כתם פז על ספר הזהר שי

הפעם אודה את ה' רבי שמעון פתח ואמר אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה בכל לבי מבעי ליה כלומר למה הוכפלה הבית אלא דוד ברזא עילאה דשמא קדישא בעי לאודאה ליה לקב"ה פי' בסוד שמו הקדוש אשר בו נקרא ונכתב שהיא מדתו של דוד רצה להודו' ליהו"ה יתברך והרמז על העטרת שממנה נתפשטו הפאות כלם ושם נתיחסו שני הלבבות ימיני ושמאלי אשר היצר הטוב והיצר הרע מיוחס אליהם וכמ"ש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו הרי ב' הפאות נרמזים בלבב ימין ושמאל ותשלום הפאות נרמזים בסוד ישרים כי לא שייכא בהם נטייה לימין ושמאל כי אין נטיה מיוחסת רק להם ר"ל לדרום ולצפון וכמ"ש אל תט ימין ושמאל כי שאר הפאות לא נתייחס אליהם נטייה כלל ובבחינה זו נקראים ישרים שהיא תנועת פא"ת המזרח אל המערב שהיא ישרה או מהמערב אל המזרח הרי לך סוד ד' פאות רמוזים בסוד הקדוש והוא אמרו דהא לבב כגוונא דדרום וצפון.

בסוד ישרים אלין אינון שאר סטרי עלמא דאינון כגוונא דלעילא כלומר כי הם דוגמת הד' אותיות של יהו"ה ארבע כנגד ארבע. והם סוד המרכבה ובהם נתן דוד הודאה לשם יהו"ה יתברך ועדה דא הוא אתר דיהודה שהיא המלכו"ת הרוכבת עליהם כי המלכו"ת ליהודה הוא והביא ראיה לענין עדה שהיא מלכות בית דוד מהכתוב הנז' בדוד נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכס"א לך אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו הם סוד הברי"ת והעדו"ת ומה שהוסיף עוד להביא ראיה מיהודה עוד רד עם א"ל לומר כי מדתו של יהודה ממשלתה עם אל ח"י וזה יורה על כי שניהם הברי"ת והעדות כאחד הם. ואחד אשר ביאר סוד הכתוב אודה ה' בכל לבב בסוד הד' פאות וטעם למה הוכפלה הבי"ת בתיבת לבב רצה לבאר טעם למה היה דוד מודה ומשבח פעם בלשון כפול לבב ופעם היה משבח בלשון פשוט לב שכן אמר אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך ולא אמר לבבי.

ואמר הכא באתרא חד קאמר דכתיב נגד אלהים כלומר בכאן לא כיון דוד אלא ללב השמאלי שהיא הגבורה כדי לעורר אותה במדתו לחבר אותו בימין והוא הנרמז באמרו נגד אלהים כי נגדה של גבורה הוא הימין והראיה שזכר בו לשון זמרה ושיר שהוא מיוחס לשמאל בסוד הלויים. והנה רשב"י ע"ה הקדי' בפתיחה זו לבוא ממנה לבאר הודאת לאה בלדתה יהודה והודיע כי אל זה כוונה באמרה הפעם אודה את ה' לסוד המרכבה המיוחסת לד' פאות וביאר הענין ואמר ת"ח יהודה אחיד בכל סטרין וכו' כלומר מדתו של יהודה אוחזת בכל הפאות בסוד הקפת המזבח אחיד בדרום ואחיד במזרח כמו שאמרו בא לו לקרן דרומית מזרחית.

דהא איהו מסטרא דשמאלא קא אתיא כי היסו"ד מן הימין והעטרת מן השמאל והשמאל הוא הבא אליה תחלה נמצא כי מדתו של יהודה אוחזת בד' הפאות.

ואתאחיד בגופא מתיחדת בגוף האילן.

בגיני כך אמרה הפעם אודה את ה' כלומר הנה בלידת זה הרביעי נשלם הכסא ושיהו"ה נשלם בסוד המרכבה.

ותעמד מלדת דקיימא בקיומה. כתב לשון עמידה ולא הפסקה כי זה מודה על ב' משמעיות ענין קיום ועמידת סוד המרכבה וענין הפסקה בסוד עולם הפירוד כי ממנה והלאה עולם הנפרדים כמו שכבר נתבאר:

ר"ש נפק לקרייתא אזדמן ליה רבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי זאת אומרת כי מעט היו הפעמים שהיה יוצא רשב"י ע"ה להתהלך בחוצות העיר כי תמיד היה עוסק בתורה בבית המדרש ופעם א' שיצא זכרוהו בלשונם בדרך פלא ואמר כי מיד נזדמנו לו חביריו כדי שלא יפנה לבו לבטלה כיון דחמא לון אמר חדתותי דאוריתא אצטריך הכא ע"ד משז"ל שלשה שישבו וביניהם ד"ת וכו' יתבן תלת אלין ולא אמרו ארבעה כי ד' היו עם ר"ש ולא זכרוהו לכבודו וכאלו אמרו שישבו שלשתם בפני ר"ש ואין ספק כי ר"ש הודיע להם במצב ההוא חידושים שכן אמר כשראם חדתותי דאוריתא אצטריך הכא אלא שלא האריכו בכאן מה שעבר ביניהם מהחידושים שהודיע אותם רק מה שדברו כל א' מהם בעת פרידתם ממנו משום אל יפטר אדם מלפני רבו אלא ברשות ומתוך ד"ת ולכן פתח רבי אבא הגדול שבהם ואמר וה' אמר אל אברה' אחרי הפרד לוט וכו' שא נא עיניך וכי לפום חיזו דאברה' ירית וכו' אלא כיון דחמי ד' סטרי עלמא אין לך אדם בעולם שלא יגיע בראות עיניו לראות בד' הפאות בכל מקום שיעמוד ומה דביני ביני יעלם מעיניו ובבחינת זה היה רואה כל הארץ בהיות שהיה רואה קצותיה.

תו זקף ליה קב"ה על ארעא דישראל כלומר בגובהה של ארץ ישראל ואחמי ליה דאיהי קשירא בד' סטרי עלמא שהרי היא כדמיון הנקודה בתוך העגולה והוא חמי כלא והוא ע"ד ויראהו ה' את כל האר"ץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי וכו' כן העלהו הקב"ה אל אברהם בגובהה של ארץ ישראל והראהו את כל הארץ.

כגוונא דא מאן דחמי לר"ש חמי לכלא כי זה כל האד"ם חדוותא דעילא ותתא. פתח ר' חייא ואמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וכו' וזה נאמר ביעקב ע"ה כמו שנאמר לאברהם וכי ההוא אתר בלחודוי אבטח ליה שהוא שיעור שכיבת האדם ד' אמות או ה' אמות לכל הרוב כשיעורו אלא באינון ד' אמות כפיל ליה קב"ה כל ארעא דישראל וכו' ומה ההוא אתר כללא דכל ארעא כ"ש ד' אמותיו של ר"ש דהוא בוצינא דכל ארעא שהוא מאיר לארץ ולדרים עליה בתורתו. פתח רבי יוסי ואמר הפעם אודה את ה' וכי בכלהו דאולידת לא אתחזי לאודאה וכו' משום ולפועלי אתן צדק. אלא יהודה הוא ברא רביעאה לכורסייא וכו' וכל הגומר המלאכה על שמו נקראת וע"כ נתנה הודאה בו שבו נשלם דוגמת הכסא בד' רגליו.

ר"ש דנהיר כל עלמא שהוא דמות הכסא אשר כל מאורי אור יונקים ממנה עאכ"ו ולענין זאת הפתיחה שפתח רבי יוסי שהוא מענין הנדון הביא המעשה: