קרן אורה יבמות עח

ובירושלמי פרק הערל מייתי לה לאיבעיא דרבי יוחנן מר' אושעיא פצוע דכא מהו שישא לכתחילה בת גריס. והיינו משום דלענין להאכילה בתרומה ליכא למיבעי לשיטת הירושלמי. דליכא בבת גרים אלא עשה כ"א בתולה מזרע ישראל. ומעשה לא נפסלה לכהונה כדאיתא התם בפרק הערל ויבואר בזה לקמן בפירקין בס"ד. אבל גיורת עצמה לא קמיבעי ליה דזונה היא ובקדושתי' קאי. ומוקי התם דמיבעי ליה אליבא דר' יהודה דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר וכיון דאינה אלא עשה מיבעי ליה אי פצוע דכא מותר בה. ומשמע מזה דלר' יהודה נמי אינה אסורה אלא מקרא דזרע בית ישראל. וע' בתוס' בד"ה ואי לאו בקדושתי' קאי:

תוספות בד"ה ואי לאו בקדושתיה קאי. ע"ש שהקשו הא בלא"ה אסורה לאכול בתרומה כמו חללה. דמשמע בקידושין דאסורה בתרומה. ולענ"ד צ"ע מנ"ל דחללה כה"ג אסורה בתרומה דע"כ לא אמרינן בקדושין דחללה אסורה בתרומה אלא מחמת עצמה אם היא כהנת. אבל אם אוכלת מחמת קנינו של כהן מנ"ל דאסירא הא לא גריע מעבד ושפחה דמותרין לאכול. וכיון דפצוע דכא מותר בחללה אמאי לא תאכל משום קנינו של כהן. ולפי מש"כ התוס' ז"ל דלר"י הרי היא ממש כחללה א"כ משמע מכאן דפ"ד מותר בכל פסולי כהונה אפילו בחללה וגרושה ולקמן יבואר יותר בזה בס"ד:

ע"ב גמרא רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות. הלכה זו סתומה היא ורבו הפירושים בגוה כאשר אבאר בקצרה. שיטת רש"י ז"ל לפי פשטות לשונו דבחופה בלא קדושין פליגי וכ"ע ס"ל דחופה לחוד לא קניא אלא לענין פסול לחוד הוא דפליגי והכריחו לזה דאי בחופה שאחר קדושין א"כ לר"מ בלא"ה פסולה משום קדושין. וכן מהא דאמר לקמן לר"מ דקדושין פסלי חופה נמי פסלי ואי בחופה שאחר קדושין למה לי פסולא דחופה. וכבר הקשו על שיטה זו הראשונים ז"ל כיון דחופה לא קניא כלל מנ"ל דפסלא כיון שאין בה שום קנין. ועוד דלרב דאמר יש חופה לפסולות יש בהן חופה יותר מבכשירות דבכשירות חופה לחוד לאו כלום היא. ולשמואל דאמר אין חופה. גריעה מכשירות דאפילו אחר קדושין ליכא חופה כדמוכח לקמן בשמעתין. ומנ"ל הא דפליגי בתרתי דילמ' לא פליגי אלא בחומר דפסולות דרב אמר דחופה גרידא נמי מהני לפוסלה ועלה קאמר שמואל דאין חופה ולא החמירו בה יותר מבכשירות. וכ"ת דע"כ מוכח דהא דאמר שמואל אין חופה לפסולות הוא מטעם דפסולות גריעה כיון דלא חזיין לביאה כ"כ לית בהו חופה מדאמר ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג' דאין לה חופה הואיל ואין לה ביאה אלמא דטעמי' דשמואל בפסולות משום דלא חזיין לביאה דא"כ קשיא איפכא מנ"ל דפליגי בחופה גרידא כיון דתרתי מילי נינהו. ורש"י ז"ל פי' בהא דמודה לי אבא בתינוקת כו'. היינו בתינוקת פסולה דאע"ג דבשאר פסולות החמיר דחופה גרידא נמי פסלא. אבל בתינוקת מודה דחופה לא פסלא. ולפ"ז פי' הא דאמר רבא אף אנן נמי תנינא היינו דביאה לא פסלא בה. וכדמשמע מסוף לישנא דרבא והוא מילתא דפשיטא דאין חופה גרידא פוסלת בה כיון דאפילו ביאה לא פסלא בה. ומאי קמ"ל שמואל בזה:

והתוספות ז"ל פי' לפי שיטת רש"י ז"ל דכולהו ס"ל כרב הונא דחופה קונה ובפסולות הוא דפליגי בין בחופה גרידא בין בחופה שאחר קדושין. ורב אמר יש חופה לפסולות ואפילו חופה גרידא ועדיפא משאר קדושין דאפילו ר"א ור"ש דמכשרי בקדושין בחופה מודו דפסלא. ולא שייך בזה דיו משום דמשתמרת לביאה פסול' הוא מדרבנן ובחופה דקרובה לביאה החמירו. וה"ה דחופה שאחר קדושין מהני לעשותה נשואה לענין השקאת סוטה. ולשונם ז"ל בזה אינו מובן דלא שייך השקאת סוטה בפסולות כדאיתא להדיא במתניתין דסוטה. ושמואל אמר אין חופה לפסולות אפילו שאחר קדושין. וכבר הקשו התוס' ז"ל גם על שיטה זו. ועוד הקשו הראשונים ז"ל מהא דלקמן. אבל חופה דלא קני לה. ובאמת נראה איפכא דלרב הונא דאמר חופה קנין היא לכ"ע קונה אפילו בפסולות כיון דקנין גמור הוא. ואפשר אפילו בתינוקת פחותה מבת ג'. ויבואר עוד בזה לקמן:

ור"ת ז"ל פי' דבחופה שאחר קדושין פליגי. ואנתאלמנה או נתגרשה קאי דלרב דאמר יש חופה אפילו נתאלמנה אסורה מדרבנן. ורמי בר חמא דאמר דבאנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש. היינו לר"מ דמחמיר בקדושין מחמיר בחופה יותר לפוסלה אפילו אחר שנתאלמנה ושיטה זו ג"כ קשה היא מאוד. וכמו שהקשה הרשב"א ז"ל בזה. ועוד אטו דבר פשוט הוא דאם יש חופה לפסולות שתיאסר אפי' לאחר שנתאלמנה כיון שלא נבעלה. ובתוספתא תניא בהדיא דאם נכנסה לחופה ולא נבעלה ומת כשירה לכהונה. וא"כ היכי שמעינן ער"א ור"ש דאין חופה לפסולות דילמא לשאר מילי יש חופה לישווי' נשואה. ומ"מ לאחר שנתאלמנה מותרת. והרוצה לעיין בדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל יראה עוד קושיות ודקדוקים בזה:

ומה שיש לי עוד לדקדק על כל אלו השיטות הוא. כי כל אלו השיטות הולכין על נקודה אחת דהא דמשתמרת לביאה פסולה היא רק מדרבנן דוק ותשכח. ולדידי צ"ע טובא א"כ מאי קאמר ר"מ לר"א ור"ש ק"ו מקדושי רשות. כיון דלדידיה נמי ליכא איסורא אלא מדרבנן. ונהי דכתבתי לעיל דלפי מה שהשיבו לו מה לקידושי רשות שכן אינו מאכיל במקום אחר הודה להם ר"מ וטעמיה ג"כ לאו משום דקנוי' היא למי שאין מאכיל מיהא משמע עכ"פ דמדאורייתא לא אכלה לר"מ מדבעי למילף בק"ו מקידושי הרשות. וכי תימא כיון דתנן סתמא אם נתגרשו מן האירוסין כשרות. משמע דכשרות לכל דבר אפי' לחזה ושוק ואי מדאורייתא לא אכלא לא הי' לה לחזור לחזה ושוק כמו בקידושי הרשות זה אינו כיון דלאו מטעם קנין אירוסין הוא דלא אכלה אלא מטעם דמשתמרת לביאה פסולה כי נתגרשה חוזרת לגמרי. ועוד אי ר"מ מדרבנן קאמר היכי יליף מינה דיש חופה לפסולות אפילו למילי דאוריית' כמו לענין סוטה:

והעיקר נראה בזה שיטת הרמב"ן ז"ל וביתר ביאור דרב ושמואל פליגי בחופה שאחר קדושין. ובעלמא פליגי אי חופה דפסולות משוי לה כנשואה לענין ירושה והפרת נדרים. כדאיתא בתוספתא פ"ב דאלמנה לכה"ג לכל מילי חשיבא נשואה. וכמבואר בד' הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' נדרים ובפ' כ"ב מה' אישות ובה"נ לענין ירושה ולענין הני מילי קאמר רב דיש חופה לפסולות ג"כ אע"ג דלא חזיין לביאה ועיקר החופה הוא שמתיחדת אליו ובח"ל לא שייך בה קורבה כ"כ מ"מ מהני בה חופה והוי נשואה. ושמואל אמר אין חופה לפסולו' דלא נעשית נשואה ע"י חופה לחוד ולא הויא כנשואה אלא ע"י ביאה בביתו. אבל ע"י ביאה פשיטא דשייכא נישואין גם בפסולות. וכמ"ש הרמב"ן ז"ל להוכיח מהא דאיצטריך קרא דאינו מטמא לאשתו פסולה אע"ג דאין ראי' זו מוכרחת דמצינן למימר דאיצטריך קרא היכא דנפסלה תחתיו. וכמו שכ' לעיל אליבא דר"ע מ"מ פשוט הוא דאיכא נישואין גם בפסולות. וכמבואר בד' התוספתא. וכן מוכח מהא דאיצטריך קרא דתחת אישך גבי סוטה למעוטי אלמנה לכה"ג דאינה שותה ש"מ דנשואה היא:

ובדברי הריטב"א ז"ל ראיתי שכתב דלשמואל ליכא נשואה כלל בפסולות. דביאה בלא חופה לאו כלום היא. וכתב דילפינן לה מהא דמיעט רחמנא אשתו פסולה מלטמא לה הוא דבר מתמיה דא"כ מאי קאמר הש"ס לעיל לענין אח פסול ואימא ה"נ ומשני התם לאפוקי קיימא. ודקארי לה מאי קארי לה. כיון דפסולה לאו נשואה היא כלל. ועוד דיש בעל שאין מטמא קאמרינן אלמא דבעל מיקרי. ומה שכתב דביאה בלא חופה לאו כלום היא. אין זה מוכרח דהא דעת הרי"ף ז"ל לעיל דביאה בלא חופה כש"כ דעושה נשואה. ועוד דע"כ לא אמרינן דאין חופה לפסולות אלא דחופה גרידא לא מהני. אבל למיחשבא כנשואה בביאה שאחרי' שפיר מהני. הן אמת דאפשר לאשכוחי נשוא' בפסולות לכ"ע כגון ע"י יבום. ואם בעלו קנו ונעשית נשואה. אבל לא מסתבר לאוקמא כל הני ע"י יבום. אלא ע"כ הדבר ברור דבחופה גרידא הוא דפליגי כיון דאינה עומדת להיות תחתיו לא שייכא בה חופה. וה"ה דאיכא נ"מ בזה לענין תרומה. ולרב דאמר דע"י חופה נעשית כנשואה גם לר"א ור"ש אסורה לאכול בתרומה. וכן לר"מ אפילו היכא דכבר אכלה קודם החופה כגון ע"י הגעת זמן בבת ישראל או בת כהן ונולד בו פסול אחר קדושין. ואע"ג דהתוס' ז"ל כתבו דבכה"ג לא אכלא לר"מ אין הדברים מוכרחים כ"כ. וכמו שכתבתי לעיל לפי שיטת הירושלמי דעיקר תליא בשעת קנין. ואמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג' דכיון דאין לה ביאה אין לה חופה וגם זה פשוט הוא דחופת נדה לא בא לכלל חופת פסולות כיון דהכל בהיתר הוא הקדושין והחופה ועומדת לביאה כשירה לאחר שתטהר. ועיין בדברי הנמק"י ז"ל:

והא דמייתי לפלוגתייהו הכא הוא משום דרמי בר חמא אמר דבאנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן לר"מ דאמר קדושין פסלי משום דמשתמרת לביאה פסולה אלמא דאפי' בפסולות חשבינן לה עומדת לביאה אע"ג דבעמוד והוצא קאי ה"נ דחופה פסלא ולאו דוקא פסלי אלא לעשותה כנשואה לכל מילי קאמר דע"י חופה מתקרבת אליו וכנשואה היא. אע"ג דאין עומדת כ"כ לביאה. וה"ה דנ"מ לענין לפוסלה מתרומה היכא דכבר אכלה. ולר"א ור"ש דאמרי קדושין לא פסלי משום דלא חשבינן לה משתמרת לביאה פסולה אע"ג דקידשה משום דבעמוד והוצא קאי ה"נ דחופה לא פסלי משום דלא נעשית נשואה ע"י חופה. כיון דעומדת להתרחק ממנו ודחי הש"ס דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ דע"י קדושין חשיבא משתמרת לביאה פסולה משום דקני לה ועשה בה קנין. אבל חופה דלא קני לה