כתם פז על ספר הזהר שכח

ולבן הלך לגזוז את צאנו וכו' ותגנוב רחל את התרפים מאן תרפים אלא ע"ז הוה. בענין התרפים הנזכרים בתורה ובנביאים מצאתי ראיתי ענינים שונים לחכמים ז"ל יש מי שאומר שהם ע"ז ויש מי שאומר שהם כלי הנחשת שמכוונים בהם השעות ככלי האוצטרלב וזולתו וכן כתב הרד"ק ז"ל כי התרפי' אשר ללבן הם ע"ז כי לבן עובד ע"ז היה כמ"ש ליעקב למה גנבת את אלהי וחלילה חלילה שיהיה בבית דוד ע"ז בענין התרפים ששמה מיכל במטת דוד וכתב עוד וי"א שהם כלי הנחשת עשוי לדעת חלקי השעות העתידות במשפט המזלות וזה יתכן בדבר לבן אבל בדבר מיכל הוא קשה לפרש כי למה שמה אותם במטה מקום דוד אם אותו הכלי אינו בתכונת אדם. והראב"ע כתב התרפים ששמה מיכל במטת דוד עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד עצמו. הם על צורת גוף האדם והוא עשוי לקבל כח עליוני ואמר והעד שהתרפים על צורת גוף האדם מהטעם עצמו וכן כתב רש"י ז"ל שהם על צורת גוף האדם ולא הוקשה להם מה שהוקשה להרד"ק ז"ל שכתב ח"ו שיהיה ע"ז בבית דוד וכ"ש שיראה מדבריהם שהם צורת אדם בולטת ממלאת מקום דוד במטה. אשר לסבה זו קם האדומי הבליעל ההוא אשר למד תורה בעיר פא"ס פולו שמו יש"ו אשר בתחלת למודו היה מראה תומה למלמדים אותו והייתי אני גוער בהם ואומר להם שאסור ללמד לערל תורה והיו אומרים כי היה בדעתו בצאתו לחפשי ישוב להתגייר ולא כן היה בדעתו רק ללמוד תורה לעשות כווני' בה למלאכת השמים להעציבה וכן היה כי בסוף למודו עמד נגד חכמי פא"ס וכתב להם בויכוח ההוא שכתב שהוא יוכיח מהכתובי' שהוא מותר לעשות צלמים ושאין איסור בעשיית' רק בעבודתם שכן כתוב בתורה לא תשתחוה להם ולא תעבדם והביא ראיה מהתרפים שהיו בבית דוד ואמר כי לראיה שהתרפים הם צלמי ע"ז שכן תרגם יב"ע ית צלמניא ושהתרפים של לבן יוכיחו כי לבן עובד ע"ז היה ועוד הביא ראיה מהכרובים שהיו במשכן ובבית עולמים ואין אנחנו עתה בסתירת דעתו שכבר שלחנו לו לאמר שדברים אלו הם סתרי תורה מענין הכרובים ושאסור לגלותם לערל שנאמר מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל טעם שהיו בבית המקדש וטעם הבערת האש ועשיית מלאכת הקרבנות בשבת וטעם לבישת הכלאים שהוא אסור ללובשו חוץ לבית המקדש ומותר בבית עצמו כל זה סתרי תורה ואסור לגלות סתרי תורה לערל. האמנה כי בענין התרפים הנמצאים בבית דוד אשר הקשה הבליעל ההוא והביא ראיה מהם לקיים טעותו אנכי אחטנה וסתירת טענתו מידי תבקשנה אחרי הביאי בכאן מה שמצאתי לרז"ל בענין התרפים ראיתי לרבי אליעזר הגדול בפ' ל"ו ז"ל ומה הם התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם הטומאה ומניחין אותו בלשון ונותנין אותו בקיר או בחלון ומדליקין לפניו נרות ופורסין פרוכת לפניו ומשתחוין לפניו והיה שהם מדברים שנאמר התרפי' דברו און ולפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית ע"ז מבית אביה עכ"ל אמנם לא כתב למה נקרא שמו תרפים. ויש אומרים שנקראים תרפים לפי שמשימים אותם במקום התורפה והבזיון ואמרו שהוא ענין אחד מחוברי חבר שלוקחי' אדם ומשימין אותו בשמן עד שיכלה הבשר ואוחזין אותו בשער ראש קדקדו ושומט הריאה עם הראש ומיד שורה עליו רוח הטומאה. הנך רואה כי לפי הנראה מזה שהתרפי' הם ע"ז או מין ממיניה. ויש לשואל לשאול ולומר הן שיהיה כדברי האומרים ששוחטין אדם ומולקין את ראשו או כדברי האומר ששמין אותו בשמן ושומטין את ראשו למה נקרא שמו תרפים בלשון רבים ויראה מהתרפים שגנבה רחל לאביה שהן שנים שכן כתיב ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם וכן בכל מקום שנזכרים נזכרים בלשון רבים שנראה שהם שנים אבל אתה צריך לדעת כי הם שני דברים זה צריך לזה וזה צריך לזה וזה בלא זה לא יצא מלאכתם לפועל ולכן נקראים כל אחד לבדו בלשון רבים בבחינת הצטרכ' זה לזה להוציא המבוקש לפועל באלו תאמר שהעבודה זרה ההיא עשויה מנחשת או מברזל כאשר שמענו שהיו עושים הקדמונים צורות מנחשת או מברזל ולא היו עושים אותם רק ע"י הכלי המכוין השעות כמו שכתבנו כדי לכוין השעה הראויה לפועל ההוא ולפיכך נקראים תרפים כי כל אחד מהם קונה שם חבירו בבחינת הצטרכם זה לזה והנה לבן שהיה עובד ע"ז היו לו שני הכלים הא' עצם הע"ז עצמה והשני כלי המכוין השעות לפי שבידיעת השעות הראויות לשאול את פיה היתה מדברת ולכן גנבתם רחל שלא תגיד לו כי בורח יעקב כי שני הכלים יצטרכו להגיד העתידות. אמנם התרפים ששמה מיכל במטת דוד לא היה כי אם כלי המכווין השעות הכדוריי העגוליי הבולט וזה כי יש כלי לכוין השעות נקרא אצטורלב והוא לוח מנחשת שטוח ויש כלי אחד כדוריי בולט עגוליי דומה לבטן האדם הוא אשר שמה מיכל במטת דוד למלא בטנו ולתשלום הצורה שמה את כביר העזים מראשותיו כי הרגלים נבלעים במכסה המטה ואמרתי זה כדי שלא להצטרך לומר כי הם עשויים בצורת גוף האדם כי חלילה חלילה מהיות בבית דוד צורה בולטת על צורת אדם וכל שכן צורה שלימה ח"ו ח"ו אבל היה הכלי ההוא אשר בו יכוין השעות לחלק היום והלילה למשמרותם לעבוד יוצרו ולעסוק בתורה ואחשוב כי לכן נקרא שמו תרפים מענין מחשבה וכוונה שצריך האדם המתעסק בו לכוין ולחשוב העתים והרגעים בכוונה רבה והוא מלשון רז"ל במסכת נזיר פ"ב האומר הריני נזיר מן הגרוגרות ב"ש סברי נזיר ואמרו שם תורפיה דהאי גברא פי' עיקר מחשבתו של זה האיש להיות נזיר ויהיה פי' תרפים מענין מחשבה שמחשבין בהם וקנה כל אחד מהם שם שניהם להצטרכם זה לזה כמו שזכרתי ואתה יודע כי כל מעשה צריך מחשבה שהיא נפש ונשמה אל המעשה ההוא אשר לסבה זו נקראים מיני המאכלים שהיו עושים למלאכת שמים כוונים כמ"ש לעשות כוונים למלאכת השמים ואת כיון צלמיהם לי שהיו מכוונים לבם ודעתם אליהם לעשותם ולתקנם היטב כמשפט העבודה ההיא וכן הענין בתרפים נקראים כן לפי הכוונה שמכוונים בכלי ההוא השמות והרגעים. האמנם במה שחשב הבליעל ההוא לחזק בדק טענתו להתיר עשיית הצלמים והביא ראיה מהתרפים שנמצאו בבית דוד ושתרגם המתרגם ית צלמניא. אלו ידע הבער ההוא ההבדל שיש בין שם פסל ומסכה ובין צלם היה נמנע מן הויכוח ההוא וזה כי שם פסל או מסכה נופל על תבנית הנפסל מעץ או מאבן וכמש"ה הנושאים את עץ פסלם וכן ושאריתו לאל עשה לפסלו וכן שם מסכה ע"ש שהיו מתיכי' מנחשת או כסף או זהב הצור ההיא בשעות ידועות וכענין שנאמר ויעשהו פסל ומסכה ופסל ומסכה לא תעשו לכם והוא ענין יציקה והתכת גוף מורגש ממשיי אמנם שם צלם נאמר על הכח ההוא השורה בתבנית ההוא על ידי שם הטומאה לא התבנית עצמו כי התבנית נקרא פסל או מסכה והצלם הוא נפשו אשר בו ידבר ומענין זה נאמר באדם בצלם אלהים ברא אותו כי הצלם הוא עצם הדבר שבו יתעצם הדבר ההוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' צלם. ומענין זה אך בצלם יתהלך איש סר צלם מעליהם שהוא הכח העליון המקיימם ולפי שהראשוני' אשר היה כח בהם להוריד הכח ההוא הרוחני ע"י כשפיהם והשבעותיהם על התבניות ההם שהיו פוסלים נקראו התבניות בשם צלמם שהוא הרוח השוכן בהם והעד כל צלמי מסכותם שנה הכתוב המסכה אל הצלם. ונשאר אחריהם קללה לבאים אחריהם הנמשכים אחר דעותיה' העושים היום פסילים שקוראים אותם צלמים ע"ש הראשוני' והאמת כי התבניו' הנעשי' היום פסילים יקראו בנחלתם לא צלמים כי הרוח אין בהם אמנם קנו השם ההוא ע"ש הראשונים שהיו בצלם. וכן ענין התרפים קנו שם זה מזה ונקראו תרפים. ודע כי עיקר ותורף המעשה ההוא הוא ע"י כלי השעות שעל ידו הוא מוריד הצלם והכח בעצם הע"ז האומן ההוא והוא הראוי ליקרא תרפים כלומר צלמים כמו שתרג' המתרגם צלמניא כי הכלי ההוא על ידו ירד הצלם והכח בתבנית ההוא הן שיהיה ראש אדם או ראש עשוי ממתכת כאשר ספרו לנו אבותנו שראו בדורם פסל אחד שהיה מדבר והוא שם מושאל ג"כ לע"ז עצמה ולפי זה בבית לבן שהיה עובד ע"ז יהיו התרפים ע"ז עצמה ובבית דוד יהיו התרפים כלי המכוין השעות כדוריי עגוליי ואין בזה היזק לקוראו צלמניא כי על ידו מוריד האומן הצלם ההוא בתבנית ההוא והסתכל אתה עתה ברוך ה' בנדון שלפנינו שאמר רבי יוסי מאן תרפים אלא ע"ז הוה לפי שהם שני כלים כמו שאמרתי האחד ע"ז עצמה והאחד איננו ולכן א"ר יוסי מאן תרפים כלומר התחשוב כי התרפים הנמצאים בבית לבן שיהיו כלי המכוין השעות לא אלא ע"ז הוה כי לבן עובד ע"ז היה ואמר הסבה למה נקראו שמם תרפים ואמר ואמאי אקרי תרפי' בגין גנאי הוא כמא דתנינן במקום התורף כאשר יבאר הטעם בהדיא ולפי שהם ב' כלים כאשר כתבתי הוצרך לשאול ומנלן דע"ז הוה דכתי' למה גנבת את אלהי כתיב עם אשר תמצא את אלהיך וכו' ויאמר כי לבן היה חרש מכל חרשין להוריד כח הטומאה עליה'. ונחלקו רבי חייא ורבי יוסי אם הם עשויים ע"י קסם או ע"י נחש ורבי יהודה סובר כי אינם עשויים כי אם לפי השעות הראויות למעשה ההוא ושלכן נקראו תרפי' לפי שהיודע לכוין השעות עומד על האומן המכה בפטיש ופעם אומר לו הכה ופעם אומר לו הדף ידך ושאין מעשה ושום מלאכה בעולם להרפות ההכאה אלא זה ולכן נקרא שמו תרפים והוא ממליל תדיר שלא ישקוט מלדבר תמיד ויהיב עיטין בישין לנפשיה דבר נש כי מכח השטן כוחו המפתה את האדם לרע ולא לטוב ורחל דחילת בגין דיהב עיטא לאבאשא ליה ליעקב כי יודעת היתה מה טיבם של תרפים מחמת מעשה אביה הארמי הרמאי ובגין בזיונא דע"ז שוי לון תחותה. ומשום בזיון ע"ז שפיר דמי וכמ"ש רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לגוי שקלה לע"ז ואותביה בשי"ן תי"ו שלך ורחל עשתה המעשה בפועל לפי שכשהם מרגישים שהם במקום התורף מתבזים בנפשם ואינם מדברים כי לא ידברו רק כשהם מכבדין ומרביצין לפניהם. ויתן טעם למה נקראים בשם רבים ויאמר כי הם זכר ונקבה ובבית דוד לא יתכן זה אלא אם תהיה הכוונה בדכר ונוקבא משפיע ומושפע שלא על צורת גוף אדם ובג"כ אתעכב לבן תלת יומין כי אין מגיד לו מהתרפים אבל הוגד לו ע"י בני אדם כי ברח יעקב.

ואמר רבי יהודה זמין גרמיה וכו' בדרך קסם ובדרך טבע בכלי זיין דכתיב ארמי אובד אבי לפי שמלת אובד הוא פועל עומד והיל"ל לכתוב ארמי בקש לאבד אבי והנה באמרו אובד שהיה בדעתו אובד אותו בודאי וזה בהכינו עצמו לאבדו הן בקסמיו או בכלי זיינו וראיה לדבר שאמר ליעקב יש לאל ידי שבטח באותם הקסמי' והלך ביום אחד מהלך ז' ימים לפי שכל אותם ג' ימים שהלך המגיד להגיד ללבן כי ברח יעקב הלך יעקב לדרכו נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים וביום הז' השיגו לבן למדנו שכל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום א' כמו שכתב רש"י ז"ל. ורחל אע"ג דאיהי עבדת לאעקרא וכ' נענשה על שציערה לאביה וכמו שמצינו ביעקב ע"ה על שציער את יצחק אביו במי איפה הוא הצד ציד נענש באיפה הם רועים. וכן אמרו בפ' כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק וכו' א"ר חנין כל האומר הקב"ה וותרן יותרון מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה זעקה אחת שזיעק יעקב ע"ה לעשו אימתי נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויצעק צעקה גדולה ומרה. וכן נענשה רחל על צער אביה שמתה כשילדה לבנימן ולא גדלתו אפי' שעה אחת אעפ"י שנתכוונה להכרית ע"ז מבית אביה ורבי יצחק אמר כל ההוא תוכחת' וכו' יאמר כי תועלת גדולה הועיל יעקב ע"ה ללבן באותה התוכחה שהוכיחו באמרו זה לי עשרים שנה בביתך והכתובים הבאים אחריו שהחזירו בתשובה להקב"ה והעד שאמר ראה אלהים עד ביני ובינך אמנם לא האריך בתשובתו כי מיד חזר לסורו הרע באמרו אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו כי שתף שם ע"ז באלהי אברהם. וישבע יעקב בפחד אביו יצחק מ"ט בפחד וכו' כי אחר שהודה לבן לאלהי אברהם היל"ל ליעקב לישבע גם הוא באלהי אברהם לחזקו ללבן באמונה ולמה א"כ הניח אלהותו של אברהם ולא נשבע כי אם בפחד יצחק ולמה זכר פחד אלא לא בעא לאטרחא לימינא כלומר נשמר מלישבע בימין עוזו העליון ונשבע בפחד הנמשך למטה ולמדנו דלא ליבעי ליה לאיניש אע"ג דאומי בקושטא לאומאה באתר עילאה דכלא אלא למעט בחומר השבועה ולא לבטא בשפתיו שם העצם אלא בכנוי כי פחד יצחק כנוי הוא לשם הגבורה. ורבי יוסי נתן טוב טעם ודעת למה זכר מדתו של יצחק אביו ולא מדתו של אברהם ואמר ודאי לקיומא וכו' אמר כי אחר שהודה לבן באלהי אברהם רצה יעקב לכלול השמאל בימין כי כן הוא הראוי לחבר ולא לקצץ ועל כן נשבע בשמאל לכלול אותו בימין עוזו. ד"א לאתכללא בדינא וכו' לנצח ללבן בכח הפחד: