כתם פז על ספר הזהר שסא

ר"ש פתח אך אל הפרכת לא יבוא וכו' ת"ח בההוא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק אינון נשמתין וכו' הוסיף עוד ביאור רשב"י ע"ה על הענין הנזכר למעלה בסוד העיבור ובסבת צדיק ורע לו השעה גורם כלומר עת הנשמות מבטן לה עמיר בעת מילואה או בעת פגימתה ואמר בההוא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק הוא סו"ד הברי"ת העליון.

אפיק כל אינון נשמתין אותם שמושך מן הבינ"ה ונוקבא אתעברת היא העטר' המקבלת הזרע הבא ממזר"ח בסוד ממזרח אביא זרעך כלהו קיימי לגו כקופסא דלגו בסיטו דקורטא פי' כל הנשמות שזורק מדת היסו"ד בעטרת כלן עומדות בתוך קופסא והוא שם כלי שמשימין בו התכשיטין והוא דמיון אל הרחם אשר בו נוצר הולד דלגו בסיטו דקורטא פי' בתוך מכון האוצר תרגום הבאת אל אוצרות שלג איפשר דעאלת לקורטי תלגא והדברים האלה נדברים על צד ההשאלה והם מקומות ידועים להם ע"ה לאוצר הנשמות שעומדות שם עד עת הגיע תור צאתם משם במאמר הגוזר ית' ולא במקרה ח"ו.

וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא שהוא עת פגימתה כדין כל אינון נשמתין דנפקין אע"ג דכלהו דכיין וכלהו קדישין כלומר אחר שיתלבשו בגוף ונפקי בפגימו בגזרת היוצר ית' המוציאם בזמנם אינון נשמתין כלהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין ואינון נשמתין אתרין דאתרעי בהו קב"ה לבתר דאתברו כי כבר נתייסרו ביסורין ושבו להיות משכן ליוצרם.

ואע"ג דנשמתין בעציבו ולא בחדוה רזא דמלה דשריין כגוונא דלעילא ודיו לעבד להיות כרבו שהרי כתיב ויתעצב אל לבו ואם הב"ה כביכול לא שמח במעשיו כי ישמח ה' כתיב ולא שמח מה יעשה העבד גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ודאי שכן חייבה החכמה העליונה משעת תליית המאורו' יהיה מארת כתיב שזה חייב הפגימה במדה המיוחסת לגוף שהיא סוד הלבנ"ה העליונה ונשמתא לגו הוא התפארת המאיר אותה וכן הצדיק המיוסר בייסורין גופו הוא הסובל ונשמתו תזכה לאור באור החיים.

אלין אינון דבעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא לעתיד לבא יזכו לאור באור החיים כמו שנאמר בלבנ"ה והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' והמשכילים האלה יזהירו עמה כי הם שושביניה וכמ"ש והיה מדי חדש בחדשו וכו' וזה הכתוב מדבר לעתיד לבא.

ובג"כ איהי שריא בגויהו תדיר דלא שבקת לון כי תצטער בצערם לפי שנתחייב להם הצער מפאת פגימתה ובשמחתה יתערבו גם הם לעתיד לבא כי הוא העיקר כי זה העולם הבל הוא ויתחדשו כנש"ר נעוריהם ויאמר כי על כן נקראים יסורין של אהבה כלומר כי אותם היסורין יבואו להם ונתחייבו מפאת המדה הנקראת אהב"ה שהיא הלבנ"ה מצד פגימתה שנדחית מפני האהב"ה רבה שאינו מאיר בה ולפעמים תתמלא בדין.

ובג"כ אינון חברים משותפים בהדה כי כמוה כמוהם היא סובלת והם סובלים ודיים להם להיות כרבונם עליהו כתיב למען אחי ורעי הכתובים של מעלה מזה מדברים בענין ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו נאמר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך שזה רמז כי ישליו אוהביה בשלותה וקראם אחים ורעים על הסוד הזה. ואולי כי לסוד זה היו החסידים הראשונים קוראין ליסורין אוהבים ורעים כמו שהיו אומרים בשעה שהיו חפצים להביא על עצמם יסורין היו אומרים בואו אחי בואו רעי אחר שסבת בואם היא האהבה והאחוה שיש בינם ובין המדה הזאת הפועלת בהם. והנה הרשב"י ע"ה לא ביאר מאומה בפתיחה שפתח בכתוב אך אל הפרכת לא יבא בענין הנדון שלפנינו אולי היה לו ע"ה ככתוב הזה סוד הגלגול על הנשמות שיוצאות מזה העולם ואינם זוכות ליכנס פנימה אל סוד הפרוכ"ת הוא הפרגוד כי אותיות פרוכת ואותיות פרגוד ממוצא אחד הם ואותם הנשמות שהם נדחות משם לפי שנמצא בהם מום והם כדוגמת האיש הכהן שבו מום שהוא פסול לעבודה ולא יקרב אל הפרוכת ואל המזבח והוא ע"ה לא האריך בכאן לפי שהנדון שלפנינו היא מדבר בצדיק הסובל יסורין כפי חיוב המולד ואע"פ שזה וזה גורם אחד הוא כי הכל הוא בסוד העיבור:

פתח ואמר הנה ישכיל עבדי וכו' להביא ראיה על הנדבר למעלה שהמדה הזאת תתחדש כנשר נעוריה ואוהביה בעלי היסורין כמו כן יתערבו בשמחתה. והנה הוא ע"ה מבאר הנבואה הזאת על העתיד לא כמו שחשבו קצת הסכלים מעטי האמונה שדברי זאת הנבואה אינם דברי הנביא רק דברי איזה בודה שבדה מלבו והכניסם בתוך דברי הנבואות והיה להם זה בראותם כי הנוצרים מבארים דברי הנבואה הזאת על אותו האיש שלדעתם סבל מכאובין ויסורין ומצאו אלה הסכלים בזה תואנה לאמר כי איפשר כמו כן שיהיו זיופים אחרים בספרי הקדש חלילה וחס כמו שראיתי בחבור אחד חברו א' מקטני אמנה וכתב בו כי זאת הנבואה לא דברה הנביא ישעיה ע"ה והוא אמר זה להראו' שהוא מן המאמינים השלמי' בהפליט הפרשה הזו מתוך דברי הנבואה לפי שראה שמפרשי הנוצרים מפרשים אותה על אותו האיש והנה כוונתו רעה שהוא נותן מום בכתבי הקדש והנה הקדוש המאמין הזה רשב"י ע"ה יבאר בדברי הנבואה הזאת סוד גדול כאשר תראה שאמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה גלי לון ארחין דאורייתא למהך בהו ופושעים יכשלו בם כמו אלה הסכלים המבקשים תואנות וזיופים בדברי הקדש.

ואמר ת"ח האי קרא רזא עילאה איהו הנה ישכיל עבדי ואוקמוה רז"ל דרשוהו על משיח בן דוד ירום מאברהם וכו' אבל ת"ח כד ברא קב"ה עלמא עביד לה לסיהרא ואזעיר נהוראה סוד אמרם אמרה לבנה להב"ה איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר א' א"ל הב"ה לכי ומעטי את עצמך וכבר הארכתי בזה הענין מה שיש בו די במקומו משם יתבאר לך כי ענין הקטרוג ההוא הוא ענין משל וחידה על המוסכם בחכמתו ית' שיהיה על האופן ההוא שתתמעט הלבנה כדי שיתחייבו מזה נמצאים ומדרגות חסרים לכוונת שיהיו מבקשים ודורשים זה לזה איה מקום כבודו ותולד התשוקה בהם אל האדון ית' כי כך גזרה חכמתו שתהיה הבריאה על האופן הזה והוא שנרמז בכאן בדרך קצרה כד ברא קב"ה עלמא עבד לה לסיהרא ואזעיר נהורהא כי לכוונה זו מיעט את הירח והרמז על הלבנ"ה העליונה שבא רמזה ודמיונה בלבנה התחתונה.

ובגין דאזעירת גרמה אתנהרא מן שמשא ובתוקפא דנהורין עילאין כי גם כי היא מקבלת מהתפאר' הנה כל המאורו' העליונות שהם ז' ימי הבני"ן מאירים ומזהירים בה שהיא כמראה שכל הצורות נראים ונדפסים בה.

ובזמנא דהוה בי מקדשא קיים וכו' יבאר תועלת העבודה והקרבנות שהיו עושים ב"ה שהיו סבה להמשיך אליה הברכ' ממקור הברכות ותמיד היתה מלאה לה עמיר בלא פגימה כלל.

בתר דאתחריב בי מקדשא אתחשך נהורה כי הוסר התמיד וניתן שקוץ שומם בגבולה להעציבה ושמש ומגן ית' נסתלק ממנה והנה החשך יכסה ארץ.

ולית לך יומא דלא שלטא ביה לווטין כי קללת כל יום גדול מחבירו לסבת העדר האור והשפע והברכה שהיתה מקבלת בימי נעוריה ובההוא זמנא דימטי זמנא דסיהרא לאתנהרא מה כתיב הנה ישכיל עבדי וכו' בהיות שהמדה הזאת היא האחרונה מלמעלה למטה ועל ידה יצאו כל הכחות לפועל נקראת לפעמים בשם סרסור לפי שהיא תורגמן וסרסור ומליץ בין העליונים והתחתונים לוקח מזה ונותן לזה ונקראת לפעמים שליח ומטטרו"ן כי מטטרון בלשון יון שליח ונקראת כן יען היא שליח וציר נאמן לשולחה כי לא תשנה דבר מרצון שולחה. ולפעמים תקרא עב"ד לפי שהיא כעבד נאמן לאדוניו לפעול בעולם השפל רצון שולחה ולא תשנה את תפקידה ולסוד זה אמר בכאן הנה ישכיל עבד"י דא הוא רזא דמהימנותא כי היא ציר נאמן לשולחה וביאר ענין ההשכלה הזאת מה היא ואמר דאתער אתערותא לעילא כמאן דארח ריחא ואתי לאתערא ולאסתכלא כבר כתבנו למעלה כי הריח הוא סבת התשוקה לדבר הנכסף כי בהריח האדם בדבר מבושם יעוררהו אל הדבר הנכסף לו וזה דבר שאין בו ספק ועל סוד זה נאמר לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמו"ת אהבוך וזה דמיון לתשוקת כל העולמות אל הסבה הראשונ' ונתיחסה התשוקה הגדולה יותר מכלם אל כנס"ת ישרא"ל יען היא תמיד מיחלת לדוד"ה שישפיע עליה מאורו והשפעתו כאלו היא מריחה בתפוח ומעוררת אהבת דודה עליה ומסתכלת ומתבוננת מתי יגיע עתה עת דודים. וביאר סוד אמרם ירום מאברהם וכו' ויראה כפי האמת כי המדרש הזה יותר מתישב ממדרש רז"ל כי הם יחסו הרום לאברה"ם ובכאן דרשוהו בשלש העליונות שנקראות רום כי ברום עולם הם עומדות והנה הנם רחמים כד"א ולכן ירום לרחמכם ונשא מסטר' דאברהם כי החס"ד הוא הנשיא בימי הבנין. וגבה מיצחק כי למדת הגבור' יתיחס הגבהות והגאוה כאשר ידעת כי הענוה תתיחס אל המים והגאוה אל האש מאד מסטרא דיעקב כי הוא סוד אד"ם מא"ד ואד"ם דבר אחד הוא ומ"ש ואע"ג דאוקמו' כלומ' אע"פ שדרשוהו במדרש על משה כלא ברזא דחכמתא כי יעקב ומשה נאחזים בתפאר"ת. ובההוא זמנא יתער קב"ה אתערותא וכו' כי בהתעורר תשוקת כנסת ישראל אל דוד"ה הנה הוא יענה בקו"ל ותהיה אור הלבנ"ה כאור החמה. ואמר כי בהיותה בתוספת ברכה אזי יתעוררו המתים להחיות בהיות הטל שבו עתיד הב"ה להחיותם יורד אליה יתחייב שיקומו הם. ויבאר כי העבד הזה הנרמז בכתוב הזה הוא מטטרו"ן דכל מפתחן דמאריה בידיה כי על ידו יפתחו השערים כלם וכבר ידעת כי אחד משמותיו אשר נקרא בהם כפי פעולותיו הוא פתחו"ן לפי שעל ידו נפתחים כל השערים למטה והוא סוד ויאמר אברה"ם אל עבד"ו זק"ן בית"ו וידעת כי לפעמים נקרא נע"ר ולפעמים נקר"א זק"ן נע"ר בבחינה שהוא שומר הפתח ומתחדש כנשר נעוריו וזקן בבחינה ששמו כשם רבו בסוד נער הייתי גם זקנתי וכבר ביארנו סוד זה באמרם ז"ל שרו של עולם אמרו כי דוד התחתון לא הוה קשיש כולי האי אמנם דוד העליון הוא קשיש וזקן המושל בכל אשר לו כי כל גווני מעלה ירו"ק וחיו"ר וסומ"ק נראים בו בסוד מראה הקשת אשר יהיה בענ"ן ואגב ארחיה יבאר הכתובים ההם הנז' לאברהם עם עבדו על דרך הסוד בענין תחיית המתים כי יאמר החס"ד לעבד"ו וזה שים נא ידך תחת יריכ"י שהוא ח"י העולמי"ם סוד הברי"ת צדי"ק יסו"ד עול"ם והכוונה כי יתעלה זה העב"ד בחי העולמים להחיות מתי עפר אשר נרקבו זה כמה ימים כי מה דלא הוה הוה מאי דהוה לא כ"ש ואשביעך מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין כי הם נקראות שביעיות כמו שידעת בסוד ההיקף והסוד בזה כי תתמלא אזי מסוד העינים העליונים. אשר לא תקח אשה וכו' זה מוסכם ואפי' לבעלי הטבע שהם קוראים לצורה זכר ולחומר נקבה וכאלו העבד הזה הנרמז בעבד מצווה ועומד לכל יקים ויחיה רק למתי ארץ ישראל תחלה ואחריהם למתי חוצה לארץ ולא לא"ה הנקברים בארץ כי הם טמאוה ועתיד הב"ה לנער אותם ממנה שנאמ' וינערו רשעים ממנה ואז"ל כאדם המנער טליתו מהזוהמא שבו. וישלים סוד הכתובים הנמשכים אחריו אגב ארחיה כי אל ארצי ואל מולדתי ויכריח מיתור הכתוב כי הכוונה על נשמותיהם של ישראל כי ממקום קדוש באו ולמקום קדוש יהלכו ת"ח מה כתיב ויקח העבד עשרה גמלים כבר ידעת כי זה העבד הרמוז בעטרת יש לו עשרה מדרגות למטה שהוא שולט עליהם והם גמולי חסדיו שהוא משפיע בהם מהשפע שהוא מקבל מהעשר העליונות אשר למעלה ממנה מכ"ל טו"ב אדוניו שהוא היסוד ואלה העשרה שהוא משפיע ושולט עליהם הם דוגמת העליונים שהוא מקבל מהם כי כן נקראות היכלות להיכלות ואם תמצא שלא נזכרו בכל מקום רק שבעה סוד השבעה והעשרה אחד הוא ולפי שהשלש העליונות נעלמות אינם מדברים בהם רק בסוד אבני הבנין שהם שבעה עינים בסוד שלח תשלח את הא"ם ואת הבנים תקח לך ובסוד כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך כי השלש לעולם נעלמות ונכללות בשבעה והם הם סוד העשרה שליטים אשר היו בעי"ר וכבר ידעת כי כן יש למטה מהם בעולם הנפרדים עשר מדרגות של מלאכים נקראים שרפי"ם אופני"ם כרובי"ם שנאני"ם תרשישי"ם חשמלי"ם מלאכי"ם בנ"י אלי"ם אראלים אישים וסדר אלה המדרגות זה אחר זה זה מצאתי חלוק בין המקובלים כי יש מי שסדרם על סדר אחר ואני לא באתי לכאן להכריח איזה דרך סדרם רק להודיעך סוד השבעה כי סוד השבעה והעשרה אחד הוא וכי למעלה בהיכלות העליונות וההיכלות אשר הם היכלות אליהם למטה בעטרת אינם נזכרים רק שבעה כי מהשביעית ולמעלה הדבר נעלם כאשר יתבאר אם יגזור האל בחיים בפ' אלה פקודי המשכן אמנם בעולם המלאכים שהוא עולם הנפרדים נזכרים ונעשים כל העשר וכן למטה מהם בעולם הגלוי עשר גלגלים כי זה לעומת זה עשה האלהים ועל עשר מדרגות שלמטה מהעטר' שהיא שולטת בהם הכתוב רומז בכאן בעשרה גמלים שהם גמולי חסדי העבד הזה מכ"ל טו"ב אדוניו שהוא רמז לשמושא דשמשא בסיהרא. ויקם וילך אל ארם נהרים בהגיע תור התחיה כל מגמתו של העב"ד הזה להתחיל התחיה ממתי ארץ ישראל כי זה נרמז בארם נהרים אשר רחל נקברת שם כמ"ש ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל והרמז לרחל העליונה כי ממנה יושפע הטל היורד להחיות המתים שזהו סוד ויברך הגמלים מחוץ לעיר כי ממנה יקבלו העשרה מדרגות הנזכרי' תחלה עד לא תיעול לאקמא לאינון גופין וזה יהיה לעת ערב שהוא ערב שבת שבאלף הששי לעת צאת השואבות הם הנשמות שהיו שואבות מימי התורה בעולם הזה כי הם הקודמים בתחיה לפי שנתעסקו בתורה שהיא עץ חיים ושאר רמזי הכתובים הנמשכים מבוארים הם עד סוף המאמר כי לא באו רק לפום ריהטא לפתיחת הנה ישכיל עבדי שהרמז בו לגאולת הנשמות והגופים לעתיד ואין צורך באריכות כי מבואר הוא מעצמו: