כתם פז על ספר הזהר שח

ואחר הקדימו הקדמה זו שב לענין יעקב ע"ה ואמר ויעקב במה דאתכסיא לא אתדבק ברעותיה אלא במה דאתגליא. יאמר כי כל פועל אשר יפעלהו האדם לצביונו ולדעתו ובדרך מפורסם ונגלה יורה על כי הפועל ההוא נאהב אצלו אחרי אשר הוא רוצה בפרסומו אמנם הדבר שלא יפעלהו בעצם וראשונה לצביונו ולדעתו וכ"ש אם קרה מקרהו כי יבוא לידו אותו הדבר בפתע פתאם ובלא יודעים ויעשהו גם כי לא ירע בעיניו המעשה ההוא איננו במדרגת הדבר אשר עשהו לצביונו ולדעתו בעצם וראשונה ויהיו ב' המעשים האלה נערכים זה על זה כענין שני הפכים בערך האהבה אל השנאה כי הדבר אשר יבור לו האדם היא תפארת לו מן האדם ותפארת לעושה והוא הדבר הנאהב לו וזולתו הפך. ובהיות כי יעקב ע"ה בפיו ובשפתיו ובפרסום גדול ללבן ואמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה יודיע כי אהבה עזה אהבה ומים רבים לא יכבוה וקרה מקרהו כי נתחלפה לו בלאה בלא צביונו ודעתו הנה לשנואה תחשב לו בערך אהבתו לרחל וגם כי יאהבה שהרי כתיב ויאהב גם את רחל מלאה שנראה שהיה אוהב ג"כ ללאה אלא שגברה אהבת רחל עליה הנה א"כ כי בני לאה בני מעלי נינהו ולא בני שנואה ואם תאמר למה יקראה הכתוב שנואה לאה אמר כי יעקב ראה בחכמתו כי לאה היא נרמזת למעלה בא"ם הבני"ם והיא אמו של יעקב ולפי זה לא נזכר בה אהבה בפירוש אמנם לשנאה תחשב כאשר ישנא האדם את אמו למשכב גם כי מותר להתיחד בה כי כן הוא בעולם היחוד ולפיכך היו כל מעשי לאה בחייה ובמותה נסתרים. אמנם רח"ל כפי הסוד יאהבה יעק"ב כי היא הנגלית וכל מעשיה נגלים בחייה ובמותה כי נקברה בפרש"ת דרכי"ם והכל עשוי בדפוס עליון זו נסתרת וזו נגלית ויעקב יאהב את הנגלית להשפיע בה יותר מלאה ומבואר הוא ולפי שביאר כי יעקב הוליד הי"ב שבטים מלאה ורחל ושתי השפחו' שהם היו דוגמת העטרת באלכסונותיה הי"ב לכן אמר ת"ח בגיניה דיעקב אתקיים עלמא על הדרך הנזכ' והקשה ואמר והא בגיניה דאברהם אתקיי' דכתי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו באברהם. והשיב שאין זה המאמר סותר אל זה כי באמת הוא שבעבור אברהם נברא אבל בגיניה דיעקב אתקיים לפי שכל הדורות מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם היו מכעיסין ובאים עד שבא אברהם אע"ה וקבל שכר כנגד כלם והסתכל אמרם עליה' השלום במשנה שכל הדורות היו מכעיסין ובאים ולמה הוצרך לומר באים היל"ל שכל הדורות היו מכעיסין לפניו אמנם רמזו בזה על האלף הדורות שעלו במחשבה לפניו לברוא והחריבן ועמד ושתלם בכל דור ודור ומבריאת העולם עד שניתנה התורה עברו כ"ו דורות נשארו תתקע"ד דורות שהם מתגלגלין ובאים בכל דור ודור זעיר שם והם עזי פנים שבכל דור ודור ואל זה רמזו באמר' שכל הדורות היו מכעיסין ובאים וגם בכאן רמזו זה כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם שלא הספיק זכותו של אברהם לקיים העול' עד שבא יעקב ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין ומחריבן כיון דאתא יעקב מניה אשתכללו עלמין ולא אתחרבו כקדמיתא.

הה"ד כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל וכבר ידעת משדרז"ל על הכתוב הזה רבי פינחס בש"ר ראובן אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי אומר לך מי בראך מי יצרך יעקב בראך יעקב יצרך וכו'.

ת"ח כתיב בני בכורי ישראל וכתיב ואומר אליך שלח את בני ויעבדני וכו' יוסיף ראיה על כי יעקב ובניו הם קיום העולם ויאמר שהרי הקב"ה קרא לישראל בן בגין דאתדבקן ביה וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם ואחר שהם דבקים בו הנה הם בניו ומ"ש כד"א מה שמו ומה שם בנו יבאר כי יש כח בידם לקיים הבריאה שברא אביהם שבשמים וזה שהכתוב ידבר בענין יכולת הבריאה שברא יתברך ויתעלה שכן אמר מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ ודרז"ל בכלם זה הקב"ה וסיים מה שמו צור שמו שדי שמו צבאות שמו ומה שם בנו כי תדע בני בכורי ישראל הנה כי דמה לישראל הב"ן הבכו"ר בקיום העולמות אליו יתברך ויתעלה והוא סיוע לענין ראשון כה אמר ה' בוראך יעקב וכו'.

לאה כד אולידת מה כתיב ותקרא את שמו ראובן ראובן סתם בגין דאתכליל בתלת סטרין וכו'. קודם שאבוא לבאר הענין הזה אביא לפניך מה שמצאתי ראיתי לה"ר בחיי ז"ל בעינן הנדון שלפנינו ז"ל בענין קריאת השמות לשבטים לאמותינו לאה ורחל הכל היה ברוח הקדש על פי מדותיו של הקב"ה כי לאה בד' בניה רמזה כל העשר מלמטה למעלה קראה הראשון כנגד מדת הדין היא ה"א האחרונה שבשם לפי שממנה יבא כח ההולדה וידעה זה מאברה' שניתוסף בשמו ה"א וכן אז"ל אברם אינו מוליד אברהם מוליד ולשון ראובן מלשון ראיה כי הראיה היא מכח הה"א שהיא מדת הדין ומטעם זה גדול כח העין הרע. וכן שמעון מלשון שמיעה כי השמיעה מכח הו"ו שבשם שהיא שש קצוות ולכך אמרה כי ראה ה' כי שמע ה' הרי לך ראובן ושמעון כנגד מדת הדין ושש קצוותיה הכלולי' בה וכו' וה"ר מנחם הרקאנטי ז"ל הנמשך אחריו שכתב כבר ביארו חכמי הקבלה כי הראיה היא ממדת הדין כי משם כחו של עין הרע וכו' ואין לתפוס עליו כי הוא נמשך אחר ה"ר בחיי ז"ל ועליו אמר כבר ביארו חכמי הקבלה ואליו הוא נושא את נפשו גם כי החזי"ק הענין בשמעון ואמר כי השמיעה רומזת למדת רחמים. וכתב וידעת כי השמיעה יותר דקה מן הראיה והביא ראיה ממ"ש רז"ל חרשו נותן דמי כולו ואין הדבר כן לפי האמת אבל הראיה דקה וזכה מהשמיעה כי הראיה למרחוק והשמיעה מקרוב באה ועל ידי פגישת גשם בגשם מה שאין כן בראיה וקול הברק יוכיח ויגיד עליו רעו כי הוא נראה קודם שישמע קולו. ואני בעניי נפלאתי הפלא ופלא מהיכן לו לה"ר בחיי ז"ל כי הראיה תיוחס למדת הדין ביחוד אם הוא ממה שמצאנו ראינו כי בהרבה מקומו' נזכר ראיה בשם אלהים כמ"ש וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וזולתה הנה גם מצאנו ראינו ראיה מיוחס' בשם יהו"ה יתברך וירא ה' כי רבה רעת האדם ובנדון שלנו וירא ה' כי שנואה לאה וזולתה רבים. וכן מצאנו בענין השמיעה בהפך שהרי כתיב וישמע אלהים את נאקת' מיוחסת השמיעה אל מדת הדין וכן נתיחסה אל הרחמי' שנאמר וישמע ה' את קולנו והכלל העולה כי מצינו את של זה בזה ואת של זה בזה וכן הוא האמת כי לפעמים יש ראיה בדין ולפעמי' ברחמים וכן בשמיעה כפי השעה והצורך שהרי כתיב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים וכתיב וישמע ה' ויחר אפו. וכן וירא אלהים כי שבו מדרכם הרעה כי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ועל ידו יבוא הטוב לטובים ולישרים בלבותם ורעה לרעים. ומה שקשה עלי מאד ביחס ה"ר בחיי ז"ל הראיה לשמאל שהוא מדת הדין באמרו כי לכן נקרא שמו ראובן מלשון ראיה ואמר כי הראיה מכח מדת הדין ומה ראה על ככה כי הוא ז"ל לא נעלם ממנו כי ראובן לימין בסוד הדגלי' והראיה לימין כמו שאביא לפניך לשון התקון הע'. ואם תשיב ותאמר כי דבריו ז"ל הם במדת הה"א האחרונה הלא לאלהים פתרונים ואין לך רק הנשפע אליה מהימין או מהשמאל. הכלל העולה כי אני אינני נשען ונסמך בענין הזה רק לקבלת רשב"י ע"ה ובמה שמצאתי ראיתי בתיקון הע' ז"ל ארבע תיקונין אינון שמיע"ה ראי"ה ריח"א דיבו"ר. ראיה היא לדרום ועליה איתמר ואתה תחזה מכל העם וכמה נטורי תרעין תמן דאתקריאו עיני ה' ועלייהו אתמר פקח עיניך וראה שוממותנו. שמיעה יראת אלהים ועליה אתמר הטה ה' אזניך ושמע ותמן דחילו ופחד יצחק הה"ד ה' שמעתי שמעך יראתי ומאן דמשתמע תמן קליה בין באוריתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' וכמה נטורי תרעין תמן דאתקריאו אזני ה'. ריחא אנשי אמת ותמן סלקין כל ריחין וקטורין ועשנין דקרבנין וצלותין דאתחשיבו כקרבנין. ואי לא סליק לון בר נש בדחילו ורחימו מה כתיב כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. דבור לקבל שונאי בצע תמן סלקין קלין ודיבורין דאוריתא וצלותא אלין דאתמר עלייהו כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. לא אית תיקונא דאלין ד' דלית תמן יהו"ה יתברך. אריה דא ראיה ואתמר בה ופני אריה אל הימין לארבעתם בכל אתר ארבעתם דא יהו"ה ארבע אתוון דיליה דשלטין על כלא והפוך אריה ותשכח ליה ראיה ואיהו לימינא דחסד דאיהו יומא קדמאה דתמן יו"ד אור ראובן דאיהו לימינא על שמיה אתקרי או"ר ב"ן. שמיעה לשמאלא ועליה אתמר ופני שור מהשמאל וכו' הנה לך מבואר כי הראיה מיוחסת לימי"ן והשמיעה לשמאל בסוד הפנים כי פני אריה שהוא סוד ראי"ה בימין והוא מקום ראובן או"ר ב"ן והשמיעה לשמאל וכן יראה מספר הזוהר בנדון שלנו שכתב כד אולידת לאה מה כתיב ותקרא את שמו ראובן ראובן סתם בגין דאתכליל בתלת סטרין מתחברן כחדא שמעון ולוי אשר הכוונה כי ראובן מיוחס לימין והנכללים עמו הם שמעון לשמאל ולוי המכריע והמחבר שניהם ופי' הטעם ואמר. מ"ט לוי כלומר מה משמעו של לוי ואמר כד"א לויות חבורא דכל סטרין. הנה כפי ההנחה הזאת ראובן לימין בחס"ד ושמעון לשמאל בגבורה ולוי המחבר שניהם ולכן קראה שמו ראובן סתם כי הוא כלול בשלשתם.

א"ר יהודה מהכא יתר שאת ויתר עז כתרגומו וכו' כלומר מכאן נלמוד כי ראובן כולל ג' מעלות בכורה וכהונה ומלכות ולכן נקרא ראובן סתם כלול משלשת'.

א"ר אבא ראובן סתם דאתכליל בשמעון ולוי כסברא הראשונה.

ולאה הכי הוה דעתה כלומר אל זה כוונה בקריאת השמות אל דוגמת המרכבה שכן אמרה בלידת לוי הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים בגין דהוו תלתא דמתחברן כחדא כנגד השלשה אבות שהם בחיבור א' ולכן אמרה לשון לווי בהם הזרועות והמכריע המחבר ביניהם כי תמיד לא יתפרדו.

ות"ח דהכי הוא דהא רתיכא עילאה אבהן ודוד מלכא וכו' כי אין מרכבה יוצאת פחות מארבעה והבן זה. ולכן אח"כ ילדה את יהודה כי הוא יורש עצר להשלי' לארבעה ובעבור כן אמרה ברביעי הפעם אודה את יהו"ה כי השלימ' המרכבה של ד' אותיות ביהודה הרומז לה"א האחרונה המקבלת המלכו"ת מהשלש אותיו' יה"ו. והוא מ"ש ועל דא כלהו דא בתר דא כלומר שלא עמדה מלדת בנתים אלא זה אחר זה שנאמר ותהר עוד ותלד ותהר עוד ותלד ובלדתה הד' אמרה הפעם אודה את ה' את יהו"ה ודאי ובכן נאמר ותעמוד מלדת בגין דהכא אשתכלילו ד' סמכין מ"ט אמרה אודה את ה' כאשר יבאר והולך ומבואר הוא.