קרן אורה נדרים פט

דף פט גמ' זה הכלל דאלו נדרים לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל שאין הבעל מיפר בקודמין משמע דנדרים שנדרה לאחר מסירה הבעל מיפר וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכן כתב הכ"מ ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל בפרק א' הלכה כ"ב ע"ש אבל מדבריו ז"ל הלכה ח' משמע דאינו מיפר אלא משתכנס לחופה וכדעת הטור ז"ל ובש"ע הביא ב' דעות בזה שם בסימן רל"ד ובכתובות ד' מ"ט נחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל ע"ש:

וכתב עוד הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ח' ספק מגורשת אינו יכול להפר נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן אינו יכול להפר בימים שבנתיים ונראה דדווקא אם נתן לה על תנאי או לאחר זמן במעכשיו דגם זו היא ספק מגורשת אבל בלאו מעכשיו עד קיום התנאי והזמן הרי היא נשואה גמורה ואמאי לא יפר נדריה אבל מלשון הכ"מ ז"ל שם משמע דכל שהגיע גט לידה אפילו אינה מגורשת עדיין אלא לאחר קיום התנאי או לאחר זמן אינו מיפר ולא ידענא טעמא מאי דבתרומה וודאי אוכלת כל זמן שלא חלין הגירושין ועיין בפרק מי שאחזו דף ע"ג בפלוגתא דתנאי מה היא באותן הימים ובגירסת הרי"ף והרמב"ם בדברי חכמים הרי היא מגורשת לכל דבר ובאמת נראה דלר"א דאמר לעיל הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר ה"ה דבספק מגורשת כיון דהוא חייב במזונותיה וכר' זירא נמי יכול להפר וצריך עיון ובירושלמי כתובות פרק נערה שנתפתתה מבואר להדיא דאינו מיפר נדריה עד שתכנס לחופה ויפלא בעיני על התוס' ז"ל בכתובות שלא הביאו דברי הירושלמי:

שם משנה תשע נערות כו' ר"י אומר עיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שפי' דר' יהודה פליג אנדרה בחיי אב וס"ל דהאב ובעל מפירין נדריה ע"ש באורך ויש להפליא דהא כבר פסקה תנא דבי ר"י בכתובות דאפילו אם מסרה לשלוחי הבעל לחוד אינה חוזרת אליו עוד והיכי יכול אביה להפר נדרה עוד אבל ראיתי להגר"א ז"ל ביו"ד סי' הנ"ל שכתב ג"כ דר"י פליג את"ק ופי' התם דהך דתשע נערות לא מיירי אלא בבוגרת ויתומה אבל לא ביתומה בחיי האב וכולה ר"י היא וגרסינן ר"י אומר המשיא בתו כו' עדיין היא נערה ומש"ה לא חשיב אלא ט' כיון דליכא אלא שתים בוגרת ויתומה וזה שאמר רב יהודה בגמרא זו דברי ר"י דלא מיירי אלא בשנים אבל חכמים אומרים ג' נערות נדריהם קיימין דיתומה בחיי האב ג"כ נדרה קיים ובעיני יפלא דלא אשכחן מ"ד הכי' ומש"כ ז"ל לאסמוכי להא דר"י פליג בכתובה דהראשונה של אב כתב הוא ז"ל בעצמו דיש לחלק והדבר מבואר דהתם טעמא משום דהכתיבה היתה ברשות האב וכדאמרינן התם אבל לענין הפרת נדרים לא אשכחן מ"ד דחוזרת לרשות האב וכיון דאינה חוזרת לרשותו להפר לבדו גם עם הארוס אינו יכול להפר. אך מה שפי' דברישא לא מיירי אלא בבוגרת ויתומה ולא ביתומה בחיי האב הכי משמע בירושלמי דאמרינן התם אמר ר"י שתים הם ולמה תנינן כו' כדי לחדד התלמידים וכר' יהודה שלש וה"פ דת"ק לא חשיב אלא שתים בוגרת ויתומה ופרטותיהן כו' ולא מיירי ביתומה בחיי האב ור' יהודה מוסיף גם יתומה בחיי האב וא"כ לר' יהודה איכא שלש אבל הא דאמרינן הכא בגמרא זו דברי ר' יהודה קשה לפ"ז וצ"ע:

שם ע"ב משנה קונם שאני נהנה לאבא ולאביך כו' רש"י ז"ל גריס קונם שאני עושה לאבא ולאביך ומש"כ דלאו כל כמינה לאפקועי שיעבודה מיניה אינו מובן דוודאי יכולה לאסור עליו מעשה ידיה ומה ענין נדרי עינוי נפש לכאן לפי גירסתו שאסרה הנאתה לאבא ולאביך וצ"ל דהא דיכול להפר אע"ג דלא הוי דברים שבינו לבינה מה שלא תעשה לאביה ולאביו היינו כמו שכתבו התוס' ז"ל דגנאי הוא לו שנאסרו אביהם בהנאתה על ידו והתוס' ז"ל פירשו הכי גם לפי נוסחי דשאני נהנה לאבא ולאביך היינו שלא תהנה אותם ולא ידעתי מי הכריחם לזה ואולי מפני הנוסחא במתניתין לא יפר וע"כ משום דלא הוי דברים שבינו לבינה:

אבל הרא"ש ז"ל נראה דמפרש שאסרה עליה הנאת אבא ואביו וא"כ קשה מאי מספקא ליה אי הוי דברים שבינו לבינה דהא מסקינן לעיל דלר' יוסי ג"כ הוי דברים שבינו לבינה ויותר קשה דבפסקיו כתב כסברת התוספות ז"ל דמשום הכי הוי דברים שבינו לבינה דכיון שנאסרה בהנאת אביה אם היא עושה לו גנאי הוא לו ולמה ליה האי סברא הא הוא ז"ל פסק לעיל דהנאת פלוני עליו אפילו עינוי נפש הוי וכרבנן דר"י וכבר הקשה כן הלח"מ ז"ל ובירושלמי משמע דמתניתין מיירי באוסרת הנאתה מאביה ואביו דפליגי התם אמוראי משום מה מיפר ואיכא מ"ד משום עינוי נפש שלה וע"כ היינו משום דנאסרה בהנאת אביה וע' בפירוש המשנה להר"מ ז"ל שפירש למתניתין בנערה המאורסה ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל ע"ש:

והר"ן ז"ל כתב דאינו יכול להפר אלא ברישא דהתנאי והנדר הוא דבר שבינו לבינה ואפילו עינוי נפש הוי לרבנן או בסיפא דתלתה נדרה בדבר שעשוי לעבור והוא לשיטתו בריש פרק ואלו נדרים גבי הא דפריך הש"ס התם לא תרחוץ ולא תאסר אבל היכא דהתנאי הוי דבר שאין עשוי לעבור אינו יכול להפר כיון דהברירה בידה שלא בא לידי הנדר אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאין חלוק אלא בכל נדר על תנאי יכול להפר עד שלא יחול וכמו שכתב שם אם אלך למקום פלוני ומדברי התוספות והרא"ש לא מוכח מידי דמש"כ דגנאי הוא לו כו' היינו כדי שיהיה הנדר דברים שבינו לבינה אבל מדברי הטור ז"ל שכתב לטעמא דגנאי הוא גם אבבא דשאני נהנה לך אם עושה אני ע"פ אבא משמע דס"ל דבעינן שיהיה הכל דברים שבינו לבינה בין התנאי ובין הנדר ולשיטה זו הדרא קושית הר"ן ז"ל לדוכתה מהא דר"ע דאם אמר הריני נזירה לכשאתגרש דיפר אלמא אע"ג דלע"ע אין כאן לא עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה אפילו הכי מיפר אלא דבעיקר ד' הר"ן ז"ל שכתב דר"ע ע"כ כרבנן ס"ל דמיפר עד שלא חל הנדר לענ"ד צ"ע דא"כ ר' ישמעאל דיליף מקרא דאינו מיפר בהריני נזירה לכשאתגרש ג"כ ע"כ כרבנן ס"ל דלר' נתן לא צריך קרא להכי דבלא"ה אינו מיפר עד שלא חל הנדר וכיון דכולהו תנאי ס"ל כרבנן א"כ אמאי שבחיה רבא לרב אשי דחייש לדרבי נתן ועוד דמסתמא דמתניתין לעיל בהריני נזירה לאחר שלשים יום דיכול להפר ג"כ משמע דלא כר' נתן ונהי די"ל דבתלוי בזמן עינוי נפש ג"כ מודה דמיפר וכמו שכתב הלח"מ ז"ל בד' רבינו ירוחם שהביא הכ"מ ז"ל הגם שאין זה כוונתו אלא כמו שכתב הש"ך ז"ל שם בסימן רל"ד מ"מ אכתי תקשי אמאי לא פליג ר"נ עליה דר"ע ולמה ליה לאיפלוגי בגוונא אחרינא ועוד דלרב חסדא דאמר לעיל דבתליא ביומי פליגי נמי ר"י ור"ע א"כ בנודרת על תנאי נמי פליגי ר"י ור"ע וא"כ פלוגתא דרבנן ור"נ היינו פלוגתא דר"י ור"ע ול"נ דלא שייכא פלוגתייהו דר"י ור"ע לפלוגתא דרבנן ור"נ. ור"נ אפשר מודה לר"ע ור"ע מודה לר"נ דר"ע יליף מקרא דאזלינן בתר קבלת הנדר וכיון דקיבלה עליה אפילו לאחר זמן או לאחר גירושין יכול להפר כיון דכבר קיבלה נדרה בלי שום תנאי ור"נ נמי מודה בהא דאין זה בכלל הפרת הנדר עד שלא יחול דקבלת נדרה הוא חלות נדרה לענין הפרה אבל היכא דנדרה ע"ת בגוונא דפליגי רבנן ור"נ דאין קבלתה מבוררת אלא ע"ת כך וכך ר"ע נמי אפשר דמודה לר"נ דלא יפר עד שלא חל ור' ישמעאל דפליג אר"ע מצי סבר הכא כרבנן ודווקא היכא דנתגרשה פליג ר"י וס"ל דלא הוי הפרה אבל מודה לרבנן דיכול להפר עד שלא יחול:

ומטעם זה נראה לי עוד דהא דאמר ר' עקיבא בהריני נזירה לכשאנשא דאינו יכול להפר אם נשאת היינו דווקא דאמרה הכי שלא בלשון תנאי אבל אם אמרה בלשון תנאי אם אנשא לפלוני הריני נזירה ונשאת לו יכול להפר כיון דלא היתה קבלתה אלא על תנאי לאו קבלה היא ולא הוי בכלל אסרה איסר וצריך עיון:

ומאי דכתיבנא לעיל דר"נ מודה בתולה בזמן וכמש"כ הלח"מ ז"ל אינו מוכרח להך גירסא לקמן דר"נ יליף מקרא דוהפר את נדרה אשר עליה אם כן ליכא הפרה אלא לאחר שחל נדרה אם לא לפי מש"כ דנדר לזמן דלאו תנאה הוא שפיר מקרי נדרה אשר עליה ולא שייכא זו בפלוגתא דר"נ ורבנן כלל ולרבנן דילפי מקרא דמפר מחשבות ערומים דיכול להפר עד שלא יחול ג"כ קשה מנ"ל לחלק בזה ולמימר דדוקא אם התנאי ג"כ הוי דבר שבינו לבינה לד' הטור או תנאי שעשוי לעבור הא עכ"פ לא חל הנדר ואפ"ה יכול להפר אם כן ה"ה בכל תנאי ולפי מש"כ התוס' ז"ל דבסברא פליגי וקראי לסימנא בעלמא א"ש:

והר"ן ז"ל בסוף שמעתין כתב ב' דעות בנדר התלוי בימים לענין שאלת חכם ומאן דס"ל דחכם יכול להתיר עינוי נפש ס"ל דלא פליגי בזה רבנן ור"נ ומ"ד דאין חכם יכול להתיר ס"ל דגם בזה פליגי רבנן ור' נתן וא"כ בשאלה לכ"ע אינו מתיר והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שבועות כתב ג"כ דאפילו בנדר התלוי בזמן אינו יכול להתיר עד שיחול ולפי מה שכתבתי לעיל דנדר התלוי בזמן לא שייכא לפלוגתא דר"נ ורבנן וכסתמא דמתניתין לעיל דיכול להפר אפילו אם נתגרשה אח"כ א"כ מהיכי תיתי למימר דבשאלה אין החכם מתיר כה"ג אבל מברייתא דמייתי הש"ס לקמן שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו ואידך ברייתא הריני נזיר לכשאשאל עליו דאינו יכול לשאול עליה ראשון שמעינן דבשאלה בכל גוונא אינו יכול להתיר קודם חלות הנדר דהא הריני נזיר לכשאשאל עליו הוי דומיא דהריני נזירה לכשאתגרש דכתבתי לעיל דר"נ מודה בזה משום דלא אמרה בלשון תנאי ואפילו הכי לענין שאלה אין החכם יכול להתיר וא"כ ה"ה בתלוי בזמן דאינו יכול להתיר עד שיחול אלא דמהא דמוקי לה הש"ס לקמן להא דהריני נזיר לכשאשאל