כתם פז על ספר הזהר ב

בראשית ר' אלעזר פתח שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שאו מרום לאן אתר לאתר דכל עיינין תליין ליה הטעם למה אמר לאן אתר והכתוב אומר שאו מרום לפי שאם היתה הכוונה לומר שנשא עינינו למעלה אל עולם הגלגלים שהכוכבים וכל צבא השמים קבועים שם הי"לל שאו לשמים עיניכם או שאו למעלה עיניכם ובאמרו שאו מרו"ם רמז לעולם האצילות כמ"ש מרו"ם וקדוש אשכון שהוא פתח עינים וכמ"ש ז"ל ותשב בפתח עינים ואז"ל חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים אלא בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפים לראותו וכבר ידעת כי פתחו של אברהם היא העטרת כי היא פתחה של חס"ד והוא סוד בת היתה לו לאברהם ובכ"ל שמה היא בתו של מדתו של אברהם שהיא כלולה מכ"ל ואל זה כיון שאו מרום עיניכם ונקראת מרו"ם בהיותה עם משפ"ט אלהי י"עקב שנאמר מרום משפטיך מנגדו.

ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה פי' וראו מ"י כלומר משם מפתח עינים זאת תדעו שמדת הבינה אינה מושגת ונתפסת בשום חקירה וכי השאלה עליה היא התשובה כמו שכבר ביארנו ולפנים יבאר הטעם לפי שהעטרת נקראת מ"ה ואמה נקראת מ"י ואם במקום שיש השגה אתה אומר מה כי לא תדע מה הוא כ"ש במקום שנקרא מ"י וההבדל בין מלת מ"ה ומלת מי ידוע כי לא יאמר אדם מהו זה עד שיראנו ויתפשנו ביד כענין מ"ש במן כי לא ידעו מהו כי בא לידם ולא ידעו מהותו. אמנם מלת מ"י לא יאמר על דבר נראה כאלו אומר מי הוא זה אשר דברת עליו כי לא ראיתיו ולא ידעתיו.

ברא אלה ומאן איהו מ"י פי' ברא אלה שהם אבני הבני"ן כי הם נגלים והיא נעלמת והוא סוד כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך כי הם בבחינת גלויים כאלו הם לפניך והם מקצה השמים ועד קצה השמים ממדת הבי"נה למטה עד העטרת שהוא מקצה השמים ועד קצה השמים כי קצה השמים הראשונה נקראת מ"י להעלמתה וקצה השמים האחרונה נקראת מה לגלויה. וביאר מיד ההבדל שאמרנו שיש בין מ"י למה כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא וכו' מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין פי' ממדרגה אל מדרגה בזה העולם המורגש עד סוף מדרגות האצילות שהיא העטרת כלומר שעולה בחקירותיו למעלה עד הגיעו אל המדה הזאת שהיא סוף כל מדרגות האצילות הנה בהגיעו שם יעמוד נבהל כי לא ידע מה היא כי אינה נישגת בשום חקירה כאשר יתבאר בפ' לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל האר"ץ כי אברהם היה חוקר אחר ידיעת שורשי הדברים לחשבו כי ישיג בדרך חקירה סוד האצילות ואמר לו יתברך לך לך וכו' אל האר"ץ אשר אראך בידי הוא להראותה לך ולא בחקירתך הנה א"כ שנקראת מה כענין האומר לחבירו אחר שחרדת את כל החרדה הזאת בחקירתך מה אסתכלת מה פשפשת הא כלא סתים כדקדמיתא כי כל דבר שאין אדם בא עד תכליתו מה הועיל בטרחו ואל תטעה בענין זה לחשוב כי כוונתם בזה לומר שלא יטרח האדם אחרי החכמה כפי האיפשר ח"ו כי לא נתן האל יתברך לב לדעת ועינים לראות אל האדם רק לעיין ולהתבונן בגדולת האל יתברך ופעולותיו ונוראותיו כי לכך נוצר אמנם כוונתם להודיע כי שכל האדם יש לו בו גבול יעמוד אצלו והבוחר יתברך שמו במי שהוא ראוי יעלהו מעלה רמה יותר ויותר ממה שהוא בחק השגת שכלו.

ועל רזא דנא כתיב מה אעידך מה אדמה לך וביאר הענין ואמר שיצאתה בת קול כשנחרב ב"ה בקול מר וקשה ואמרה מה אעידך הנה העידותי בכם את השמי"ם ואת האר"ץ העליונים הנרמזים במ"ה כי אינם נישגים בשום חקירה כאלה השמים והארץ התחתונים שהם נישגים בחקירה ולא עוד אלא שדמיתי אותך אליהם ועטרתך בהם עטר"ת תפאר"ת לעמוסי בטן ודימיתיך אל המרכבה העליונה בדגלים בבנין בית המקדש בכל תכונותיו וכליו ואילמיו הכל עשוי כדוגמה עליונה וקראתיך ירושלים בסוד יד"ו שלם שהוא סוד שם בן ע"ב כמספר אותיותיו בשלימות כירושלם של מעלה בסוד ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו וזה מ"ה אדמה לך כלומר דמיתיך למ"ה העליון. מ"ה אשוה לך פי' ראה כי רעתך רבה עד השמים הגיעה כאלו כ"ב יכול עשית רושם למעלה במדת מ"ה שיצאת עמך בגלות והיא שוה לך בחרבן אוכלוסיה וכשם שאין אוכלוסיך נכנסין לירושלם במצות ההריון כך ב"ב יכול נשבעתי לבל אבוא בירושלם של מעלה וכו' ואנחמך וזאת תהיה נחמתך כי אין לך נחמה גדולה מזאת להיו' תקוה לאחריתך ושישובו בניך לגבולם כי אשיב שכינתי לציון וכן ישובו המה כי גדול כים שברך עתה בגלות ומדת מ"י ירפא לך לעתיד. ויאמר שאחר שביאר רבי אלעזר הכתוב על האופן הנזכר א"ל רבי שמעון בני פסוק מילך ויתגלה רזא עילאה דבני עלמא לא ידעין וששתק רבי אלעזר ובכה רבי שמעון וקאים שעתא חדא ואולי כי הבכיה להם ע"ה מרוב תשוקת' בדבוק העליון כמאמר דוד ע"ה מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כי הנשמה תחשוק לשוב אל ארצה ואל מולדתה לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו ולא תחפוץ לשכון בארץ מאפיליה והנה תשוקת הצדיקים אל זה מעורר להם הבכיה.

ואמר לו לבנו אלעזר מאי אלה אי תימא על הכוכבים והמזלות הוא אומר ועל שהם נגלים בעולם אמר אלה הא אתחזן תמן תדיר ומה יוסיף הוא באמור שאו מרום עיניכם כאלו הוא אומר הביטו מה שלא נראה מעולם והנה הם תמיד נראים ובמ"ה אתבריאו פי' ולא במ"י כמו שנאמר מי ברא אלה שנאמר בדבר יי' שמים נעשו ושם י"הוה יתברך עולה מ"ה במילואו.

אי על מלין סתימין כמו שאמרת אתה שכוונת הכתוב על אבני הבנין באמרו אלה ואם בן לא לכתוב אלה כי מלת אלה יורה על דבר נגלה והנה אבני הבנין אינם נראים ונגלים כי אם מצד פעולותיה' למטה כי הם אינם נראים. ולפי זה צריך לדעת מהו הכוונה באמרו מי ברא אלה אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף נהרא וכו' אמר לי רבי מלה סתימא הוה קמי קב"ה כלומר זה הסוד היה סתום אצלו יתברך שלא גלה אותו לשום אדם אמנם נגלה בישיבה של מעלה כי הם הבאים תמיד בסוד יי' ודא הוא בשעתא דסתימא דכל סתימין הוא האין סוף בעא לאתגליא שלא נתחדש שום חדוש רק הגלוי הוא החדוש עבד ברישא נקודה חדא היא החכ"מה כמו שכבר אמרנו ודא סליק למהוי מחשבה כלומר עשה מזאת המדה כאלו היא תחלת הוצאת המחשבה לפועל לא שנתחדש לו יתברך שום מחשבה רק קרא לחכמה כפי הגלוי ראשית המחשבה צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין וכו' כי היא כלי אומנתו של הב"ה. ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא למדנו מכאן שהחכמה נקראת בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין היא מדת הבי"נה שנקראת קדש הקדשים כלומר קדש של שני קדושות החכמה והכת"ר היא היבל להם וחתם בה אבני הבנין שהיו בעמקי האין ויצאו מתוך המחשבה הזאת שהיו מצויירים בה. ואקרי שירותא לבנינא התחלת הבנין הנגלה ובהיות היא התחלה להם קיימא ולא קיימא במחשבת האדם כי כל התחלה דקה אינה נרגשת רק מתוך התמשכותה וע"כ בשמא לא אתקרי אלא מ"י בעא לאתגליא יתיר חוזר אל האין סוף שעדין הוא נסתר באלה המדות העליונות אעפ"י שהם נקודה בהיכליה עדין נתגלה ולא נתגלה. ואתלבש בלבוש יקר דנהיר הוא סוד הטלית לבנה כמו שכבר ביארנו שהוא החכ"מה שלבשה הבינה וברא אלה והם אבני הבנין ולא שהם נגלים מצד עצמם רק שהם נשואים באותיות אל"ה ובהתחבר אותיות אל"ה באותיות מ"י נקרא אלהי"ם וביאר הרמז ואמר כי לא קנה הבי"נה שם אלהים עד שהולידה את אל"ה ולמדנו מזה מה שכבר קדם כי אין לו יתברך שם העצם רק י"הוה אמנם שאר השמות נקנו אליו יתברך כפי פעולותיו יתברך במחודשים והוא הוא מ"ש למעלה ועד לא אעדיאת ולא אתפשט פשיטו דישובא לא אקרי אלהים וכן אמר בכאן ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים. ואינון דחאבו בעגלא על רזא דנא אמרו אלה אלהיך ישראל כלומר הפרידו הבני"ם מהא"ם וזה לפי שהם רואים כי העולם מתנהג בשולטנות ז' כוכבי לכת ולא יותר וגזרו אומר כי אין למעלה בעולם האצילות רק שבעה כחות מנהיגים את השבעה האלה ולכן אמרו אלה אלהיך ישראל כלומר אלה בלא מ"י כי לא ידעו מ"י הוא ובזה היה חטא העגל עצום מאוד כי הפרידו הראש מהגוף והאיברים ואין כח באיברים כלל מזולת כח הראש וז"א וכמא דאשתתף מ"י באל"ה הכי הוא שמא דאשתתף תדיר ברזא דא מתקיים עלמא כי אין קיום לאלה אלא במ"י והבן. ופרח אליהו ולא חמינא ליה כי לפי שעה הוא מתלבש בסוד המלבוש הגופני ומיד מתפשט ממנו ולובש מדי קדש. אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו אלמלא וכו' כי הבינו כח האותיות וכח צירופם אשר שם האל יתברך לפעול בהם פעולותיו כאומן הפועל בכליו. והנה הוציא רבי שמעון נפקותא אחת מדברי אליהו ז"ל והוא כי אלה השמים אשר על ראשינו באותיות מ"ה נבראו כי השמים העליוני"ם נבראו במ"י וכבר קדם כי העטרת נקראת מ"ה והוא סוד מ"ה אדיר שמך בכל הארץ וסך הדברים כי באמ"ה בת"ה ושהשאילה האם לכת כליה בדרך הלבשה לפעול ולעשות מלאכת הנבראים התחתונים כשם שהיא פעלה העליונים. ואימתי קשיט לה בקישוטהא כדקא חזי בשעתא דאתחזן קמה כל דכורא דכתיב את פני האדון יי' וכו' יבאר מצות הראיון להודיענו כי יש סוד למצוות למעלה מלבד הנגלה בהם וכי הנגלה מהם הוא מעשה גופני והנסתר בהם הוא לשמה למעשה וכי המעשים הגופניים מעוררי' וממשיכים כח הדברים העליונים וזה כי בנגלה מהמצוה הזאת יראה כי הוא מן הראוי להראו' ג"פ בכל שנה ושנה את פני המלך יי' צבאות כי הזה תקבע בנפשותנו חיוב עבודתו וכי אנו משועבדים אל כל אשר יצוה כעבד העובד לפני אדונו אמנם כפי הנסתר צריכים אנחנו בשלש הזמנים האלה להמשיך כח הזכר אל עולם הנקבה עד שימצא בה כח הזכר עצמו להשפיע לבניה עד שתקרא בשם אדון כל הארץ וזה בהראות לפניה כל זכר בבני ישראל ממשיכים כח הזכר אליה ותצא המדה הזאת מגבול הנקבה שהוא סוד הה"א ותביא בגבול הזכר שהוא כח הי"וד. ואתוון אוחרנין משכאן לון ישראל מעילא לאתר דא פי' כי היא נקראת אזי האדון י"הוה ממשיכי' כח ההוי"ה באדנות בסוד י"אהדונהי והבן והוא סוד מ"י באל"ה שנשלם שם אלהים ובזה גם העטרת נקראת אלהים כי ימשיכו כח אלהים דבינה בעטרת כלומר כח מ"י באל"ה שנשל"ם ש"ם אלהי"ם ומתמלאת העטרת בשפע להשפיע ועל סוד זה הביא סוד פסוק אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי והענין מבואר כי כל מגמתו של דוד להמשיך למדתו שהיא בית אלהים כח אלהים העליון הנזכר במעשה בראשית וזה בסבת המון חוגג הזכרים העולים לחוג ג"פ בשנה. אמר רבי אלעזר שתיקא דילי בנה מקדשא לעילא ובנה מקדשא לתתא אמר זה לפי שאמר לו אביו פסוק מילך ויתגלי סתימא דרזא ושתק רבי אלעזר. מלה בסלע משתוקא בשתים שאלמלא לא שתק לא היה מרויח שני ענינים כי בפעם הראשונה שביאר הוא הכתוב לא הרויח רק חדוש א' כששתק הרויח שני חדושים והם תקון עולם התחתון מכח עולם העליון וכבר ידעת כי בהתחדש החדוש בפי החכמים נחשב לפני הב"ה כאלו הם בונים העולמות ומקיימים אותם שנאמר ואשים דברי בפיך וכו' לנטוע שמים וליסוד ארץ והוא אמרו ומה דשתיקנא איברו תרין עלמין כחדא שהוא סוד אדדם עד בית אלהים פי' אמשכם עד בית אלהים והיא העטרת. אמר רבי שמעון מכאן ולהלאה שלימו דקרא פי' אחר שגלה לנו אליהו ז"ל סוד תחלת הכתוב מכאן והלאה מה שנשאר מן הכתוב פירושו כך. המוציא במספר וכו' תרין דרגין אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מניהו להיות נקראים ונרשמים כל אחד. ואחד בשמו מ"י ומ"ה דא עילאה ודא תתאה מ"י למעלה בבי"נה ומ"ה למטה בעטרת. דא עילאה רשים ואמר המוצי"א במס"פר המוציא ההוא דאשתמודע ולית כוותיה וכו':

צריך אתה לדעת כי מדת המל"כות נקראת המוציא לפי שהיא המוציאה כל ההשפעות העליונות אל העולם התחתון כי היא פרנס העולם המורגש ועל כן אנו מברכים המוציא לחם מן הארץ כי מכחה הארץ הלזו נותנת מזונותיה ונקראת המוציא בה"א ולא מוציא לפי שהה"א תורה על הידיעה ולפי שכל המדות העליונות הימנה הם נסתרות ואין מדה זולתה תורה על הגלוי המורגש אלינו לכן אמר המוציא ההוא דאשתמודע ולית כוותיה כגוונ' דא המוצי' לחם מן הארץ ההיא דאשתמודעא כאשר יתבאר בפ' תרומה ב"ה. ועוד צריך אתה לדעת כי מדת התפארת נקראת מספ"ר יען הוא כולל כל צבאות יי' שהם ששים רבוא בסוד הו"ו כי הו"ו תורה על כל חשבון משושה מששה לששים לשש מאות לששת אלפים לששים רבוא והוא החשבון הידוע לכל צבא השמים ואחריהם אין מספר וכלם מכח הו"ו שבתפארת אמנם הצבאות הקיימי' הם ששים רבוא בסוד הו"ו וזהו במספ"ר ששים רבוא אינון דקיימין כחדא ואפיק חיילין לזינייהו דלית להון חושבנא ויהיה שיעור הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה שלא קנה שם אלהים עד שברא מ"י את אלה וביחוד שתי המלות נקרא אלה"ים עליון והוא האומ' למדת המוצי"א בכח מדת המספ"ר להוציא כל הצבאות מן הכח לפועל. לכלם הם הששים רבוא שבמס"פר הקיימים הם הבאים והנמשכים מהם בשם יקרא אי תימא דקרא לון בשמהן וכו' אמר זה לפי שיש כתוב אחר אומר לכלם שמות יקרא ודרז"ל לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן שנאמר ויאמר אליו מלאך יי' למה זה תשאל לשמי והוא פלא כי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף והוא מ"ש בכאן אי תימא דקרא לון בשמהן זה אינו כן שהרי אין להם שם קבוע. ויתכן שיהיה הכוונ' למה שאמרו רז"ל במסכת סנהדרין א"ל קיסר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים וכו' מאי רבותיה אנא מצי לממני כוכבי אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו אמ"ל מנינהו א"ל אוקמינהו וקא מנינא להו אמר ליה רקיע נמי הכי הדרא ויהיה הכוונה אי תימא דקרא לון בשמהתהון ומאי רבותיה איכא הכא כי הוא בראם ויודע מספרם ושמותם והכתוב אומר לכלם שמות יקרא ומה בא להודיענו באמרו לכלם בשם יקרא אלא שהכוונה להודיענו כי בעוד שלא קנה שם אלהים היה הענין מתבודד בעצמו ולא יצא שום דבר לפועל ואחר שקנה שם אלהי"ם קרא שמהן לכל הצבאות והחיילין למיניהם בצביונם ובקיומם והביא ראיה מענין ראה קרא יי' בשם בצלאל כי בכח שם אל שיש בבצלאל הוא הוא קיומו ושלימותו. מרוב אונים דא רישא דדרגין דסליקו ביה כל רעותין אמר זה לפי שעד עתה לא דבר מהבינה ולמטה שכן אמר שאו מרום עיניכם וראו מ"י ולהודיע שכחה של מ"י נמשך מהכת"ר שהוא רצון כל הרצונות שכל הרצונות כלולות בו וממנו הם מתפשטים ע"כ נקרא רוב אונים. ואמיץ כח דא עלמא עילאה דאסתלק בשם אלהים כי מלת אלהים מורה על אומץ וכח ור"ל בעל הכחות כלם אי"ש לא נעדר מאינון שתין רבוא שנתפשטו ממנה ואמר כי אע"פ שמתו מתי מדבר מעולם לא חסרו ששים רבוא בדוגמא העליונה שאי"ש לא נעדר הרמז לאדם העליון שאינו חסר מרבבות קדש גם אחד.