כתם פז על ספר הזהר רכו

רבי שמעון הוה יתיב ולעי באוריתא והוה משתדל בהאי קרא ולקחו זקני העיר וכו' יביא מהענין עצמו בקטרוג השטן ויאמר שהיה הדין לערוף העגלה ההיא ולקצץ ערפה בקופיץ כענין עריפ' פטר חמור שלא נפדה כי מאכלו של שטן אין ראוי שיהיה בשחיטה כשרה ובסכין בלא פגימה אבל ראוי שיהיה בקופיץ של ברזל ובדרך ערופה בעורף כי הוא נקרא עור"ף בסוד כי פנו אלי עורף ולא פנים והוא עורף ואחורים לשכינה וערפ"ה תוכיח כי שבה אל עמה ואל אלהיה ורב ושמואל חד אמר הרפה שמה וחד אמר ערפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה והכל סוד אחד כי כל דבר דבק בשרשו.

א"ר אלעזר האי למאי אצטריך כלומר כל המעשה הזה מעריפת העגלה ובנחל איתן וכל התנאים ההם למה הוצרכו. בכה ר"ש בהעלות כל חכם לב על לבבו כמה גרם חטאו של אדם הא' לכל הדורות הבאים אחריו שנמסרו ביד המקטרג הזה הוא הנח"ש המפתה ביצרו הרע לכל באי עולם להפיל' ברשתו אשר טמן להם ואין לאל ידם להנצל ממכמרותו כי מי ומי הוא שלא תצא נשמתו על ידו הנה בלא ספק בכה יבכה ותשוח עליו נפשו ובפרט הקדוש הזה ר"ש ע"ה כי מיד ותכף אשר שאלו חכם בנו על סוד העגלה הערופה כי יזכור מיד מעשה השטן שהצליח ועשה כי יבכה ובהתאפקו ביאר לו הסוד ואמר א"ת דנשמת' דב"נ דא על ידא דההוא מלאך המות נפק' אין הדבר כן כי אינו שולט בנשמות עד הגיע תור פטירתן מן העולם וזה שנהרג לא יצאה נשמתו על ידי המלאך המשחית כי אם על ידי הרוצח שנכנס ברשותו של מלאך המות לעשות מלאכתו ולעבור עבודתו זר מעשהו נכריה עבודתו של שטן וכדי להפיס דעתו בטרם בא עתו כי צעק יצעק על העושק אשר עשקו הגזלן הנכנס לתוך אומנתו ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו ולא נודע מי הכהו לשיהרג ושיבוא תמורתו ביד המשחית לכן צוה האל יתברך להפיס דעתו לתת לו תמורת הנהרג שלא מדעתו עגלה ערופה כי כן ראוי ליקרא עור"ף כי בזה שמן חלקו ומאכלו בריאה בענין השעיר המשתלח שלא היה נשחט אבל נעשה איברים איברים כי מאכלו נבלות וטריפות ועצה טובה קא משמע להו הקב"ה לישראל בכל כיוצא בזה להנצל מקטרוג השטן. ורזא עילאה תנינן הכא שו"ר ופר"ה עגל עגלה כלהו ברזא עילאה אשתכחו כי כחם נמשך מצד שמאל מכח הדין בסוד ופני שור מהשמאל ולכן יאות לו מזה המין כי הוא מין במינו. ולפי דרכו יביא סוד השופר הנתקע בר"ה שהיה זה ג"כ מעצת האל יתברך לעמו ישראל לערבב השטן שלא יקטרג וביאר הסוד על נכון ואמר ת"ח כגוונא דא בר"ה ויום הכפורים בעיין לאתערא בשופר. כבר ידעת כי כל מלאכה וכל מעשה שעושין ישראל למטה אין הכוונה בהם רק לעורר את הכח המתיחס אל המעשה ההוא למעלה ולהמשיך משם הרצון אל המבוקש ההוא וזה בהדבק המחשבה ההיא במעשה ההוא אל שרשו ואל מקורו ובכן ימשיך המעשה ההוא הכח ההוא המתיחס אליו למטה. וכבר קדם לנו דבר שאין בו ספק כי בעת אשר יצא החפץ מאתו יתברך לגלות המציאות עשה כבוד לכבודו והם מדותיו ומלבושיו אשר בהם יתנהג עולמו שהם שורש לכל הנמצאו' וקיומם והאציל ממדת הבי"נה שהיא אם הבנים וג"כ נקראת שופ"ר בהתיחס לפי שהוציאה המציאות העליון כהוצאת השופר את הקול שא"א שלא נמצא בכח הוצאות הקול ההוא שלשה ענינים מים ואש ורוח מים מצד ההבל הלח וחום מצד תגבורת ודוחק הנשימה היוצאת מהשופר והרוח הכולל שניהם כן ובדוגמא הוציאה מדת הבינה הנקראת שופ"ר שלשה אבות החס"ד המיוחסת אל המים והגבורה המיוחסת אל האש ומכלל שניהם יצא התפארת המיוחס אל הרוח הכולל שניהם ולפי שנתיחסו שלשתם אל היסודות קראום חכמי הזוהר יסודין עילאין לפי שהיסודות התחתונים מתקיימים מכחם ובהם מנהיג עולמו יתברך שמו בחס"ד ודי"ן ורחמי"ם. ובהיות שבאו שלשה אלה היסודות מכחם אין לנו תחבולה להמשיך כח השלשה עליונות כי אם בהתעורר למטה דוגמתם בנושא א' והוא השופר הגשמי שנמצאו בו לחות וחום ורוח תולדותיהם ותנועותיו תקיעה שברים תרועה המורים על שלשתם כי התקיעה בפשיטות התורה על הנחה ושקט כאשר יורה הדפק באריכות תנועתו על החולה לחיים והשברים יורו על הדין הקשה כאשר יורו הפסקות הדפק על המות והתרועה תורה על הרכבת שניהם הדין והרחמים בהמוגה אשר הסוד בזה קול דודי דופק כמבואר בספר התיקונים והנה כשאנו מכוונים בתקיעת השופר הגשמי ותנועותיו השלש של שלש שלש אל השופר הגדול העליון ומיחדים הקול קול י"עקב אל אברה"ם וי"צחק יתמזגו כף זכות וכף חובה במדת הרחמים ויעמוד היושב על כסא דין ביום הזה יום ר"ה וישב על כסא רחמים בהיות שניהם כף זכות וכף חובה מוסכמים ברחמים כי אז יסתלק הדין מהכסא היא העטרה שהיתה מתכסה בדין ומתמלאת ברחמים ובהסתלק הדין ממנה הנה עתה עת דודים עת חשאי שלא ירגישו בה עבדיה בעלי הדין השטן מתערבב כי לא ימצא לקטרג וזהו סוד אמרם תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו ואז"ל אי זהו חג שהלבנה מתכסת בו זהו חדש תשרי וכוונתם לומר כי אין חג בכל החגים שיהיה הלבנה מתכסת בו רק בחדש תשרי שהחג הוא ביום הראשון וכל שאר החגים הם יש מהם בששי ויש מהם בחמשה עשר ור"ה בראשון לחדש וכן אמרו במדרש רבה רבי ברכיה פתח תקעו בחדש שופר וכי כל החדשים אינם חדש אלא בכסה וכי כל החדשים אינן נכסים אלא ליום חגינו והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג אלא איזהו חדש שנכסה וחגו ביומו אי אתה מוצא אלא חדש תשרי והסוד בזה שהלב"נה העליונה שהיא מתכסת בחשך הדין תסיר בגדי אלמנותה מעליה ותלבש אס"תר לבושי מלכו"ת ותתכסה בהם תחת כסוי בגדי הסחבות והחשך אשר היתה מתכסי' בהם בגדי ערלה ומתמלאת אור ורחמים וזו היא מחשבתנו בשופר ודוק ותשכח כל זה בלשון המאמר ואם באו הדברים נחוצים הנה זאת היא כוונתו והוא אמרו וכד מתערי רחמי סלקא סיהרא ואתעברת מתמן כלומר מן הדין והחשך ואיהו אתערבב ולא יכיל לשלטאה כי כל עסקו של שטן אינו רק במוצאו הלב"נה בחש"ך ובפרט בחדש תשרי שהקב"ה יושב על כסא דין. ומ"ש ואי תימא דדינא אתעבר לאו הכי וכו' כדי שלא נבוא לחשוב שהדין בטל שא"כ איה אלהי אמת שהאמ' לא יבוא כי אם מצד הדין והדין הוא מהדברי' המקיימי' את העולם ובו ברא האל יתברך את העולם לז"א שלא יעלה בדעתך באמרו ואסתלק דינא שהוא בטל אבל עינינו שיגברו הרחמי' על הדין ובהן ברחמים העולם נדון בכח המתעורר בקול השופר למטה. ביומא דכפורי בעי לנייחא ליה אחר אשר לא מצא מקום השטן לקטרג ביום הדין הנה לא ישקוט מלקטרג ביום הכפרה ולומר אותן שלא נענשו על חטאתיהם למה יזכו לכפרה יונחו חטאתיהם לשנה אחרת עד שתתמלא סאתם ע"כ היה מעצת יי' יתברך אל עמו אשר בחר לעשות לו נחת רוח בשעיר המשתלח ונחשב לו בעיניו כי כבוד עשו לו ולא די שלא ילמד עליהם חובה אלא שחוזר ומלמד עליהם זכות בשוחד ההוא אשר קבל מהם והאל יתברך כח מעשיו הגיד לעמו לא עשה כן לכל גוי יתברך ויתעלה שמו.