כסף נבחר חלק א ה

אות א (כלל א) אגלאי מילתא למפרע אי אמרינן או לא (א.) גרסינן ביבמות ל"ה ב' אתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר חליצת מעוברת שמה חליצה ואינה צריכה חליצה מן האחין. וריש לקיש אמר צריכה חליצה וכו' חליצת מעוברת לא שמה חליצ' וכו' במאי קמפלגי איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא איבע"א סברא ר' יוחנן סבר אם יבא אליה ויאמר דהא דאיעבר' מפולי מפלה מי לאו בת חליצ' ויבום היא השתא נמי תגלי מלת' למפרע. ור"ל אמר תגלי מלתא למפרע לא אמרי'. איבע"א קרא ר"י אמר ובן אין לו אמר רחמנ' והא לית לי' ור"ל סבר ובן אין לו עיין עליו. (הואיל ובאותה שעה הי' ראוי להתקיים. וא"ת תפטר לשוק בלא חליצ' כמו בזרע פסול דנפק' לן נמי מאין לו ואמאי נמי אמרי' לקמן דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם וי"ל דאמרי' נמי עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק. תוס'). בד"ה תגלי כ' תוס' אע"ג דלקמן גבי ספקות (מ"א ב') שקדש אחת משתי אחיות חשבינן לי' בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהא קדיש לא דמי. דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות אבל התם אין צריך לידע אלא מה שבאותה שעה. עכ"ל. ונמוקי יוסף כ' ואע"פ שבהרבה מקומות קי"ל דאגלאי מילת' למפרע אמרינן שאני הכא שאם שבשעה שחלץ הי' ודאי שלא הית' ראוי לבא לכלל לידה אין הכי נמי דההוא עבור כמאן דליתא דמי אלא שאינו כן דאיהו חייש דילמ' באותה שעה ראוי' הית' לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתפיל. נמצא דחליצ' מעיקר' לאו כלום היא עכ"ל. וכ' הראב"ן מקשים והא ר' יוחנן לית לי' ברירה למימר מדהשת' נפל בשעת חליצ' נמי הוי נפל ולפי הפירוש הקושי' קושי' הוא. אלא הכי פירושו אם יבא אליהו וכו' מי לא חלצה דהא אין לו בן השת' נמי כי לא אמר והפילה אחר החליצה אגלאי מלתא וכו' דאין לו בן והחליצ' כשרה ואפי' הי' בשעת חליצ' ראוי' להיות בן קיימ' ועכשיו נתקלקל דהא אין לו בן ור"ל אמר אגלאי וכו' ולא אמרי' דאע"ג דהשת' מפלת איכא למימר בשעת חליצ' בן קיימא הי' ראוי להיות וכו' אבל אם בשעת חליצ' היינו יודעים דודאי מפל' לא הוי פליג ר"ל עכ"ל. (וע' תוס' יבמות ס"ז ב' ד"ה אין חוששין). אמר רבא הלכת' כוותי' דריש לקיש בהני תלת חדא הא וכו'. כ' רשב"א בחדושיו ואע"ג דקי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפיל' יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים. האי בשעת נפילה זקוקה היא אלא דרחמנ' אמר ובן אין לו עיין עלי' לידע אם זקוקה או לא וכיון שהפיל' אגלי מלתא למפרע דזקוקה הית'. אלא דקשי' לי דהא לא עדיפ' מקטן וקטנה לר"מ דאמר דאינן מיבמין משום שמא ימצא סריס ואפ"ה פרכינן עלי' דר"מ בשלהי פ' ב"ש אמר רבא בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשת' אסירי לי' ולבתר שעה שריא לי' והא אמר ר"י אמר רב כל יבמה שאין אני קור' בה בשעת נפיל' וכו'. ונרא' שם מדברי ר"ח דאדר"מ פריך. לכן נרא' לי דהתם אדרבנן פריך. ע"ש (וע' לקמן קי"א ב' ברשב"א). [ב.] יבמות פ' אתמר אכל חלב מבן שתים עשר' עד בן שמנה עשר' שנה ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות רב אמר נעש' סריס למפרע (כיון שעברו שמנה עשר' שנה כר' אלעזר ולא הביא אעפ"י שחזר והביא אינו כלום דלא אמרי' כיון דהשת' אייתי איגלאי מלתא דעד השתא קטן הוי דבשערות תליא מלתא אלא בסריס מחזקינן לי' וחשבינן לי' בר עונשין משנים עשר שנה ואילך שהי' ראוי להביא דאמרינן האי דלא אייתי משום דסריס הוי והא דתני' לקמיה דאפי' הבי' לאחר מכאן הוא כסריס לכל דבריו למפרע הוא דקאמר וכו' וכן פי' רש"י. אבל רשב"א בקדושין ד' פירש בשם הראב"ד הא דקאמר רב למפרע היינו משעה שנולדו בו סימני סריס וכו' ע"ש) ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה (דלא מחזקינן לי' בגדול אלא מי"ח ואילך שהוא מוחזק בסריס והא דתני' הרי הוא כסריס לכל דבריו מכאן ולהב' אבל למפרע הוי קטן וה"ה נמי דאפי' לא הביא לאחר זמן קחשיב לי' שמואל קטן עד י"ח וכו'). כ' תוס' לרב לקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התרא' הי' ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשת' מיהא אגלאי למפרע שהי' גדול בשעת התרא' ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזה אביו. עכ"ל. מתקיף לה רב יוסף לרב איילונית לר"מ יהא לה קנס. א"ל אביי מקטנותה יצתה לבגר. [ג.] קדושין ד' גופא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות. פריך הש"ס כי נפק' לה מנערות בגרות מאי בעי' גבי' אלא אמר אביי לא נצרכ' אלא לבגר דאיילונית (איילוני' אין לה סימני נערות ואשמעי' קרא שיוציאוה ימי בגרות' כשיהיו לה עשרים שנה) סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק קמ"ל. מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו הוא ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות שמוציא' מרשות אב אינו דין שמוציא' מרשות אדון אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכ' אלא לעיקר זבינ' דאיילונית סד"א דאתי' סימני נערות הוי זבינ' דלא אתי' סימני נערות לא הוי זבינ' קמ"ל ויצאה חנם. כ' תוס' וא"ת ובקטנות איך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני איילונית היינו כשהי' בת כ' ולא הביא' שערות כדאי' יבמות פ' ואע"פ שיש סימני איילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון סי' דקולה עבה ואין שפולי מעיה כנשים הא אמרי' בסריס עד שיהא בו כולן ומסתמ' הה"ד באיילונית וי"ל דהכי קאמר לא הוי זבינ' זביני וצריך האדון להחזיר מע"י והאב יחזיר הכסף וגם אין שייך בה דין ייעוד אם יעדה עכ"ל. ותוס' רי"ד כ' פי' המור' שהאיילונית נמכרת בקטנות' כשאר בנות. ואי קשי' ומאן לימ' לן שתהא איילונית וכו'. תשוב'. היכא דנמכר' בעודה קטנ' שנה או שתים קודם לכ' שנה והגיעו כ' שנים והוחזק' איילונית והיא יוצא' מרשות האדון הוי אמינ' כיון דלא באה לכלל נערות אגלאי מלתא למפרע שלא הי' מכרה מכר ואינה יוצא' בחנם אלא מחזרת לו כל הדמים שנתן בה ומנכה לה שכר פעולת' שעבדה אצלו כשכיר יום דהכין אמרה תור' שתצא בחנם דוקא בנער' שהי' מכרה מכר אבל זו שאין מכרה מכר תצא בק"ו אבל לא בחנם להכי איצטריך קרא לומר שיש בה דין מכר ותצא בחנם וכל הדמים שנתן בה עולין לו באותו זמן מועט שעבדתו עכ"ל. ומשנה למלך בהל' עבדים פ"ד תמה עליו דא"כ דמיירי שמכר' לאחר י"ב התינח אליב' דשמואל דס"ל דמבן עשרים שנה ואילך נעש' גדול וקודם לכן דינו כקטן אבל לרב דס"ל דנעש' גדול למפרע תקשי לאביי היכי ס"ד דבבגרות לא תיפוק וכן נמי למר בר רב אשו קשה דמשמע לפי האמת הוי זביני' זביני וזה דבר תימה כיון שאגלאי מלתא למפרע דבשעת מכיר' לא הי' לו רשות למוכר'. ודוחק לומר דהך שקלא וטריא אתיא אליבי' דשמואל דהא קי"ל כרב כמ"ש טור ח"מ סי' רל"ה בשם רמ"ה. וע' במ"ש רש"י כתובו' ל"ה ד"ה איילונית אין לה קנס וז"ל לפי שאין קנס אלא לנער' וזו שלא תביא ב' שערות לעולם כל עשרים שנה היא בחזקת קטנ' ומשם ואילך בוגרת. וצ"ע דנקטי' מלתא כשמואל ועוד לרב תקשי לכתוב רחמנ' נערות ולא בעי' בגרות וליכא למימר דשאני הכא דגלי קרא שיוצא' בבגרות ומש"ה לא אמרי' נעש' גדול' למפרע אלא קטנ' הית' באותה שעה דאי לא תימא הכי היכי משכחת לה שיוצא' בבגרות דאי כשמכר' קודם י"ג הרי יוצא' בשש קודם הבגרות וא"כ נילף מהכ' דלא נעש' סריס למפרע ומנלן דחדוש הוא שחדש' תור' באמה וכו'. שוב ראיתי בחדושי ריטב"א שכ' בשם ראב"ד שהוקש' לו דלמה לי קרא דהאי גברא אימת קא זבין לה אם כשמוכר' בעודה קטנ' קודם י"ב הא נפקא לה בשש קודם בגרות ואם כשמכר'