קרן אורה זבחים רמט

בש"ב בשיטתן דתלמודן דלא אשכחן אלא מעבודה לעבודה אין לך טעם פשוט יותר מזה כיון דליכא שום פירכא על האי ק"ו אלא ש"מ דס"ל דש"ב חד דינא עם ש"ק. ויש להביא עוד סעד קצת לד' הרמב"ם ז"ל שכתב טעמא דמחשבין מעבודה לעבודה מסברא בעלמא. וכ"ד הירושלמי דלפי שיטת תלמודן דילפינן בק"ו מש"ב יקשה לעיל בריש מכילתין דילפינן זביחה בש"ב באם אינו ענין לש"ק. ולזה קשה מנלן דאתי לש"ב דילמא אתי לש"ק גופא ולאשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה. אבל לד' הרמב"ם ז"ל ניחא דמסברא שמעינן לה דמחשבין מעבודה לעבודה. דהוי כאלו חישב בשעת זריקה עצמה ודו"ק בכל הנ"ל:

שם תוס' בד"ה לא תאמר כו' אע"ג דשלא למנויו היינו ש"ב כו'. כבר הארכתי לעיל בזה דשלא למנויו וש"ב ע"כ תרתי מילי נינהו ע"ש:

שם תוס' בד"ה והדר ביה רבה כו' היינו לרבנן כו'. וא"כ לרבה פלוגתא דר"י ור"ל פלוגתא דתנאי היא ור"י כרבנן ור"ל כר"ש. אבל אין דבריהם ז"ל מוכרחין דזה לא מיקרי חומר בש"ב כיון דחד טעמא להו דבעינן דווקא מחשבה דלא מינכרא. וכל דלא מינכרא פוסל בין בש"ב בין בש"ק. ומה שאין היכר בש"ב לאו משום חומר הוא. ולפי מה שנראה מד' הכ"מ דגרס הכא רבא א"ש קצת דלרבא איכא למיפרך מה לש"ב שכן נוהג במנחות תאמר בש"ק שאין נוהג במנחות משום דכתיב זאת תורת כו' וזה קולא הוא בש"ק. וגם זה לאו פירכא הוא כיון דגלי רחמנא דתורה אחת לכל המנחות לאו ש"ק הוא אבל בש"ק לא מצינו קולא מש"ב. תדע דהא אשכחן לכ"ע אם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם דלא הוי ש"ק. ואטו יחשב זאת קולא בש"ק וה"נ במנחות נהי דלא שייכא במנחות היינו משום דלא מיקרי ש"ק וק"ל:

ע"ב גמרא ופסח נאמר בו הוא כו'. עי' תוס' לעיל (דף ז') ע"ב בד"ה אלא הוא שכ' דר"א בפסחים דדריש מהוא לשלא לשמו לטעמיה אזיל דלא דריש למיעוטא לאשם ע"ש. והכי משמע דגם עד דלא קים ליה באשם לפסול שלא לשמו דריש הוא דפסח לפסול שלא לשמו. ומסברא קים ליה הכי למידרש ליה לגופיה ולאחרים לשם פסח ולקמן ד' י"א יתבאר יותר. ועי' בתוספתא גירסא אחריתי:

שם תוס' בד"ה הרי הוא אומר כו'. וכ' דמגז"ש ליכא למילף משום מיעוטא דאותה ע"ש. ויש לדקדק דא"כ מהקישא נמי היכי יליף. דאין לומר משום דמהקישא ליכא מידי אחרינא למילף. ומש"ה מידחי מיעוטא דאותה מקמי הקישא. משא"כ גז"ש דאיצטריך למילי אחריתי דהא הקישא נמי איצטריך למילף דאשם למיתה אזיל כמו חטאת דהכי ס"ל לר"א ולדם שנכנס לפנים דפסול כדאיתא לקמן. אלא ע"כ לא ס"ל כלל מיעוטא דאותה דלאו דווקא הוא כדאמרינן בשמעתין. וא"כ מגז"ש נמי הוה מצי למילף. ועוד לר"א דס"ל דאותה לא הוי מיעוט. א"כ בלא"ה נילף אשם לפסול דלא בא בנדר ונדבה. וכדאמרינן לעיל מאי חזית דאקשת לשלמים אקשא לחטאת. וכבר כתבתי שם דלר"א אשם נמי בא בנדר ונדבה מתנדב אדם א"ת בכל יום. וא"כ איכא למימר דגם אשם בכלל קרא דמוצא שפתיך:

שם תוס' בד"ה ומה עולה כו' תימא כיון כו' ומפיק מהקישא א"כ כו'. נראה דמש"כ ומפיק מהקישא הוא לד' דהא אכתי לא קם להו השתא הקישא דכחטאת כאשם ובמה מצינו הוא דיליף ר"א חטאת בא על חטא כו'. ושפיר תמהו אמאי לא יליף ר"א עולה נמי דפסול שלא לשמו מהאי ק"ו כי היכי דיליף אשם במה מצינו מחטאת ופסח ה"נ נילף עולה בק"ו. וליכא למימר מה להצד השוה שכן יש בהן צד כרת כיון דאד' ר"א קיימי וכי היכי דיליף אשם ה"נ נילף עולה להאי דינא דבעי למילף במה מצינו. ולא תיקשי בזה קושית הבה"ז והצ"ק ז"ל. וכ' ומיהו כיון דכתיב אותה בחטאת לא קשה. וגם בזה אין דבריהם ז"ל מובנים דהא ר"א לא ס"ל מיעוטא דאותה דאל"כ אשם היכי יליף מחטאת. וד' הצ"ק ז"ל דחוקים הם ע"ש. ונראה בכוונתם דנהי דר"א לא ס"ל מיעוטא דאותה למעוטי אשם משום דשניהם באים על חטא. אבל לענין עולה מודה דממעטינן לה מאותה. ודווקא בבאין על חטא בעינן לשמו אבל לא בעולה דאינה באה על חטא. והכי משמע קרא ושחט אותה לחטאת שתשחט לשם חטאת:

וחזרו והקשו דהך סברא גופא דאמרת ליכא למילף אשם מחטאת לענין דמו למעלה משום דאיכא למילף בק"ו מעולה איפכא ה"נ נילף האי ק"ו מעולה לענין שלא לשמו דליכשר וכ"ת דעדיף ליה למילף מחטאת לפסול דאע"ג דאינו כליל מ"מ פסול שלא לשמו ה"נ אשם. א"כ ה"נ לענין דמו למעלה לימא חטאת תוכיח ונילף מחטאת. והבה"ז ז"ל הקשה שלא לשמו ליכא למילף מעולה משום דאיכא למיפרך מה לעולה שכן אינה מכפרת וליכא למימר חטאת העוף יוכיח. י"ל דאכתי תיקשי א"כ לענין דמו למטה נמי ליפרך מה לעולה שכן כשירה שלא לשמו להכי קילא נמי לדמו למטה. גם מה שהקשה הבה"ז ז"ל היכי נימא חטאת תוכיח הא איכא למיפרך מה לחטאת שכן טעון ד' קרנות כו'. גם לא תיקשי כ"כ דהשתא קיימינן בילפותא דר"א מחטאת לחוד. ופריך ר"י מה לחטאת שכן דמה למעלה ופריך הש"ס דילמא להאי נמי נילף מחטאת כמו שלא לשמו ומשני דילפינן איפכא מק"ו מעולה. ע"ז תמהו שפיר ממ"נ או נילף תרווייהו מחטאת לחומרא או בק"ו מעולה לקולא כן נראה לפרש דבריהם ז"ל. וקצת יש לדקדק בהאי פירכא דפריך הש"ס מה לעולה שכן אינה מכפרת הא לר"א גם אשם אשכחן דאינו מכפר אלא בא נדבה. וצ"ל דעיקר אשם בא לכפר:

שם גמרא אותה ל"ד דהא שייר פסח. לפי ד' הרמב"ם ז"ל דפסח פסול אפי' לשם חולין. א"כ לכאורה לאו שיורא היא כיון דאין דינן שוה ועדיף מחטאת. אלא דלר"א בלא"ה פסח חמיר מחטאת דאפילו אחרים פסולין לשמו בזמנו משא"כ בחטאת כדאיתא לקמן. וע"כ צ"ל דמ"מ שיורא הוא דאשכחן גביה פסול שלא לשמו. ולעיל כי אמר ר"א פסח יוכיח הוי מצי ר"י למיפרך לדברי ר"א מה לפסח שכן אחרים פסולין לשמו וק"ל:

דף יא שם גמרא מנחת חוטא תוכיח. יש לדקדק מאי יוכיח הוא זה כיון דלאו דם הוא והתורה לא פסלה אלא דם. ומאי איריא מנחת חוטא הא בחטאת גופא אם הכניס הבשר עם הדם לא מיפסיל. ולימא בשר חטאת יוכיח דכשהובא עם הדם עדיין מכפר הוא דומיא דמנחת חוטא. ויותר קשה הא דפריך ולימא חטאת העוף יוכיח הא טעמא דלא מיפסיל חטאת העוף הוא משום דהוי כהכניס בשר חטאת קודם קבלה לפנים. וא"כ בחטאת עצמה ג"כ הדין כן ואמאי לא קאמר בשר חטאת יוכיח אלא וודאי לא שייך למימר יוכיח ממילתא דלאו דם הוא. והיכי קאמר מנחת חוטא וחטאת העוף יוכיח. וצ"ל דלא דמי לבשר חטאת דאפילו כשהובא הבשר קודם קבלת הדם לא הובא דרך כפרתו דכפרתו הוא ע"י קבלה וקרא לכפר כתב מש"ה לא מיפסיל. ועי' תוס' לקמן (דף פ"ב) שהקשו למה לי קרא למעט בשר כיון דלכפר כתיב. ולפי הנ"ל ניחא קצת דאע"ג דעומד הוא לכפרה דהא עדיין לא נתקבל דמו אפ"ה מיעטיה רחמנא כיון דלא הובא דרך כפרתו ממש. אבל חטאת העוף דהובא דרך כפרתו וקרינן ביה לכפר וה"ה מנחת חוטא דאתי לכפרה שפיר איכא למיעבד מינייהו יוכיח. אבל זה אינו מספיק דא"כ מנלן דמנחת חוטא וחטאת העוף אין נפסלין. ע"כ ממיעוטא דמדמה ולא בשרה. ומנלן דילמא דווקא בשרה אימעיט דאינו בא לכפר. אבל מנחת חוטא וחטאת העוף דבאו לכפר אימא מיפסלי שפיר. וצ"ל דמדמה אימעיט כל שאינו דם דלא מיפסיל ואפ"ה עביד מינה יוכיח דהיכי אמרת דהא דעולה לא מיפסל דהוא משום דלא מכפרא. הא אשכחן מנחת חוטא וחטאת העוף דלא מיפסלי אע"ג דמכפר. אלא ש"מ דדמה דווקא וחטאת נמי דווקא וק"ל:

שם גמרא ואידך דם דמה לא דריש. ולקמן (דף פ"ב) פירש"י ז"ל דלכ"ע דרשינן דמה של מובאת ולא דמה של יוצאת. אלמא דדרשינן דמה למעוטי זו ולא לאחרת וה"נ אמאי לא דריש ליה ר"א. וצ"ל דהכא לא דריש למיעוטא דהקישא עדיף ליה. ומשמע בשמעתין דרבנן נמי מודו בהקישא דאשם לחטאת אי לאו דאיכא מיעוטא בכל הני לענין שלא לשמו כתיב אותה בחטאת. וכן לענין דמו למעלה ולענין נכנס לפנים כתיב דמה של זו ולא אחרת. וא"כ קשה קצת בהא דס"ל לר"א דאשם שמתו בעליו או נתכפרו באחר דתמות ופירש"י ז"ל בתמורה מהקישא דכחטאת כאשם אמאי פליגי רבנן עליה. וי"ל דנפק"ל מהוא בהווייתו יהא דשחטו סתם כשר לעולה וכמו שפי' התוס' ז"ל לעיל. ובלא"ה י"ל דלרבנן הילכתא היא כל שבחטאת מתה באשם רועה ור"א ע"כ לא ס"ל דכך נאמרה הלכה ויליף מהקישא דחטאת. אלא דק"ק הא אין למידין מהלכה אפי' בכל י"ג מדות וכמו שכ' רש"י ז"ל בשבת פ' ר"א דמילה. ועי' מש"כ בחידושי תמורה בזה. ועוד יש לדקדק ר"א מאי עביד בהוא דכתיב גבי אשם כיון דלמיתה אזלא ולא קרב עולה. ולפסול שלא לשמו ג"כ לא איצטריך כיון דיליף מהקישא וצ"ע:

שם גמרא אלא לר"א למאי הילכתא כו' לכי אידך דר"ש מכאן נתיישב מה שיש לדקדק לר"א ביבמות