קרן אורה זבחים שמג

שם גמרא מי הסגירה כו' והקש' המהרש"א ז"ל בח"א למ"ד פנחס נתכהן ג"כ א"כ הוא הי' יכול להסגירה דראשון בשלישי כשר לרוב הפוסקים וכן דקדק הצ"ק ז"ל ונרא' דלפי המבואר בפ' זה הי' בבא שלשתן אל פתח אהל משה אהרן ומרים ולא הי' שם איש זולתם והתנפל אהרן לפני משה אל נא תהי כו' כי הבינו שנעשית מצורעת למען תכלם בהסגר וחליטה ולטהרה ע"כ קאמר מי מסגירה לא הי' שם אחר זולתם ומי מהם הסגיר' משה זר הוא אהרן קרוב הוא אלא הקב"ה חלק לה כבוד אני מסגירה וכמש"כ תסגר שבעת ימים ואהרן נצטער ע"ז כי לא ידע מי יסגירה ויחליטה ויטהרה אשר זה הוא רפואת וטהרת הנגע וגם טהרת החטא אשר בא הנגע בשבילו ואם אין מסגיר אין מטהר ג"כ וזה שאמר אהרן אל נא תהי כמת כו' שאין לו רפוא' ח"ו וחלק לה הקב"ה כבוד כו':

דף קב גמרא מנה"מ דת"ר כל זכר כו' אי לאכיל' כבר אמור לחם אלהיו כו' אלא לחלוקה והיינו מכל זכר דכתיב גבי מנח' ובתר הכי דריש לתרתי כל זכר דכתיב בחטאת ואשם לאתויי אפילו בעל מום מעיקרו ובע"מ קבוע למ"ד איפוך ולרב אשי מרבי אפי' בע"מ עובר ולרב אשי ניחא דדרשא דקראי כסדרן הוא מכל זכר דחטא' מרבינן אפי' בעל מום מעיקרו ומכל זכר דאשם מרבינן אפי' מום עובר דהוי רבותא טפי אבל לרב ששת דריש לקראי שלא כסדר דקרא דחטאת הוה לי' לרבויי אפילו מום קבוע ומכל זכר דאשם הוה לי' לרבויי אפי' בע"מ מעיקרו דרבותא דבע"מ מעיקרו שייך יותר בבע"מ קבוע והיכי מרבי תחיל' בע"מ מעיקרו ואח"כ בע"מ קבוע ובת"כ פ' צו נאמרו הדברים כסדרן מקרא דחטאת מרבי בע"מ קבוע ומקרא דאשם בע"מ מעיקרו ע"ש אבל לרב אשי א"ש כגירסת תלמודין ומהא דדרשינן מקרא קמא דמנח' לחלוקה משמע דלאכיל' לא איצטריך דקרא דלחם אלהיו מקדשי הקדשים משמע דבכל המומין האמורים בפרשה אוכל ושם נאמר כל המומין בין קבועים בין עוברים ולא איצטריך קרא אלא לחלוק' וא"כ הא דדרשינן מאידך קראי למום עובר ומעיקרו היינו לחלוק' דמכל זכר קמא לא הוי מרבינן אלא תם ונעשה בע"מ הוא דחולק וכן אידך קרא דאשם איצטריך דאפי' מום עובר חולק וא"כ לא א"ש הא דאמר רב אשי דבע"מ עובר איצטריך סד"א נטמא כו' אף האי נמי כמה דלא מיתקן לא אכיל והא אכיל' פשיטא לן מקרא דלחם אלהיו כו' דבכל מומים אוכל. וע"כ צ"ל דכל הני קראי איצטריך גם לאכיל' אע"ג דקרא דלחם אלהיו נאמר בפ' אחר כל המומי' מ"מ ה"א דלא קאי אלא על מום עובר דסמיך לי' כמש"כ מום בו את לחם כו' לא יגש להקריב לחם מקדשי הקדשים יאכל ודרשינן בת"כ מום בו הא עבר מומו כשר הרי דמיירי קרא במום עובר ועליו כתב רחמנא לחם כו' מקדשי הקדשים יאכל אבל מום קבוע לא שמענו להכי איצטריך קרא אחרינא אבל התינח לגירסת הת"כ דגרס בקרא דחטאת אין לי אלא מום עובר מום קבוע מנין כו' אבל למאי דתריץ רב אשי דגרסינן אין לי אלא מום קבוע מום עובר מנין הדק"ל ל"ל קרא להא כיון דקרא דלחם כו' כתיב בתר מום עובר וודאי עלי' נמי קאי וצ"ל לרב אשי הוי אמינא איפכא דשריותא דלחם כו' מקה"ק יאכל לא קאי אלא אמומין קבועין שנא' בפירוש אבל לא על מום עובר דאתי מרבויא דקרא ועדיין צ"ע ועוד יש לדקדק דבת"כ פ' אמור דריש מקרא דמקה"ק יאכל דחולק ג"כ ותרתי קראי ל"ל ול"ל כל זכר קמא לחלוק' והתוס' ז"ל הקשו מנ"ל דקרא שלישי אתי למום עובר דילמא איצטריך לבע"מ מעיקרו לחלוק' וחד לאכילה וחד לחלוקה ולפי הנ"ל ניחא קצת דלבע"מ מעיקרו לא איצטריך לאכיל' דשרוע נאמר בפ' היינו עינו אחת גדולה ואחת קטנ' וזה מום מעיקרו הוא ואפ"ה אמר רחמנא לחם כו' יאכל אלא דאין זה מוכרח דאפשר למום זה להוולד גם אחרי כן ודו"ק וע' תוס' חדשים וצ"ק ז"ל:

ע"ב תוס' בד"ה הרי טמא כו' הקשו אמאי לא פריך מכ"ג אונן דאינו חולק לערב ע"ש. וי"ל כיון דלא אשכחן אלא ביום קבורה דביום מיתה בלילה נמי אסור מדרבנן וביום קבורה ג"כ איכא תנאי דפליגי ולרבי גם ביום קבור' לילו אסור מש"ה לא תיקשי כ"כ אע"ג דסתמא דמתני' לא ס"ל כרבי וק"ל:

בעי רב אשי נטמא בינתים מהו כו' פי' כגון שנטמא אחר זריקה ולא הוקטרו החלבים עד שטבל ונטהר מטומאתו ובשעת הקטרת החלבים היה ראוי להקטיר מהו ולא איפשיטא אבל אם בשעת הקטרת החלבים טמא הי' כגון שהוקטרו החלבי' ביום בשעה שהי' טמא ואח"כ נטהר וראוי לאכיל' בליל' ואפ"ה אינו חולק לאבא שאול כיון דטמא הי' בשעת הקטרתן ולת"ק חולק בכה"ג כיון דבשעת זריקה טהור הי' וכדאמרי' הא טהור כו' וע' בדברי הרמב"ם ז"ל סוף פ"י מה' מעה"ק שפסק כאבא שאול וד' הג"ה שם שעשה מחלוקת בין פירושו לחבורו אינו מובן ודו"ק:

שם גמרא האי דינא מר"א בר"ש גמירנא ועביד צריכותא לקראי דכתיבי במנחה וחטאת ושלמי' והקשו התוס' ז"ל בד"ה בע"מ אמאי מייתרי קראי דכל זכר וי"ל דדוקא בטבול יום לענין חלוקה הוא דשייך כל הני סברי דר"א בר"ש אבל בבע"מ להיתר אכיל' לא שייכי הני צריכותא וכעין זה כתב הבה"ז ז"ל ע"ש:

שם תוס' בד"ה מה אם דחיתני מחטאת כו' תימא אמאי לא קאמר כו'. וי"ל דממנחה שמעינן לה דלאו פירכא היא מזו וכ"כ הצ"ק ז"ל אלא דלקמן גבי בכור הדר קאמר להך פירכא דאשכחן בחטאת ואפ"ה הדר פריך לה ע"ש וע' בק"א מש"כ בזה:

דף קג גמ' הניחא למ"ד מותרות לנ"צ אזלי אלא למ"ד לנדבת יחיד אזלי מא"ל הא דלא מוקי לה במותרות דקרבן ציבור כמו מותר חטאת צבור דקרב עולה ג"כ י"ל דלא מסתבר למעוטי מותרות של ציבור ומידי דהוי אעולת תמיד וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה הניחא ע"ש אלא דלמסקנא דממעט מהעולה עולה ראשונה ה"ה דמותרות של ציבור אימעיטו דלאו עולה ראשונ' היא ולא קיימא האי דינא במסקנ' מדרשא דיהוידע הכהן ומוקי לה ר' ינאי הא דפרט לעולת הקדש היינו פרט למתפיס עולה לבדה"ב ואפי' למ"ד לא תפיס הנ"מ בשר אבל עור תפוס וקמ"ל קרא דעולת איש לאשמועי' דהקדש בכה"ג תפוס העור והקשו התו' ז"ל למ"ד תפוס מדאוריי' לי קרא ע"ש והי' נרא' דאפי' אי לא תפסי בבשר בעור לא צריך קרא להכי דתפוס כיון דלאו ממון מזבח הוא ועיקר קרא דעולת איש אתי לדרשא דעולה שעלתה לאיש כדלקמן ור"י אסמך בהאי קרא גם פרט לעולת הקדש וכן נרא' מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב לעולת הקדש בתרתי גווני או במתפיס עולה לבדה"ב או בהקדש נכסיו דזכרים יקרבו עולות ותמה הלח"מ ז"ל דהא הוא ז"ל פסק בה' ערכין כר"א דזכרים ימכרו לצרכי עולות והדמים יפלו לבדה"ב. ובגמ' מוקמינן לה כר"י דאמר זכרים עצמן יקרבו עולות וקמ"ל דעור תפיס ולפי הנ"ל הני תרי שינויא בחד גוונא הוא לר' ינאי דמוקי במתפיס עולה לבדה"ב קאמר לא מיבעי למ"ד דתפוס מדאורייתא כו' אלא אפי' ט רבנן עור תפוס וה"נ לשינויא דרב המנונא ל"מ לר"א דוודאי אין העור לכהנים וכשקונה אותה המחויב עולה אינו נותן דמים אלא בעד העול' לבד מעורה דהעור ניתן לבדה"ב אלא אפי' לר"י ג"כ העור נתפס לבדה"ב והרמב"ם ז"ל אע"ג דפסק כר"א מ"מ כתב להאי דינא דלר"א פשיטא דעולת הקדש לא הוי לכהני' אבל בתוספתא במכילתין פליגי חכמים עלי' דר"י בעולת הקדש ואמרי דעורה לכהנים ואי מסברא קים לן הכי אמאי פליגי רבנן עלי' דר"י ואולי י"ל דר"י דתוספתא היא למאי דס"ד דר"י דעול' הבא' מן המותרות אין עורה לכהנים ועלה הוא דפליגי רבנן ואמרי דעורה לכהנים כמדרשא של יהוידע הכהן אבל עולת הקדש כי אידך שינויא ליכא מאן דפליג עליה דר"י:

דף קד גמרא מאי רבי ומאי ר"א בר"ש דתניא כו' והנה בדברי רבי איכא קולא וחומרא וכן בד' ראבר"ש לרבי אם הופשט העור קודם זריקה אע"ג דנפסל הזבח אחר ההפשט כגון שנטמא הזבח או הדם אעפ"כ אם זרק הדם מרצה על העור בפ"ע והיינו קולא אבל אם העור הוא עם הבשר אפי' נפסל הבשר אחר זריקה העור ג"כ נפסל עמו ולר"א בר"ש הוי איפכא אם הפסול הי' קודם זריק' אפי' אחר הפשט אין הדם מרצה על העור. אבל אם נפסל אחר זריק' הבשר פסול והעור לכהנים אבל אם נפסל קודם הפשט וקודם זריקה לכ"ע העור ג"כ פסול כמו נשחט' חוץ לזמנה לעיל ובתוספתא במכילתין מבואר דבנפסל הדם או יצא לכ"ע העור והבשר אסורים וכי פליגי בנטמא הזבח או שיצא והכי משמע בשמעתין וכמו שיתבאר. והתוס' ז"ל בד"ה ומודה רבי כו' כתבו תמוה עצומה מהא דפ' הגוזל קמא אם קדמו בני יהויריב והקריבו האשם קודם הבאת גזילו זכו במה שבידם ואמר רבא התם היינו דזכו בעור דהאשם עצמו פסול הוא והרי נפסל התם קודם הפשט וקודם זריק' דלכ"ע העור ג"כ אסור. ותי' ז"ל דבשחיט' לחוד קודם גזילו לא מיפסיל ויכול להביא הכסף קודם זריק' ולא חשיב פסול דקודם זריק' והקשו ע"ז כיון דהפסול בידם מה לי קודם זריקה ומה לי לאחר זריקה ולא הבנתי דבריהם ז"ל דהא רבי הוא דקאמר התם הכי ואליבא דרבי א"ש דכיון דבשחיט' ליכא איסורא קודם גזילו והפשיט קודם זריק' ואפי' נפסל אח"כ בזריק' הדם מרצה על העור ולענין זה כתבו דלא חשיב פסול דקודם זריק' אפי' הוי פסול דקודם זריקה דהזריק' נעשית בפיסול כל שלא הביאו גזילו מ"מ כיון