קרן אורה נדרים כח

לאו קדושין הוא משום דבשטר איתקש הוויה ליציאה וא"כ לשיטת הש"ס דילן דכל הקדושין איתקשו ליציאה בכסף נמי לאו קדושין הוא ומטעם זה כתב הר"ן ז"ל ריש פרק האומר דלשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בגירושין כה"ג לאו גרושין הוא ודלא כדפשיט רב נחמן ה"ה דבקדושין לאו קדושין הוא ולענ"ד לא משמע כן בשמעתין דבהא לא מספקינן דהוי קדושין אלא דלא נפקא בלא גיטא משום דקדושין לא פקעו בכדי ועוד לפי מאי דגרסינן אתקין רבא בגיטין כו' לעלם לאפוקי מהיום אי את אשתי דמינה משמע ליה להרמב"ם ז"ל דלא כר"נ דאמר כיון דפסקא פסקא ואפ"ה משמע הכא דס"ל לרבא דהיום את אשתי כו' הוי קדושין ולא נפקא בלא גיטא ועיין במל"מ ז"ל פ"ו מהלכות אישות הלכה י':

ר"ן בד"ה וכי קדושה שבהן כו' וכתב לחלק בין קונם כללי לקונם פרטי דקונם כללי ג"כ לא פקע בכדי ולפ"ז אם אמר קונם ישראל נהנים לי עד הפסח אסור לעולם כיון דהוי קונם כללי ול"נ דדוקא בגוונא דמתניתין דאמר נטיעות האלו קרבן הוא די"ל קדושה שבהן להיכן הלכה משום דחלה קדושה עלייהו כהקדש גמור לר"מ אבל אמר קונם ישראל נהנין לי היינו שאוסר הנאתו על כל ישראל בכה"ג לא שייך למימר דקדושה חלה עליו לענין מעילה ופדיון ואין כאן אלא איסור בעלמא ואין האיסור חל אלא על זמן שאסר ועיין במל"מ ז"ל בפ"ד מהלכות מעילה הלכה ט' ועיין בפרק בכל מערבין גבי ככר זו היום:

גמ' אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעה בכדי והתניא שור זה עולה שלשים יום ולאחר שלשים יום שלמים לאחר שלשים יום שלמים אלמא דקדושת הגוף נמי פקעה בכדי היכא דאינו מקדיש אלא לזמן וכתב הר"ן ז"ל דאפשר דס"ל לאביי דבאשה נמי נפקא בלא גיטא ולא משמע כן מדלא אשכחן אשה יוצאה בלא גט אלא בקדושי טעות כדאיתא ביבמות וכן מהא דאיצטריך קרא דמיתת הבעל מתיר נמי משמע דאין לאשה יציאה בלא גט דאל"ה הא ודאי לא קידשה אלא לימי חייו ולמה תהא אסורה לאחר מיתה וכן משמע מהא דפריך רב חסדא בריש האומר קדושי שני במאי פקעי ע"ש. ולשיטתו פרק האומר הוי מצי למימר דאביי ס"ל דלא הוי קדושין כלל כמו בגרושין וכתב הוא ז"ל לחלק בין קדושת הגוף דעולה לקנין הגוף דאשה משום דכל קנין לזמן אינו אלא קנין פירות ובהקדש דאשכחן קדושת דמים ה"ה דאשכחן קדושת הגוף לזמן דנהי דלא הוי אלא קדושת דמים הרי מצינו קדושת דמים בהקדש אבל באשה קנין דמים באשה לא אשכחן ואי אפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע וכ"כ הרשב"א ז"ל ולפ"ז קשה קצת מאי פריך אביי לרבא וקדושת הגוף לא פקעה בכדי דלמא רבא נמי מודה בכה"ג דפקעה בכדי כיון דהוי כמו קדושת דמים ורבא בקדושת הגוף ממש קאמר דלא פקעה בכדי כמו אשה. ועוד אי כל שלשים יום לא הוי אלא קדושת דמים א"כ היכי מקריבה עולה כיון דאין בה קדושה גמורה ולזה י"ל כיון דמקריבה עולה ממילא חלה עליה קדושת הגוף גמורה דהא לא יהיה עליה עוד קדושה אחרת ובירושלמי פליגי במעילתה כל שלשים יום ור' יוחנן אמר התם דמעילתה ברורה ור' הילא אמר דמעילתה תלויה היינו דאם יקריבנה עולה מעל אבל אם לא יקריבנה עולה לא מעל משמע דלר' הילא קדושתה תלויה ואם הקריבה עולה חלה קדושה עליה למפרע ואם לא הקריבה תוך שלשים ויצתה לחולין למפרע אין קדושתה קדושה גמורה ולא מעל ולפ"ז יש לחלק בפשיטות בין קדושת הגוף דעולה לאשה דגבי אשה ע"כ ליכא למימר דתלויה היא בקידושיה וע"כ קדושין גמורין חלין עליה ומש"ה תו לא פקעי והא דאיצטריך לחלק בירושלמי משום דמצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט היינו לשיטת ר' יוחנן בעצמו דס"ל דמעילתה ברורה ובעולה ג"כ חל עליו קדושה גמורה ואביי דפריך עליה דרבא ובעי למימר דקדושת הגוף נמי פקעה בכדי ע"כ צ"ל דס"ל כר"י דמעילתה ברורה וחייל עליה קדושת עולה בבירור דאל"ה לא הוי מוכח מינה דקדושת הגוף פקעה בכדי כיון דהקדושה תלויה ועומדת ועי' בחידושי שכתבתי שם דקנין לזמן יש בו קנין הגוף ואפ"ה יש לחלק בין עולה לאשה וכמבואר בדברי הירושלמי דבהקדש מצינו הקדש יוצא בלא פדיון בשדה מקנה ובאשה לא מצינו יוצאת בלא גט ואביי דלא מחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים שפיר איכא למילף משדה מקנה אע"ג דלא הוי אלא קדושת דמים ועיין בשבועות פ"ק בשמעתא דתמידין שלא הוצרכו לצבור בהא דפריך רב חסדא התם וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ובמעילה דף י"ב גבי קדשים שמתו דפריך רב חסדא נמי הכי ע"ש:

גמ' הכא במאי עסקינן דאמר לדמי וכתב הר"ן ז"ל כגון דהוי בעל מום דאילו תם אפילו לדמי קדוש קדושת הגוף דקיי"ל המתפיס תרומות לבדק הבית כו' ואין זה מדוקדק דמה ענין בדה"ב לכאן הא לדמי עולה הקדיש ומלתא הוא דאתמר בה הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף והא דמתפיס תמימים לבדה"ב לא שייכא הכא ומדרבנן בעלמא הוא כדאיתא במנחות והרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות מעה"ק כתב דמי פרה זו לעולה כל שלשים יום ולאחר שלשים יום שלמים אם הקריבן בתוך שלשים יום מביא כמו שנדר ואם הקריבן לאחר שלשים מביא כמו שנדר וגם עליו הקשה הראב"ד ז"ל מהא דקדוש קדושת הגוף ותירץ הכ"מ ז"ל דנהי דקדוש הגוף מ"מ כיון דהקדיש לדמיו לא אלים הקדושה כ"כ ופקעי בכדי וי"ל עוד דבכה"ג לא נחתא קדושת הגוף כיון דאמר לאחר שלשים יום שלמים ומ"ש התם בשם הר"י קורקוס דלהכי נקיט לה הרמב"ם ז"ל דמי פרה זו דהוי נקבה דאינה ראויה לעולה לא הבנתי דהא נקבה לעולה נמי חייל עליה קדושת הגוף כדאיתא בתמורה ועוד סיפא דמיה לשלמים כל שלשים יום מאי איכא למימר אמאי לא קדשי קדושת הגוף ולפי לשונו של הרמב"ם ז"ל דמי פרה זו לעולה היה נראה דלא הקדיש אלא הדמים ולא הפרה וכמ"ש התוס' בערכין אלא דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי וגם התוס' ז"ל בערכין דף כ' מסקי דאפילו בכה"ג קדוש קדושת הגוף וע"ש מ"ש בחידושי ומ"מ נראה דאיכא נפקא מינה בין דברי הרמב"ם ז"ל לפירוש הרא"ש ז"ל דהרא"ש ז"ל פירש דאמר שור זה קדוש למכר ולהביא בדמיו עולה ואם לא נמכר תוך שלשים אחר שלשים ימכר לשלמים משמע דאם נמכר תוך שלשים דמיו עולה לעולם אפילו לאחר שלשים ולדברי הרמב"ם ז"ל הדמים עצמן תוך שלשים יום [עולה[ ולאחר ל' יום שלמים והראב"ד ז"ל כתב עליו ואם מכרה תוך שלשים יום כבר חלה קדושת עולה על דמיה ובמה פקעה מינייהו קדושת עולה לכאורה משמע דס"ל כפירוש הרא"ש ז"ל וכשמכרה תוך שלשים דמיה עולה לעולם אבל מסוף דבריו ז"ל נראה דמטעם דחש לדבר פדא דקדושת דמים נמי לא פקעי בכדי הוא דכתב כן וא"כ מאי אריא מכרה תוך שלשים יום אפילו לא מכרה תוך שלשים יום איך יקריב שלמים אחר שלשים כיון דקדשי לדמי עולה ואין לומר דס"ל להראב"ד ז"ל דהאומר דמי פרה זו לעולה לא חל עליה קדושת דמים אלא אדמי וכמ"ש לעיל. דהא הוא ז"ל הקשה מהא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף אלמא דס"ל דאיכא קדושת דמים עליה ע"כ דברי הראב"ד ז"ל צ"ע קצת ועיין תוס' ז"ל שכתב דהכא מיירי דאמר לדמי נסכים ואין זה מובן דהא שור זה עולה קאמר:

וכתב הר"ן ז"ל דלא פריך לבר פדא מהא משום דמצי מוקי לאחר פדיון וקמ"ל דחייל קדושת שלמים אע"ג דבשעת אמירתו לא היה ראוי לחול כי משכח רווחא חייל ולדידי קשיא א"כ אמאי תני לה בכה"ג דשור זה עולה שלשים יום אפילו אמר שור זה עולה סתם ואח"כ אמר לאחר שלשים יום שלמים ובתוך כך נפדה דחייל עליה שלמים כיון דאשכח רווחא דמה לי אם אמר שור זה לעולה שלשים יום או שור זה לעולה סתם כיון דחלה עליה קדושת עולה לעולם עד שיפדנה וכי אמר שור זה לעולה סתם ואח"כ אמר לאחר שלשים יום שלמים נימא דקדושת שלמים מיתלי תלי וקיימא ואי משכח רווחא חיילא לאחר פדיון ועוד דבכה"ג דהוי תרתי דסתרי לא אמרינן אי משכח רווחא חיילא וכמש"ל כיון דיצא דבריו לבטלה בשעה שאמר וכמ"ש לעיל בשמעתין דהריני נזיר הריני נזיר ואם אמר בפירוש הרי זו לשלמים לאחר שאפדנה שפיר חייל שלמים ולא הוי דבר שלא בא לעולם משום דבידו לפדותו אבל בכה"ג דאמר שור זה לשלמים לאחר שלשים יום והרי הוא קדוש לעולה ודאי נראה דלא חייל קדושת שלמים וצ"ע:

אי הכי אימא סיפא כו' ואסיק בקושיא ומוכח מינה דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי ולשון רש"י ז"ל שכתב כמה פעמים דתיובתא לעולא הוא תמוה דעולא מצי סבר דקדושת הגוף נמי פקע בכדי ולרבא ולרב המנונא הוא דקשיא וקאמר הש"ס לימא תיהוי תיובתא דבר פדא דאמר לא פקעי קדושה בכדי ומשני הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה ופריך פשיטא ומשני דקמ"ל דלא מצי הדר ביה משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ורבו השיטות בזה בדברי רש"י ותוס' והר"ן ז"ל כאשר אבאר בזה בע"ה:

. שיטת רש"י ז"ל הוא דארישא משני שור זה עולה שלשים יום ולאחר שלשים יום שלמים היינו דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים גם לבר פדא פקעי קדושת עולה לאחר שלשים כיון דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים ואם לא אמר מעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים אלא לאחר שלשים יום שלמים גם לאחר שלשים יום עולה דלא פקעי בכדי וסיפא נמי כיון דאמר תחלה לאחר שלשים יום עולה הוי כמי שאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום עולה ומש"ה פקעי קדושת שלמים ושיטה זו נפלאה היא דא"כ עיקר שינויא חסר מן הספר גם עיקר הדין צ"ע כיון דבסיפא הוי כמי שאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום עולה א"כ לא תחול עליה קדושת שלמים כלל וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין שור זה הקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום אין יכול להקדישו תוך שלשים לקדושה אחרת והוא מדברי התוספתא בתמורה וברישא ג"כ כיון דאמר תחלה כל שלשים יום עולה מאי מהני מה שאמר אח"כ מעכשיו ולאחר שלשים שלמים כיון דכבר חייל עליה קדושת עולה גם מה שפירש בפלוגתא דחוזרת ואינה חוזרת תמוה מאוד דמה ענין זה לזה:

ע"כ העיקר בזה כמו שפירש [הר"ן] ז"ל דשינויא דהש"ס אסיפא קאי