כתם פז על ספר הזהר קטז

רבי יהודה פתח לכו חזו מפעלות יי' אשר שם שמות בארץ האי קרא אוקמוה ואתמר וכו' שני כתובים המה האחד לכו חזו מפעלות יי' אשר שם שמות בארץ והשני לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם. ואני לא ידעתי נפשי שמתני משתומם משתאה מחריש בראותי שבנה רבי יהודה על הכתוב הזה בשם אלהים אשר שם שמות בארץ והכתוב השם שמות בארץ הוא הנזכר בשם יי' לא בשם אלהים והוא דורש אשר שם שמות בארץ בשם אלהים שכן הוא דורש דהוא מלשון שממון דאלו הוו מפעלות יי' שם קיום בארץ אבל בגין דהוו מפעלות שמא דאלהים שם שמות בארץ. ולא רבי יהודה בלבד דורש הכתוב הזה מוחלף השטה במקום יי' אלהים אבל בכל מקום שיבא ענין זה בספר הזוהר יבנו הדרשה הזאת בשם אלהים כמו שתמצא שכן דרשוהו בפ' ויצא יעקב בקריאת שמו של ראובן. וכן דרשה רבי אבא בפ' אלה שמות ובמקומות אחרים כולם בונים הדרשה של אשר שם שמות בארץ בשם אלהים. ובקשנו בכל הספרים חדשים גם ישנים אולי ימצא חלוף ופלוגתא דבן אשר או בן נפתלי או זולתם בכתובים הללו ולא מצאנו גם אין לומר שנתחלף לכלם פסוק בפסוק ודרשו את שזה בזה כי בקיאים היו בכתובים יותר מכל אדם ועוד שהיו נשמרים הרבה מלומר דבר שלא שמעו ולא קבלו וכ"ש בענין הסוד. עד שראיתי אנשים המבקשים תואנה על ספר הזוהר ופערו פיהם לבלי חק לאמר חפצם ורצונם במתעסקים בו. ולא שקטתי ולא נחתי להשיב להם דבר כי ראייתם ישמחו ויעלצו לפני אלהי"ם כי ידרשוהו בשם יי' הפך הכתוב רק באמור להם כי אולי היה הכתוב בספריהם כתוב יוד הא ואו הא נקוד בשם אלהים ודרשו הניקוד ולא האותיות כי לא יעלה על הדעת כי יסכימו כלם לדרוש הכתוב בטעות ח"ו כי כמו שנפל המחלוקת בין בן אשר ובין בן נפתלי לפעמים בנקודות לפעמים בטעמים אולי זה אחד מהם ואם לא מצאנוהו. ואל תתמה על זה שהרי מצאנו ראינו במסכת ע"ז פרק אין מעמידין כששאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא מפני מה אסרו גבינת הגוים והשיאו לדבר אחר ואמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך וכו' ושאלו על זה לרבי יצחק בן ששת ז"ל כי איך יאמר לו היאך אתה קורא דודיך בלשון נקבה או דודיך בלשון זכר והכתוב נקוד דודיך בלשון זכר. והשיב שהיה איפשר שנמצא מחלוקת בספריהם בניקוד המלה כמו שיש היום בהרבה מלות בין מערבאי ובין מדינחאי ובן אשר ובן נפתלי וכמו שמצינו במסכת סופרים. ארשב"ל שלשה ספרים נמצאו בעזרה ספר מעון וספר זאטוטי כי באחד מצאו כתוב מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד. ובאחד מצאו וישלח את זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים ובטלו אחד ומזה הטעם היה טעות יואב בתמחה את זֶכֶר עמלק. גם בנדון שלנו איפשר שהיו הכתובים האלה מוחלפי השטה או הניקוד והסכימו בפסוק אשר שם שמות ליחסו לשם אלהים ולא לשם יי' ואמר כי מלת חזו הוא מענין חזות קשה הוגד לי שהיא אחת מהשש מדרגות של נבואה ולא מלשון ראית העין ויאמר כי במעשה הקב"ה אשר הוא עושה בעולמו שהם מפעלותיו בהם יודיע ויגלה לבני האדם כדרך נבואה ודוד היה מכריז ואומר לבני אדם לכו חזו והתנבאו במעשה יי' כי נורא הוא כי בהביטכם מפעלותיו תחזו כענין נבואה אשר היו מתנבאים הנביאים כי בהדבקם והתבודדותם במחשבתם בבוראם היו מתנבאים מתוך התבוננותם במעשיו יתברך ומכאן אני אומר כי הנביאים היו יודעים סדרי המערכות השולטות בתחתונים בכל עת מן העתים אם לטובה אם להפך ולא יחטאו ולא יפול מדבריהם ארצה מה שאין כן בהוברי שמים החוזים בכוכבים כי הם אינם יודעים רק ההוראה המחייבת המערכה מצד עצמה לא מפאת המסדרה יתברך המהפכה מרעה לטובה או להפך אמנם הנביאים היו יודעים מצד המסדרה יתברך שמו כי הוא העיקר והוא המהפך הוראתה אל כל אשר יחפוץ וכבר ידעת כי שם י"הוה מצטרף אל י"ב הויות כאשר ביארנו וכל הויה והויה שולטת על כל חדש וחדש המיוחד אל ההויה ההיא שהגלגל מתגלגל עליה בי"ב מזלות והנה הנביא היה יודע סדר ההויות המתגלגלות בכל חדש וחדש מחדשי השנה ומגידים העתידות מצד הוראת ההויה ועל זה אז"ל מאשר ולא כל אשר על החוזי' בכוכבי שמים כי אין ידיעת שלימה לפי שידיעת' מצד המערכה לא מצד ההויה המשדד הוראתה.

ואמר אשר שם שמות בארץ ודאי דהא שמא גרים ירצה כי כל פועל וכל מעשה אשר עשה יתברך שמו והדרו בעולמו קרא למעשה ההוא בשם ידוע ומורה על עצם הדבר ההוא כאלו השם ההוא גורם למעשה ההוא שיעשה הפועל ההוא כאלו תאמר כי כל דבר המתיחס אל הפועל הטוב קראו בראו בשם המורה רחמים. וכל דבר המתיחס אל הרע בראו בשם המורה על הדין ע"כ נתיחס כל שממון וחרבן אשר נתהוה בעולם לשם אלהים שהוא שם המורה מדת הדין והוא שאמר הכתוב לכו חזו מפעלות אלהים כי הוא אשר שם שמות בארץ הוא הגורם להיות כל שממה וחרבן בארץ כלומר כי נתמנה שם זה על כל דבר המחייב הדין להיות בעולם ועל כן לא נזכר בבריאת העולם אלא שם אלהים ויאמר אלהים כי זה השם מורה על ענין אסיפת הבריאה ושממון העולם ושוב הכל אל נרתקו. דאלו הוו מפעלות י"הוה שהוא השם המורה על הרחמים שם קיום בארץ נמצא כי לכל פועל ומעשה נתיחד לו השם הראוי לאותו המעשה אם לטובה אם לרעה כאלו השם גורם.

א"ל רבי חייא השתא אתערת להאי וכו' רבי חייא לא בא לחלוק על רבי יהודה ולומר שאין השם גורם כי קבלה ביד כלם כי שמא גרים כמו שמצינו רבי מאיר הוה בדיק בשמא בעובדא דכידור כי כל כך נתאמת אצלם כי שמא גרים שאפילו בקריאת שמות בני אדם היו בודקים לדעת כל אנשי מעשהו אמנם אמר לו השתא אתערת להאי כלומר מכאן ראיה והדבר ידוע לינוקי דבירב כי שם אלהי"ם מיוחס לדין ושם י"הוה מיוחס לרחמים והוצרכת להביא ראיה מהכתוב הזה וליחס השממון לשם אלהים.

לאו אנא הכי אמינא כלומר אעפ"י שהדבר אמת בעצמו אין ראוי ליחס ענין שממון לשם אלהים ח"ו שאתה ממעט בכבוד אלהים וכבוד אלהי"ם הסתר דבר וח"ו דשממון באלהים אמינא דבין שמא דא ובין שמא דא כלומר שם אלהים ושם יי' אין ליחס להם רק ענין השבח כי גם את הטוב נקבל מאת האלהים.

אבל אמינא ליה כמא דאתערו חבריא אשר שם שמות בארץ דשוי שמהן כלומר וטוב הוא שלא להזכיר ענין שממון בשם אלהים והנה בקראנו אשר שם שמות דשוי שמהן נתבאר הענין עצמו שאמרת כי שם אלהים ממונה על הדין וכי שמא גרים והרווחנו בזה שלא ליחס שממון לשם אלהים. ואמאי בגין לאשתמשא בהו עלמא שעל ידי השמות מתנהג העולם לכל דבר והפכו כי לא ישתמשו שני הפכים בשם אחד. ולמהוי קיומא בעלמא כי נברא בסוד עץ הדעת טוב ורע וכן צריך לקיומו שמות נבדלים להנהיגו.

רבי יצחק אמר כלא הוא כלומר הכל דבר אחד מ"ש רבי חייא ומ"ש רבי יהודה ואפילו מה דאמר רבי יהודה ביחס השממון לשם אלהים אין בו מן הגנות כי לא ישובח ולא יגונה העושה מלאכתו אשר הפקד עליה ובאמת הוא מ"ש ר' יהודה דאלו יהא עלמא בשמא דרחמים יתקיים עלמא ולא יפסד.

אבל בגין דאתברי עלמא וקיימא על דינא כי כך חייבה חכמתו יתברך שם שַמות בארץ לאבד ולהשמים הרשעים שמאבדין את העולם.

דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימ' וטוב ונכון הוא השממון הבא מאת האלהי"ם.

ת"ח נח כד אתיליד בני עלמא קרון ליה שמא של נחמה באמרם זה ינחמנו והם לא היו יודעים שורש השם שאם כן היו קורין שמו נחמן ובמ"ש במדרש רבה ארש"בל לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם ולא הוה צריך לו' אלא או נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו וכו' אבל קב"ה לאו הכי לא קרא שמו נח מן הטעם הזה כי אם לטעם שהוא שם מתהפך נח חן שנאמר ונח מצא חן כי בהיות האדם צדיק יועיל לעצמו כי הטוב ההוא לא יועיל אלא לעצמו כי ימצא חן וכבוד בעיניו יתברך.

אמר רבי יוסי חן היינו נח לצדיקייא שמיהון גרים אמר כי בשם ששם הצדיק נדרש לטובה במישר ולמפרע כך שם החייב נדרש לרע במישר ולמפרע שהם ער בכור יהודה שמו בדרך מישר הוא מלשון ערוי וגלוי כי הערה למות נפשו ולמפרע ויהי ער רע בעיני יי' נמצא שני ההפכים הפכיים מן הקצה אל הקצה כי הפוך נח ח"ן והפוך ער ר"ע ת"ח נח כד אתיליד חמא עובדיהון וכו' כי גם במעלליו יתנכר נער. והוא גניז גרמיה שלא יראוהו עובר אלהים.

ואשתדל בפולחנא דמאריה ולא בעבודת האלילים. וכי תימא במה אשתדל באיזו כבודה או חכמה והשיב בההוא ספרא דאדם וספרא דחנוך אמר כי במה שהיו עסוקים בו עצמו היה מתעסק נח אלא שהיה ההבדל רב ביניהם כי הם היו לומדים חכמת הספר ההוא לרעה בעבודת האלילים אמנם נח היה מתחכם בו למפלח ולאשגחא למאריה. כי היה יודע כי מאתו נמשכים כל הכחות ההם.

ת"ח דהכי הוא שהיה מתחכם בספרא דאדם דהא נח מנא הוה ידע לקרבא מי הגיד לו סגולת הקרבנות ותועלתם לקרב הכחות כי אם מן הספר ההוא שענין הקרבנות סוד נעלם ומן הספר ההוא למד כי עליהם העולם מתקיים ועליונים ותחתונים מתקיימים עליהם:

רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא. לכל מקום שהיה הולך רבי שמעון תמיד החברים היו הולכים עמו כי לא היתה הליכתם לשום סחורה רק להתבודד ולעסוק בתורה. עד דהוו אזלי בעוד ששמו לדרך פעמיהם א"ר אלעזר ארחא מתתקנא קמן בעינן למשמע מלי דאוריתא שלא להלוך בלא דברי תורה.

פתח ר' שמעון מענין הליכת הדרך ואמר וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא הוכיח מהכתוב הזה כי צריך כל השם לדרך פעמיו לימלך בשכינה וזה בהקדים התפ"לה וכבר ידעת סוד תפ"לה לדוד.

כמא דתנינן צדק לפניו יהלך העטרת נקראת צד"ק צריך להמשיכה עמו לדרך בתפלתו ור"ת צד"ק לפני"ו י"הלך צלי סימן.

ומאן דאיהו לאו מהימנא על מאריה שלא שת לבו גם לז"את והולך לדרכו בלא תפל"ה לבו חסר העטרת היא ל"ב כל הבריות כמ"ש צור לבבי וחלקי וזה הסכל שלא נמלך בו לב"ו חסר ממנו כי לא תתלוה עמו בדרך. ואמר לכל סכל הוא אפילו כד שמע מלה דמהימנותא דמאריה וכו' לא זו בלבד הסכל עושה כי למיעוט אמונתו באל יתברך אם ישמע מפי החכם אומר במה החכם הזה מתעסק בדברי טפשות מוציא זמנו. כהאי דשאילו לבר נש על את קיימא דרשימא בבשריה דבר נש ואמר דלאו איהו מהימנותא שאין בו ממשות ואינו נוגע דבר זה באמונה אם ימול האדם או לא ימול מה יוסיף ומה יגרע. שמע רבי ייסא סבא ואסתכל ביה ואתעביד תלא דגרמי כי היה להם ע"ה כח בהבטת עיניהם להעניש בהמשיך במחשבתם מדת הדין על האיש ההוא. ואנן הא ארחא בסיעתא דקב"ה שכבר התפללנו והשכינה הולכת לפנינו היא תסייע אותנו לעסוק בד"ת ועל כן נתחיל אנחנו בתחלה והיא תסייע: