כתם פז על ספר הזהר י

פתח ר' אלעזר ואמר את שבתותי תשמורו לפי שהוא ענין מעשה בראשית וסוד ענין שבת בראשית הביא בכאן את המעשה.

ת"ח בשית יומין ברא קב"ה עלמא. יבאר כי להבדל הפעולות שנעשו במעשה בראשית הורשמו בתורה שמות הימים באמרו ויהי ערב ויהי בקר יום א' ויהי ערכ ויהי בקר יום שני וכן כלם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים דבר יום ביומו אמנם מלאכת השלשה ימים הראשונים הרומזים לשלש אותיות השם י"הו לא נתגלה מלאכתם רק ביום רביעי הרומז לה"א האחרונה כי מכח הה"א הזאת שהיא העטרה נתגלו כח אותיות יה"ו נמצא כי כל אות ואות מאלה השלש נתן כחו בה ועל ידה נתגלה כח כלם ונתיחסו אלה האותיות אל היסודות העליונים הרוחנים בסוד אמ"ש כי הם יסוד הבנין בדוגמת היסודות הטבעיים כי כשם שלא יפעלו האש והמים והאויר שום פעל כי אם בהזדווגם בארץ והארץ תוציא צמחה ובזה יתגלה מה שהיה בכח השלש יסודות. כן ובדוגמא הזאת אותיות יה"ו שהם נעלמים לא נתגלה כחם כי אם באו"ת ה"א האחרונה שבשם שהיא שער לגלוי סוד יה"ו ונתיחס זה הסוד אל הימים והוא אמרו וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה ביומא רביעאה היא הדל"ת בגין דאינון תלת יומין קדמאין כלהו הוו סתימין וכו' ואמר כי לטעם זה נזכרו בתורה ימים וגלוי מלאכתם לא היה עד בוא הדל"ת שהוא יום שבו נתלו המאורות סוד ( שמ"ש ירח ששבו פנים אל פנים ושמשו שניהם ). וכן נמצא בטבע העולם המורגש כי לא יצמח כל דבר רק בחום השמש שנתלה ביום ד' כי הוא המוציא לפועל מה שבבטן הארץ והולידה והצמיחה ואגב ארחיה גלה סוד למה נזכר במעשה בראשית ביום ג' תדשא הארץ וזה כי לפי מה שהניח בראשונה לא נתגלה שום פעל עד יום ד' והנה מצאנו ראינו בכתו' שנזכר ביום ג' תדשא הארץ דשא ואמר בהדיא ותוציא הארץ שנראה שביום ג' נתגלה הפעל.

ותירץ ואמר אע"ג דכתיב ביומא תליתאה ביומא רביעאה הוה. ביאר סוד גדול בענין הזיווג העליון כי כח הו"ו בה"א וכח הה"א בו"ו ואם נזכר ביום הג' ותוצא שהוא נרמז במקום הזה לשלישי בימים הנה אין ספק שהכח הוא עצמו בשלישי אמנם לא נתגלה עד יום ד' ונזכר ביים הג' להודיע חבור וזיווג שניהם יחד ולא יתפרדו יסו"ד ומלכו"ת והוא אמרו ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פירודא ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה של יום ג' וכן של ראשין ושני.

בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכורסיא עילאה בא לתרץ קושיא א' גדולה שנראה מתוך דבריו שפעם א' מיחס הגלוי וההוצאה מן הכח אל הפועל ליום הרביעי ולפי כוונתו שהיא העטר' אשר היא המוציאה כל המלאכות מן הכח אל הפועל כמ"ש תלת יסודין עלאין הוו תליין ולא איתגלי עיבידתא דילהון עד דארעא גלי לון והנה העטר' מיוחס' בימים אל יום הששי שהיא מעלי שבתא כאשר יבאר בהדיא וא"כ נמצא כי פעם יקראה יום ד' ופעם יום ו' ולתרץ זה אמר בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה כלומר כי כל הימים העליונים נכללים בשלש שלש נמצא כי הרביעית העטר' בבחינת הגלוי ורגל רביעי במרכבה העליונה הראשונה של יהו"ה ית' שמו ואמר עילאה לפי שיש מרכבת המשנה תחתיה.

וכל עובדוי דכלהו יומין הוו תליין וכו' יאמר כי כל מעשה ששת ימי בראשי' שהם שלש על שלש שבבנין הקדוש הנה מקודם היא הנקוד' הנרמזת בעגולה שממנה מתפשטים ששה אלכסונות בחיוב המחוגה כאשר ביארנו למעלה בענין סוד השבת בסוד אל יצא איש ממקומו כי השבת נקרא נקודה שביעית ומקור אל הששה אלכסונות המחוייבו' ממנה בעגול המחוגה והוא סוד אמרו וכל עובדוי דכלהו יומין בין קדמאין בין בתראין כלומר הנכפלים שלש בשלש כלהו תליין ביומא דשבתא שהיא נקודה להם הה"ד ויכל אלהים ביום השביעי כלומר שהיה כלול הכל ביום השביעי. והתבונן כי מעתה לא יקשה עלינו מה שהוקשה לבעלי הפשט בויכל אלהים ביום השביעי אשר הוצרכו רז"ל להמשיל משל למלך שעשה לו חופה סיידה וכיירה וציירה מה היתה החופה חסרה כלה שתכנס לתוכה כך מה היה העולם חסר שבת וכו' שכוונו בזה לזיווג העליון שבת דמעלי שבתא בשבתא והוצרכו ע' זקנים לשנות לתלמי המלך ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי. כי לפי דרכנו פי' ויכל אלהים ביום הז' או ויכלו השמים ר"ל שהיו שפע הימים הששה בכח כלולים כלם ביום הז' שהוא צורת נקודת העגולה אשר ממנה מתפשטים הקוים הששה ואם הם י"ב כבר ידעת סוד הו"ו ומשך הו"ו באשר ביארנו למעלה והם י"ב ועוד אבאר ענין זה בארוכה במקומו ב"ה.

אי הכי מאי את שבתותי תשמורו שהמשמע שהם שתי שבתות והכתוב לא זכר רק אחד שנא' ויכל אלהים ביום השביעי והוא סוד הנקודה כי נקודת המחוגה אינה רק אחת. ותירץ שבת דמעלי שבתא שהיא מדת לילה ונקרא' ערב שבת היא העטר' כלה שנכנסה לחופה עם החתן המשפיע בה שהוא מדת יו"ם דלית לון פירודא היסו"ד בעטרת:

אמר ההוא טייע' דהוה טעין אבתרייהו שלא חששו בו שהיה יודע ועל כן לא חששו לכבודו מקודם אבל הניחו אותו לאחוריהם. ענה ואמר ומהו ומקדשי תיראו כדי ליכנס עמהם בדברים לגלות להם סוד נכמס בענין השבת אמר מהו ומקדשי תיראו וזה לפי שידוע הוא כי מעלי שבתא היא היא המקדש העליון עצמו ונמצא כי מלת מקדשי מיותר בכתוב אחר שזכר שתי שבתות באמרו את שבתותי תשמורו והשיבו ר' אלעזר כי באמרו ומקדשי כיוין אל הקדושה היורדת מלמעלה לשבתא ומעלי שבתא וירצה במקדשי תיראו מדבר הנקדש בקדושתי א"ל ומהו קדושה דשבתא שעדיין לא ביאר ענין הקדושה מה היא והשיב כי היא הקדושה הנמשכת מלמעלה ובזה מצא מקום לתפסו בדברים ואמר א"כ לפי דבריך עבידת לשבת דלאו איהו קדש וח"ו קראתו חול כי לא יקדש כי אם בקדושה עליונה והוא עצמו אינו קדש ח"ו.

א"ל ר' אבא והכי הוא שצריך התחתון לעליון ולא ימצא שפע לסוף הנהר כי אם מראשיתו שנאמר וקראת לשבת ענ"ג ובזה גלה לו סוד המשכת הנה"ר מעדן כי ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן בראשי תיבות ואח"כ אמר ולקדוש יי' מכובד שהנראה שהקדושה לחוד ושבת לחוד. ולפי שהענין הוה כפי ההשפעה הוא אמת אמנם כפי הקדושה הכל ענין אחד מעלה ומטה כי אין שם לחם חול חזר ואמר לו אי הכי מאן קדוש יי' וכו' תואר אי הכי זה על זה האופן אי אמרת בשלמא כמו שאמרת מקודם שפי' ומקדשי תיראו שהכוונה על הקדושה הנמשכת מלמעלה ניחא אבל יקשה א"כ דעבידת לשבת דלאו איהו קדש. אבל עכשיו שהוכחת מכח הכתוב וקראת לשבת ענ"ג ולקדוש יי' וכו' שקדושה לחוד ושבת לחוד הוכרח לך לבאר מאן הוא קדוש יי' משניהם אם השבת או הקדושה אם תמצא לומר שהשבת הוא קדוש יי' הנה א"כ ניחא שהכל קדושה אחת אבל יקשה ג"כ יתור הכתוב בומקדשי תיראו כי כבר נזכרו שתי שבתות יחד. ואם תמצא לומר כי קדוש יי' הוא על הקדושה דנחתא מלעילא יקשה א"כ מה שאמרנו דשבת לחוד וקדושה לחוד ועוד דקשיא לך מתוך הכתוב עצמו שהוכחת כי הקדוש הוא המכובד ונשאר השבת בלא כבוד וכתיב וכבדתו כי לו יאות הכבוד ונמצא שחסרתו מקדושה ומכבוד ואינו כן כי הכל משך אחד ואצילות אחד. ובכן א"ל ר' אלעזר לר' אבא אנח להאי גברא דמלה חדתא אית ביה ר"ל בכתוב דאנן לא ידעינן. והכוונה שהרגיש ר' אלעזר מתוך תשובותיו שהיה חכם גדול שאל"כ היה לומר דמלה חדתא אית תחות ידיה כאשר הם רגילים לומר לשאר כל אדם כשאומרים איזה חדוש בכתוב מן הכתובים שהכוונה שאותו החדוש תחת ידו בלבד אמנם באמרו דמלה חדתא אית ביה ואנן לא ידעינן ר"ל כי הוא חכם גדול מהם שיודע הוא מה שאין יודעים הם.

פתח ואמר את שבתותי תשמורו את לאסנאה תחום שבת ביאר כל פרטי הכתוב ואמר כי מלת את המורה על רבוי לרבות על תחום שבת דע כי ד' רגלי מרכבת המשנה הנקראים פרקי המרכב' והם סוד ארגמ"ן כמו שידעת נקראים פרקי המרכבה ביען הם פרקים ממנה מחוברי' בה ביום השבת שנכנסין עמה לחופה ביום השבת בסוד בתולות אחריה רעותיה מובאות לך ובמוצאי שבת נפרקים ונפרדים ממנה להשתלחות עולם הנפרדים והם לד' פאות הכס"א ונקראים אלפים אמה לכל רוח בסוד ומדותם מחוץ לעי"ר את פאת קדמה אלפים באמה וכו' והעיר בתוך. וכבר ידעת שהע"ט נקראת עי"ר בסוד עיר גבורים עלה חכם והם נקראים תחום שבת לפי שהם נתחמים ונחשבים עם השב"ת הנז' ביום השבת כאשר אני עתיד לבאר בסוד ההבדלה ב"ה וזהו א"ת לרבות תחום שבת.

שבתותי דא שבת עילאה ושבת תתאה הרמז על שבת הגדול שהיא הבינה ועל שבת התחתון שהוא היסו"ד דאינון תרין וכלילן בחד בעולם הזכר וא"כ נשאר שבת אחרת דלא אדכר בשם שבת אלא בשם ערב שבת והיא מדת הלילה שהיא עמו באצילות ולא באחדות כאשר כתב הרמב"ן ז"ל וע"כ אמרה לפניו מארי עלמא מיומא דעבדת לי שבת אחרינא ויומא לאו איהו בלא ליליא א"ל ברתי שבת אנת ושבת קרינא לך כי אע"פ שאתה בעלת מלאכת החול ומניתי אותך ראש לשועלים הנך בסוד השבת ואני עתיד לעטרך בכתר עליון ביתר שאת וזה כשאעביר כרוז שיראו כל באי עולם מפניך ואומר ומקדשי תיראו וזה לפי שהעטר' היא מקל ורצועה ליסר העוברים על מצות הבורא ית ואל זאת המדה כיון הכתוב דאמרו ומקדשי תיראו על מעלי שבתא וזהו אמרו ודא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה כי היא נקראת יראת יי' כי הכל יראים ממנו לסבתה.

ומאן איהו דקב"ה אכליל ואמר אני יי' הודיע כי העטרת והתפארת הם אחדות אחד כי מלת אני העטר' ויי' הוא התפארת והם אחדות אחד.

ואנא שמענא מאבא דאמר הכי ודייק א"ת לאסגאה תחום שבת ומכאן למדתי כי הם שלש שבתו' שנים כלולים באחד בעולם הזכר והשלישי בעולם הנקבה ומכאן הבנתי סוד הכתוב ביתור ומקדשי תיראו. וע"כ חזר לבאר סוד השני שבתות אשר בעולם הזכר שהם אחד בסוד הנקודה המעוגלת ומעלי שבתא בסוד הרבוע ואמר דא עגולא ורבועא דלגו. דע כי ענין העגול והרבוע אצל בעלי הסוד הוא על הדרך אשר אומר והוא כי ע"ה דמו העולם העליון הנעלם אל העגולה לפי שהעיגול מורה על דבר שאין לו התחלה וסוף כמו שנודע מצורתו לסבת הסבוב שבצורתו כי לא תוכל לצייר בו לא התחלה ולא סוף כי הנקודה שתאמר שהיא ראשית המחוגה תאמר שהיא אחרית מה שאין כן בצורת הריבוע כי צורתו מחוברת מד' קוים ל"ד פאות וזאת הצורה תורה על הגבלת מקום כי כל קו ממנו מתחיל בפאה אחת ותם בפאה אחרת ע"כ יחסו הריבוע אל העטרה שממנה ולמטה נגבלו הפאות בשיעור ובמדה. ויחסו העגול אל עולם הנעלם העליון ובזה תבין מה שאמר בספר הבהיר עגולא גו ריבועא עיגולא לא רהיט וזה העניין אנלם דמיון נכבד אל כוונתם נודע מדרך טבע. ונשאוהו משל לסוד נכמס עליון וזה כי כבר נודע בדרך טבע כי אם תכניס גלגל של עץ א' מרובע כזה # בתוך גלגל מעוגל ויהיו שני הגלגלים שוי השטח לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה כזה # הנה המרובע לא יתנועע ולא יתגלגל כי ימנעוהו קרנותיו הפוגעי' בצידי העיגול אמנם בהיות בהפך שהעיגול בתוך המרובע כזה # יתנועע וירוץ הגלגל המעוגל לפי שקרני המרובע יוצאים לחוץ ולא יעכבוהו ממרוצתו וזה משל נכבד להם על דמיון השני עולמות עולם המעוגל המורה על צורת הנקוד"ה ועל עולם הרבוע המורה על הגבלה וכבר ידעת כי בשבת הכלה המרובעת בד' רגליה נכנסת בחדר המלך פנימה לקבל שפע וברכה ורצון ופרס מאת המלך לחלק טרף לביתה וחק לנערותיה ובכן בהיות הרבוע בתוך העיגול לא רהיט השפע לאוכלוסיה וכלם שותקים ומצפים לעת בואה מבית המלך כי אז בבואה מלאה וכל טוב אדוניה בידה כי אז היא כדמיון העיגול בתוך הרבוע ביען כל שפע העיגול בה אזי רהיט השפע לתחתונים אמנם ייוחס זה הענין של הרבוע בתוך העיגול ליום השבת והעיגול בתוך הרבוע לשאר ימי החול שהיא מחלקת טרף לביתה ועל הסוד הזה אמר ההוא טייעא שבתותי דא עגולא ורבוע' דלגו כי ביום השבת נכנס הרבוע בעיגול ואין העת עת ירידת השפע רק עת הקבלה ומכאן תבין למה המן לא היה יורד ביום השבת וביאר עוד כי על סוד זיווג שתי השבתות זכו"ר ושמו"ר תקנו אנשי כנסת הגדולה בקידוש ליל שבת שני קדושין על מספר ל"ה תיבות בכל אחד והם ויכלו השמים עד לעשות ל"ה תיבות וכן בקדוש היין ל"ה תיבות אשר יעלה במספרם לע' וראיתי בספרי הקבלה כי צריך המקדש להתחיל הקדוש מיום הששי וסומך מיד ויכלו לפי שנמצא בראשי תיבות י"הוה יום הששי ויכלו השמים ויעלה במספרו שם בן ע"ב במספר הקדמיי כמספר ויכולו העולה ע"ב וכן אני נוהג להתחיל מסוף פסוק יום הששי ויכלו השמים לכוון לסוד הזה וז"א וסליק כלא לע' שמהן דקב"ה וכנסת ישראל אתעטרן בהו.

ובגין דעגולא ורבועא דא כלילן תרוויהו בשמור הודיע מה שכבר כתבנו שמדת הבינה שהוא שבת הגדול נכללת בי"סוד כי היא ראש הנהר ואינה נכללת בשמו"ר רק בזכו"ר אמנם היסו"ד שהוא סוף הנהר נכלל בשמור ואמר כי על סוד זה נקראת מלך שהשלום שלו כלומר שהמדה הנקראת שלו"ם שהוא היסו"ד הנקרא נהר שלום כי הנהר הזה נותן שלום בבי"ת הוא של מלך העליון בינה ובו אסתיים. וז"א וע"ד לית מחלוקת לעילא כי נהר שלום הוא המיחד את שלמעלה למטה ואת שלמטה למעלה והביא סוד הכתוב שלום שלום לרחוק ולקרוב והוא מבואר ומ"ש חדשים מקרוב באו הודיע כי כח אלהים חדשים מכח המדה הנקראת קרו"ב יבא להם כי הם לא יטיבו ולא ירעו וע"כ אין לבטוח בהם וביאר מי הוא הנקרא רחוק ומי הוא הנקרא קרוב. ויבאר סוד מחלליה מענין חלל וכבר הקדמנו סוד החלל למעלה שהנכנס לחלל העיגול והרבוע לפגום ולגלות הסתום ולדמות לנגלה שהוא החלל מות יומת. נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו עתה חששו לכבודו ואמרו לו כל חכמתא דא אית תחות ידך ואת טעין אבתרן. א"ל מאן אנת רצו להכירו והוא השיב להם לא תשאלון מאן אנא ורמז להם כי כבר נפטר מן העולם וששב כמלאך השם צבאות כי אין להם שם ידוע כמ"ש למה תשאל לשמי כי לא יפול תחת השם רק הקבוע בדבר מה אמנם הדבר הרוחני יתהפך משם לשם כפי שליחותו והוא סוד מ"ש ז"ל לא בשם א' אני נקרא כי היום אני נקרא בשם א' ולמחר בשם אחר. אנן נזיל ונתעסק באוריתא ואין לכם עסק בידיעת שמי.