כתם פז על ספר הזהר תפו

דן ידין עמו ר' יצחק אמר דן היינו חוייא כמין על ארחין ושבילין או תימא דעל שמשון בלחודוי יאמר כבר ידענו כי דן נמשל לנחש ויראה שהכתוב לא ירמוז רק אליו לבדו ואינו כן אבל יש למעלה נחש אחר נקרא נחש זוטא ונקרא כן לפי שיש למעלה ממנו נחש הקדמוני והנחש הזה נקרא זוטא הוא מאסף לכל המחנות ואחרון לכלם וכמין לארחין ושבילין לבתר חילין ומשריין כלומר אחרון לכלם.

ומהכא נפקי אינון דכמאן לבני נשא כלומר ממנו נמשכין אותם הכחות והנחשים האורבים לבני אדם העוברים עבירות ומשליכים אותם אחרי גום ואינם זוכרים אותם לעשות תשובה מהם. ור' חייא אומר כי זהו נחש הקדמוני עד לא יתבסם בחמרא דחידו יאמר כי הכל א' נחש זוטא ונחש הקדמוני אמנם נקרא נחש זוטא עד שלא יתבסם ביין המשמח והסוד בזה צריך שתדע כי כשהשפע העליון יורד והלבנה העליונה מליאה לה עמיר אפי' הכחות החיצוניות שמחות ומתבסמות כמ"ש ר' אבא בפ' בראשית בפ' יהי מאורות ברקיע השמים אמר כד חדוה הוא בבי מלכא אפי' אינון דבי תרעי ואפי' מדכי טרתשי או מדורי תיישי כי שני נוסחאות הם כלהו חדאן עיין שם ובכאן אמר ר' חייא כי עד לא יתבסם בחמרא דחדו נקרא נחש זוטא והוא הוא נחש הקדמוני נחש עלי דרך ת"ח יחזור לדן ויאמר כי למה יחס אותו לנחש עלי דרך.

ויאמר ת"ח רמא דאית דרך לעילא הכי נמי אית דרך לתתא וכו' הי"ם העליון נקראת דר"ך בסוד הנותן בים דרך וכבר ידעת כי יש הבדל גדול בין נתיב ובין דרך כי הנתיב נעלם לא ידעו עיט והדרך נגלה וכבר נתבאר סוד זה כי החכמה העליונה נעלמת נקראת נתיב וחכמ"ת שלמה נגלית נקראה דרך ואמר כי כשם שיש מקום בקדושה שנקרא דרך כן יש למטה בקליפה מקום שנקרא דרך והוא הנקרא רע.

ומתפרשא ימא לכמה ארחין על העטרת הוא אומר שיונקים ממנה כל מיני המדרגות של קדושה ושל קליפה כדמיון הים התחתון שמתרבים בו דגים טהורים וטמאים ומיני צפרדעים וזולתם מהשרצים הטמאים.

וכד משתמטי מארחא דימא אתחזון רכבין על סוסיהו נראים אותם הנחשי"ם הנרמזים כאלו הם בממשלה רבה כאדם הרוכב על סוס ורוצים להשחית העולם אלמלא ההוא נח"ש הנזכר המאסף לכל המחנות שהוא משיבם לאחור שלא ישוטטו בעולם להשחית. ויודיע כי מהנחשים האלה יוצאים החרשים והקוסמים לעולם וע"כ נאמר בבלעם ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים כי בטלה דעתו בהם אצל ישראל.

חמי מה כתיב יהי דן נחש עלי דרך וכו' ירצה לבאר למה נמשל דן לנחש כי הנחש בעולם הקליפה ודן הוא מסטרא דקדושה וא"כ למה נקרא נחש וקודם שיבאר זה ירצה לבאר למה הנחש הזה הנרמז הוא עלי דרך ולא אמר בדרך. ויאמר כי ירמוז הכתוב כי המשתדל ומתעסק בחרשי הנחש הזה הוא מכחיש פמליא של מעלה הנקראת דר"ך כמו שמבאר והולך הנותן בים דר"ך והמשתדל בעניני הנח"ש כביכול הוא על אותו הדר"ך שמכחישו ואגב ארחיה יבאר למה אמרו זה בלשון הכחשה ואמר דבגין דמההוא דר"ך אתזנו עילאי וזה המתעסק בנחש כביכול מרזה ומכחיש הכח ההוא שממנו ניזונין כל המדרגות העליונות הנקראות פמלייא של מעלה כאלו הוא מחסר מזונם. ואח"כ ישוב לבאר למה נמשל דן לנחש ואמר ואי תימא דן אמאי הוא בדרגא דא וישיב אלא כמה דכתיב ואת להט החרב המתהפכת. והכוונה בזה כי אחר שגורש אדם מג"ע השכין האל יתברך באותה הפאה ששם עץ החיים את הכרובים ואת להט ה"ה לשמור את דרך עץ החיים הן שיהיו מלאכי חבלה כפי דעת קצת המפרשים או מלאכי השרת שומרי הגן הנה דן נתיחס להם באותה הפאה לשמור את ישראל מהזיקם כמו שהיה הענין בשמשון כמו שיבאר בהדיא וכבר ידעת כי דן היה מפאת צפון שמשם תפתח הרעה והוא מאסף לכל המחנות לשומרם מהנחשים ההם הנראים רוכבים על סוסים כמו שנאמר עקבי סוס לנטרא לכל משריין.

א"ר אלעזר תיקונא דכורסיא איהו כלומר הנחש הקדמוני אע"פ שממנו תמשך הרעה עכ"ז הוא אחד מתיקוני הכסא שבו מעניש הב"ה את הרשעים והוא ע"ד אמרם והנה טוב זה המות והביא ראיה מהכסא אשר עשה שלמה ע"ה שיצייר שם צורת נח"ש מרפרף ענינו מפחיד ברפרוף עיניו כדרך הנחשים בעלי הארס שהם ממיתים ברפרוף עיניהם. והיה מצוייר בקטורי שרביטא כלומר בקשר שרביט המלך למעלה מהאריות שהיו במעלות הכסא להודיע כי הנחש הוא שרביטו של מלך שבו מעניש אל הראוי לעונש והוא המטיל אימה על הבריות ובבחינה זו הוא א' מתקוני הכסא רצועה להלקות בו את הרשעים.

כתיב ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן ירצה לבאר כי יעקב ע"ה נבא על שמשון שהיה משבט דן שעתיד לקום ולהושיע את ישראל מיד פלשתים וכמ"ש בסוטה פ' המקנא ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן א"ר אחא בר חנינא אותו היום חלה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב יהי דן נחש עלי דרך.

ת"ח שמשון נזיר הזה ופריש עלמא איהו כלומר לא כשאר הנזירים שהם לזמן קצוב אבל פרוש עולמית ואתגבר ביה חילא תקיפא הנה הרלב"ג כתב כי צוה האל יתברך שלא יעלה מורה על ראשו להורות על קדושתו כי כלו ממה שירחיק ממנו ההתגאל בענין המשגל לפי האיפשר ועם שבזה הענין מבוא לענין הגבורה ר"ל גדול השער אלא שראוי שלא יעלים ממנו שהאל חדש בו גבורה נוספת מפני הנזירות אשר לא יחייבה גדול השער לפי הטבע וזה שכבר מצאנו שתכף שגולח סר כחו ממנו ולא היה זה כן אם היתה הגבורה מגדול השער. כי הרושם שיש בגדול השער בגבורה הוא מצד עצרו האידים העשניים ההם תוך הגוף ותתגבר האדומה בגוף ויתחדש מזה רוח גבורה ומי שזה דרכו לא תסור ממנו הגבור' בגלוח השער כי אם אחר זמן ומעט מעט עכ"ל ומה טוב ומה נעמו דבריו בזה כי הודיע כי לא על הטבע לבדו יתגבר האדם כי על כל מוצא פי ה' יריע אף יצריח על אויביו יתגבר הוא שכיוון ר' אלעזר בכאן באמרו ת"ח נזיר היה ופריש עלמא ואתגבר ביה חילא תקיפא אלהיית יותר ממה שמחייב הטבע בגדול השער וכבר אז"ל מגבורתו בפ' בין צרעה ובין אשתאול א"ר אמי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה ולא יהיה זה רק בכח אלהי.

והוא הוה חויא בהאי עלמא לקבל שאר עמין. אמר שח"ו שיקרא נחש בעצם וראשונה רק בבחינת פועל הנחש שהוא מזיק כן היה הוא מזיק לשאר עמין כנחש והוא ירש ברכת הורו שנתנבא עליו יהי דן וכו'. ור' חייא שאל ואמר נחש ידיעא כלומר סוד הנח"ש הנרמז ידוע הוא למעלה שפיפון מאי ניהו כלומר מהו ענינו למעלה.

א"ל רזא דתיקונא דחרשין נחש איהו כלומר עיקר תיקון החרשין הוא הנחש אמנם למטה ממנו הוא כח א' נקרא שפיפון ובלעם הרשע בכלם היה יודע והיה משתדל להרע לישראל שנאמר וילך שפי לזמנין בהאי ולזמנין בהאי. וחזר ושאל ואי תימא לאו הוא דרגיה בהאי וזאת השאלה קשה מהראשונה שאמר למעלה ואי תימא אמאי איהו בדרגא דא שהשיב אלא כמה דכתיב ואת להט החרב המתהפכת. אמנם בכאן שאל ואי תימא דן לאו הוא דרגיה ומי הכניס כהן בבית הקברות ויאמר כי כן הוא האמת אמנם נתמנה על הפאה ההיא האחרונה ושבח הוא לו שישלוט הוא על המדרגה ההיא אע"פ שהיא מדרגה שפלה וקלפיית לפי שהמלך יש לו ממונים על זה ועל זה וכל עושה שליחות המלך כבוד הוא לו לפי שהוא א' מתיקוני הכסא כמוזכר.

וכל הני ממנן תחותיהו מתפרשין ארחין ודרגין הן לטב הן לביש וכו' ירצה כי הממונים הם למעלה ותחתיהם למטה יתפשטו המדרגות לטוב או לרע ולא בעבור זה יחסר כבוד הממונה אחרי שהכל תיקון הכס"א הטוב והרע והוא צורך העולם.

ובג"כ דן לסטר צפון כי פאתו כן היתה בצד צפון ומפאת צפון כמה חבילי טריקין אזדמנן תמן וכלהו ספסירא דקסרא פי' וכלם הם כחרב שולטנות הקיסר נבראו לאבאשא עלמא כי כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ועל זה התפלל יעקב ע"ה ואמר לישועתך קויתי ה' מה שלא נמצא בברכת כל השבטים שידבר בלשון תפלה רק בדן לפי שראה בו מחוזק הדין בתוקף הנחש התפלל עליו שתעשה ישועה על ידו:

רבי יוסי ור' חזקיה הוו אזלי למחמי לר"ש בקפוטקיא וכו' לפי שבסוף הענין פתח ר"י ביהי דן נחש עלי דרך הביא העובדא הזאת.

א"ר חזקיה הא דאמרי' וכו'. ישאל כי מי שהוא טרוד באיזו צרה או ייסורין שבאו עליו ובדעתו להתפלל ולשאול צרכיו ואינו יכול לסדר שבחא דמאריה שהם השלש ראשונות שצריכות כוונה גדולה ולבו טרוד שאינו יכול לסדר השבח כהוגן מהו כלומר יתפלל וישאל צרכיו על צרתו ומבלי שיסדר שבחיו של מקום או לא אלא שיסדר שבחו של מקום גם כי לבו טרוד בלא כוונה.

והשיב אע"ג דלא יכול לכוונה לבא ורעותא סדורא דמאריה אמאי גרע והכוונה לומר כי ירויח בזה שיתן אל לבו ואם הוא טרוד והוא צריך לבעל הרחמים וממלא כל שאלות אעפ"י שלא יכוון לכל מלה ומלה מסדר השבח ויביא ראיה מפ' תפלה לדוד שמעה ה' צדק וכו' ולכאורה יראה כי אין משם ראיה לפי שהוא אומר שמע' ה' צדק והצדק גדרו הוא הדבור הצודק עם הכוונה ואם אין בדבור כוונה איך יצדק. אמנם במה שאמר בסופא דקרא בלא שפתי מרמה תתישב הראיה והוא כי יש לשאול מהו אשר כוון דוד באמרו שמעה ה' צדק וכו' בלא שפתי מרמה וכי יש תפלה שנאמרת בשפתי מרמה אלא שהכוונ' כי המתפלל בלא כוונה יניע שפתיו לשוא ולמרמה והיה אומר שמעה ה' תפלתי אע"פ שלבי טרוד כאלו דברי נדברים בצדק ומדת צד"ק הוא שבחא דמארי' ואח"כ הקשיבה רנתי והוא שאלת צרכיו ויהיו דברי אלה נחשבים לפניך כאלו הם בכוונה ולא בשפתי מרמה בלא כוונה. ויאמר כי כל אדם שיכול לסדר שבחו של מקום ומונע עצמו מזה עליו הכתוב אומר גם כי תרבו תפלה לשאול צרכים אינני שומע. ואגב ארחיה יביא כי התפלות במקום הקרבנו"ת תקנום וכי בהתעוררות התחתונים למטה בקרבנות ההם היה סבה להתעוררות השפע העליון ויביא ראיה מדרך הטבע כי כשעשן הנר הנכבה עולה עד הנר הדולק תרד האש מהנר הדולק אל הנכבה וידלק שלא כטבע האש כי טבעה לעלות ולא לירד וכבר נתבאר זה בפ' בראשית בפ' והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד ה' עליו באש כן בקרבנות עשן הקרבנות היה עולה וממשיך השפע והענין הזה מבואר בעצמו. וההבדל שיש בין ר"י ור' חזקיה אינו רק בסדר התעוררות כי ר"י אמר דרך כלל וכהני וליואי מתערי לאתחברא שמאלה ור' חזקיה פרט הענין כי השמאל קודם בסוד שמאלו תחת לראשי והודה לו ר"י אמנם הכוונה אחת היא. א"ר חזקיה לא אשרי קב"ה לישראל בגלות' ביני עממיא וכו' כלומר יכול היה ית' שמו להשליכם אל ארץ אחרת כשאר השבטים אמנם הגלם בין האומות כדי שיתברכו ויתקיימו האומות באמצעותם של ישראל לפי שתפלתם של ישראל היא במקום הקרבנות וממשיכים השפע מלמעלה והם מתברכים עמהם הוא שאמר דוד ע"ה הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו כי בהתגבר על ישראל חסדו יתברכו גם האומות. והכוונה בזה כי כשהשפע יורד לכנס"ת ישראל מתמציתה יתברכו השרים שרי האומות למעלה ומתקיימים כי הם צורך העולם כי לא תהו בראה לשבת יצרה עד דהוו אזל יחמו חד חוייא דאסטי בארחא וכו' וכשראו שהמית לההוא בר נש אמרו ודאי ההוא נחש שליחותא דמאריה עביד כי לא ישוך הנחש בלא לחש שמלחשין עליו מלמעלה וכבר אז"ל כי בכל הב"ה עושה שליחותו והביאו מעשים רבים על זה וזה המעשה העיר ר' יוסי לפתוח בפ' יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח וביאר הכתוב על ירבעם שעשה שני עגלי' ואת הא' נתן בדן ויאמר כי יעקב נתנבא ג"כ על הנח"ש שהוא העגל שנתן ירבעם בדן שהיה להם ליש' כנחש ועקצם כשפיפון ושנתן אותם עלי דרך ועלי אורח למנוע לישראל שלא יעלו לירושל' בחג וכמו שהיה מעשהו בחו"ל למטה כך היה מעשהו בקד"ש למעלה כי בביטול הקרבנות והעבוד' בבית המקדש של מטה עשה פגם למעלה. ת"ח בשעתה דמטו ברכאן לידא דמשה וכו' אמר כי מרע"ה העלה לדן בברכותיו משם נחש לשם אריה. והכוונה לרבי יוסי בזה לפי שמי שהעמי' העגל בדן היה ירבעם והיה אפרתי לא משבט דן ועשה זה בחכמה להעמידו בדן לפי שימצא בעל החו"ב מקום לגבות את חובו במקום מוכן לעבודתו בפאת צפון ולפי שראה מרע"ה דהוה קטיר בחויא באותה הפאה הצפונית כי שם כחו העלהו משם נחש לשם אריה שהוא ימיני בפנים הארבעה אשר יהודה המלך כולל כל הצורות כמו שנתבאר למעלה כי מדתו כוללת כל הפנים ומרע"ה בברכתו עשאו ימיני בגין דאיהו שירותא וסופא דארבע דגלין. והנך רואה כי לכאורה קשה הדבר להבינו והוא כי דן היה סוף הדגלין והאחרון כי על כן נקרא מאסף לכל המחנות ובאחרונה היה נוסע ואיך יאמר כי היה שירותא לד' דגלין ושלטעם זה העלהו מרע"ה לימין וקראו אריה שנאמר דן גור אריה אמנם התשוב' בזה כי כבר נתבאר כי הי"ב שבטים הם תיקוני העטרת כנגד י"ב אלכסונות וכנגד י"ב הויות ולעומתם נבראו בעולם הגלגלים י"ב מזלות ונתיחס כל אחד ואחד מהם אל מזל ידוע כמו שציירתי לך בלוח המזלות והאבנים ג"כ על שמות השבטים ולפי שהמזלות חוזרים חלילה תמיד לא יעמודו במצב א' גם כי הוקבע מזל טלה ראש למנין המזלות וראש לחדשים הנה בבחינת הסבוב שהם סובבים תמיד איננו ראש ולא יקרא ראשון אחר שאחריו עולה שור והוא יורד וכן תאומים וכן כלם כי בתמונת העגולה לא יצוייר בה לא ראש ולא סוף כי הסוף הוא הראש והראש הוא הסוף ובזה נבין מאמר המדרש ז"ל אמר ר' ברכיה הכהן למה כתיב בנחשון וקרבנו ובשאר הנשיאים כתיב קרבנו בלא וי"ו אלא שאם בא נחשון להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה אומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון שכן כתיב וקרבנו הנך רואה כמה מהקושי בזה המאמר לפי הנראה לכאורה שאמר שאם יבוא נחשון להתגאות שישיבוהו אחיו אתה הוא שהקרבת אחרון וזיל קרי בי רב הוא שהוא הראשון במקריבים שכן כתיב ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה וא"כ הבל יפצה פיהם בתשובת' אתה הקרבת אחרון אמנם במה שהקדמנו יתישב המאמר והוא כי אחרי שהשבטים נתיחסו אל המזלות והם סובבים וחוגגים תמיד העגולה לא יתיחס לאחד מהם הרשאיות ואחיו ישיבוהו כי אחר שכתוב אחר זה וקרבנו בו"ו המורה על התוספת יראה שכבר קדמהו אחר בהקרבה ונוסף גם הוא אחריו ושלזה כוונה תורה בהוספת הו"ו כי היה יכול לכתוב קרבנו והיה במשמע כי הוא הקריב ראשונה אמנם מדכתב וקרבנו רמז כי אינו ראשון רק בשם לא בעצם וראשונה הרי א"כ נתבאר כי בכל תמונה עגוליית הסוף הוא הראש בהיות שהסוף נוסף ועולה מיד אחרי הראש והוא שכיוון בכאן חמא לדן דהוה קטיר כחויא ר"ל ראשו בזנבו וזנבו בראשו כדמיון התנין אהדר קטיר ליה באריה שג"כ מעלה זנבו אל ראשו ע"ד מ"ש הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים כי זנב האריה עולה למעלה ראש ונתן הטעם ואמר מ"ט בגין דאיהו שירותא וסופא דארבע דגלין קטיר ביהודה כי סמוך ונקשר היה ביהודה בראש פאת צפון הסמוך למזרח ובאמרו למהוי שירותא וסופא קשיר בחד אתר ירמוז למה שכתבתי כי הסוף הוא הראש והראש הוא הסוף: