קרן אורה זבחים רמד

בשעירה נאמר ולקח הכהן מדמה כו' ובכשבה נאמר ולקח הכהן מדם החטאת. בשעירה נאמר וכפר עליו הכהן ונסלח לו ובכשבה נאמר וכפר עליו הכהן וכו' על חטאתו. ומדשני קרא ש"מ דאתי לדרשא דבעינן שחיטה לשם חטאת. וקבלה מולקח. וזריקה מוכפר כו' על חטאתו. וכיון דחטאתו אתי לדרשא לש"ק דרשינן נמי עליו לש"ב עליו ולא על חבירו. אע"ג דכמה פעמים כתיב בשאר קרבנות וכפר עליו ולא דרשינן מינה ש"ב וכן בפר העלם נאמר וכפר עליהם אע"ג דליכא ש"ב בציבור. אלא דווקא הכא דרשינן כל הני דרשי משינויא דלישנא בכשבה משעירה אע"ג דקרבן אחד הם. אבל משאר קראי דוכפר עליו שנאמר בשאר קרבנות לא דרשינן מידי. והשתא שפיר קאמר במסקנא אשכחן חטאת חלב שמיעת הקול מנלן. ומה שהקשו התוס' דההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב. יש לומר כיון דכתיב וכפר קאי אדבר המעכב כפרה:

וראיתי בירושלמי פסחים פ' תמיד נשחט דיליף ש"ק בחטאת מקרא דושחט אותה דחטאת חלב וקרא דחטאת מצורע ועשה את החטאת וש"ב מקרא דוכפר על המטהר ובהקישא דזאת תורת החטאת. ופריך א"כ ושחט למה לי כיון דכתיב בחטאת מצורע כל עשיות. ומשני דאיצטריך שלא נימא דבהקטר חלבים ג"כ נפסל בשינוי קודש ת"ל ושחט מה שחיטה מעכבת כפרה כו'. והא דגרסינן התם כל עשייתן מנין שנ' ועשה את האחד חטאת לא ידענא איזה מקרא הוא דורש. דגבי חטאת נזיר כתיב ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה ובפ' בהעלותך גבי לויים נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה. והיכי ילפינן מינה דאת האחד עולה מה נדרוש. וכעת אין אתי ספר ת"כ לעיין בו. וש"ב בחטאת יליף מועשה כו' וכפר על המטהר יכול אפילו הקטר חלבים ת"ל יכפר מה זריקה מעכבת כפרה כו' אלמא דמשמעותא דוכפר הוי דווקא דבר המעכב כפרה. ושפיר איכא למילף מוכפר על חטאתו דכ' בחטאת חלב אע"ג דכתיב לאחר הקטרת אימורין. שוב מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל פ' ט"ו דיליף כל עשיות מעל חטאתו וזה מבואר כמש"כ דמעל חטאתו דחטאת חלב יליף:

ומהא דאמרינן בירושלמי לענין ש"ב יכול אפי' הקטר חלבים משמע קצת דעבודות המעכבות פוסלות בש"ב כ"א לעצמה ול"ד ע"מ לזרוק שלא לבעליו דאי דווקא ע"מ לזרוק. א"כ מאי קאמר יכול אפילו הקטר חלבים. הא אפילו מעשיו המעכבות אין פוסלין אלא על מנת לזרוק. והקטר חלבים הוא אחר הזריקה:

שם תוס' בד"ה וזריקה כו' תימא כו'. עי' צ"ק:

שם אשכחן שינוי קודש שינוי בעלים מנין. אמר רב הונא חטאת חטאתו. כן היא גי' רש"י ז"ל. ופי' דש"ק אשכחן לעיכובא. דאם אינו ענין למצוה דנפ"ל מחטאת חלב תנהו ענין לעכב וש"ב ילפינן מתטאתו. ושמעינן בכולהו למצוה ובזריקה לעכב. דכבר שינה עליו הכתוב מוכפר עליו וכשלמים מה שלמים לא חילקת כו' וקצת קשה הא אכתי לא ס"ל הקישא דשלמים ומנלן למילף משלמים לענין לא חילקת. וי"ל דאין כוונתו למילף משלמים בהקישא אלא גילוי מילתא בעלמא. וכי היכי דאמרינן לעיל הואיל וגלי גלי. והכא עדיף דהתם בעי למימר הואיל וגלי גלי בין למצוה בין לעכב והכא למצוה שמעינן מקרא ולא איצטריך למימר הואיל וגלי גלי אלא לעכב. והתוס' ז"ל הקשו על גירסא זו דלעיל בשלמים ופסח משמע דמוקמינן יותר לש"ב למצוה מלש"ק לעכב. ולפי מש"כ התוס' ז"ל לעיל בד"ה היכא דשחיט כו' ליפסל. אדרבה משמע דמסתבר יותר לאוקמי לש"ק לעכב מלש"ב למצוה. והתם הוא דגלי קרא דמוצא שפתיך דלא מעכב וע"כ מוקמינן לש"ב למצוה. אבל בעלמא מסתבר יותר לאוקמי לעכב בש"ק. אבל מפסח לעיל משמע שפיר דמוקמינן יותר בש"ב למצוה. וכ' דאיכא דגרסי אם אינו ענין לש"ק תנהו ענין לש"ב. וכוליה קרא אתי לש"ב וילפינן לעכב בכולהו עבודות ולפ"ז תו לא איצטריך לחטאת חטאתו לעיל כמש"כ ז"ל. וגם קרא דעליה לא איצטריך. ועוד דבש"ק לעכב מנלן הא ליכא גילוי מילתא בשום עבודה לעכב. אבל לגירסת רש"י א"ש וכשלמים כו':

שם תוס' בד"ה מנחתם כו' לאו מהאי קרא עכ"ל. עי' בה"ז וצ"ק ז"ל:

שם תוס' בד"ה הילכך כו' וא"ת למה לי כו'. כבר כתבתי לעיל דבירושלמי ילפינן לה מזאת תורת ע"ש בפסחים פ' תמיד נשחט:

שם בא"ד וא"ת למה לי למכתב בחטאת חלב כו'. קושיתם כאן הוא דלא כמו שפי' לעיל בד"ה זריקה מנלן. דבאמת הכי קאמר אשכחן חטאת חלב משום דלא חילקת כו':

ע"ב תוס' בד"ה הנך כולהו אתיין במה הצד כו'. והקשו הא איכא למפרך מה להנך שכן אינן בדלי דלות. ותי' כיון דדלי דלות היינו מנחת חוטא עצמה פסולה שלא לשמה לא מסתברא שיגרום קולא לעשירות להכשיר. והקשו א"כ מאי פריך שכן אין באים בדלות הא דלות היינו חטאת העוף פסול שלא לשמו דכתיב ביה חטאת היא. ולפי מה שכ' התוס' ז"ל לעיל ובריש מנחות דמיתורא דהוא דכתיב גבי חטאת אתי לגלויי דכל מקום דכתב הוא פסול שלא לשמו כמו מנחת חוטא. א"כ השתא דאכתי לא קם לן בחטאת גופא דפסול שלא לשמו תו לא מיותר הוא דגבי חטאת. ולא שמעינן לא בחטאת העוף ולא במנחת חוטא דפסולין שלא לשמו. אלא דאפילו למאי דלא קם לן בשאר חטאות פסול שלא לשמו מ"מ בחטאת חלב כתיב ביה בגופיה. וא"כ הוא דכתיב בשעיר נשיא מיותר דחטאתו חטאת חלב הוא. וכבר שמעינן דחטאת חלב פסול שלא לשמו. וע"כ אתי לגלויי בכ"מ דכתיב הוא דפסול ג"כ שלא לשמו היינו במנחת חוטא אבל מה שהקשו מהא דפריך מה להנך שכן אינן באין בדלות הא דלות היינו חטאת העוף פסול שלא לשמו. לא קשה כ"כ, חדא דקרא דחטאת היא נאמר בדלות דשמיעת הקול. וליכא למילף מצורע מינה. דמה להנך שכן מכפרת. ועוד דשמיעת הקול גופא לא שמעינן אלא הזייה דחטאת הוא כתיב גביה וכמו שנא' בחטאת בעשירות בזריקה פסול שלא לשמו לנוסחא דילן בגמרא דיליף מוכפר כו' מחטאתו. להכי פריך שפיר שכן אינן בדלות. ולמסקנא דילפינן כולהו חטאות במה הצד ה"ה דחטאת העוף פסול בכל העבודות ודו"ק:

שם גמרא אימא שלמים אין מידי אחרינא לא. דווקא אם שוחטו לשם שלמים הוא דהוי שלמים אבל אם שוחטו לשם זבח אחר ליפסל משום דפסח הוא ומיפסיל בשלא לשמו אפילו בשאר ימות השנה דליכא למימר גביה דכשר הוא לשם פסח דהא לאו זמנו היא ולחול עליו שם זה הקרבן ששחטו לשמו מנלן הא. דהא לא אשכחן כוותיה דבכל שלא לשמו שמו הראשון עליו אלא דאינו מרצה. ומשני דכתיב לזבח לרבות כל זבח. ופריך אימא כל דשחיט ליהוי כוותיה. ולאיזה זבח שיעקר שמו כן יהיה ומשני כו'. ובתר הכי פריך דלידרוש כלל ופרט דאינו משתנה אלא לדבר הבא בנדר ונדבה. ומשני דלזבח ריבויא הוא וכ' התוס' ז"ל דמידריש בריבוי ומיעוט ורש"י ז"ל פי' כיון דריבויא הוא הוי כמו דכתיב לשלמים וזבח. והוכרח לפרש כן מהא דפריך תו אימא כל דשחיט ליהוי כוותיה ולדברי התוס' ניחא יותר כיון דדרשינן לה בריבוי ומיעוט א"כ כל דשחיט להוי כוותיה. ומסיק דמסברא קים לן הכי דאינו נדחה אלא לשלמים דלשאר קרבנות לכולהו אית להו פירכא כדמסיק. והא דנדחה לשלמים אפילו שחטו לזבח אחר ע"כ צ"ל דמלזבח מרבינן לה. ולקמן מסקינן דתלתא קראי כתיבי דפסח בשאר ימות השנה שלמים חד לעיברה שנתו וזמנו דתו לא חזי לפסח. וחד לעיברה זמנו ואכתי חזי לפסח שני. וחד ללא עיברה זמנו כלל דעומד הוא לפסח. ויש לדקדק למ"ד דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה ודווקא קודם פסח הוא דבעי עקירה. א"כ דילמא האי קרא דמרבי אפילו אי שחטיה לשם עולה או איזה קרבן הוי שלמים לא קאי אלא בשאר ימות השנה דלא בעי עקירה ומאיליו הוא שלמים מש"ה אפילו שחטו לזבח אחר כשר כמו שלמים אבל קודם פסח דבעי עקירה ובלא עקירה שם פסח עליו. דילמא בעינן דווקא שיעקרנו לשם שלמים דהוי כוותיה. אבל אם עקרו לשם זבח אחר מנלן דהוי שלמים וי"ל דע"כ לא איצטריך ריבויא דלזבח דלכל דשחיט הוי שלמים אלא קודם הפסח דבעי עקירה. דלאחר הפסח דלא בעי עקירה ומאיליו הוא שלמים פשיטא דלכל דשחיט הוי שלמים. כיון דשם שלמים עליו והוי כשלמים ששחטן שלא לשמו. אלא וודאי אתי לקודם הפסח ואתי לאשמעינן דאפי' עקרו לשם זבח אחר שלמים הוא. דלא בעינן אלא עקירת שם פסח ממנו. ונראה דאפי' מאן דס"ל דבעי עקירה בעקירה בפה סגי שיאמר שיהיה שלמים וכמו באשם שניתק לרעיה. תדע דהא מרבינן לקמן לסמיכה כשלמים וסמיכה מחיים הוא ובמה עקרו מפסח למאן דבעי עקירה ע"כ בדיבור בעלמא סגי והוי עקירה. אלא דבפסחים דף ס' ע"ב אמרינן כמה דלא עקר ליה בשחיטה סתמיה לשמו קאי. משמע קצת דבעינן עקירה בשחיטה דווקא. וי"ל דדווקא קודם הפסח דעומד הוא לפסח הוא דבעינן עקירה בשחיטה דווקא. אבל לאחר הפסח אפילו למאן דבעי עקירה בדיבור בעלמא סגי והא דתניא הכא בשאר ימות השנה לשמו פסול כבר כתבו התוס' ז"ל דמיירי קודם הפסח דלכ"ע בעי עקירה ולמ"ד דבעי עקירה בכל ימות השנה בכל גוונא לשמו פסול אפילו עברה שנתו: