כתם פז על ספר הזהר רכב

ויאמר אברם אל שרה אשתו אחותי היא. תנינן כיון דקב"ה החיש ניסא לבר נש וכו' יקשה היאך מלאו לבו לאברהם למסור עצמו אל הסכנה ולסמוך על הנס וכ"ש באתר דהזיקא שכיחא וכדאיתא בפ"ק דקדושין על ההיא דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה שהרי כתיב בכבוד אב ואם למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך ובשלוח הקן למען יטב לך והארכת ימים הרי שא"ל אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ונפל ומת וכו' ואמרינן התם והא אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן ומשני התם סולם רעוע הוה דקביעא היזקא וכל היכא דקביע היזקא לא סמכינן אניסא דכתיב איך אלך ושמע שאול והרגוני פי' אע"ג דבשליחותא דמאריה הוה מסתפי מהיזקא דקביעא הוא שאמר בכאן ואי יעול בר נש גרמיה באתר דנזקא אשתכח לעינא הא פקע כל זכותיה.

ואוקמוה כד"א קטונתי וכו' בפ' במה מדליקין מביא משלים רבים על שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה כמ"ש נפל תורא חדד לסכינא ורבים כמו אלה ואיתא תמן רב לא עבר במברא אלא דאית בה גוי אמר שטנא בתרי אומי לא שליט. רבי ינאי בדיק ועבר ר' ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו ואם עושין מנכין לו מזכיותיו אמר ר' יוחנן מאי קראה קטונתי מכל החסדים וכו' פי' נתמעטו זכיותי בעבור החסדים שעשית את עבדך.

ואברהם כיון דסליק ממצרים ואשתזיב זמנא חדא פי' שלא ירד ברשות וסמך על הנס ונעשה לו פעם אמת אמאי אעיל גרמיה בצער' בקדמיתא בגדר שאמר אחותי היא והוא הוא האומר כי שרה לא אמרה לפי שעל כרחה שלא בטובתה אמר כן.

אלא אברהם לא סמיך על גרמיה שיעשו עמו נס. אלא בגין דחמא שכינתא תדיר בדיורה דשדה וכמ"ש ז"ל בב"ר בפ' ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וכבר ידעת כי נקראת ע"ש וברכה מצויה בעיס"ה וענ"ן קשור על האה"ל והבן זה. ובגין דהות תמן שלא זזה מאהלה לכל מקום שביתה הולכת אסמיך אברהם ואמר אחותי היא על השכינה הוא אומר כאלו הוא אומר אינני ירא שהרי אחות"י עמי וכבר ידעת סוד אחותי בסוד אמרם לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כמו שיבוא לפניס בסוד אחותי רעיתי יונתי תמתי.

ויבא אלהים אל אלימלך בחלום הלילה. וכי קב"ה אתי לגבייהו דרשיעייא נביאי א"ה נקראים רשעים כי טומאתם בם.

כמא דכתיב ויבא אלהים אל בלעם שנראה שכ"כ חולק להם כבוד מה שלא נמצא כן בכל נביאי האמת והצדק שתגיד הנבואה שיבוא להם האל יתברך לדבר עמהם כמו שנמצא בנביאי א"ה.

אלא ההוא ממנא שליחא דאתפקדא עלייהו כלומר כח מכחות הקליפה ונקרא בשם אלהים כשעושה שליחותו. ומסטרא דא קא אתיין כלומר מצד הדין נמשכים כחות הקליפה והם אלהים אחרים כי עניין אלהים הוא ענין כחות ויש כח של טהרה ויש כחות של טומאה. וע"ד ויבא אלהים כי הלשון הזה נופל בשליח שהוא בא בשליחות כמו ויבא מלאך יי' וישב תחת האלה וזולתם בחלום הלילה באחד מכחות חלום הלילה והבן.

רבי שמעון פתח שפת אמת תכון לעד וכו'. יבאר כי גם שנר' מתוך הכתוב שאברהם ע"ה הרחיק שפת אמת מפיו במה שאמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא ופה קדוש באברהם יאמר וגם אמנה על דבר שאינו אמת שהרי בת הרן אחיו היתה ואם היה שהשיבם הן בדרך תחבולה כדי להפיס דעתם כמו שפירשו המפרשי' לא היה ראוי לאברהם ע"ה לומר על דבר שקר וגם אמנה כי אמנה ענין אמו"נה אומן היא וכבר מצינו מה היו נזהרים הצדיקים מהוציא על שפתם דבר שהוא אמת אם היה איפשר שיפול בו ספק לשומע וראיה ממשה רבינו ע"ה שאמר כה אמר יי' כחצות הלילה ולא אמר בחצות ואם היה אמת כ"ש שיאמר על מה שאינו אמת שהוא אמת וגם כי אז"ל מותר לשנות מפני השלום והביאו ראיה מאחי יוסף אביך צוה לפני מותו הוא בדבר שיתכן שיהיה כן ואם יתגלה הדבר שאינו כן אין בדבר חשד אסור ומותר לשנות על כמו זה אמנם הענין באברהם אם יתפרסם הדבר היה נחשד שהיה מתיר אשתו ח"ו ומפני היראה ואז"ל למד לשונך לדבר אמת או לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז וכההיא עובדא דרב דהוה דביתהו מצערא ליה אי אמר לה עבידי טלפיחי עבדא ליה חמצי, חמצי טלפוחי כי גדל חייא בריה אפיך לה וכו' א"ל אביו את לא תעביד הכי משום למדו לשונם דבר שקר. גם בשעת הסכנה מצינו שהיו החסידים מוסרים שלא לשנות דבר אמת כההיא עובדא דקיסר כשאמר לר' תנחום תא ונהוי לעמא חד שאין ספק שלא מאהבתו בישראל היה אומר כן אלא שהיה מהעולל עליו עלילות ברשע שאם ישיבהו שאינו יכול לעזוב תורתו תורת אמת להמיר אותה טוב ברע או מה שידמה לזה שיהיה מסבב להם שמד ולכן השיבו לחיי מיהו אנן דמהלינן לא מצינא למהוי כוותיכו אתון דלא מהליתו מצו למיהוי כוותן והיתה זאת תשובת בני יעקב אך בזאת נאות לכם בהמול לכם כל זכר ולכן השיבו קיסר מימר שפיר קאמרת כלומר נצחת אותי בטענ' אמתית מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה אמר ההוא מינאה האי דלא אכלוה משום דלא כפון שריוה לדידיה ואכלוה ורבים כמו אלה היו נשמרים הראשונים מאמרי פיהם שלא יכשלו בם ואברהם ע"ה כפי הנראה לא נשמר והיה אומר וגם אמנה אחותי היא ועל זה פתח ר"ש ע"ה מליץ בעדו ואמר שפת אמת תכון לעד דא אברהם דכל מלוי בקדמיתא ובסופא הוו אמת ועד ארגיעה לשון שקר דא אבימלך וביאר את של אברהם תחלה ואמר אברהם אחותי היא דא בקדמיתא בגין שכינתא דהות עמה דשרה וכוונתו לשמים כי היא אחותו ודאי כפי החכמה בסוד וימינ"ו תחבקני כמו שיבאר בהדיא. ואברהם בחכמתא אמר כי ידע שתהיה המדה בעזרו ואמת כל אמרי פיו מ"ט בגין דאברהם סטרא דימינא וכו' לסוף מה כתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא וכ' הכי הוה כלומר ולא חשש לדבר מה שאינו אמת. אלא בלא בגין שכינתא קאמר בתחלה ובסוף כוונתי ומחשבתו למעלה ודבר יי' בפיו אמת כפי מחשבתו ולא שינה בלשונו והנה לא חשש שיכשל באשר השם אתו ועל מ"ש דניאל ע"ה מארי חלמא לשנאך ופשריה לערך סלקא דעתך לנבוכדנצר קאמר סנוותיה מאן נינהו ישראל וכי מילט לייט להו אלא כלפי מעלה אמר וכן אברהם כלפי מעלה אומר ובצד"ק כל אמרי פיו שהיא השכינה ומ"ש בסוף וגם אמנה כי כל גם מוסיף הוא לאתוספא על מה דאמר בקדמית' כלומר הוסיף עוד אברהם לבאר הסוד באחרונה ולרמוז כי גם כי המדה הזאת היא אחותו של חס"ד בעולם הבנין כי תמיד תשוקתה אל חיבוק הימין הנה היא בת אביו בת החכ"מה חכמת אלהים העליונה ובגין כך אתקריאת אחותי בת אבי ואתקריאת חכמה בשם אביה אך לא בת אמי שהיא הבינה כי מקורה נמשך מאתר דשירותא דכלא סתימא עילאה ומאי"ן באת"ה וע"ד ותהי לו לאשה דכתיב וימינו תחבקני ויש בסוד הזה דברי' בגו בענין שורש ההולדה אם כח הבת מן האב וכח הבן מן האם בסוד דינ"ה בת יעקב והדברים עתיקים איפשר שיתבארו ברמז במקומם אם יגזור האל בחיים והוא אמרו ובלא רזא דחכמתא איהו. ת"ח בקדמיתא כד נחת למצרים וכו'. אמר כי לכך הוצרך אע"ה לומר אחותי היא לפי שנתחייב הענין לרדת מצרימה או אל ארץ פלשתים מפני הרעב והוצרך לאחוז במדת האמונה בתחלה כדי שלא יתפתה אחרי אלהי נכר הארץ ולזה אמר אחותי היא ולא אסור ממנה. מה אחוה לא אתפרסא מאחא לעלמין כי שם האחוה בין שני אחים לא יפרד ביניה' לעולם גם כי יפרדו הגופו' מה שאין כן באחות האישות כי יפרד שם האחוה ביני"הם בהפרד האישות ולכן בחר לקרוא לה בשם אחוה ולא בשם אישות. וביאר מקום הטעות ואמר דהא כלהו הוו להיטין גו טיהרי כוכביא ומזלי בראותם שמשטרם בארץ היו עובדים אותם במיני העבודות המיוחסות להם. ואברהם הוה מתדבק גו מהימנותא רצה להתקשר קודם שירד למצרים במדת האמו"נה כאשר יתקשר היורד לבור תחתיו' בחבל בקשר אמיץ למעלה ליראתו פן יסתכן למטה ויעלה בחבל ההוא ומ"ש וסימניך ולאחותו הבתולה וכו' דע כי זאת המדה ביחדנו אותה למעלה במשפיע בה תקרא בתולה והאי"ש הנכר"י הזר לא ידעה אמנם המקצץ המפריד אלוף בבחינתו תקרא אשה זרה נבעל' לאיש זר לא כפי האמת ח"ו ח"ו.