כתם פז על ספר הזהר כב

פתח ר"ש בפיקודי אוריתא התחיל רשב"י ע"ה להודיע גדולת וסגולת התורה שהיא כדמיון מרגלית ספיריית אשר יתנוצצו ויתפוצצו ממנה כל הגוונים מכל עבר ופנה וכמ"ש אז ראה ויספרה כספיר הזה שנראים ממנו כל הגוונים ואין לו אלא גוון א' כך התורה מצוה א' נקראת שנאמר כל המצוה וכו' ונכללים בה מצות הרבה ואמרו וכפטיש יפוצץ סלע מה הפטיש מתפוצצים ממנו ניצוצות הרבה כך התורה וכו'. וביען כי נמצא לתורה דמיון עם האל יתברך כי הוא הוא יתברך המדבר בה והגה מפיו יצא אשר בו ברא כל העולמות כמ"ש בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כי בדיבור אחד נברא ונהיה הכל אלא שהדיבור ההוא התפוצץ לעשרה מאמרות וכמ"ש ז"ל בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר מלמד שאמר הב"ה עשרה הדברו' בדיבור א' והקשו ואמרו ומה ת"ל אנכי ולא יהיה לך אלא מלמד שאמר הב"ה עשרת הדברות בדיבור א' וחזר ופרטן דיבוו דיבור בפני עצמו ועל הדמיון הזה התחילה התורה בבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דברה תורה תחלה בדרך כלל ובדיבור ההוא נכלל ברמז מצות היראה והיאך צריך שיתנהג האדם במצות היראה והעונש המגיע להפר היראה. וכן בדיבור יהי אור נרמז מצות האהבה והיאך צריך שיתנהג האדם במצות האהבה וכן שאר המאמרות נרמזים בהם מצות רבות בדרך רמז ובדרך כלל ואח"כ הם נפרטים בתורה אחד אחד. ואמר כי המצוה הראשונה והקודמת לכל המצות היא היראה שאם לא נקדים היראה לכל המעשים מה יועילו המעשים כי דמיון היראה אל המעשים הוא היסוד אל הבנין שהבנין שנבנה בלא יסוד במהרה הוא נופל וכמ"ש ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כי הירא לא במהרה הוא חוטא ואז"ל כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראה דומה לגזבר שמסרו לו המפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרו לו והסוד כי הי"ראה היא בית שער לכל המדות העליונות ובפרט אל החכמ"ה שנאמר ראשית חכמ"ה י"ראת יי' ואל זה רמזו רז"ל באמרם כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי בשער ההוא יכנס אל החכמה ואל הדע"ת שנאמר יראת יי' ראשית דעת.

וז"א בגין דמלה דא ראשית אקרי פי' העטרת נקראת י"ראה ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים. ואח"כ בא לבאר מדרגות היראה שהם ג' מדרגות ושהשנים מהם אינם עיקר והאחת עיקר ואמר כי השנים שאינם עיקר הם האחד הירא מעונש העה"ז שהוא ירא כדי שלא יענש בבניו או בגופו או בממונו נמצא כי עשה עיקר מפחד העונש והוא אמרו יראה דא דא יהו דחיל לקב"ה שוי לעיקרא ואינה עיקר ולקח הסדר הזה לפי שהאב הרחמן חומל על בניו יותר מגופו וגופו יותר מממונו ויש ירא שהוא למעלה מזה והוא הירא מעונש העה"ב שהוא מאמין בשכר ועונש וירא וחרד ממנו ואמר שגם זה ואם הוא מאמין אינו עיקר. אמנם הירא האמיתי לא ירא מפאת שום עונש לא גופני ולא רוחני רק מפאת גדולת האדון יתברך כי בחשוב האדם ובהעריכו רוממות האדון וגדולת יקרו על כל צבאי מעלה וכי הכל לנגדו כאין ירא ויפחד ואימתו ויראתו על פניו תמיד לא יסור וזהו ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי י"ראה.

בכה ר"ש ואמר וי אי אימא וי אי לא אימא בהיות כי הוא ידע דרך ומקום הי"ראה העליונה לפי שיש יראה טובה והיא זאת אשר זכר שהיא יראת המעלה והרוממות בסוד אש"ה י"ראת י"י. ויש יראה רעה תחתיה היורדת מות והיא יראת העונש אמר וי אי אימא וי אי לא אימא והנה יראה לכאורה כי לא רצה להורות לרשעים איזה הדרך ישכון אור כדי שלא ישובו בתשובה וזה אינו פועל חכם ח"ו אבל תמיד הצדיקים מדריכים את הרשעים אל דרך הטובה. אמנם היה מפחד ר"ש שאם יגלה זה הסוד לרשעים כלומר כי יש יראה קדושה והיא אשה יראת יי' יבואו לעובדה ולעשות ממנה אשה זרה כפי מחשבתם באשרה כמו שיתבאר במקומו ב"ה כי המדה הזאת היתה נקראת מאז אשר"ה מלשון באשרי כי אשרוני בנות והנה הטועים עשו לנגדה אשרה ודמו שפחה לגברתה והמירו טוב ברע אשר אל זה הסוד כתוב בתורה לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך ויתבאר זה בפסוק וייצר יי' אלהים את האדם ב"ה וזהו אמרו אי אימא ינדעון חייביא היך יפלחון למאריהון הסתכל שאמר למאריהון ולא אמר לקב"ה או למארי עלמא שהכוונה לומר כי ישימו באלהים אחרים כסלם ויעבדו ליראה רעה בדרך שיעבדו ליראה טובה וילמדו מתוך דבריו לשקר.

מאן דדחיל בגין עונשא דמלקיותא וכו' כי כפי המקום והדרך שידבק בו האדם כן יחול עליו יראת אותו מקום אם ידבק ביראת יי' לחיים ימשכו לו משם חיים. ואם ידבק ביראת רעה הנה רצעותא מזומנת לו.

ובגין כך אתר דאקרי יראת יי' ראשית אקרי כי האחרת נקראת קץ ותכלית בסוד קץ כל בשר בא לפני.

וע"ד אתכליל הכא פקודא דא כלומר נרמזה זאת המדה של יראה בתחלת התורה בראשית תמן יראה לפי שמדת היראה היא התחלה וראשית ושער לכל המדות.

מאן דעבר על דא האי רצועה רעה אלקי ליה כי לפתח חטאת רובץ.

והיינו הארץ היתה תוהו ובוהו וכו' יגיד כי אל זה רמז הכתוב בחזור לכתוב והארץ היתה אחר שכתב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והיה ראוי שיאמר בסמוך והיתה תוהו ובוהו וכו' אבל כששנה ואמר והארץ היתה תוהו ובוהו הכוונה לתת הבדל בין הארץ העליונה הנרמזת באת השמים ואת הארץ ובין הארץ היתה תוהו והוא להודיע כי יש ארץ ויש ארץ ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה. וארץ מאפיליה היא ה"יראה הרעה המענשת והמלקה לרשעים בארבע מיתות ב"ד הנרמזים בת וה"ו ובוה"ו וחש"ך ורוח. ואתה המעיין הבט ימין וראה בו זה עיקר גדול באמונה להיותנו תמיד דבקים בשרש היראה העליונה השרשית הדבקה בעץ החיים י"ראת ה' אשר הקו שלה ע"ץ החיי"ם ואשר אבניה אבני שיש טהור בסוד משם רועה אבן ישראל ואורה אור עולם ורוחה רוח הקדש. אמנם הי"ראה החיצונית הקו שלה עץ קו הצליבה וחבל החנק הוא הנרמז בתוהו וכבר ביארנו סוד התוהו התחתון שהוא העדר הריח והאויר. ואבניה אבני גיר מנופצות אב"ן נג"ף והקרב אליה סקול יסקל וירה יירה היא הסקילה באבן הנרמז בבוה"ו וכמ"ש אלו אבנים מפולמות אשר לעומתם אבני גיר מנופצות. ואשה חשך ולא אור ואפלה מנודח אש שורפת ומכלה מנפש ועד בשר היא השרפה הנרמזת בחשך וכבר ביארנו כי החשך הנז' בכאן הוא האש והכתוב מגיד זה שנאמר בשמעכם את הקול וההר בוער באש. ורוח הרוח סערה על ראש רשעים תחול הוא הסייף המוציא הרוח ברוח סועה מסער הנה כי ד' מיתות ב"ד שהם סקילה שריפה הרג וחנק נרמזים בארץ החיצונית ארץ מאפיליה היא הי"ראה החיצונית אשר היא לרגלי הי"ראה השרשית היורדות מות וז"א וכתיב דא לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא כלומר ובא הרמז הזה של ד' מיתות ב"ד אחר שכתב בראשית ששם נרמזת היראה השרשית שהיא כלל הכלל כתב אח"כ והארץ היתה תוהו ובוהו וכו' לרמוז כל הנז'.

מכאן ולהלאה שאר פיקודין דאוריתא כלומר כי כל מצות התורה נרמזים בכתובים הבאים בדרך כלל שאר פיקודין

פקודא תנינא וכו' אמר שהמצוה הנאחזת עם היראה שאינה זזה ממנה לעולם היא האהבה וזה כי כשיעלה אדם למדת היראה הפנימית אשר זכרנו שהיא מצד רוממתו יתברך הנה ידבק רוחו ונשמתו בו ויאהבהו אהבה עזה עד שלא ירגיש בכאב המות לרוב ולגודל האהבה והתשוקה לידבק בו יתברך וכמ"ש בר' עקיבא בשעת מיתתו שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' בשעה שהוא נוטל את נפשך ידייק זה מאמרו בכל נפשך כי לא יפול שם כל בנפש כי לא תתחלק לחלקים עד שיאמר בה בכל כי החלק והכל בה שוים ואמר כי לא הבין מהו בכל נפשך בשעה שהוא נוטל את נפשך רק בפעם ההיא בשעת יציאת הנפש כי היא יוצאה מכל וכל כי בכל לילה ולילה תצא אבל לא תצא מכל וכל וזו היא האהבה שלמה הנקראת אהב"ה רבה כי יש אהב"ה רבה ואהבה זוטא כמו שיש בענין היראה כי יש אוהב לתקות שכר ויש אוהב ע"מ שלא לקבל פרס ואברהם אבינו ע"ה עלה למדה זו שהיא אהב"ה רבה שנאמר התהלך לפני והיה תמים כלומר אל תהרהר אחר מדותי והיה שלם באמונת האהבה. ואמר כי המצוה הזאת נרמזת ביואמר אלהים יהי אור כי היא אהב"ת חס"ד שהוא סוד אור ראשון כמו שכבר נרמז היא מדתו של אברהם אבינו ע"ה וזאת האהבה היא המחוייבת על האדם:

והנה נתבאר מפי רשב"י ע"ה כי מדת היראה נאחזת במדת האהבה ותלה עיקר העבודה באהב"ה וכי האהבה עצמה היא שלימות העבודה ויתכן לפי דעתו שתמצא אהבה מזולת יראה וזה כשיאהב האדם לאל יתברך מזולת יראה שיענישהו אבל דעת רשב"י טוב וישר הוא שיהא ירא ואוהב ירא מצד רוממותו יתברך ולא מסבת עונש ואוהב עד נטילת הנפש ממנו. והנה כשמוע ר' אלעזר בנו את דברי אביו טובים ונכוחים כפי הסוד כי היראה היא בת שער אל האהבה רבה ושהעיקר היא האהבה בעבודה אמר לאביו אבא רחימותא בשלימו אנא שמענא ביה א"ל אימא ברי קמיה דר' פנחס כדי שיכיר בחכמתך כי זה היה תכף שיצאו מן המערה וגם לפי שהוא בזאת המדרגה כלומר במדת האהבה כמו שנודע מצדקתו וחסידותו ובכן א"ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין ואילא אתכליל בתרין סטרין לאו איהו אהבה כדקא יאות אמר כי לא תשלם האהבה להיות נקראת אהבה רבה כי אם ביראה והוא סוד מסודות התורה וזה כי לא תקרא אהבה אהבה כי אם בבחינת היראה כי הוא מן המצטרף בסוד הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב כי זה לעומת זה עשה האלהים לבחינת העולם כי לא יורגש ההפך האחד כי אם בהיות הפכו לנגדו ובצדו כי הוא עזרו בסוד אעשה לו עזר כנגדו כי בהיותו נגדו הוא עזרו והבן זה כי לא יורגש סגולת ההפך האחד כי אם מהפכו בסוד הקטרת כי החלבנה היא רעה והיא מחזקת לשאר הסמים כי לא ניכר האור אלא מתוך החשך וכן במדת האהבה אם לא תמצא היראה מורכבת בה לא תבחן האהבה להיותה שלימה והביא ראיה מהכתוב שהביא אביו מויאמר אלהים יהי אור אמנם הוסיף וגלה סוד נמרץ נפ"ש היפה תאכלהו והוא מה שנמשך בכתוב עצמו שאמר ויהי אור שוב רמז על גניזת האור ומצד ה"גניזה חוייב להמצא החשך הרי כי בבחינת החשך נקרא האור אור כי לא קנה לו שם האור ונקרא אור רק בבחינת החשך וכן במדת הי"ראה תגדל האהב"ה ותקרא אהבה רבה כי כשם שיש יראה רבה ויראה זוטא כן יש אהבה רבה ואהבה זוטא וביאר הענין ואמר אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין בגין דיהא שליט על שנאוי אורחוי מתתקנא ליה אשר על כן הוא עובד מאהבה. ואי לא יהא בהפוכא וכו'. יהא סני ליה דע כי העובד למלך מחמת העונש כי שונא הוא לו נמצא כי היראה שאינה שלימה היא הפך האהבה ושנאה הפך האהבה ותהפך אהבתו לשנאה וזו אינה אהבה שלימה ואינה עיקרית ושרשית. רחימו דאיהו שלים. דהוי מתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו כי תבחן בטוב וברע כי לא יבחן את הטוב כי אם ברע והביא ראיה מהכתוב עצמו שהביא אביו כמו שביארנו מהאור והחשך. ואתה המעיין שמור סוד זה וכתבהו על לוח לבך כי תצטרך אליו לענין הנסיון אשר נתנס' אברהם ביצחק כי כפי הנגלה יצחק הוא המנוסה לא אברהם וכפי האמת אברהם הוא המנוסה והכתוב יעיד זה והאלהים נסה את אברהם כי אברהם נתנסה ביצחק זה מדתו אור וזה מדתו חשך ולא ניכר האור אלא מתוך החשך. והענין הזה מפתח גדול סוגר ופותח מנעול סוד הבחירה והבחינה מטוב לרע ומרע לטוב בסוד עץ הדעת טוב גרע כי הדעת לא יקרא דעת אם לא יבחין בין טוב ובין רע ונבדל הדעת בין שניהם בעולם המעשה כי המחשבה לא תבדל כי אם במעשה ויי' עשה גם שניהם וכשמוע הורו ר' פנחס ע"ה את דברי נינו וטעם מתק דברי הסוד לקחו אליו ונשקו וברכו ואמר בודאי קב"ה שדרני הכא דא הוא נהירו דקיק דאמרו דאתכליל בביתי כאשר אמר לו ר' רחומאי. א"ר אלעזר לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין כי כל מצוה שאין בה יראה מהמצווה בה אינה מצוה וכ"ש בזאת כלומר במדת האהבה ששניהם כאחד טובים כי כשם שמדת האהבה נבחנת בטובה וברעה כך היראה נבחנת בטובה וז"א איך אתדבקת כלומר היראה באהבה ואמר אהבה איהי בסטרא חד טב כמה דאתמר דיהב עותרא ואורכא דחיי בני ומזוני כדין אצטריך לאתערא יראה שמא יגרום החטא וע"ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד. והכי אצטריך בסטרא אחרא כשמדת הדין מתוחה כנגדו שלא יבעט ויהיה אוהב. נמצא שהאהבה נבחנת בטוב וברע והיראה ג"כ נבחנת בטוב וברע בטוב שמא יגרום החטא ויאבד את לב מתנה וברע שלא יבעט ונמצא שהיראה בוחנת האהבה וזו היא האהבה שלימה: