כסף נבחר חלק ג שלב

והתם איכא הנאת הגוף דיש לחלק דדוקא שנהנה גופו מהדבר עצמו שאסור עליו בהנאה כגון ההיא דהנאת תשמישך משא"כ ההיא דאין מערבין וכו' דאע"ג דגופו נהנה מבית המשתה מ"מ אין גופו נהנה מבית הקברות ואינו אלא גרמא בעלמא שגרם לו ביה"ק ליהנות גופו מדבר המותר עליו ובזה הר"ן מודה. ובזה ניחא נמי הא דהקשה שער אפרים לדעת הרז"ה דבמצות דרבנן ליהנות ניתנו קשה הא ללכת לבית אבל ולבית המשתה אינו אלא מצוה דרבנן אפ"ה אמרינן לאו ליהנות וכו' אכן כפי מה שכתבתי יש ליישב דע"כ לא קאמר רז"ה אלא דוקא במודר הנאה משופר שגופו נהנה משופר עצמו שאסור עליו בהנאה משא"כ הכא עכ"ל. וריטב"א בסוכה דף ל"א ע"ב גבי לולב של עבודה זרה אם נטל יצא וכו' משום דמצות לאו ליהנות נתנו כתב ואע"ג דמתהני בעשיית מצוה שמקבל שכר בעה"ז ובעה"ב לא חשיב איסור באיסורי הנאה אלא כשנהנה בגופו של איסור אבל כל שאין ההנאה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריווח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור וכדרך שאמרו בנדר ממעין שטובל בו בימות הגשמים שאינו נהנה בגוף המים ואע"פ שגורמת לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה ומכשירתו לכל הדברים לית לן בה וכן הא דאמר רבא בסנדל של ע"ז אם חלצה חליצתה כשרה דמצות לאו ליהנות ואע"ג דמרווחא טובא בהאי חליצה לא חשיבה הנאה באיסור עכ"ל. ובחולין דף ק"מ איתא הא דכתיב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות למעוטי צפרים של עיר הנדחת והיינו האי דשחוטה דאי האי דשלוחה לא אמרה תורה שלח לתקלה. כתבו תוס' תימא הא נפקא מתנא דבי ר"י עשה מכשיר כמכפר כיון שאסורין בהנאה לא קרינן בי' ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטי' ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי כרם שלא הי' להם שעת הכושר כדאמרי' מנחות (דף ז') והלכך אפי' לכפרה מותרת דאי משום הנאה מצות לאו ליהנו' עכ"ל. וע' נדרים דף ט"ז דאמר אביי אם אמר הנאת סוכה לי אסור פריך רבא וכי מצות ליהנות נתנו. אלא כגון דאמר ישיבת סוכה עלי:

פסק [ה.] כתב רמב"ם פ"א משופר שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לאו ליהנות נתנו לפיכך הנודר הניי' משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה. כתב ה"ה ורבינו הזכיר החלק הב' וכ"ש החלק הא' דהיינו המודר מחברו. וע' שער המלך פ"ח מלולב ופ"א משופר שכתב הא דהשמיט רבינו מודר הנאה ממעיין ומודר הנאה מחברו שמזה עליו מי חטאת משום שכבר כתב בפ"א מנדרים האומר הנאת תשמישך וכו' וכבר כתב הר"ן אע"ג דלאו ליהנות נתנו אפ"ה כיון דאיכא הנאת הגוף אסור דומיא דמעיין א"כ מיניה נשמע להא דמודר הנאה ממעיין עכ"ל. כתב ב"י סי' תקפ"ו בשם הכל בו הא דאמרי' המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה פי' אדם אחר תוקע אבל הוא עצמו אמר הגאון שאסור לתקוע בו מפני שיש הרבה בני אדם שנהנין כשה עצמן תוקעין וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי בשביל מצות לאו ליהנות עכ"ל. וכ"כ בש"ע א"ח סי' תקפ"ו דאדם אחר תוקע לו והוא יוצא אבל אם אמר קונם לתקיעתו עלי אסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה. ובש"ע י"ד סימן רכ"א כתב סתם המודר הנאה משופר מותר לתקוע וכו'. כתב הש"ך משמע אפי' הוא עצמו ובא"ח כתב אדם אחר וכו'. וצריך עיון. עוד כתב שם הנודר הנאה מחברו ונתן לו לולב לצאת בו ע"מ שיחזירו ביום שני יצא (דמצות לאו ליהנות ש"ך) אבל ביום ראשון לא יצא (דכתיב לכם משלכם ולא משל איסורי הנאה. ש"ך) כתב הטור י"ד סי' רכ"א המודר הנאה מחברו מלמדו מדרש לפי שאסור ליטול עליה שכר הלכך אפי' אמר לאוסר שילמדנו מותר. ורמב"ן כתב שאם הנאסר אומר לו שילמדנו שאז הוא כשלוחו ואינו מותר אא"כ ילמדנו מעצמו וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסבר' ראשונה. כתב ב"י וז"ל הרא"ש בנדרים (דף ל"ז) והא דקתני מלמדו מקרא היינו אפי' אם ביקש ממנו שילמדנו מותר ואע"ג דגבי תרומה מוקמי' באומר כל הרוצה יבא ויתרום אבל אם אמר לו תרום אסור אלמא דאסור למעבד שליחותיה אפי' במידי דלא עביד למשקל אגרא. וכן לעיל גבי ומקריב קרבנותיו וכו' היינו דוקא בדבר שצריך דעת ושליחות כגון תרומה וקרבן אבל מחזיר אבדתו ומלמדו מקרא מרפאו רפואות נפשות כיון דא"צ דעת ושליחות אפי' אם מצוה לעשות לו מותר דאין איסור שליחות אלא בדבר שצריך שליחות והרמב"ן פירש בענין אחר ואינו נראה עכ"ל הרא"ש. וכ"כ רי"ו גבי אבדה וכו' ובש"ע פסק כרמב"ן. ורמ"א כתב ויש חולקין ומתירין אפי' א"ל שילמדנו וה"ה בכל דבר מצוה מלבד בדבר הצריך שליחות ובסי' תקפ"ט כתב ש"ע המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה ודוקא כשהוא תוקע מאליו להוציאו אבל אם א"ל המודר תקע והוציאני אסור (ואם אמר קונם תקיעותיו עלי בכל ענין אסור. רמ"א). ויש קצת תימא בדברי רמ"א שבי"ד כתב ויש חולקין וכו' וכאן לא הגיה על הש"ע כלום במ"ש אם א"ל המודר תקע אסור דהא לדעת הרא"ש ה"נ מותר כיון שא"צ דעת ושליחות. כ"כ שעה"מ פ"א משופר:

[ו.] כתב רשב"א ביבמות גבי הא דאמרי' סנדל של ע"א לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה וכתב וז"ל פירש"י ואי משום שנהנית שנתרת לעלמא בכך מ"מ עכובה משום מצוה דרמיא עליה היא ומצוה לאו הנאה היא ומיהו לכתחלה לא תחלוץ מפני שנראית כנהנית מע"א א"נ משום דכל למצוה מאוס וכו'. ויש מפרשים דלכתחלה לא תחלוץ משום דנהנית שניתרת לינשא ע"י כך אבל בדיעבד חליצתה כשרה דנהי דעבד' איסורא חליצתה לא מפסלה בהכי ורמב"ן נר"ו הקשה לפ"ז מהא דגרסי' בר"ה (דף כ"ח) הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא מ"ט מצות לאו ליהנות נתנו אלמא טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו הא אלו נתנו ליהנות בהו לא יצא וטעמ' דמילת' דכיון דאם לא יצא לא נהנה ולא עבד איסורא אמרינן דלא יצא דכשאתה אומר יצא עכשיו הוא שנהנה וא"כ הכי הול"ל חליצתה פסולה כדי שלא תהנה ולא תעבור עכ"ל:

[ז.] בש"ע א"ח סי' שפ"ו ס"ח כתב יש אומרים אם נדר או נשבע שלא יהנה (מדבר מאכל) ממנו אין משתתפין לו בה. כ' מ"א עמ"ש ס"ס שצ"ד דעירובי חצרות נמי מצוה היא מ"מ עושה אותה להנאתו עכ"ל. פי' אע"ג דקי"ל דמצוה לחזור אחר עירובי חצרות היינו רק כדי שלא יכשל באיסור טלטול אבל הטלטול מרשותו לרשות חברו לאו מצוה היא אלא להנאתו משא"כ בעירובי תחומין שהליכה עצמה מצוה כיון שאין מערבין אלא לד"מ כ"כ בס' עצי אלמוגים סי' שפ"ו סעי' כ"ב:

(כלל קיב) מצוה הבאה בעבירה [א.] סוכה דף ל' מתני' לולב הגזול והיבש פסול [גמ'] קא פסיק ותני לא שנא יו"ט ראשון ול"ש יו"ט שני וכו' אלא גזול בשלמא י"ט א' דכתיב לכם משלכם אלא י"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן משום רשב"י משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה שנא' והבאתם גזול את הפסח וכו' גזול דומיא דפסח מה פסח ל"ל תקנתא אף גזול ל"ל תקנת' ל"ש לפני יאוש ול"ש אחר יאוש וכו' הא קניא ביאוש אלא לאו משום דהוה מצוה הבא' בעברה. וכתבו תוס' והא דאיצטריך קרא דלכם משום שאול דבלאו לכם נפקא גזול משום מה"ב דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה בכל מצות דאורייתא כדמוכח בב"ק (דף צ"ד) גבי דאין זה מברך