כתב סופר גיטין חלק ב קא

דכאן בדשלחו לי' לשמואל דשקיל וטרי רש"י בדר"ה ודרה"מ וצ"ע. היוצא לנו דיש מקום וסברא לחלק בין מעיזה דנשוא' לארוסה ודנשוא' אלי' טפי והיינו דקמ"ל נשוא' א"ח לה והיינו משום דלא הי' הנרו' דולק' כמ"ש הלח"מ ול"מ בנשוא' בלא רג"ד ל"ח לקול דאיכא רגל"ד דאין אשה מעיזה ואלי' טובא בנשוא' אפי' ארוסה דלא אלי' כ"כ דאינה מעיזה מ"מ בעי דווקא רגל"ד ויש פני' לשיט' רמב"ם ורש"י מברייתא ועיין כי נכון:

מבטלי' או לא מבטלי' כו' הרי"ף ורמב"ם לא העתיקו דמבטלי' קלא ושפטו מזה דס"ל דל"מ קלא וקשה הא הלכתא כרב באיסורא ועוד הא הרמב"ם פסק מפי כשרי' ועוד מקשי' הו"ל להשמיענו חידוש דין זה דל"מ קלא ומחמירי' בדרבנן כ"כ. ולולי דמסתפינא הי' נ"ל דס"ל לרי"ף ורמב"ם מבטלי' קלא וסמכו עצמם על מה שהעתיקו אוקימת' ש"ס מקודשת ומגורשת ופשיטא דמתני' דסיפא על רישא קאי מדלא קתני בסיפא מקודשת ומגורשת ש"מ דסיפא על רישא קאי שכבר יצא קול נתקדשה ונתקבלה וה"ז מקודש' ואח"כ יצא קול מגורש' וכ' ריטב"א למ"ד ל"מ קלא ולא סמכי' על הכרזת ב"ד דאיכא דשמע בהא ול"ש בהא כן יש לחוש בקול גירושין שיוצא אח"כ משו' רינון שמא ישמע בהכרזת ב"ד ונ"ל ליישב למ"ד דל"מ קלא הא דמתני' דמוכח דל"ח לאיכא דלא שמע עפמ"ש תוס' דקושי' ואוקימתא ש"ס מקודש' ומגורשת הכל לר"ח דס"ל קלא דבתר איסורי' ל"ח ולמ"ד חיישי' יש למוקמי מתני' בתר אירוסי' י"ל מאן דס"ל ל"מ קלא ס"ל כרב אשי דווקא בתר נשואי' ל"ח ומתפרשא סיפא מגורשת דקאי בפ"ע דאסורה לכהן ולא מוכח ממתני' דל"ח לרינון וס"ל מדנפשי' דל"מ קלא ולר"ח דקיי"ל כוותי' ע"כ לפרש מתני' מקודש' ומגורשת מוכח דמבטלי' קלא והרי"ף ורמב"ם דהעתיק למתני' ואוקימתת וסתמא דמתני' ע"ד אוקימתא זו דסיפא ארישי' קאי ורמב"ם מפורש כ' בזאח"ז ממילא נשמע דל"ח לרינון ולאיכא דלא שמע בהא לא צריכי' שוב להביא דמבטלי' קלא כנ"ל נכון בעזרת החונן דעת:

ומצאנו בדברינו מקום ישוב למה שעמדו בו גדולי אחרוני' אם למ"ד ל"מ קלא אפשר דוקא לכתחלה שלא תנשא אבל נשא' אפשר דל"ת ועיי' נב"י קמא דא"ע סי' ס"ט וב"מ ושניה' לד"א נתכוונו דמוכח דאפי' בדיעבד מדמקשה לקמן והא שמואל מנהרדע' דל"מ קלא דלמא שאני בעובדי' דידי' דכבר נתקדשה ודלמא כר"ח ס"ל דבתר אירוסא הוי כדיעבד ל"מ דאפי' בדיעבד ל"מ קלא. ובית מאיר הקשה מנ"ל לש"ס בפשיטו' אפי' בדיעבד ל"מ קלא ולא מצא מענה. ולפמ"ש מוכח דשמואל ס"ל דוקא קלא דבתר נשואי' אבל בתר אירוסי' חיישי' דהוי לכתחלה מדס"ל ל"מ קלא וקשי' מתני דמוכח מקודש' מגורש' בזאח"ז ש"מ דס"ל לשמואל דרב אשי ומתני' בארוסה ושפיר מקשה והא ל"מ קלא ואפי' תאחר. בדיעבד שנשא' מבטלי' והא ארוסה לדידי' כלכתחלה הוא וא"ש ועיי'. ולפוסקי' דל"מ קלא ע"כ דל"ל כמ"ש והקשה קושי' הנ"ל מנ"ל לש"ס דלמא בדיעבד לכ"ע מ"ק. אלא דבאמת תמה אני על הגאוני' הללו זצ"ל. (א"ה עיין לקמן בסוף הסוגי' בד"ה אתרא דשמואל הוי ול"מ קלא עיי"ש) הא טעמא דר"ח דקלא בתר אירוסי' ל"ח שלא תתגנה עליו והיינו שאם יצריך גט מראשון יאמין בקול ונתוודע לו כי ברמי' הלכה אתו אחר שכבר נתקשרה ע"י קדושין שאחר פשטה ידה ממנו והכשילתו עי"ז תתגנה עליו וכ"ז בקלא דיצא אח"כ אבל בקלא דנפיק קוד' שנתאסרה לו וב"ד אסרוה' לכ"ע והוא ידע מכל ולא חש לכל זה למה לא תתגנה ולא תמצא חן בעיניו עכשיו הרי סבור וקבל וכי ע"י מסיר' גט לידה תתגנה עליו והקפדה שיש בכ"ז כבר סבור וקבל ולכ"ע כלכתחלה הוא ולק"מ ופשוט:

אבל אי קשי' מלעיל פ"א דמקשה והא ל"מ קלא ושם הוא דיעבד ממש מהתימה שלא הביא גאוני הנ"ל מש"ס לעיל ולא מעלי' ב' תרוצי' שכתבתי לקושי' זו כמובן למעיי' וצ"ע. ועד"פ י"ל בס"ד דסבור הוא דתצא מראשון וס"ל קלא דבתר נשואי' ג"כ חיישי' ס"ל פ"ה דל"מ קלא אפי' כבר נשא' כיון דמחמירי' בקול כ"כ לאסור אשה על בעלה ולאמת דקלא דבתר נשואי' ל"ח י"ל דל"מ קלא רק לכתחלה ובדיעבד לא מחמירי' כ"כ האי כן י"ל. וי"ל בזה הא דמקשה תחלה על וצריך בדיקה ואח"כ מין המוקד' אל המאוחר ולמ"ש א"ש דאם הא מקשה תחלה מן תצא דקלא בתר נשואי' ל"ח לא הי' קשה עוד מה הדבר צריך בדיקה די"ל לבטל קלא ובדיעבד מבטלי' כמו דקלא בתר נשואי' ל"ח ה"ה ביצא קוד' ונתבטל וכבר נשא' אח"כ לכן קוד' שבירר מהו תצא וסבור דתצא מראשון מקשה הא ל"מ קלא. ומיושב הרמב"ם דלא התנה דוקא במקום שקוראי' לנתינה כתיב' ולמ"ש א"ש למסקנא לצ"ל דבדיקה משום דקוראי' לנתינה כתיבה אלא משו' לבטל קלא ועיי':

ולדינא נ"ל לעשו' פשר דבר לפי הנראה דאי מבטלי' קלא יש לב"ד לטרוח לבטל הקול ולמ"ד לא מבטלי' י"ל גם אם כבר נשא' א"א מחויבי' לטרוח כדי לבטל הקול כיון דאז יהי' רינון אחר ב"ד ניהי שמשו"ה אין מוציאי' אשה מבעלה מ"מ א"א מחוייבי' לטרוח לבטל הקול ויהי' רינון על הב"ד אבל כשבאו עדי' מעצמם והעירו שהקול שקר לא מוציאי' אותה ומכריזי' כי שקר הוא כנ"ל והא דלעיל שאמר הדבר צריך בדיקה מקשה שפיר הא ל"מ קלא משו' רינון ומה לב"ד לחקור להביא רינון ע"ע וכן הכא שאמר העדי' הדבר מקשה מה לב"ד לחקור כ"כ אבל היכא שבאו עדי' ובררו מעצמם לפניהם שהקול שקר מבטלי' קלא כנ"ל נכון מסברא לעשות פשר דבר. ויש לי לעשו' סמוכי' לזה ע"פ קושי' תוס' לעיל מכתוב' כ"ב שבא ע"א ומבטלי' קלא ואסקוה'. ולמ"ש א"ש שם בא ע"א מעצמו מבטלי' קלא והיינו משו' דנפסק מאכילת תרומה בקול והוא חלקו ונחלתו מאת ד' משו"ה רצה תוס' בתי' ראשון שם דאין לו תקנתא ומ"ש בנב"י סי' פ"ו מ"ש מאשה שאוסר' לכהונה לא דמי כלל דלאו להנשא לישראל קאי משא"כ תרומה לכהן היא מנת חלקו ובתי' שני ס"ל לא ס"ל כן אבל דיעבד ודאי מקרי וא"ש דמבטלי' קול כיון שבא מעצמו כנ"ל נכון לדינא ובתשובה הארכתי עוד וכאן הקצרתי ושם בארה: