קרן אורה יבמות פ

דלר' יונתן דאמר שומרת יבם לאו בת משתיא היא פי' כן דנכנסה לחופה דלר' יאשי' אין צריך כניסה לחופה דבלא"ה בת משתיא היא. וכן כתב המהרש"א ז"ל. ולפ"ז למאי דמסיק הש"ס התם דלר' יונתן אינו שותה אפי' לרב דאמר קנה לכל א"כ לדידיה מאי מהני' מסירה לחופה. כיון דבלא"ה נמי הרי היא כאשתו ואפ"ה לא שתיא. וי"ל דע"כ לא מסתבר לומר דלר' יונתן שומרת יבם לעולם אינה שותת אפילו אם נשאה כדרך אישות זה ודאי אינו. וע"כ לא פליג אלא בביאת זנות. בזה ס"ל דאע"ג דקנה אותה לכל דבר. מ"מ לא מיקרי תחת אישך. כיון דעדיין לא נשאה מדעת. אבל כי נכנסה לחופה גם לר' יונתן משקה לה. והיינו דאמרינן התם דלר' יונתן עדיפא ליה ארוסה משום דקדושין דידיה הוא. היינו שנתקדשה לו מדעת. והא דקאמר התם וסוקלין ע"י למסקנא דמסיק דמיירי בשומרת יבם שבא עליה בבית חמי' הוא ל"ד דביבמה נמי חייב מיתה עלי'. ומסיק כגון דעבד בה מאמר. וב"ש היא דאמר קונה קנין גמור. ליעשות ארוסה גמורה היינו דפרחה ממנה זיקת יבמים וחלה זיקת אירוסין (ובא עלי' בבית חמי') דתו לא קני לה אלא ע"י מסירה לחופה. ומש"ה פריך שפיר א"כ היינו ארוסה. ולישנא אחרינא פי' רש"י ז"ל דלקדמה שכיבת בעל לבועל לא חיישינן ביבמה דכבר קדמה שכיבת בעלה הראשון. והא דפריך דכוותה ביבמה היינו דלא מיקרי תחת אישך. וע"כ מיירי שבא עליה. א"כ שומרת יבם קרית לה האמר רב קנה לכל ומשני כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. וכתב מהרש"א ז"ל דלל"ב נמי מיירי שנכנסה לחופה. דאל"ה לא עדיפא מארוסה דלא קרינן בה תחת אישך. ולפ"ז אין שום חילוק בין ל"ק לל"ב למאי דמוקמינן כשבא עליה. והכל מיירי כשנכנסה לחופה רק למאי דמוקים בעבד בה מאמר כתב המהרש"א ז"ל דלא איצטריך תו נכנסה לחופה. אלא מאמר לחוד נישואין עושה. ומחמת זה הקשה מאי פריך הש"ס היינו ארוסה ע"ש. אבל לשיטתו דבאוקימתא דבא עלי' מיירי כשנכנסה לחופה גם לל"ב. א"כ מי הכריחו לפרש דבעבד בה מאמר מיירי בלא חופה דילמא נמי מיירי בנכנסה לחופה. אלא דארוח לן בהאי לישנא דלא איצטריך לאוקמא כשבא עליה. וכן משמע לעיל בשמעתין דמאמר דליכא למ"ד דמאמר לחוד יעשה נישואין דהשתא ארוסה דעלמא כו'. ע"כ נראה דלל"ב לא הוזכר חופה כלל ביבמה אלא סגי בביאת שוגג לחוד. או במאמר לחוד ואע"ג דאין לה אלא דין ארוסה מ"מ מיקרי שפיר תחת אישך וכר' יאשי' דשומרת יבם עדיפא מארוסה הואיל ולא מחסרא מסירה לחופה. אבל היכא דלא עביד בה שום קרין. ר' יאשי' נמי מודה דאינה שותה כיון דלא אגידה בי' כלל. וכן משמע קצת בסוטה ריש פ' ארוסה דלר' יאשי' נמי אינה שותה אם לא ע"י קנין ביאת שוגג. אלא דצ"ע מאי קאמר יבמה עדיפא דלא מחסרא מסירה לחופה אלא ע"י ביאה לחוד נעשית נשואה כיון דמוקמינן התם לר' יאשי' אפילו כשמואל. א"כ אינה נעשית נשואה אלא ע"י ביאה לשם קנין. א"כ בארוסה נמי כה"ג לא בעיא מסירה לחופה. ובביאה לחוד נעשית נשואה כמו שכ' הרי"ף ז"ל לעיל בפירקין ואפילו אם נאמר דר' יאשי' מיירי בלא קנין ג"כ תיקשי אי נימא דביאה נישואין עושה. א"כ באשה דעלמא נמי לא מחסרא מסירה לחופה אם קידשה ע"י ביאה. ואם נאמר דבהעראה לכ"ע אירוסין עושה. א"כ יבמה עדיפא דנקנית בהעראה לכ"ע לכל דבר לדעת התוס' והרא"ש ז"ל כמבואר לעיל. אבל אי מיירי ר' יאשי' דוקא בקנין תיקשי לכ"ע במה עדיפא יבמה מארוסה אליבא דשמואל:

והתוספות ז"ל כתבו כלישנא קמא דרש"י ז"ל דהא דאיצטריך לאוקמא שבא עליה יבם בבית חמי' הוא שתקדים שכיבת בעל לבועל. אבל משום תחת אישך אין צריך לשום אוקימתא דאתיא כר' יאשי' דאמר דשומרת יבם שותה אפילו בלא שום קנין. וכי מוקי לה דעבד בה מאמר היינו שבא עלי' אח"כ ופרחה מיני' זיקת יבמים. ולשיטתם תיקשי מאי פריך היינו ארוסה. הא ארוסה מיירי דוקא בנכנסה לחופה. והכא ביבמה אפילו לא נכנסה לחופה שותה לר' יאשי'. וצ"ל כיון דפרחה ממנה זיקת יבמים הדר דינה כארוסה דעלמא ובעי דווקא נכנסה לחופה גם לר' יאשי'. וכן כתב הרמב"ן ז"ל:

ולא מצאתי כעת מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דשומרת יבם אינה שותה אפילו אם בא עלי' יבם בבית חמי' כר' יונתן. ואפ"ל דס"ל דר' יונתן ס"ל כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לרב דאמר קנה לכל ודאי שותה:

ומשמעתין קשה על הרמב"ם ז"ל שכ' דאפילו בא על ארוסתו בבית חמי' חשיב אינו מנוקה מעון ולא שתיא. והא הכא אמרינן בהדיא דארוסה כה"ג שותה. ועי' בד' הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' סוטה. ובדברי המשנל"מ ז"ל שם. וכן יקשה מיבמה דמוקמינן שבא עליה בבית חמי' ואליבא דרב קיימינן הכא ורב משמע קצת לעיל דס"ל כאבא שאול דהבא עלי' לשם זנות כאלו פוגע בערוה בפ' החולץ גבי הא דאמר רב אין כופין. ועוד דהנימק"י כתב בריש פירקין דאפילו לרבנן איכא איסורא לשם זנות. וא"כ הא מיא לא בדקי לה. הן אמת די"ל דמיירי הכא דלא בא עליה לשם זנות אלא לשם מצוה ובע"כ דידה. דבזה נראה דגם א"ש מודה דליכא איסורא. כיון דאיהו מכוין לשם מצוה. ומ"מ לא קני לה לגמרי דבלא דעתה דידה נמי אינה חשובה נשואה. ויתיישב בזה מה שהקשו הפוסקים לדברי הש"ג ז"ל שכתב דבעינן עדים בביאת יבמה. א"כ אמאי לא מוקים לה דבא עלי' היבם בלא עדים. ולפי הנ"ל ניחא דזה הוי כביאת זנות ולאבא שאול איכא איסורא דאורייתא בביאת זנות. ולכ"ע חשיב אינו מנוקה מעון. אלא דבלא"ה לא תיקשי כ"כ כיון דליכא עדים שקדמה שכיבת הבעל מנ"ל דמשקינן לה ע"י הודאת עצמן. ועוד דהיא יכולה להכחיש אותו ותאמר שלא נבעלה. ואולי יש לומר דעד אחד נאמן בזה כי היכי דנאמן בשכיבת הבועל. אבל אין זה מוכרח דהתם הוא דנאמן מחמת הקינוי:

אלא דיש להביא קצת ראי' דלא בעינן עדים מהא דאמרינן לקמן בפ' ב"ש אחר שלשי' יום מבקשין הימנו שיחלוץ לה משום דיותר מל' יום לא מוקים אינש נפשיה. ואי נימא דבעינן דוקא עדים. א"כ מנ"ל דבא עלי' בעדים. ולפי מש"כ הח"מ ז"ל בסי' ל"א בשם תשובת מיימוני דאיש ואשה הדרים כאחד אינן צריכין עידי יחוד א"ש. אבל הב"ש ז"ל הביא שם בשם י"א דבעי עידי יחוד. ובאמת למאי דאמרינן בקדושין דהא דאין נאמנים גבי קדושין אם שניהם מודים משום דמחייבי לאחריני. היינו שאוסרה לעלמא. א"כ ביבמה דבלא"ה אסורה לעלמא ושפיר מהני הודאתן. ואמרינן בזה לא איברי סהדי אלא לשיקרי. וצ"ע יותר בזה וכן משמע קצת מהא דאמרינן גבי ח"ל גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא אמרינן גזירה שמא יבא עליה בלא עדים:

ע"ב תוספות בד"ה שומרת יבם כו' ור' יאשי' קרי לה נמי כו' דאי לאו כו' הוי ממעט לה וכמו שכתבו התוספות ז"ל בסוטה שם דמתחת אישך ממעט דבעינן דוקא בא עליה לשם אישות. ולפ"ז משמע מכאן דלא פליגי אלא בביאת זנות. אבל לא בהעראה. דאי בהעראה נמי פליגי. א"כ אכתי יש חילוק בין העראה לביאת זנות לענין השקאת סוטה דע"י ביאת זנות לא משקי לה דלא מיקרי תחת אישך. ובהעראה משקה לה דהא בא עליה לשם אישות. אלא ודאי משמע דבהעראה לא פליגי כלל ודו"ק:

בד"ה דהא אמר רב כו' ובנפל כו'. מכאן נמי תיקשי על הרמב"ם ז"ל שכ' דמקנין ע"י שחוף היינו באב"מ. וא"כ לוקים דבא עלי' יבם בכה"ג. ואפ"ה לא קני לה כמו שכ' התוס' ז"ל לעיל אלא ודאי לא חשיב שכיבה גם בבועל בכה"ג ותו לא מיקרי שכיבה בבעל. והא לא תיקשי לוקמא כמ"ד משמש מת בעריות' חייב וביבמה לא קני משום דרבא הוא דפריך הך קושיא מברייתא דרב אחא מדרומא ורבא ס"ל דמשמש מת בעריות פטור ולא מיקרי שכיבה. ועיין בסוטה ריש פ' ארוסה בהא דתנן אשת סריס שותה דבמתניתין פי' רש"י ז"ל שנסתרס לאחר שנשאה. אבל אם הי' סריס מתחילתו לא מיקרי שכיבה. והוא תמוה דהא סריס חמה בר מצות יבום הוא. אלמא דבר שכיבה הוא. ובגמרא שם חזר בו רש"י ז"ל. ע"ש. ועיין מהרש"א ז"ל שם ובמשנל"מ ז"ל פ"א מהלכות סוטה:

בד"ה רב פפא אמר האי תנא כו'. ולית ליה הך דרשא דונקה איש מעון. וגם דרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל. והיינו דלא מיירי בבא עליה בבית אבי'. ובאמת קושית התוס' ז"ל אלימתא היא ומנ"ל דהאי תנא ס"ל הכי דילמא כשבא עליה בבית אביה מיירי ונהי דזה לא קשיא כ"כ דלמא באמת הכי קאמר רב פפא ועיקר מילתא אתא לדחויי דלא שמעינן מינה דיש חופה לפסולות משום דמיירי בנשואה ממש. והך דמנוקה לית ליה אלא דהא גופא מנ"ל דילמא האי תנא נמי נכנסה לחופה נשואה קרי לה ומנ"ל דפליג אהנך דרשי. ובסוטה שם פ' ארוסה פריך אמתניתין דארוסה כו'. האי קנויי מקני לה למאי. וקאמר אביי לאוסרה עליו. ורב פפא אמר להשקותה כשהיא נשואה כדתניא אין מקנין כו'. ופי' רש"י ז"ל התם דאסתירה שאחר נישואין קאמר ומשמע דאביי ס"ל דגם להא לא מהני קינוי דאירוסין. אלא לאוסרה עליו ולפ"ז פשיטא דלא מהני אפי' אם נסתרה ג"כ בשעת אירוסין. כיון דלא איתרבי קינוי אלא לאוסרה עליו. ורב פפא אמר דמהני הקינוי להשקותה כשהיא נשואה והיינו אם גם הסתירה היתה לאחר נישואין. אבל אם הסתירה היתה בשעת אירוסין אינו משקה לה כלל דלא איתרבי אלא קינוי דאירוסין ולא סתירה. ועיקר ראייתו של רב פפא דמהני קינוי דאירוסין לענין השקאה. וא"כ לא שמעינן אלא בסתירה דנישואין. אבל בסתירה דאירוסין