כתב סופר יורה דעה קכו

זה כשאומר שנסכו הוא או אחר נאמן, ודווקא כשמסר לידו דבר ששייך בו נאמנות בענין זה, אבל בדבר שאין בידו לאסור ולהתיר רק שהחפץ בידו לא ס"ל למרדכי דנאמן, ויש קולא למרדכי מן הרא"ש אם הבעלים אתו עמו שלא האמינו אינו נאמן ולרא"ש נאמן, ויש עוד נפקות' להקל ולהחמיר והקצרתי, אבל במסר לו יין מבושל בתחילה בין לרא"ש בין למרדכי אינו נאמן כנלפע"ד נכון לדינא, לולי שאיני כדאי, ובינותי בספרים ומצאתי לי חבר תנא דמסייע לי, בספר חוות דעת ר"ס קכ"ז שחולק על הש"ך, והוא הולך בדרכו בכוונת הרא"ש משום דהמני', ולפע"ד קשה ורחוק להעמיס כן בכוונתו, ודרכינו ברא"ש דרך מרווח וסלול יותר, והוא כ' דהמני' משם פ"י, וכבר אמור במרדכי, ומ"ש שם להסביר מדנפשי' לולי דבריהם ז"ל משום ע"י בידו נסתלקה החזקה הלא הראנו לדעת כי כ"כ במהרי"ק והוא שיטת רש"י, ולפע"ד יש להוסיף עוד דאפשר דרש"י מעולם לא התכוון לומר משום מגו, ולא נזכר תיבת מגו ברש"י רק משום שבידו לעשות כוונתו כיון שבידו הוי כבעלים על המעשה או משום דהמני', כמ"ש המרדכי וגם הרשב"א שכ' מגו י"ל שיגר' דלישנא הוא וכוונתו כיון שבידו לעשות הו"ל כבעלים וכן בס"ת דבידו למחוק אבל הר"ח בשם רשב"א ע"כ ס"ל משום מגו מדהקשה מס"ת ועיי', ואף כי נראים דברינו מדברי החוות דעת, אבל לעיקר הדין אין חוצץ שכל שאין המעשה בידו הגם שהחפץ בידו לכ"ע אינו נאמן ואמת נכון הדבר

ובנדון שלנו שנמסר ביד המשרת להפשיט ולנתח ואין מעשה טרפות בידו, להטריפו בשום טריפות אז בין לרא"ש לפמ"ש שכל שבידו נסתלקה החזקה ובין למרדכי משום דהמכי' א"נ דהא לא היה המעשה בידו ולא הימני' על ענין טריפות כלל, והו"ל כמוסר לו יין מבושל ומעיד שנתנסך קודם שבא לידו, וכתבנו שא"נ ועיין

ונבוא לספיקת מע"כ תלמידי הרב נ"י אם ע"א אינו נאמן נגד הרוב כמו שא"נ נגד החזקה ונראה לך מסברא דא"נ דרוב עדיף מחזקה הנה בחקירה זו אם ע"א נאמן נגד הרוב כבר עמדו עליו הפ"י בקידושין פ' האומר ס"ג ע"ב והעלה ממעשים בכל יום שלוקחי' בשר מן המקולי' שידוע שיש רוב טרפות ע"פ ע"א שזו היא מכשירה וכן בשומן בחלב ותקשי הא הוי נגד הרוב וע"כ כל שבלא"ה בלא דברי העד איכא ספק נאמן להעד נגד הרוב מכ"ש נגד החזקה כה"ג והא דא"נ נגד החזקה דוקא חזקה דלא אתרע ובלא העד ליכא ספק חזקה כזו עדיף מרוב ולבסוף הניח הדבר בצ"ע כי באמת לומר חזקה דלא אתרע כלל עדיפ' מרוב מלת' חדת' היא ואין משמ' כן בראשונים

ומאז אני בעניי העמדתי דבריו ולא מטעמו ולחלק יצאתי בין רובא דאית' קמן ללית' קמן והיינו ברובא דאית' קמן דאיכ' תערוב' טריפו' עם כשירות ורוב טריפו' ואין אנו יכולין לברר הכשירו' מן הטריפו' מחסרון הכרתינו איזהו טרפה ואיזהו כשירה לכן עד זה שמעיד שמכיר אותה בטוב ע"י סימן או ט"ע או לא העלים עיניו אין זה מעיד לנו נגד הרוב והא גם אנו יודעי' שיש מיעוט כשרות כאן רק מחסרון הכרתינו אין אנו יכולים לברר המיעוט מן הרוב והוא יודע ומכיר לברר וזהו מעשים בכל יום במקולי' וכדומה וכיוצא בו אבל ברובא דלית' קמן כגון שמעיד שזה פרוש ממיעוטא דעלמ' או בתערוב' ופירש א' במקרה וההיא אומר שמכיר דחתיכה זו שפירשה במקרה ממיעוט דכשרי' פירשה כה"ג הוא מעיד נגד הרוב דמסתמ' מרוב' פרוש והוא מעיד נגד הרוב כה"ג אינו נאמן מקו"ח דא"נ נגד החזקה כנלפע"ד נכון וברור

והבאתי לי ראיה מהימנ' לזה מתוס' וראשונים כתובת י"ג ע"ב שכתבו טעמ' דר"ג דאינו דומה לשבויה ואפי' ברוב פסולי' אצלה משום דחזקה דבודקת ומזנה והקשה פ"י מלקמן י"ד דאמר לר"י בודקת ונשאת אמרינן בודקת ומזנה לא אמרינן הרי דליכ' חזקה דבודק' ומזנה ועוד אי כתוס' איך קאמר ש"ס לר"ג אלי' לי' ברי הלא לא מצד אלמות ברי נאמנת אלא משום חזקה בודק' ומזנה עוד הקשה דלמ' נאנסה וא"א לה לבדוק וכוונתו הגם דרוב ברצו' הא רוב גרוע הוא ורוב פסולי' עדיפא ויש לחוש שנאנסה משנאמין לה נגד הרוב שהיא מן המיעוט כשרים וקושיותיו בזה עצומות ותרצתי מאז עפמ"ש בסמוך והוא וודאי דחזקה דבודקת ומזנה ליכא כדקאמר ש"ס אליבא דר"י אבל מ"מ בוודאי איכ' סברא דבודקת שלא תפסל נפשה ויש מקום לומר שבודקת וספק מיהא הוי דבודקת לפ"ז אינו דומה לשבוי' שהקשה לו ר"י לר"ג דהתם רוב אלים איכא דרוב נכרי' פרוצים וכשאומרת שלא נבעלה מעידה נגד הרוב שבמקרה קרה לה נכרי דהוא מן המיעוט שאין פרוצי' אבל באומרת לכשר נבעלתי אפילו אי רוב פסולים אינה מעידה נגד הרוב דאפשר שבודקת דדרך לבדוק כדי שלא תפסל וכיוון שבמכוון בדקה ובררה מיעוט כשירים מתוך רוב פסולי' אינה מעידה נגד הרוב כי גם אנחנו יודעים שיש מיעוט כשירים והיא במכוין בדקה והכיר' לברר הכשר מן הפסול וממילא לק"מ קושיותיו של הפ"י דחזקה בודקת ליכא אבל ספק שמא בדקה איכ' דראוי' לה לבדוק דיש בו מלת' בטעמ' לבדוק כדי שלא תפסל נפשה לכהונה וכן א"ש מה דקאמר לר"ג אלי' לי' ברי לולי דאלי' לי' ברי לא היתה נאמנת דחזקה בודקת ליכא רק שאפשר להאמין לה שאינה מנגדת הרוב כמ"ש והוה ספק השקול ולולי דאלי' לי' ברי דיד' לא הוי מאמינין לה בספק אלא משום דאלי' לי' ברי ובצירוף חזקת כשרות ולא קשה נמי קושיתו דלמא נאנסה דאונס לא שכיח כמו רצון ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שברצון היה ובודקה וכיון דאפשר ושקול הוא שוב אינה מעידה נגד הרוב ונאמנת משום דאלי' לי' ברי שלה לר"ג בצירוף חזקת כשרות וא"ש ונכון הוא ושם בארה ואין כאן מקומו יותר אלא מה שיש לנו מדברינו אלו ראיה למ"ש דכל דתלי' בהכרה או במכוון לברר המיעוט מן הרוב לא כמעיד נגד הרוב הוא אבל להעיד דפריש מן הרוב שלא במכוון אלא במקרה א"נ מכח כ"ש דחזקה

ואחר זמן זמנים ושנים טובא הראו לי כי כבר קדמני בחילוק זה בין רובא דאית' קמן ודלית' קמן בשב שמעתת' שמעת' ו' פרק ז' ושמחתי בו שכוונתי לדעת גדול כמוהו בעזה"י ואנחנו הוספנו על דבריו תוס' מרובה שביארנו וקיימנו ראי' מהימנ' ונכון הדבר לדינא

ונבוא לנדון שלפנינו שהמשרת קצב מעיד שמצא בו מים והוא נגד הרוב היינו שהכבש הזה שהי' תחת ידו מן המיעוט הוא פרוש ולפמ"ש פ"י נאמן הוא ולפמ"ש בש"ש ואשר בעניי הכינותי לחלק בין רובא דאית' קמן ללית' אינו נאמן בכאן כן היה נ"ל לפום ריהטא

ואחר העיון ראיתי כי יש לעיין בנדון שלנו לפי אשר רבים אומרים לנפש של בעל הכבשים כי בוחר לשחוט ומברר אלו שיש להם מים במוח ומוסרם לשחיטה א"כ משרת קצב זה שמעיד שמצא מים במוח אין מעיד נגד הרוב שבמקרה בא לידו ונשחט כבש מן המיעוט שיש בהם מים במוח ואין לדחות עדותו משו"ה ואפשר שבעל הכבש במכוון ברר כבש שיש בו מים הגם שאם לא היו רבים אומרי' שכך דרכו לברר אלו שיש בהם מים במוח לא הי' תולים שכך היה כדי לקיים עדות המעיד אבל להיות כי בלא"ה כבר קודם עדותו של זה רבים אומרים עליו כי כן דרכו בוודאי יש לתלות שבמכוון ברר המיעוט עד שאין העד המעיד מנגד לרוב וגם אם עדות זה אין ברורה כדי להאמין עליו ואפי' ע"א לבד אמר שכן דרכו לברר המיעוט שיש בהם מים הגם שאינו נאמן מ"מ אפשר הוא שוב אין לנו לדחות עדותו של זה שמצא בו מים ומשום דאין ע"א נאמן להשוות לחבירו רשע ליכא דאפשר שבעל הכבשים אינו יודע שיש בזה איסו' טרפות ולאו כ"ע דינא גמירי והרי גם הקצב אמר שלא ידע שיש קפיד' בדבר וכן בעל הכבשים והא דמברר אלו שיש בהם מים שחולים הם ויש בו לכל היותר רמי' במו"מ בזה אבל לא שרוצה להכשיל אחרים הכלל נרלפע"ד שאין כאן רוב נגד עדותו של זה ועדותו נאמנה גם לפוסקים דס"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה וכמה וכמה רבוותא' דס"ל דע"א נאמן אפי' נגד חזקה ועיין ש"ך ס' קכ"ז שכ' שכן דעת הרמב"ם ושכן דעתו ובארנו כ"ז בביאור השיטות והלכה במק"א ואין כאן מקום להאריך וקרוב לומר דגם הפוסקים דס"ל דנגד חזקה נאמן מ"מ נגד הרוב י"ל דמודו דא"נ דרוב עדיף מחזקה ולכן אם עדותו היה נגד הרוב לא היה לנו לחוש לשיטות דס"ל דנאמן במקום חזקה דאפשר דנגד הרוב ס"ל ג"כ דא"נ ואין לנו בנדון שלנו רק מ"ש דאינו מעיד נגד הרוב שיש לתלות וקרוב הוא שבעל הכבש שביר' המיעוט מן הרוב וליכא לא התנגדות רוב ולא חזקה לכ"ע נאמן שמצא מים במוח וכיון שזה בירר לנו ע"פ עדותו שוב חוששין שמא היה באופן שנטרפה בו כמ"ש הד"מ בסי' ל"א וברמ"א בסי' נ'

ולהיות דלפי הנראה משאלתו כי הבשר כבר נאכל והשאלה משום הכלים שנתבשל בהם בשר הכבש שמעיד עליו ועכשיו בוודאי ליכא נפקות' רק לענין הכלים נלפע"ד דיש להקל והנה הש"ך סי' נ' מתשובת מהרמ"ל דמחמירין בנמצא מים במוח ואין אומרים בו ספקו להקל דנשחטה הותר' משום דשכיח שאין המוח מקיפו ובתב"ש סי' כ"ט מעיד דלא שכיח עכ"פ יותר להטריף מלהכשיר וכ' לקיים פסק של רמ"א שיצאה מן הרוב שרוב אין להם מים במוח והו"ל ספק השקול ובחוות דעת בסופו משיב דברים נכוחי' ואינו דומה להא דריש פרק האשה שנתארמלה דשם רוב בתולות ורוב אית להו קלא מנגד זה לזה ויפה דבר והארכתי במק"א בכל זה והעיקר כמ"ש החוות דעת ע"פ הרשב"א ועיי"ש, היוצא לנו דאין כאן רק ספק השקול ויש להקל אחר ששהו הכלים מעל"ע דהו"ל ספיקא דרבנן להקל לולי שכייל לנו מהרל"ח דכל שנולד ספק בדאוריית' ונתגלגל ונעשה דרבנן לא מקילינן ועיי' ש"ך סי' פ"ד ועיי' פמ"ג ס' ק"ג שכ' היכ' דנולד הספק אחר ששהו הכלים מעל"ע יש להקל משום ספקא דרבנן ועי' מל"מ הלכות