה הוציא את המקלל כל אחת ואחת נוטלת חותם של בעלה וסמנטירין של בעלה וכן בפ"ק דברכות משל למלך וכו' על אחת מהן כתב אם אינו מראה חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו ופירש הערוך מצנפת. במטון דקלפוי קסטורין ידיען משל הוא ופי' בהנעת ההכאות המאורות יודעו. וכוונתו בסמטירא כלומר במדת הכת"ר שהוא מקיף אל המוח כמצנפת והרצון בו בהגיע תור הרצון שהוא הכתר לברוא העולם:

לפי שאמר שהשכלת המשכילים הנז' ותשוקתם לקבל מלמעלה ולהשפיע אל האפריון הנז' בכל מה שתצטרך הביא זה הכתוב הנז' בשיר השירים כי הוא יגיד חבור המדות בסוד משפיע ומקבל ואמר כי כל מלך המכונה בשם שלמה ר"ל שבא בכנוי שלמה הוא מלך שהשלום שלו וכבר ידעת כי מדת היסוד הוא המשים שלום בבית והכוונה על המלך העלי"ון שהיא התשובה שהשלום שלו כי הוא סוף הנהר. אמנם מלך סתם בלא כנוי הוא בנוקבא כלומר בעטרה מלה עילאה בתתאה כי זה תלוי בזה ואין בזה אלא מה שבזה.

דירתא תתאה לעילאה הבית והעליה שניהם נבנות כאחד והוא משל כי כאמה בתה. ואמר כי זה נרמז בבית דבראשי' כי צורת הבי"ת יש בה גג למעלה וגג למטה ומשך אחד מחבר שני הגגין להורות על שני בתים ובית ועליה על גבה והמקשרם הוא הו"ו והושם צורת הו"ו בתחילת השטחים ולא באמצעיתם כזה # להורות כי אין לחקור מה לפנים ומה לאחור ממנה כי החקירה אחר כותלה אסור כמ"ש ז"ל במופלא ממך אל תדרוש והוא מה שאמר בתחלה בתר ההיא נקודה לא אתידע כלל ולכן נסתמה מאחוריה ונפתחה מלפניה להורות שהיא מקבלת בדרך נסתר וסתום ומשפעת מלפניה לכל מה שתחתיה בדרך נגלה ואלו הושם הו"ו באמצעיתה היה מורה חלל וכניס' בתחילת האצילות ואין הדבר כן כי חתום וסתום הוא ומחלליה מות יומת כאשר אני עתיד לבאר בענין שבת ב"ה ולכן הושם הו"ו בתחלת השטחי' לסתום דרך כל מחשבה ורעיון מתפוס במה שאחריה וזהו כוונת הבהיר למה בית דומה לאדם שנוצר בחכמה שסתום מכל צד ופתוח מלפניו וכו' והוא מ"ש אפריון עשה לו המלך העליו"ן שמדת השלום שלו ועל ידו תקן אותו האפריון מעצי הלבנון הם ארזי לבנון אשר נטע. ומ"ש דעד לא ברא קב"ה עלמא הוה הוא ושמיה סתים בגויה. כבר ביארנו כי שם כל דבר קובע בה ידיעה ודמיון ודוגמא כי השם הוא כדמיון הגוף אל עצר הנרשם בסוד יהו"ה הנכתב ואינו נקרא ושם אדני נכתב ונקראו נמצא ששם יהו"ה נרשם ואינו נקבע בקריאתו רק באדנ"י שהוא מלבושו ולפי שקודם שנברא העולם היו אותיותיו ית' ר"ל רשמיו המורים על פעולותיו בעמקי האי"ן בלא לבוש רק בגוון לבן הבלתי נרגש לרוב בהירותו ולא היה בעולם דבר נפעל נרגש על מה שיקרא שמו כי השם הוא הגלוי והמורה על הפעולה לכן אמר הוה הוא ושמיה סתים בגויה. ומ"ש ולא קיימא מלה עד דסליק ברעותא דמחשבה לקיימא כולא וכו' עתה בני שמע בקולי ואל תפן אל קשי העם ההולכים בחשך האומרי' כי יראה מדברי בעל המאמר שהיה זמן שנתחדש לו ידיעה מה שלא היה לו מקודם ח"ו ח"ו או שנתחדש לו רצון חלילה וחס רק כוונתם ז"ל לכל דבר שיש לו התחלת מעשה שלא היה מקודם לתאר אליו כל חלקי הסותר מהן ולא על דרך לשון בני אדם כאומן הרוצה לעשות איזה פעולה ומחשב בדעתו אעשה כך וכך והיא כך וכך ויחסו היחס הזה אל האל ית' בבריאת העולם להודיע שלא נעלם ממנו דבר והפכו מהמקיים אותו או ההורס אותו ובראו על צד היותר נכון והכל במחשבה עד שיצא לפועל וכמו שפי' בפ' וירא אלהים את כל אשר עשה וכו' שלא נתחדש לו הידיעה ההיא אחר העשיה אמנם ראה זה מקודם. ומ"ש במטון דסמטירא למברי עלמא כלומר בעת שעלה ברצון המחשבה לקיים הכל בהנעת הכת"ר שהוא כמצנפת אל האין סוף שהוא המוח וכשהגיע רצון כל הרצונות ית' בכתר שהוא האי"ן להמציא ממנו הי"ש היה בונה עולמות במחשבה מקודם ומחריבן וקיים אותם בהנעת הכתר שהוא סובב ומכתיר את המוח כמצנפת כי בו היה רושם העולמות ולא הוו קיימי עד דאתעטף בעטופא חד דזיהרא עילאה דמחשבה וברא עלמא והוא סוד מ"ש נתעטף בטלית לבנה וכמו שהביאו במדרש רבה ר' שמעון ן' יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמני א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף הב"ה בשלמה והבהיק זיוה מסוף העולם ועד סופו הוה קאמר ליה בלחישא א"ל ולא מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה א"ל כשם שקבלתי בלחיש' כך אמרתי לך בלחישה. ודקודמדוי מה הוו אמרין ממקום בית המקדש יצאת אורה לעולם שנאמר והארץ האירה מכבודו ואין כבוד אלא ב"המ שנאמר כסא כבוד מרום מראשון. והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא. ראוי לדעת כי בכל מקום שתמצא לרז"ל אומרים בעל אגדה כוונתם אל הסוד הנסתר אשר בדבריה' וכמ"ש רשב"י ע"ה לר' יוסי כלום שמעת מאביך שהיה בעל אגדה מהו בעטרה שעטרה לו וכו' כי על סוד הענין שאל אותו ועל כן סח לו ר' שמואל בר נחמני בלחישה כי ענין אגדה משמע בלחש ובסוד כענין ויגד לכם את ברי"תו כמו שיבא לפנים בע"ה והתבונן בדבריהם ע"ה כמה העמיקו לגלות סוד גלוי האורה הבלתי נתפסת עד שאמרו בה כיצד ברא הב"ה את האורה ואמרו לשון בריא' באורה שהוא מציאות יש מאין והנה לפי הנראה השאלה הזאת תפול על כל מה שברא הב"ה כי יוכל השואל לשאול היאך נבראו הגלגלים והיאך נבראו הכוכבים היאך נבראת הארץ ויסודותיה והימים וכל אשר בהם וא"כ מה היתה כוונת השואל על האורה בלבד אמנם לפי המונח והמקובל כי כל הדברים נבראו ע"ד השתלשלות זה מזה ומהדרגות רבות לאין חקר ולאין מספר כי כל פעולות מעלה הם מתאצלים ובאים באמצעות כח היסו"ד והמלכות ומהם עיקר אצילות מציאות העליונים שכליים ורוחניים ומורגשים ומוטבעים וגשמיים בעלי החמרים אשר נתלבשו ונצטיירו בהם ובאו איש איש ממקומו אל עבודתו ואל משאו כפי מה שגזר' חכמתו י"ת והכל באמצעות המקבלים זה מזה ונותנין זה לזה עצמו מספר.

ובהיות כי עיקר ושורש כלם מן האור הראשון שנתגלה בהעלמתו שאלמלא הוא לא היה נגלה דבר כמו שכבר ביארנו רצה ר"ש כי יהוצדק להבין ענין גלוי האורה כי בלא ספק יפול בו ענין בריאה והוצאת י"ש מאי"ן ואמר לו מפני ששמעתי שאתה בעל אגדה וסוד הגד נא לי היאך יציייר בשכלי מציאות גילוי האורה מהאי"ן א"ל נתעטף הב"ה בשלמה והבהיק זיוה מסוף העולם ועד סופו והנה אעפ"י שהמפרשי' פירשו כי נתלבשה הבי"נה בחכמה והבהיק האור ודעתם בזה כי התפאר"ת יצא מהחכמה כמ"ש ז"ל מבלת חכמת אלהים של מעלה תור"ה והיא תורה שבכת"ב הנה כוונו בזה להודיע שהכל היה בה כמ"ה ומשם נתפשט כל מה שנתפשט אמנם כפי כוונתנו והמקובל אצלנו הוא כי אלמלא לא נתעטף אור הקדמון שהוא מוצא ומקור האור הראשון בטלי"ת לבנ"ה והיא החכמה שנתכסה בה האור העצום לא היה נראה ונגלה כי הכסוי היה סבת הגלוי והכל הולך למקום אחד כי המדות הם כסויים מלבושים זו לזו. וכן כתב בספר הקנה כי החכמה מקבלת זוהר מאלף של אהי"ה ואותו הזוהר מתנוצץ ויוצא ממנו שנאמר עוטה אור כשלמה עוטה ר"ל מקבל השמלה ר"ל התפשטות החכמה עכ"ל וכן נראה מלשון הזוהר שאמ' עד דסליקו ברעותא דמחשבה לקיימא כלא במטון דסמטיר' למברי עלמא והוה רשים ובני ולא קיימא עד אתעטף בעטופ' חד דזיהרא עילאה הנה דמו הענין לאומן המשעיר בכליו ציור מחשבתו להוציא כלי למעשהו שהוא מחשב כל חלקי הסותר והבונה. הנה ביאר לו סוד גלוי האורה באצילו' העליון וע"ז א"ל ודקדמוי מה הוו אמרין כלומר והחכמי' שרדמוהו מה היו סוברי' בגלוי האורה א"ל ממקום ב"ה וכו' כלומ' לא דברו למעלה רק ממדת המלכו' למטה וזהו הטעם למה א"ל בלחיש' וז"ש ואפיק אילנין עילאין ארזים רברבין מההוא נהור' כבר ידעת משז"ל כקרני חגבי' היו ועמד ועקרן ושתלו וכו' ונעשו ארזים שנאמר ארזי לבנון אשר נטע הנה רז"ל ע"ה יחסו לההויות העליונו' בעוד שהיו בעומק האי"ן לקרני החגבי' הבלתי נרגשים ונראין לעומק העלמת' וכשעלה בחפצו הקרום לגלותן עקרן ושתלן ואף זה הדמיון ע"ה משל כי הנטיע הקטנה אם לא יעקרוה ממקום שרשה אל מקום אחר לא תצלח והרמז ליציאת ההויות אל הגלוי וזהו ונעשו ארזים גדולים ואמרו זה ביחס הגלוי לא שנשתנו ממה שהיו כי לא יפול בהם התוספת והמגרעת ח"ו כי אם מצדנו אנחנו מחומד רק וביחס ההעלם והגלוי וזהו ארזי לבנון אשר נטע כי מהלב"נון יצאו ואח"כ נטעו וז"א ואפיק אילנין מההוא זיהרא עילאה וכבר קדם לך כי מלת זוהר נאמר על הכת"ר כמ"ש והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והנה דמו אותם אל קרני חגבים ולא לדמיון אחר יען מצאו בחגבים דמיון אחר ג"כ בענין המלבוש אמרו כהדין קמצא דמלבושיה מניה להודיע כי הוא ית' ומלבושיו שהם ספירותיו דבר א' בלתי נפרדים מהשורש.

ואמר ושוי רתיכוי על כ"ב אתוון הם הם אותותיו ומרכבותיו שיצאו מהגה פיו ית' שמו.

אתגלפו בעשר אמירן ואתיישבו כי העשר של האצילות הקדוש הם הם המקיימות המרכבות כלם והם בכללם ל"ב נתיבות חכמה. ומ"ש אתגלפו בעשר אמירן פי' שכל הכ"ב אתוון תמצא בעשר הדברות במשנה תורה כי הטי"ת אינה בדברות הראשונות לסוד נכמס יתבאר שם בע"ה בפ' וישמע. מאלין עביד ההוא אפריון כי כח הספירו' נטועות במדת המלכות בסוד כל הנחלים הולכים אל הים הם הם הארזים הם הם הנטיעות הם הם הנחלים הם הם הימים הם הם השבתות הם הם השמטות הם הם השביעיות כלם כי כל אלה הדברים מתיחסים אליהם ביען הם כוללים לכל הנמצאות.

עשה לו המלך שלמה לו לגרמיה לו לתיקוניה לו לאחזאה יקרא עילאה לו לאודעא דהוא חד ושמיה חד. כבר ידעת מ"ש רשב"י ע"ה בפ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום עתיקא דעתיקין עד לא ומין תקונוי באני מלכין ומשער מלכין ולא הוו מתקיימין וכו' עד מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן איהו בקדמיתא לית עמא מתתקנין ואי איהו מתתקן כלהו מתתקנין אשר הכוונה כי שלימות ספירותיו יתברך תלוי בו וכי גם הוא ית' שלימותו נודע מספירותיו כי הם תיקוניו כי הם צורך גבוה והבן זה מאוד כי הן הנה יעידון יגידון שלימותו וכבודו וז"א לו לגרמיה כי הם עצם מעצמותו לו לתיקוניה כמ"ש לו לאחזא יקרא עילאה כי בלתם לא נודע כי אינו נודע רק ממלבושיו לו לאודעא דהוא חד ושמיה חד כי מתוך הרבים נודע כח האחד המתפשט בהם בפרט ובכלל ובפרט ומ"ש ובמטון דקלפוי קסדורין ידיעאן אלה המלות היו משל מורגל בפיהם כי בכח ההכאות המאורות והניצו' נגלים ונודעים והדמיון בזה כי כח האש והאור הנו בחלמיש בכח ולא יצא אל הפועל רק מכח ההכאה בגבורא והוא סוד בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים וענין ההכאה הזאת ג"כ משל להם ז"ל על הוצאת הדבר שהוא בכח אל הפועל וכמ"ש אין לך כל עשב ועשב למטה שאין לו שר למעלה ומכה אותו ואומ' לו גדל הוא הכח הגובר בו ומשגיח בו כאילו גוער ומכה אותו להוציאו אל הפעל וכמ"ש רז"ל בקשו המים התחתונים לעלות עד שגער בהם הב"ה והכוונה בזה כי כל דבר ודבר הנפרד ממקורו יצר לו כאלו אינו חפץ להתפרד משם ולכן נקראו המים התחתונים מים הבוכים כאילו הם בצער על הפרדם מהעליונים וזהו סוד ג"כ והארץ היתה תוהו ובוהו שאז"ל שהיתה תוהה ובוהה והמשל שמשלו רז"ל על שני עבדים שהיו בטימי א' ובאוני א' על אחד גזר שיהיה ניזון משולחנו של מלך ועל א' גזר שיטרח ויאכל וכו' ומן הטעם הזה אמרו כי מכח ההכאה יצאו המאורות והזהרוריות ונודעו והוא ע"ד מ"ש למעלה עד דמגו דחיקו דבקיעותיה נהיר נקודה חדא כי כל דבר היוצא והנגלה ממקורו מתיחס אליו הדוחק וההכרח. ועל זה אמר נוף לסטרא דא לעילא נזף לימינא נזף לשמאלא נחית לתתא והן לד' זיויין הנך רואה כי יחס ההתפשטות אל הגערה מטעם זה כי כל הדברים משוקקים להיות במקורם ושורשם אשר מטעם התשוק' ההיא אחרי הפרדם ממקורם תמיד רצים ושבים כאשר אני עתיד לבאר סוד הרצוא ושוב והנה מכח ההכאה והגערה ההיא נתפשטו הקצוות.

מלכו אתפרש לעילא ותתא ולד' זיויין הוא סור ההתפשטות לששה צדדין שהם ההיקף הכולל כל העגולה כי אין זולתם כאשר נודע מטבע המחוגה כי אין בכל סבוב העגולה והיקפה רק שש מדות רגלי המחוגה מהנקודה אל ההיקף והיא סוד הו"ו שהיא קו המדה שבה נמדדו כל הקצוות הששה הן למעלה הן למטה כל עולם לפי ערכו כאשר אני עתיד לבאר בסוד תמונת אות הסמ"ך אשר מספרה ששים בסוד השש קצוות המתפשטות מהנקודה שהיא י"וד אם יגזור האל בחיים. למהוי חד כי זאת התמונה העגולי' תורה על האחדות יותר מכל התמונות כי תמונת הנקודה בעגולה כל האלכסונות היוצאות ממנה שהם ששה קוין אליה שבים מקיפים וחוגגים ואתה דע לך.

נהרא עילאה נחית לתתא ועביד לה ימא יחזור לעניינו הראשון לאפריון עשה לו המלך שלמה שאמר למעלה תיקונא תתאה מעלמא עילאה וביאר היאך היה התיקון ההוא ואמר שהנהר העליון שהיא הבי"נה היוצא מחכמה שנקרא' עדן יורד למטה דרך הצנורות אל העטר' היא הבריכה העליונה ומרוב ההשפעה היורדת למטה נעשית י"ם הגדול בסוד כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא כלומר איננו שבע כי תמיד הוא משתוקק לשאוב הטוב ההוא ואינו שבע לפי שאין לו מעצמו כלום רק מה שנותנים לו בדרך צדקה וע"כ נקראת המדה הזאת עני בסוד תפלה לעני כי יעטוף כי העני לעולם רעב והעשיר לעולם שבע כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וע"כ תמיד שואבת ובולעת בל ההשפעות היורדות אליה מהנהר העליון ונקרא נהר ע"ש השפע היורד כיחס המים הנגרים למורד. גם מלשון קבוץ לפי שהוא מקבץ כל השפע ממדת החכמה כמו ונהרו אליו כל הגוים גם מלשון אורה כמו ונהורה עמיה שרי. דא אפיק זו בי"נה וי"סוד כי הם ראש הנהר וסופו. ודא שאיב זו העטר' המקבלת מסוף הנהר ומפרנסת בניה ואכלוסיה מהצד"קה שהיא מקבלת. וכדין בחכמה יבנה בי"ת לכן נקראת בינה מלשון התבוננות ובנין ואותיות י"בנה הם אותיות בי"נה ובהיות בית בינה מליאה לה עמיר מהחכמה גם בית העטר' נבנית ממנה כי שניהם הם הבית והעליה המצויירות בצורת הבית אבל בית עילאה רברבא ישובא דעלמא כי ע"כ נקראת רחובות הנהר לפי שהוא רחב ומתפשט בכל הספירות להשקות את הגן לתת ישוב וקיום לעולם מלך סתם ביתא תתאה יחזור לתחלת הענין שאמר כל שלמה האמור בשיר השירים במלך שהשלו' שלו וכל מקום שנזכר מלך סתם בלא כנוי שלמה הוא העטרת כמו הביאני המלך חדריו מלך אסור ברהטים וז"א מלך סתם ביתא תתאה והביא ראיה מהכתוב והמלך ישמח באלהים עלמא תתאה חדי בעלמא עילאה הנקראת אלהים כי בניקוד אלהים ננקד שם י"ה"ו"ה וביאר מה היא השמחה ואמר כד אתער גבורה עילאה לאחדא לה תחות רישיה בסוד שמאלו תחת לראשי הוא תחלת השמחה כי בהריק סוף הנהר שהוא הברית בחד שבילא טמיר וגניז דעייל בה הנה בשפע ההוא נשתכלל העולם ב תרין דאינון חד כי נעץ ראשו בסופו וסופו בראשו. כאן אתר חדי כלומ' המלך סתם באיזה מקום הוא שמח במדת אלהים העליון כי הוא השולח לו חיים ולכל הנמצאים כי לכך נקרא חיי מלכא כי הוא חיים למלך סתם דא הוא עיקרא דביתא הוא יסוד הבית ביתא דא בני ביתא דעלמא כי קיום הבית התחתון הוא העלייה שעל גבה כי העליון נושא את התחתון כמו שאמרנו בסוד הארון נושא את נושאיו. ורזא דא בראשית בית ראשית בית של ראשית שנקראת חכמה.

כד כניש כלא לגויה וכו' חזר לענין הים הגדול שאמר שנעשה ים ברוב השפע היורד שם ואמר כי כששואבת המים העליונים ונכנסים בקרבה זה הים נקפאים מימיו. כבר ידעת כי מימי העטר' נתיחסו אל הקפיאה מצד הגבו"רה ואל מים חיים נגרם מצד הח"סד והטעם בזה לפי שמדת החסד לעשו' חסד ולהטיב תמיד עם הראוי והבלתי ראוי אמנם הטוב ההוא בחיוב יעבור ע"י הגבורה הנקראת צפון כי הימין נותן והשמאל מקבלת והנה השמאל מעכב הטוב ההוא אצלה לבל ינתן כי אם לטוב לפני האלהים והוא סוד מה רב טובך אשר צפנת ליריאך כי היא צופנת הטוב ההוא ליריאים וע"כ נתיחסו מימי החסד אל הנגרים ומימי הגבורה אל הנקפאי' ולפי שהעטר' תקבל ראשונה מצד צפון הנה מימיה קפואים ולא יהיו נגרים עד נוח עליהם מי הדרום.

והואיל ואתא לידן הסוד הנמרץ הזה כי הוא סוד הזיווג העליון אעורר אותך על סוד נכמס תמצא אותו רמוז בכמה מקומות בספר הזוהר והוא כי בתחילת הזווג מתעורר השמאל בתוקפו וכגבורתו לעורר האהבה במדת העטרת בהתלהבות אש החזקה ולא תשקוט הארץ עד יבואו המים מהדרום הם הם המכבים האש החזקה ועל הגזמת חוזק האהבה הזאת אמר שע"ה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכבר ידעת שנקראת מדת החסד מי"ם רבי"ם. והוא סוד ג"כ אשר בגדיך חמים בהשקיט ארץ מדרום כלומר שהארץ העליונה מתמלאת דין וחום מכח הצפון כשהיא שוקטת ונוחה מהדרום עד שלא ישפיע בה מימיו לקרר חומה ואשה ודע כי אלמלא החום והקור לא היתה פריה ורביה בעולם כי בהתקוממות ההפכים זה לנגד זה יצא מכח לפועל פרי מזוג משניהם וזה הענין נמצא בכל עולם ועולם כפי מה שהוא אם בעולם הטבע בפגישת גשם בגשם. ואם בעולם הגלגלים בהבטת הככבים זה בזה. ואם בעולם המלאכים בהשכלה לבד היא היא ההסכמה הנמצאת בהם ואתה דע לך כי אינני רשאי להאריך בזה הענין יותר פן יחשדני שומע לסבת מעוט הבנתו:

ועוד צריך אתה לדעת כי המים הקפואים הם מתים והמים הנגרים הם חיים ביען נמצא בהם כח התנועה ולסבת ההקפאה הנמצאת בים הגדול נקראים אוקינוס והם שני מלות דוק ינוס כי דוק בלשון יון מת וינוס בלשון יון ים ירצה הים המת לפי שהוא נקפא וטעם הדבר כי כשהיו המים בשעת הבריאה נסים ומתפשטים והולכים גער בהם הב"ה ועמדו וכל דבר העומד מתנועתו הוא מת וזהו אוקינוס ר"ל עמד מהניסה ואם תלטוש עיני שכלך תבין כי הכל פונה אל ענין אחד כי כשמגיעים המים העליונים אל העטרה הם קפואים ומתים ולא יוגרו ויתפשרו רק במים החיים הבאים מהחסד ובהיות במים ההם הקפואים טבע מתים תמיד משתוקקים לחיות וע"כ הם שואבים ובולעים כל מימות שבעולם כי כל דבר מת משותוקק לחיות בהשתוקקות החומר לקבל צורה וכבר ידעת מעשה דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו פורשים בים הגדול כי הוא אמת הנסיון הזה אמרו שם שנכנסה ספינתן למים שאין הולכין ר"ל קפואים שאין הרוח מנענעתן א"ל רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון מלאו משם חבית מלאה מים כיון שעלו לרומי א"ל אדריינוס מי אוקינוס מה הם אמרו לו מים בולעים את המים אמר להם חזון לי מלו מנה לחד קלתא והוו יהבין לגווה מיין והיא בלעא להון אשר נתבאר מהנסיון הזה כי כל דבר מת משתוקק אל החי להיות כמוהו וזהו אומרו ימא דקפאו מימוי שאיב כל מימין דעלמא וכניש לון לגויה מרוב התשוקה אל החיים. ומיין אזלין ושאטין ואשתאבו ביה כלומר המים העליונים הולכים אליהם ונבלעים שם. וסימניך מבטן מ"י יצא הקר"ח כלומר מבטן המדה הנקראת מ"י שהיא בי"נה שעמדה בשאלה כי לכך נקראת מ"י באשר יתבאר לפנים משם יצא הקרח הנורא שבמדת העטרה שמימיה נקפאים ובולעים שאר המים היורדים לרוב תשוקתם להיות כמותם ובשלמותם כאשר היו בתחלה וע"כ נקראו בוכים כמו שביארתי בוכים על פרידתם מהמים העליונים. והשלים לבאר הענין ואמר האי קרח ימא דקפא לא נגדין מימוי אלא בשעתא דתוקפא דדרום מטי לגביה ומקרב ליה בהדיה כדין מיא דהוו גלידין מסטרא דצפון משתראן ונגדין דהא מסטרא דצפון גליד מיא ומסטרא דדרום משתראן מייא. ונגדין לאשקאה לכל חיות הם המרכבות החיצונות שבעולם הנפרדים כי משם נזונים שנאמר ישקו כל חיתו שדי הם שלוחי מטטרו"ן שעולה חשבונו שד"י. גם שלוחי סנדלפון שנאמר כל חיתו יער כי כן עולה חשבונו יער והכוונה כל אוכלוסי העטרה ניזונים משם. ואמר שאלה החיות נקראים הרי בתר כתרגומו טורי דפירודא לפי שיש הרי בשמים למעלה מהם כנגדם בעולם האצילות:

ואחר שביאר ענין מים העליונים היורדים למטה להשקות את הגן המשתוקק אל ההשקאה שהוא רמז אל אצילות המדות זו מזו שב לבאר האצילות מתחלתו לסופו גם כי אין למדותיו תכלית וסוף כמו שאמר בעל ספר יצירה ותכליתן אין להם סוף כי אין חסרון בשלימיתו יתברך אלא שיש לנו לומר שיש להם כח בגבול מבלי גבול וביאור זה כשמדותיו יתברך מקבלות מהשפע הבא מן המקור השלם יתברך הם שלימות ובהמנע השפע מהם נמצא חסר מאליו ולכך יש להם כח לפעול במדת העטרת ביתרון ובחסרון כפי המקבלים כי הספירו' אדוקות בו כשלהבת הקשורה בגחלת וע"כ אמר תכליתן שאין להם סוף ולפי שעד עתה לא המשיך הענין רק בסירוגין ובדילוג על כן שב לבאר האצילות מראשו לסופו במושלם ואמר כד מחשבה סלקא ברעו דחדוה מטמירא דכל טמירין. המחשבה הנזכרת בכאן היא חכמת אלהים סוד הי"וד אמר כשעלה במחשבה זו בכח הרצו"ן שהוא הכתר לשמוח ברעיה שלו היא סוד ההי"א הראשונה שבשם כי הדיבוק הזה מיוחס אל רצון ורעות לא אל חבור כי מלת חבור תורה על הפכו אמנם מלת רצון יורה על השואה בסוד אחותי רעיי"תי מלשון רצון ורעות ואמר שזה הרצו"ן גם הוא הנרמז בכתר בא מכח טמירא דטמירין שהוא עילת כל העילות ואמר מטי ואתנגיד מגוויה חד כתדא טמירא היא הבינה כי שני המדות היו שם בטמירא דכל טמירין בהשואה אחד וברצון אחד מבלי נטיה לדרום ולצפון כי עדיין לא נתגלו הפאות ולכן הם תמיד ברעוא וברצון א' כי לא יפול בהם לשון חיבור המורה על הפכו רק רצון מתקרבין דא בדא בחד שביל דלא ידיע כלומר על ידי נתיב א' בלתי ניכר כי מלת נתיב הוא נעלם ע"ד נתיב לא ידעו עיט ומלת דרך רחב ועל זה נתיחס דבוקם אל נתיב הבלתי ניכר. והכא הוא ראשיתא דכלא כלומר ראשית כל מה שנברא ונתגלה מהבנין הקדוש. ובית מלך סתם מהאי ראשיתא אשתכלל כי מכח שניהם נתמלאה הבית האחרונה אורה שהיא העטרת שהיא בית שני ובהאי חילא ברא אלהים את השמים ואת הארץ התם. כבר ביארנו כי אלהים האמור במעשה בראשית היא הבי"נה כי ל"ב פעמים תמצא אלהים נזכר במעשה בראשית ע"ש ל"ב נתיבות החכמה הנשפעים בה ולפי שבראשונה ביאר כי בראשית ברא הבורא הנעלם למדת אלהים שב עתה לבאר יציאת הבנין והמשכתו מהבי"נה ואמר כי מכח אלהים נעשו שמים וארץ שהם סוד הו"ו שהם השמים בסוד ואת"ה תשמע השמים והה"א הנרמזת בארץ העליונה. נקודה סתימא דנגדין מימוי ונפקי הוא השפע היורד משני המדות חכמה ובינה מזו לזו זו ממשכת וזו מוציאה וזהו פירוש דנגדין ונפקין. אותו הכח ברא ואפיק קול מגויה דאיהו קול השופר ביאר מה שהקדמנו למעלה כי אין האצילות מתיחס רק להוצאת הקול היוצא מכנפי הריאה ודע כי הבינה מתיחסת אל השופר והקול אל התפ"ארת וכבר ידעת שאין הקול יוצא מהשופר רק בדחיקו כאשר יתבאר במקומו בע"ה. והשמים שלטין בחיי המלך עילאה על ארעא כי שולטנות התפארת על ידי המלכות הוא בכח חיי המלך העליון שהשלום שלו כמ"ש. וסימניך בן ישי חי על האדמה פי' כן י"ש י"וד שהוא הו"ו נמשך ח"י העולמי"ם הוא היסוד הנותן חיות ומחיה על האדמה וזהו ובוי"ו נגדין לה כי הוי"ו הוא הדמיון צנור מתמשך להשפיע אל הה"א האחרונה כי הוא הנותן לה כח לעשות חיל למטה. וארעא מניה אתזנת וזהו ואת הארץ פי' כח הו"ו של וא"ת עם הארץ הודיע כי כאמה בתה כי האם פעלה שמי"ם ואר"ץ למעלה והבת פעלה שמים וארץ למטה. וא"ו דאתוסף לשלטאה במזוני ארעא. הודיע סוד הו"ו כי לעולם היא תוספת אפילו במבטא. וע"כ נקראת ו"ו התוספת כי היא תוסיף על ענין ראשון כמו ואלה תולדות ואלה שמות וזולתה וביאר טעם הדבר משרשו כי מסוד הו"ו שבשם יבוא התוספת והשפע לכל העולמות ומזה הטעם נקרא מדת הי"סוד מוס"ף ובשבת אנו מתפללין תפלת מוסף כנגד קרבן מוסף שהיה נקרב בשבת והוא סוד נפש יתירה שנתוספת בשבת כי הנפש ההיא שנתוספת בשבת באה מכח הו"ו שבשם יתברך כי מכחה יבואו הנשמות למדת העטרה וכל ההשפעות והמזונות הראוים לכל עולם ועולם וז"א א"ת לעיל והוא חילא דכללא כ"ב אתוון דאפיק אלהים לשמים דא ויהיב כמד"א בעטרה שעטרה לו אמו וכו' והשאר מבואר. מחת עילאה בתתאה ואתמליא בארח דחד דרגא כבר ביארנו למעלה כי כח המוצא הדבר אשר הוא בכח אל הפועל מתיחס אל ההכאה כמ"ש מכה אותו ואמר לו גדל היא היא השגחתו בו. וביאר כי יש הבדל בין דבוק השני מדות העליונות חכמה ובינה ובין חבור התפארת והעטרת וע"כ נתיחס השביל העליון המשפיע מחכמה לבינה אל הנתיב. ושביל המשפיע מתפארת לעטרת נתיחס אל דרך כי הנתיב מתיחס אל הדבר הדק והנעלם והדרך מתיחסת אל הדבר הרחב והנגלה וז"א בר דחד שביל דקיק וחד אורח ההוא דלתתא אורח כד"א ואורח צדיקים וכבר ידעת כי מדת צדיק וצד"ק הם הי"סוד והעטרת וזכר בחבורם לשון ארח. וההוא דלעילא שביל דכתיב נתיב לא ידעו עיט. כגוונא וכו' אלא דעילאין דכר ותתאין נוקבא הודיע כי ההויות העליונות נקראים מים עליונים ומימי העטרת נקראים מים תחתונים והנם משתוקקים וקוראים אלה לאלה בסוד תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וכמ"ש כפ' החליל קול שני רעים אני שומע כי שומע אל אביונים התאבים אל מי חסדי יי'. כנוקבא דפתיחא לדכורא ושדאת מיא לקבלא מיא דדכורא וזה הוא סוד ההתעוררות שיש לעולם הנקבה לעולם הזכר והסוד הזה הוא ואד יעלה מן הארץ כי קודם שירדו הגשמים תתעורר הארץ באידיה ולחותה ואין ראוי לבאר הענין יותר והם עליהם השלום היה להם כח לדמות הצורה ליוצרה ולנו בושת הפנים להוסיף ביאור פן יחשדני שומע לסבת מעוט הבנתו:

הנה לפי דרכנו למדנו מהמאמר הזה עניינים רבים שהם קבלה בידינו ועיקרם ושרשם מהמאמר הזה אלא שמתרחבים והולכים במקומות אחרים בספר הזוהר והם אלה. ראשון כי מדתו שליעקב נקראת קול השופר כלומר קולו של שופר הגדול שהיא הבינה. והודיע כי כשם שהקול נשמע ואינו נתפס כן מדתו נכתבת ואינה נקראת. ולמדנו כי בבחינת יציאת הקול ממקורו נקרא ב"ן והמקור א"ם באמרם דרך משל אם המדינות כי אין הכוונה שהמדינה הגדולה ילדה המדינות הקטנים אלא שנמשך טובה אל האחרות גם למדנו כי זה הב"ן נקרא שמי"ם לפי שהוא מזוג ומעורב מאש ומים העליונים הבלתי יסודיים ובבחינת שהם מורידים טלם ומטרם על הארץ הלזו בסוד הו"ו שבשם המשפיע לה"א. גם למדנו כי חבור הי"וד והה"א הראשונה לא שייכא בהו לשון חבור וזיווג כי מלת חבור תורה על פירוד לעתים כי לא יאמר פלוני נתחבר עם פלוני אם לא שהיו מקודם נפרדים וזה מן הנמנע אבל שייכא בהו לשון רצון ורעות ודבוק תמידי בלתי נפסק כי השלש ראשונות עולות לראש א'. אמנם לשון חבור וזיווג שייכא בעטרת עם הי"סוד כי לפעמים יפסק השפע מעטרת לסבת התחתונים בסוד צור ילדך תשי ובסוד הצדיק אבד לדורו אבד היא העטרת שנקראת דור כד"א דור הולך ודור בא כאשר יתבאר ב"ה בסוד פגימת הלבנה וע"כ נתיחס הנתיב אל דבוק הי"וד עם הה"א הראשונה. והדרך שהוא רחב ונגלה אל חבור היסוד והעטרת. עוד למדנו סוד נמרץ סתום וחתום בסוד התשוקה הנמצאת בי שתי המדות הללו תפארת ועטרת. כי סבת תשוקת העטרת היא והתפארת כי לא יעורר תשוקתה לקבל אלא בהראותו אליה את כבוד תפארת גדולתו הוא הקודם אליה לעורר אותה להכין אותה לקבלת ההשפעה. וזה הדרך והטבע נמצא בכל עניני העולם בין המשפיע והמקבל כי לא יתעורר העני לשאול צדקה מהעשיר עד שיודע ומכיר בו שהוא נדיב כשכבר קדמו במתנתו והסוד הזה הוא ואיד יעלה מן הארץ ודבר ידוע ומפורסם הוא ליודע סוד האידים העולים מן הארץ כי סבתם הנעלמת הוא חום השמש המחמם אותה שאלמלא חומה של חמה לא תתעורר להעלות אידים כי היא מעצמה גוף מת הנה הסבה הנעלמת בהעלות אידיה הוא השמש והסבה הנגלית לעיני הרואים הוא האיד העולה כן בדוגמא הזאת לא תתעורר הנקבה להכין עצמה אל הזכר אם לא שקדם ראייתה והבטתה בו שהוא רוצה באהבתה ודי למבין כי זו היא סבת כל התשוקות הנמצאות בכל העולמות והמדרגות כלם אשה אל אחותה ודי בזה הערה למבין: