כתם פז על ספר הזהר רצו

ת"ח דוד זמין ליה למלכא ולמטרוניתא באמרו קומה ה' ולא אמר קום ה' ובאמרו את"ה וארו"ן עוזך.

מה עבד שני בדיחי מלכא בגין רופינוס כלומר שינה והחליף ההדיוטות והעמיד תחתם רופינוס ומשובחים יותר ומאי ניהו דכתיב כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו הרי שנתן עבודת הלוים שהיא הרנה והשיר אל הכהנים שישוררו וירננו עם הלויים והורידם מעבודתם לכבודו של מלך. א"ל לאו הכי דייק זה ממה שאמר דוד מיד בעבור דוד עבדך נראה שקדם לזה דברו של הקב"ה ואמר לו לא נכון לעשות כן ועליו השיב דוד בעבור דוד עבדך כד אנת בהיכלך עביד רעותך השתא דזמיננ' לך ברעותי קיימא מלה וכו' מכאן אולפינא מאן דאיהו בביתיה יסדר אורחיה ועובדוי ברעותיה להיות כל איש שורר בביתו.

ואי מזמנין ליה יעביד רעותא דאושפיזיה כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה וכו':

פתח חד בריה ואמר ויצא יעקב היינו דכתיב על כן יעזוב איש וכו' לפנים יביא כי היו הולכים האב והבנים להלולא דהאי ברא והוא היה הגדול שבשניהם והלך לישא אשה ופתח מעין המאורע ולא בוש כי כל מעשיהם היו לשם שמים ולכן פתח על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ודמה ענין הזיווג אל הזיווג והיחוד העליון הנרמז בויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה על הדרך שפי' הכתוב רבי חייא למעלה בפתיחת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו וכאלו היה רומז בזה שאל זאת הכוונה צריך כל אדם הנושא אשה שתהיה מחשבתו עמה בטהרה וקדושה על הדוגמא העליונה. אח"כ ביאר הכתוב על הגלות לפי שמלת חרנה לא יאות להזכיר בזיווג העליון כאשר הוקשה הפ' לרבי חייא וע"כ אמר ר"א ויצא יעקב מבאר שבע רמז דכד נפקו ישראל מבי מקדשא ואתגלו ביני עממיא כד"א ויצא מן בת ציון כל הדרה וב"ת ציון הוא סוד הבא"ר ובכן יתישב וילך חרנה על הגלות בחוצה לארץ על הדרך שביאר רשב"י ברשו אחרא:

פתח אחרא זעירא ואמר ויפגע במקום ביאר למה זכר לשון פגיעה במקום כי היל"ל ויבא עד המקום כי פגיעה לא שייכא כי אם באדם לחבירו וסבר דרז"ל מה שדרשו על לשון פגיעה. אבל הנער הזה ביאר הכתוב על דרך הסוד למלכא דאזיל לבי מטרוניתא בעי למפגע בה מלשון פיוס מענין אל תפגעו בו ומלת מקום רומז אל השכינה ויעקב הוא המפייס וענין המשל מבואר כפי הנגלה אמנם הנסתר יודיע כי אין לפניו יתברך כילות ויותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק וכן כל מגמתו יתברך הוא להשפיע בכנס"ת ישראל ובפגיעה ובפיוס מרוב אהבתו אליה שתשפיע לבניה כי לכך יצרם ואם הבנים שמחה וכביכול הוא משתמש בכלים שבורים בבא אליה ע"ד הירידה הנז' בתורה והבן זה כי יתאוה ולמעשה ידיו יכסוף כי ענין ירידה יוחס אליו בזה ועכ"ז באהבתו אותה להמציא לה מנוח משתמש בכליה בכה ר' יצחק וחדי לפעמי' מרוב השמחה ידחקו האידים העולים מן הלב אל המוח ויורידו העינים דמעה אמר מרגלאן אלין תחות ידיכו ולא איזיל בהדיכו והנה הם אמרו שילך לדרכו לשלום כי אינם חפצים שיכנס עמהם לעיר לפי שרצו לעשות הלולא לבן הבכור. ואתה תראה כמה גדולה חסידותם שלא היו תופסים קצתם על קצתם ולא מקפידים זה על זה אפילו בדברים שנראה מהם פחיתות או קלות מוסר כי יאמר אדם לחבירו הרוצה ללכת עמו לא תלך עמי שאני רוצה לאכול ולשמוח. והוא גם הוא לא ישיבהו הלאכול פתך באתי וזה היה להם מברות לבבם כי היו דנים זה לזה כל דבריהם לזכות כמו שנראה מזאת העובדא שכשא"ל לרבי יצחק שילך לדרכו כי הם רוצים לעשות משתה לבנו שתק ואמר השתא אית לי למהך לאורחי אחר שלא רצו שאתחבר עמהם אין ספק שיש להם סבה מונעת ואנכי לא ידעתי כמו שנתן התנצלות בעדו רבי צדוק כשפגע בו פעם אחרת כי מפני ג' סבות לא הזמינו חד דלא ידענא בך ולא אשתמודענא לך אם אני צריך להרבות בכבודך כ"כ ואם לא ארבה כראוי אהיה אני ובני חטאים. וחד דילמא אנת אזיל לארחך בבהילו ולדבר מוכרח ותבטל רצונך מפני רצוני. וחד דלא תכסיף קמי אנשי חבורא וכו' דאכלי לפתורא דחתן וכלה יהבי נבזבזן ומתנן ואם לא השיגה ידך לתת תבוש ע"י או אם תתן אסבב לך חסרון כיס ולפיכך לא קראתיך אל המשתה. אמינא ליה קב"ה ידין לך לטב כי כן דעתי אני. בההיא שעתא אוליפנא מניה תליסר רזין דאוריתא סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. ומן בריה תלת. חד בנבואה וחד בחלמא והשלישית הוא מה שדרש על ויצא יעקב וביאר השנים הנשארות ואמר מה בין נבואה לחלמא נבואה בעלמא דדכורא במדתו של מרע"ה ע"י נביאי קשוט הם הנצח וההוד והמתנבא עולה במחשבתו עד פתח אה"ל מוע"ד ומשם יתנבא מעולם הזכר ודע כי לא בא שום נביא אל אהל מועד פנימה רק מרע"ה וחלמא בעלמא דנוקבא שהוא למטה ממדרגת הנבואה וע"י מלאך. ומ"ש ומהאי להאי כשית דרגין נחתא כלומר שתתגלגל הודעת החלום ממקום הנבואה ע"י שש מדרגות והם נצח הוד יסוד מלכות הרי ד' ומיכאל הראשון במרכבה הוא החמישי וגבריאל שהוא שר החלום הוא הששי וצריך אתה לדעת כי כל הודעה שתתגלגל מיד ליד תתלבש בתבן ומה לתבן את הבר. נבואה בימינא ושמאלא וכו' הם נצ"ח והו"ד סוד הנביאים שהם היריכים כמו שיבוא ב"ה בפ' וגם נצח ישראל וע"כ אין בהם כי אם חידה ומשל מעט אמנם החלום מתפרשא לכמה דרגין לתתא כי יתגלגל מיד ממדרגה אל מדרגה עד למטה וכל עוד שיתגלגל יתלבש ויוסיף דמיון כוזב וזה כולו כפי הכנת החולם וכפי דיבוקו במושכלות או במפורסמות כל א' כפי הבנתו. בגין כך חלמא איהו בכל עלמא כל בני העולם חולמים לפי שמדרגת החלום מתפשטת למטה. אמנם מדרגת הנבואה היא למעלה ומי יעלה אל הר ה' לבקש משם כי אם השרידים אשר ה' קורא וזהו אמרו נבואה לא אתפשט אלא באתריה. חזי מה כתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כלומר נזכר בענין החלום סולם מוצב ארצה להורות שהחלו' מתפשט למטה בארץ והחלום הזה היה חלום של נבואה ועכ"ז כתוב בו סולם מוצב ארצה: