כתם פז על ספר הזהר א

בהקדמה ר' חזקיה פתח בשושנה בין החוחים מאן שושנה דא כ"י בגין דאית שושנה ואית שושנ' דע כי השושנ' המיוחס' אל העטרת אין בה רק י"ג פרחים פנימיים וחמשה עלין החיצוניי' המקיפים אל הפרחים ואלו החמשה עלין הם הקליפו' הסותמים והמכסים אל הפרחי' שהם לפעמים סותמים הפרחי' שלא יראו חוצה ולפעמים נפתחי' והפרחי' נראים מבין החרכי' החמש אשר בין כל עלה ועלה. וא לבך לשאר השושנים העודפים והחסרים מזה המנין רצוני י"ג פנימים וחמש חיצוניים כי זנתה הארץ וחנפה תחת יושביה בעלי העבודו' הנכריו' אשר הרכיבו וערבו הכחות במעש' וערבו והרכיבו אילן באילן שאינו מינו וכן בצמחי האדמה עד אשר זנו רבים מפירותיה' לסבת ההרכבה והערוב אשר עשו ובנו בני האדם וכבר ידעת מ"ש חז"ל למה נקראו שמם זוכין והם מיני חטים לפי שזנו ובני האדם עשו מיני הרכבות לאין מספר בכל מיני הפירות והעשבים עד שנמצאו היום שושנים בעלי פרחים רבים בלא מספר מכוון. אמנם חז"ל שידעו סוד השושנה אשר בה דבר שלמה ע"ה היא אשר לא זנתה תחת אישה ויש לה י"ג פרחים כנגד שלוש עשרה מדות של רחמים אשר סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת משם והם מצויירים בשושנה הזאת האמיתית והם י"ב גבולי האלכסון והנקודה האמצעית הם י"ג כנגד י"ב הויות אשר שם י"הוה יתברך מצטרף בהם והנקודה הם י"ג. והחמשה עלין החיצוניים הם סוד הקליפות הארבע ונקודתם שהם קליפת הה"א כי זה לעומת זה עשה האלהים וכשישראל בלתי ראוים הנה הקליפות הללו מתחברים ונדבקים בהסכמה אחת לסתום החרכים מעבור תפלה בסוד סכותה בענן לך מעבור תפלה והותמים שערי הישועה מישראל אמנם כשישראל ראויים נפתחים החמשה הקליפות הסוגרים ונפתחים שערי הישועה ועל כן נקראו י"שועות יען הם פתחי שערים לבוא גוי צדיק שומר. ועל סוד זה צריך המברך ליטול כוס של ברכה בחמש אצבעות יד הימין לבד אחר שקבלו בשתי ידיו מניחו בימין על חמש אצבעותיו כי כבר ידעת כי השושנה הזאת נקראת כו"ס של ברכה ודע שהכו"ס הזה עולה במספרו אלהי"ם הרומז אליה וע"כ לא יטול המברך כו"ס של ברכה כי אם בחברת ג' בסוד השלש מדות המשפיעים בה נצח הוד יסוד. ולפי ששם אלהי"ם הנזכר בכתוב הראשון של בראשית ברא אלהים יש בינו ובין אלהים הנאמר בפ' ורוח אלהים י"ג תיבות והם את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום ורוח. ובין אלהים השני הזה ואלהים שלאחריו של ויאמר אלהים יהי אור חמשה תיבות והם מרחפת על פני המים ויאמר לכן פתח רבי חזקיה בסוד הזה כשושנה בין החוחים שיש בה י"ג פרחים וחמש עלין וא"כ בוונת ר' חזקיה בתוהו ובוהו וחשך למעלה במקום הקדושה וכבר אמרתי לך שהכתוב נדרש למעלה ולמטה כי יש תוהו למעלה ויש תוהו בקליפה וכוונת רבי חזקיה למעלה בעולם האצילות. ומ"ש בגין דאית שושנה ואית שושנה זו לעומת זו בסוד אמרם זה במדרש כשושנה ראית איזה עקרב עקצו איזה נחש הכישו כי זה רמז לדם טוהר וזה לדם טמא והבן זו עטרת וזו לי"לית. ואמר כי השושנה הזאת היושבת בין החוחים והם בעלי דינין שלמעלה יש בה סומק וחיור הרמז לדי"ן ולחס"ד המקבלת מהם וכן מראה השושנה אדום נוטה ללובן ושאר המאמר מבואר במה שאמרנו.

מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז וכלול בברית כלומר מן ויאמר אלהים והלאה הוא סוד האור הראשון שנגנז והוא כלול בי"סוד ומכאן למדנו שנגנז בין הצדי"ק והצד"ק והוא סוד גנזו לצדי"קים לעתיד לבוא וזהו וכליל בברית ההוא דעאל בשושנה. ואפיק בה זרעא הוא סוד הנקודה הראשונה שהיא זרע קדש כמו שאמר למעלה.

ודא אקרי עץ עושה פרי כבר ידעת כי העטרת היא הפר"י בסוד ותקח מפריו ותאכל שהפרידה הפר"י מן האילן וזה העץ הוא עושה ומתקן ומשקה לעטרת הנקרא פרי וז"א ודא אקרי עץ עושה פרי שהוא אות ברית קדש שהוא העושה הפרי.

וכמה דדיוקנא ברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין הוא סוד זיווג זו בזו בדרך האלף ביתות כמו שם מב' אותיות כי דרך יציאתו מבראשית עד בית ובהו בצירוף האותיות אשר סדרתי למעלה ומ"ש וכמה דדיוקנא דברית וכו' דע כי סוד הברית הוא ו' ויוד על גבה צורת זי"ין כי הו"ו והזי"ן דבר אחד והנה אם תכה הו"ו בזי"ן כלומר ו' פ' ז' יעלה מ"ב וכן אם תכה זי"ן בו"ו כלומר שבעה פעמים ששה יעלו מ"ב ושני האותיות האלה הזי"ן והו"ו שניהם סוד אחד והרמז בזה כבד ידעת כי הי"סוד הוא משך הו"ו כלומר ו"ו הנמשכת מן הו"ו הראשונה שהוא התפארת לסוד זה ו"ו הראשונה והנמשכת ממנה שהיא השנית היא הי"סוד הנמשך מהו"ו הא' המקבל הי"וד שהיא הנקודה הראשונה בראשו ונעשית אזי זי"ן הוא סוד השבת שהוא סוד השבת הגדול היא מדת הבי"נה הוא סוד עונתן של תלמידי חכמים וכבר ידעת סוד ת"ח שהם נצ"ח והו"ד הם המחזיקי' את בדק הבי"ת להריק הנקודה מן היסוד אל העטרת וביארתי לך זה להודיעך כי האדם נברא כצלם אלהים בזולת דמיון איברים ח"ו ח"ו רק דוגמא וזכר ורשימה שלמעלה אם זכה לדבק מחשבתו לדברים העליונים ולרוחניותם מופשטים מכל רעיון גופני. ועז"א וכמה דדיוקנא דברית כלומר צורת הברית העליון וצלמו בא בסוד הו"ו והזי"ן שחשבון הכאתם זו בזו יעלו מ"ב. כן נזרע שם הקדוש המפורש שהוא שם בן מ"ב במע"שה בראשי"ת שהיא העטרת כי שם יורד כח שם בן מ"ב על ידי הצדיק ואתה בני קח מהות הדברים לא גשמיותם כי הגשם אינו אלא משל לרוחני כי אחר שנוצרנו מחומר אין לנו מבוא להבין הדברים הרוחניים אלהיים רק בדרך משל חומרי ודי בזה לאשר חננו האל דעת:

בהקדמה בראשית ר"ש פתח הנצני' דא עובדא דבראשי' ראיתי להעירך על ענין אחד נמצא בדבריהם ע"ה בענין ההמתנה המיוחסת במעשה האל ית' באמרם תמיד עד לא הוה כך ועד לא הוה כך באמרם ע"ה עד לא אעדיאת ולא אתפשט פשיטו דישובא לא אקרי אלהים ובאמרם ולא קיימא מלה עד דאתעטף וכו' ואפיק אילנין רברבין ועד לא אתקן רישא וזולתם רבים המורי' על המתנת זמן אשר רבים מהמתחילי' נכשלי' בזה ומקשים קושיות גשמיות עבות ואומרים כי נראה מזה שלא היה קיום לאין סוף מבלי ברואים ושהדבר הזה אסור לאמרו אף כי לא להאמינו. גם אומרים כי נראה מזה שנוי במחשבתו של הב"ה במה שאמרו הוה רשים ובני ולא קיימא. גם כי נראה שהיה עושה בהמתנ' זמן וכשהמתחילי' רואים דברים אלה חושבי' עליהם ע"ה תועה איככה יאמרו ענין המתנ' זמן במעשה האל יתברך והנה מחשבתו יתברך בברואיו ויציאת' לפועל דבר אחד כי הכח והפועל בו יתברך ענין אחד. וכ"ש וכ"ש בגלוי ספירותיו יתברך שהם עצם נאצל מעצמותו יתברך כהדין קמצא דלבושיה מניה והנני מעירך על הדבר הזה על בוריו דע שכל דבריהם ע"ה בזאת החכמה הם בהשאלה מצדנו אנחנו הנשואים בחומר כי גם התורה שמרה זאת בדבריה לדבר ע"ד לשון בני אדם באמרה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אשר נחלקו אבות העולם אם שמים נבראת תחלה או הארץ נבראת תחלה ואמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם אדם בונה עליה ואח"כ בונה בית שנאמר הבונה בשמים עליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ כסא שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ובא רשב"י ע"ה ואמר תמהני על אבות העולם ב"ש וב"ה היאך נחלקו על בריאת שמים וארץ אלא שניהם נבראו כאלפס וכסויה שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. הנה ביאר רשב"י כי דברה תורה כלשון בני אדם שהוא מן הנמנע לדבר כי אם בהקדים דיבור אל דבור ולא בבת אחת כי זה פועל האל יתברך לדבר שני דבורים פעם אחת כאמור אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי הנה יבאר הכתוב כי שני דבורים אלה יצאו בבת אחת אמנם כששמענו אותם היה זה אחר זה כי זולת זה בלתי איפשר אלינו להיותנו מורכבים מחומר שהוא נושא שני אל השכל כי השכל יבין וישכיל כמה ענינים פעם אחת והחומר יפריד הדברים זה אחר זה. וע"כ אמר רשבי ע"ה תמהני על אבות העולם למה הוצרכו לחלוק על דבר פשוט כזה כי ידוע הוא כי התורה דברה על דרך לשון והבנת בני אדם והנה כוונת התורה כשהקדימה בריאת שמים לבריאת הארץ בפ' בראשית וכן כשהקדימה בריאת הארץ בפ' ביום עשות אלהים ארץ ושמים הכוונה לומר שנבראו יחדיו להשוות שניהם בענין הבריאה פעם הקדימה שמים ופעם הקדימה הארץ לומר כי שניהם נבראו פעם אחת ואמר כי הכתוב יגיד זה באמרו קורא אני אליהם יעמדו יחדיו ביאר כי בבחינת הקריאה שקרא אותם בפעם אחת היתה אבל נמנע זה בחק כל אדם להבין שני ענינים בבת אחת לפי שחומר השמים אינו כחומר הארץ והם שני נושאים וע"כ הוצרך הכתוב מצדנו להקדים זה לזה. ומזה תשכיל ממוצא דבר כי הספירות הם ענין אחד ובהשואה לכל דבר ותמורתו ולא ישתנו כי אם מצד המקבלים כי בדבר המושכל אין שנוי ולא המתנת זמן. וכבר ביארו ז"ל דבר זה על בוריו אמרו משל לאדם שזורע מינין רבים בבת אחת וכל מין ומין צומח בעתו וזהו כוונת רז"ל דרש רבי חנינא בר פפא מ"ד יהי כבוד יי' לעולם ישמח וכו' פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה עץ עושה פרי למינהו נשאו דשאים קל וחומר בעצמם אמרו אם רצונו של הב"ה לצאת בערבוביא למה נאמר למינהו באילנות ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר למינהו אנו עאכ"ו. הנה גלו כי בענין המחשבה העליונה הכל א' אמנם בענין היציאה לפועל בעולם הנפרדים נפרדו הדברים שלא לצאת בערבוביא רק כל מין ומין בזמנו לפי שהם נופלים תחת הזמן הזמן פועל בהם אמנם למעלה מהשמש הכל באחדות אחד מזה הטעה נאסרו הכלאים ועז"א בעי רבינא הרכיב ב' דשאים זה ע"ג זה מהו כיון דלא כתיב בהו למינהו ונשאר בתיקו ועל הדמיון הזה הם מדברים אפילו בספירותיו יתברך הנאצלות מן הכת"ר אומרים כי בתחילה נאצל החכ"מה כדמיון נקודה ואחר כך נתפשט היכלה ונתעברה מהנקודה והולידה ששה בנים הם אבני הבנין הקדוש וכן תמיד הם מדברים ע"ד לשון בני אדם דבור אחר דבור. אמנם האמת כי כשהופיע אור הכתר להגלות הופיעו המדות כלם בבת אחת ובהופעה אחת ולא היה בהמתנת זמן. אמנם הציור והדמיון אשר יוכל המשכיל לצייר בענין זה הוא כדמיון האבוקה שנכנס אדם בה בבית אפל כי בהופיעה על פתח הבית מיד נתמלאת הבית אורה ברגע אחד אמנם בבחינת חלק אוי"ר הבי"ת הנה האור נתפשט בהם ראשון ראשון וכל הקודם קדם לחבירו וזה לא יכחישהו השכל ובבחינת זה נאמר בהכרח שיש המתנה במשך ההוא ובבחינת המהירות נאמר שברגע אחד קבלו כל חלקי אויר הבית אורה והאמת הוא כי לא יפעל האל יתברך ח"ו בזמן כי הכל קדם בציורו העליון והוא יתברך מוציא הדברים בזמנם כפי צורך הבריאה וזה הציור שזכרתי מהאבוקה קחנו ועיניך שים עליו כי הוא מפתח גדול לכל מקום שתמצא אותם ע"ה מיחסים המתנת זמן האצילות באמרם עד לא אתקן רישא עד לא הוה כך ועד לא הוה כך הכוונה למה שאמרתי כי כל הדברים ההם נדברים מצדנו וזהו כוונתו של רשב"י ע"ה בפתיחתו זאת הנצנים נראו בארץ דא עובדא דבראשי' אימתי ביומא תליתאה שלא נתגלו הפעולות שהיו טמונים בארץ שלשה ימים וביום שלישי נאמר ותוצא הארץ כדין נראו בארץ. וביאר הכתוב למטה בעולם המורגש ואח"כ ביאר הכתוב למעלה בעולם האצילות ואמר עת הזמיר הגיע דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים מארת כתיב חסר והכוונה לרשב"י ע"ה מ"ש רז"ל לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב א"כ למה נבראת לבנה אלא צפה הב"ה שאומות העולם עתידין לעשות אלוהות אמר הקב"ה ומה אם בשעה שהם שנים ולא עוד אלא שמכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלוהות אלו היה אחד עאכ"ו. הנה גלה לנו עליו השלום כי לסבת הרשעים העריצים העוברים לשמש ולירח לזמור ולהכרית מפלצתם ברא הב"ה שני המאורות ואמר שנזכר בהם ענין מארה וחסרון שהוא רמז למה שהם לוקים הלקות השמשי והלקות הירחי כל אחד כפי סבתו ואם השמש אינו לוקה הלקות עצמי בירח הנה עכ"ז לעיני הרואים לוקה הוא ובסבת הלקות הנה הוא זמיר עריצים למען דעת כל עמי הארץ כי הם ברואי מעלה ואם הם יקרים עליה' מושל ושופט להשפיל ולהרים.

וקול התור דא יום חמישי דכתיב ישרצו המים למעבד תולדות הכוונה בזה למ"ש רז"ל תוצא הארץ נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון וכן הוא אומר ויהי האדם לנפש חיה והוא קול התור התייר הגדול שהוא אדם הראשון כי עד שלא נברא רוחו לא נברא נפש כל חיה כמו שכתב הזוהר בפ' ויקרא כלא אתעכב בגיניה דאדם כיון דאתחזי אדם מיד כל חילין דאתטמרו אתחזו בארץ וזהו קול התור דכתיב ישרצו המים למעבד תולדות כי עד שלא נברא קול התייר לא נעשו תולדות.

נשמע דא יום ששי דכתיב נעשה אדם וכתיב נעשה ונשמע כי ביום ששי נברא גופו והנה קדמו ישראל במעמד הקדוש ההוא נעשה לנשמע כי אז נתקן מה שחיסר אדם הראשון לפי שאדם הראשון שמע ולא עשה וישראל הקדימו העשיה לשמיעה לתקן.

בארצנו זה יום השבת שהוא דוגמת ארץ החיים שאין שם מלאכה רק יום מנוחה כי שם ישבתו כל המעשים והמלאכות וכבר ביארתי למעלה כי הוא דוגמת הנקודה אשר חוגגים ומקיפים סביבותיה השש אלכסונות המחוייבות לצאת ממנה ולא יותר והיא אינה מחלפת מקומה אמנם השש אלכסונות היוצאים ממנה מחליפים מקומם וזו היא מלאכתם והנקודה לא תזוז ממקומה ועל סוד זה נאמר ביום השבת אל יצא איש ממקומו ביום השביעי דוקא לדמותנו אל הנקודה ביום השביעי והוא עולם הבא ועולם הנשמות אשר מנוחתם כבוד:

ואחר שביאר הכתוב ע"ד מורגש ביאר אותו באצילות לתת דמיון אל ההמתנה המורגשת במעשה הימים איש איש ממלאכתו אשר עשה לדמות הצורה ליוצרה ואמר הנצנים אלין אינון אבהן שהם אילנות עליונות ארזי לבנון אשר נטע שהיו בעמקי האין כקרני חגבים ועקרן ושתלם בעולם האצילות והם גדולה גבורה תפארת אשר השלש אבות אחזו דרכם ואמר דעאלו במחשבה כלומר בחכמ"ה הנקראת מחשבה ועאלו אח"כ בעלמא דאתי והיא הבי"נה ואתגניזו תמן כאשה העוברה וילדיה במעיה קודם שתלד. ואמר ומתמן נפקו בגניזו כבר אמרנו שלא נשמע קולה אלא חוצה כמו שאמרנו כי לפני לפנים אין קול כי אם דממה דקה והרמז כנגד המבקשים שלא ישיגו שם דבר בסוד והקל נשמע בית פרעה וזהו ומתמן נפקו בגניזו. ואתטמרו גו נביאי קשוט הם נצח והוד כי משם באה הנבואה לנביאים והנה גם הם נעלמים וגנוזים בסוד הירכים שנאמר בהם חמוקי ירכיך כמו חלאים מה הירכים בסתר אף דברי תורה בסתר. אתיליד י"וסף הוא הי"סוד סוד הברית העליון אשר נתיחס אל יוסף לשומרו הברי"ת ואתטמרו ביה שעדין אין החותם נגלה. עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן שם נזרע הזרע הקדוש שהוא סוד הי"וד הראשונה וכדין נראו בארץ הנטיעות אשר נטע בגן ושם נגלו כי קודם זה היו כקרני חגבים. ואימתי אתחזון בשעתא דאתגלי קשת בעלמא אמר זה לפי שיאמר אומר ומי רואה אותם והרי גם בארץ העליונה הם נסתרים ולא נדע מה הם לזה אמר כי בראותינו הקשת בגווני אדום וירוק ולבן נודע ממשלתם כי הלבן מורה על רחמים והאדום על הדין והירוק על המזגתם והסכמתם לסוד אחד וזהו הנצנים נראו בארץ ממש כלומר שלא נגלה פעולתם רק בארץ: עת הזמיר הגיע דבההיא שעתא עידן לקצצא חייבין מעלמא ואמאי אשתזיבו בגין דנצנים נראו בארץ וכמ"ש רז"ל את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ כשיעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון על הארץ אני רואה את האות ונזכור השבועה ואלמלא דא לא אשתזיבו ולא אשתארון בעלמא. ועלמא לא אתקיים מפני מעשיהם של רשעים שהם מהפכים מדת רחמים למדת הדין. ויאמר שעכ"ז לא תשקוט מדת הדין עד שתעשה כליה כי יעלה קול החמס שהם עושים עד השמים ואלמלא קולם של תינוקות העוסקים בתורה כי זה הקול משכך את קול צעקת הרשעים ומ"ש מאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין קל ינוקי וכו' כבר ידעת כי נצח והוד נקראים ינוקי בסוד ועשית שנים כרוביני זהב ופי' כרובים תינוקות כי הנער נקרא רביא בלשון תרגום והם היו מונחים על הארון שהתורה בתוכו לרמז העליון שהם נצ"ח הו"ד אשר על מדת המלכו"ת והם הממשיכים שפע מהאבות שהם גדולה גבורה תפארת. ובזה העולם מתקיים וכנגדם למטה תינוקות של בית רבן בהבל פיהם שהוא הבל שאין בו חטא ממשיכים זכות האבות והעולם מתקיים שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז: