קרן אורה זבחים שיט

לר"ל לא מצי למיתני הכי דבשעת אכילה מבטלין זא"ז דלרש"י ז"ל ג"כ לאו דווקא תלתא איסורי אלא בב' ג"כ מבטלי אהדדי לפירושו ומהא דפריך התם וניתני שש וכגון שאכל ג"כ כזית דם לא תיקשי דזה הוי מין בשאינו מינו ונותן טעם דאוריי' הוא ומטעם זה אש הא דאיכא לאקשויי לכ"ע הא מיירי התם דאכל כוליא בחלבה או דאכל תמרי בהדי כזית נותר ואמאי לא ליבטיל הנותר בהכוליא או בתמרי דזה לא הוי בכלל איסורין דאין מבטלין זא"ז דהא כוליא או תמרי התירא הוא לגבי איסור נותר וחלב דליכא עלייהו שם איסור אלא יום הוא שנאסר באכילה אבל לפי הנ"ל ניחא דהוי מין בשאינו מינו ובטעמא אע"ג דאיכא לספוקי לענין כרת וחטאת אי הוי טעם כעיקר ובחי' נזיר הארכתי בזה אבל הא דפריך ולוקמא כגון דאכל כזית ומשמע התם דמיירי במין במינו. קשה הא לר"ל לא אשכחן דמחיי' תרתי באכילת ב' איסורים ודוחק לומר דפריך לוקמא דאכל פיגול היינו ע"י בליעה בעין בלא לעיסה דא"כ הוי מצי לשנויי יש אוכל כו' קתני אכילה כדרכה. ע"כ נראה דהאי שבללן זב"ז דקאמר לאו אשעת לעיסה ואכילה קאמר אלא שבללן קודם אכילה זב"ז וכמו שכתבו התו' ז"ל ג"כ וכן לאו דוקא שלשתן יחד אלא שנים מהם וכמבואר בירושלמי ג"כ ופי' התו' ז"ל כגון דאיכא חתיכה אחת ב' זית נותר ואחד פיגול מעורבין וחתיכה אחת ב' פיגול ואחד נותר ואכלן לחתיכות בזה אחר זה והתרו בו בראשונה משום פיגול ובאחרונה ג"כ משום פיגול דהוי התראת ספק ממש כמו הכה זה וחזר והכה זה וקשה להאי פירושא לישנא דהש"ס א"א שלא ירבה מין על חבירו הא וודאי רבה מין אחד על חבירו בזה ב' זיתים ובזה זית אחד. ועוד האי דינא דהתראת ספק למה אשמע לן ר"ל בהא הא כבר שמעינן לר"ל בשבועות ומכות דס"ל התראת ספק לא שמה התראה והכא לא איצטריך לאשמועי' אלא עיקר דינא דאיסורים מבטלין זא"ז דבחדא חתיכה רוב נותר ומיעוט פיגול דפטור אפיגול משום דאיבטיל בנותר הוי ליה לאשמועי' וכת' עוד לפרש בע"א דשקל תרי מהני תלת ובללן ואכלן כגון דשקל ב' זיתים מחד איסור וד' זיתים מב' איסורין ובללן בקערה אחת ואכלן וא"א שלא יהיה רוב כו' הלכך לא ידעינן כו' אם שם פיגול או נותר וכגון דאכל בשני פעמים באחד התרו בו משום פיגול ובאחד משום נותר ע"ש ודברים אלו אינן מובנים לי ומה כוונתם בב' זיתים מחד איסור וד' מב' איסורין אי כמש"כ הצ"ק ז"ל דאכל אכילה אחת כזית מחד איסור בעין עם ב' זיתים מד' איסורין הנבללין ודילמא איסור הנבלל רובו נותר ומבטל גם הכזית פיגול אשר בעין זה הוא דבר שאין לו שחר דהא בצירוף כזית פיגול בעין הוי רובא פיגול וחיי' משו' פיגול ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל כגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וב' זיתים מחד איסורא דהוי ד' זיתים מב' איסורים ובללן זה בזה וא"א שלא יהא רוב מן האחד משום דא"א לצמצם ואחד רבה על חבירו ואכלן בב' פעמים ובאכילה ראשונה התרו בו אל תאכל פיגול ובשניה אל תאכל נותר דהוי התראת ספק ומה שהוכרחו לפרש כגון שנתער' ב' זיתים מזה וב' זיתים מזה ולא כזית מזה וכזית מזה דא"כ בשתי אכילות ליכא שיעורא בכ"א ובלא"ה פטור על שתיהם וגם לפ"ז לא הבנתי אמאי קרי לה התראת ספק כיון דבאכילה ראשונה התרה בו משום פיגול ובשניה משום נותר לאו התראה היא כלל וכ"ע מודו בזה. ע"כ נראה יותר דבב' זיתים ואכילה אחת מיירי וא"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ובטל חד בחבריה דל"ד חד בתרי בטיל אלא ברובא לחוד ג"כ בטיל כמבואר ג"כ בד' הראשונים וכיון דלא נתברר האיסור קרי לה התראת ספק ומילתא חדתא אשמע לן ר"ל בהתראת ספק זו וכשיטת התו' ז"ל ביבמות דס"ל ג"כ דזה מיקרי התראת ספק וד' התוס' ז"ל עדיין לא ברירין לי אבל לקמן גבי מצות מבטלות זא"ז משמע בשיטת רש"י דעל אכילה ולעיסה חיישינן לביטול אחד בחבירו ושם יתבאר יותר בסייעתא דשמיא:

שם בא"ד וא"ת הא תנן במעילה כו'. אבל לאכילה פיגול ונותר מצטרפין זע"ז והיכי שייך בהו ביטול ותי' דהתם דווקא דלא מיערב אבל אי מיערב בטיל זה בזה ולפ"ז אינו מצטרף אלא אם אכלן זא"ז דבבת אחת מתערבין זב"ז ולא משמע הכי מהא דאמר ה"מ לענין טומאה הוא דאין מצטרפין אבל לאכילה מצטרפין וכי היכי דטומאה ע"כ היינו שנגע בהן כאחת ה"נ אכילה שאכלן כאחת ועוד דבפסחים ונזיר משמע דיותר שייך צירוף בב"א מזאח"ז גבי הא דכל איסורי נזיר מצטרפין זה לזה. עוד כתבו דהכא ללקות משום פיגול ונותר קאמר או דלאו כל שבקודש פסול כו' ליכא מלקות כלל דהוי לאו שבכללות אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ליכא לשנויי הכי דהוא ז"ל כת' דמצטרפין לענין מלקות וגם עיקר אזהרה דפיגול ונותר הוא לאו דלא יאכל כי קודש כו' כל שבקודש פסול כו' וא"כ וודאי תיקשי כיון דמצטרפי חד לאו לתרווייהו היכי שייך בהו ביטול ונהי די"ל אם התרו בו משו' פיגול לחוד או נותר לחוד פטור הוא דילמא נותר רובא ופיגול בטיל או איפכא ולאו התראה היא אבל א"כ לא הוי בכלל התראת ספק ומאי קאמר הש"ס ש"מ התראת ספק כו' ואי התרו בו משום שתיהם בלא"ה חייב כיון דשניהם בלאו אחד הוי כהתראת וודאי. וע' בע"א גבי הא דתבלין ג' שמות מצטרפין ומוקי לה התם כר"מ משום ר"א דכל האיסורין מצטרפין מוכח מזה דאפילו ע"י תערובות איסורין לא מבטלי אהדדי דג' שמות היינו איסורין מחולקים כמש"כ התוס' ז"ל וכיון דמצטרפי אהדדי לא שייך בהו ביטול והדברים ארוכים בזה וצ"ע בד' הראשונים ז"ל. ועוד יתבאר בזה בשמעתין בס"ד:

שם תוס' בד"ה מתיב רבא תימא כו' ולפי שיטת רוב הראשונים דעל טעם כעיקר אין לוקין א"ש תמיהת התוס' וכמו שהאריכו התוס' ז"ל בעצמם בע"א בהא דטעמו ולא ממשו ולקמן בשמעתין:

שם תוס' בד"ה אלא מין בשאינו מינו בטעמא ותמהו ז"ל על הא דפריך במנחות מהא דתיבלה בקצח למ"ד בתר בטל או מבטל אזלינן נהי דהוי מין בשא"מ ובטל מ"מ הא איכא טעם מצה והנה לשיטת ר"ח דמין במינו נקרא כל שיכול להיות הבטל כחבירו א"כ לדידיה לא שמעינן כלל דטכ"ע דמהיכא ילפינן מגיעולי מדין הא בלא"ה לא שייך ביטול בזה כיון דבתר בטל אזלינן א"כ כל האיסורין יכולין להיות כמבטל לכי מיסרח והוי מין במינו ומש"ה לא בטיל. אבל לרב חסדא דבתר מבטל אזלינן א"כ תערובות איסור הוי מין בשאינו מינו ושפיר איכא למימר נהי דבטל אבל כל שיש טעמו הוי טעם כעיקר וע' מנחות שכ' התוס' ז"ל דההיא דהתם פליגא אהך דשמעתין ולא אשכחן בעלמא פלוגתא בזה וכזית בכא"פ לכ"ע דאורייתא וא"כ אפי' רובא תבלין אמאי ליבטל המצה אם יש בו כזית בכא"פ ואי אין בו כזית בכא"פ אפי' למ"ד בתר בטיל אזלינן והוי מין במינו ולא בטיל אכתי היכי יוצא בו הא לא אכל כזית מצה בכא"פ והדברים ארוכים בזה בדברי הראשונים. וע' בחי' נזיר שהארכתי שם בהלכות אלו השם יאיר עיני:

שם בא"ד ואין להקשות כו' דהתם חוזק המרירות מבטל טעם מצה כו' ולא אשכחן האי חילוקא דבדבר חריף אם נתערב בו איזה תערובות לא אמרינן בו טכ"ע ועוד דבפסחים פ' ע"פ איתא דלדידן לא יאכל מצה ומרור כאחת דמצה דאורייתא ומרור דרבנן ואתי דרבנן כו' אלא אוכל מצה תחילה לבדו ואח"כ מרור לחוד ולבתר כורכו יחד זכר למקדש כהלל ולא יצא במרור ע"י כריכה משום דאתי מצה דרשות ומבטל למרור דהוי מצוה דרבנן וכמש"כ התו' ז"ל שם ולפי דבריהם הכא אמאי לא יצא ידי מרור ע"י כריכה הא מין בשאינו מינו בטעמא ומצה אינו מבטל לטעם מרור. עוד תי' דכשאוכל כזית לחוד ומרור מבטל ליה ליכא טעם כזית מצה אבל לאכול הרבה שרי. וגם זה קשה דפשטא דמתני' דאורז וחטים משמע דאדם יוצא ידי חובתו אפי' בכזית כסתם אכילה דאל"כ לא נתבאר כמה יאכל ועוד דהא קיי"ל דכזית בכא"פ דאורייתא וא"כ איך שיהיה הרי אכל כזית וע' בדברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל בה' בכורים ובה' חו"מ. ע"כ נרא' דבאמת לא שייך ביטול במין בשא"מ וכמו שמבואר דהרי הרמב"ן ז"ל במלחמות פ' ע"פ שם הקשה על סוגיא דלקמן דאמרי' מאן שמעת ליה דמצות אין מבטלות זא"ז הלל היא שהיה כורכן בבת אחת הא רב אשי מסיק התם דלרבנן נמי יוצא בדיעבד גם ע"י כריכה ולכתחילה הוא דפליגי. להלל לכתחילה ע"י כריכה ובדיעבד יוצא בלא כריכה ולרבנן הוי איפכא לכתחילה כ"א לבדו ובדיעבד יוצא ע"י כריכה וא"כ רבנן נמי ס"ל דמצות אין מבטלות זא"ז וע' תוס' ומרדכי שם מש"כ לישב זאת ולפענ"ד נראה דוודאי בדיעבד יוצא גם ע"י כריכה כיון דהוי מין בשא"מ ואיכא טעמא אלא דבעיקר הך סברא פליגי אי מצות מבטלות זה את זה להלל דעיקר מצוה ע"י כריכה ע"כ לא שייך ביטול במצות דאי שייך ביטול נהי דאיכא טעמא בכ"א ובדיעבד יוצא בו היכי אמרה תורה דעיקר מצוה ע"י כריכה שלא יאכל המצוה בעצמה אלא טעמה אלא וודאי לא שייך ביטול באכילת מצוה כלל ומותר לכתחילה לאכול כמה מצות ביחד אפי' מין במינו ומקיים מצות אכילתן דכמה מצות כמצוה אחת הם ולהכי אמרה תורה דיאכלן כאחת אבל לרבנן דאמרי דעיקר מצוה באכילתן כ"א לבדו שפיר מצינן למימר דמצות מבטלות זא"ז ואי הוי מין במינו כגון בשר חטאת ובשר שלמים ואחד הוי רוב לא קיים מצות אכילת המועט אבל מין בשא"מ כמו מצה ומרור שפיר יוצא בדיעבד משום דעכ"פ איכא טעמא. ולפ"ז הא דאמרי' לא ליכריך איניש כו' היינו לכתחילה אבל בדיעבד יוצא גם ע"י כריכה והשתא מש"כ לעיל לישב הא דכריתות דפריך וניתני נמי דם ולא